צחיחנית מדבר
 צחיחנית מדבר
| |
|---|---|
צחיחנית מדבר, הפארק הלאומי ג'ביל, תוניסיה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | עפרוניים |
| סוג: | צחיחנית |
| מין: | צחיחנית מדבר |
| שם מדעי | |
 Eremophila bilopha
| |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של צחיחנית מדבר | |
צְחִיחָנִית מִדְבָּר או צְחִיחָנִית הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Eremophila bilopha) היא מין של ציפור שיר ממשפחת העפרוניים.
היא מצויה בחלק גדול מצפון אפריקה, דרך צפון ערב הסעודית ועד למערב עיראק. זהו מין יציב בעיקרו, אך חלק מהאוכלוסיות שלו נודדות חלקית, ונעות דרומה יותר בחורף.
בישראל היא יציבה נדירה בעיקר בדרום הנגב, המישר וחולות ניצנה. משוטטת יותר מחוץ לעונת הקינון. תצפית חריגה נרשמה באפריל 2022, אז נצפתה בשדות קיבוץ המעפיל.
טקסונומיה ואטימולוגיה
צחיחנית המדבר סווגה במקור בסוג Alauda (זרעית) לפני שסווג מחדש ל-Eremophila (צחיחנית).
המשמעות של שם הסוג Eremophila הוא phila - אוהבת ו-eremo - מדבר, ושל שם המין הספציפי bilopha הוא bi - דו ו-lopha - סהרונית, בזכות מקום חיותה ודגם הפנים האופייני שלה.[1] שמו האנגלי של מין זה מנציח את חוקר הטבע ההולנדי Coenraad Jacob Temminck.[2]
תיאור
בניגוד לרוב העפרונים האחרים, צחיחנית המדבר היא מין בעל מראה ייחודי בעמידה על הקרקע, בדומה לחברה האחרת בסוג, הגדולה יותר, צחיחנית החרמון. אורך הבוגר כ-14–15 ס"מ, צבעיו חום-אפור אדמדם מלמעלה וחיוור מתחת, ויש לו דוגמת פנים בולטת בשחור-לבן וכתם שחור בולט על החזה. לזכר בלבוש קיץ "קרניים" שחורות, המעניקות למין זה את שמו השני באנגלית. הצעיר אדמדם מלמעלה וחיוור מתחת, בשונה לחלוטין מעפרוניים אחרים. צחיחנית מדבר בוגרת שונה מצחיחנית החרמון בניצויו האדמדם ולא חום-אפור, ובהיעדר צבע צהוב בדוגמת הפנים. יש לו קריאה מתכתית דומה אך פחות קשה.[3]
תפוצה ובית גידול
תפוצתה של צחיחנית המדבר פזורה על פני צפון אפריקה והמזרח התיכון. הטווח שלה כולל את אלג'יריה, מצרים, עיראק, ישראל, ירדן, כווית, לוב, מאוריטניה, מרוקו, ערב הסעודית, סוריה, תוניסיה וסהרה המערבית.[4]
עפרוני זה חובב אזורי מדבר סלעי וחשוף למחצה. הקן שלו נמצא על הקרקע, ובתטולה 2–4 ביצים. מזונו הוא זרעים בתוספת חרקים בעונת הקינון.[5]
סטטוס שימור
ישראל היא המקום היחיד בו תועד קינון של מין זה, והאוכלוסייה בישראל הולכת ופוחתת, ועשויה לרדת גם במקומות אחרים; כנראה כתוצאה מאובדן בתי גידול. אף על פי כן, זוהי ציפור נפוצה בחלקים רבים בטווח הנרחב שלה והאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע דירג את מצב השימור שלה כללא חשש.[4]
קישורים חיצוניים
- צחיחנית מדבר, באתר ITIS (באנגלית)
- צחיחנית מדבר, באתר NCBI (באנגלית)
- צחיחנית מדבר, באתר GBIF (באנגלית)
- קטעי וידאו, תמונות וצלילים של צחיחנית מדבר, באתר ebird
- Xeno-canto: הקלטות אודיו של צחיחנית מדבר
הערות שוליים
- ^ אלה רימון, צחיחנית מדבר, אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Beolens, Bo; Watkins, Michael (2003). Whose Bird? Men and Women Commemorated in the Common Names of Birds. London: Christopher Helm. pp. 335–336.
- ^ Mark Beaman; Steve Madge (1998). The Handbook of Bird Identification: For Europe and the Western Palearctic. Christopher Helm. p. 568. ISBN 978-0-7136-3960-5.
- ^ 4.0 4.1 צחיחנית מדבר, באתר האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (באנגלית)
- ^ "Temminck's Lark (Eremophila bilopha)". Handbook of the Birds of the World Alive. Lynx Edicions. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
צחיחנית מדבר35200843Q1193299