צבא יוון
 | |
|
Ἐλεύθερον τὸ Εὔψυχον "החופש נובע מגבורה" | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | ES |
| מדינה | יוון |
| שיוך | הכוחות המזוינים של יוון |
| סוג | כוחות יבשה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1828 (רשמית) – הווה |
| מלחמות |
המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897) התערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים ברוסיה אירוע נהר אוורוס מבצע אלבה מלחמה בטרור |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | הגנה לאומית |
| כוח אדם | 90,000 בשרות פעיל |
| ציוד עיקרי | 1,913 טנקי מערכה, 4,209 נגמ"שי לחימה ונגמ"שים, 4,840 קני ארטילריה |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד | לוטננט גנרל |
צבא יוון (ביוונית: Ellinikós Stratós, בראשי תיבות: ΕS, תעתיק: אליניקוס סטרטוס "הצבא ההלני") הוא זרוע היבשה של הכוחות המזוינים של יוון והגדול מבין שלוש הזרועות הכוללים גם את חיל האוויר היווני (HAF) וחיל הים היווני (HN). על הצבא מפקד ראש המטה הכללי של צבא יוון (HAGS), הכפוף לראש המטה הכללי להגנה הלאומית היוונית (HNDGS).
המוטו של הצבא היווני "Eleútheron tò Eúpsychon" ("החופש נובע מגבורה") לקוח מ"תולדות המלחמה הפלופונסית של תוקידידס". סמל הצבא הוא עיט דו-ראשי ובמרכזו צלב יווני.
משימה
משימות העיקריות להגן על עצמאותה הלאומית ושלמותה הטריטוריאלית של המולדת,[1] להרתיע איומים או תוקפנות נגד המדינה, לנהל משברים ביעילות, ואם ההרתעה נכשלת, לבצע את הפעולות הדרושות על מנת להגן על שלמות השטח הלאומי ולהשיג את היעדים הלאומיים.[2]
הצבא היווני גם משתתף בכוח תגובה מהירה של האיחוד האירופי.[3]
בעתות שלום תפקידי הצבא כוללים:
- שמירה על מוכנות מבצעית גבוהה בשיתוף פעולה עם שאר שירותי הכוחות המזוינים, כדי להרתיע איומים חיצוניים.
- שמירה על גבולות המדינה, האיים והאיונים של מזרח הים האגאי ושל האיים הדודקאנסיים.
- תרומה לפעילויות של תוכניות סיוע חברתי, סיוע לשעת חירום, תמיכה בשירותים ציבוריים, תרומה לעבודות הגנה ושיקום סביבתי, ארגון אירועי תרבות וספורט.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת – ראשית המאה ה-19
הצבא הוקם על בסיס יחידות שהקימה הממשלה הזמנית היוונית במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821–1829). במאי 1825 התקבל החוק הראשון בנושא גיוס, והפיקוד על כל הכוחות הסדירים הופקד בידי הקולונל הצרפתי שארל פבייה. במהלך השנים הראשונות הללו, השפעת הצרפתים פשטה על הצבא הסדיר של יוון, בטקטיקות ובמראה החיצוני, מכיוון שרוב המדריכים היו צרפתים.[4]
הממשל של יואניס קפודיסטריאס (1828–1831) ארגן את הצבא מחדש: הוקמה מזכירות לענייני הצבא, הצי והאקדמיה הצבאית, נוסד חיל ההנדסה והכוחות הלא סדירים אורגנו בגדודי חיל רגלים קלים. לאחר רצח קפודיסטריה בשנת 1831 הצבא הסדיר חדל מלהתקיים. המלך הראשון של הממלכה היוונית העצמאית החדשה, הנסיך הבווארי אוטו, בסיוע כוח גרמני בן 4,000 איש, הקים מחדש את הצבא הסדיר ופיזר את הכוחות הלא סדירים שהשתתפו במלחמת העצמאות.[5] הרפורמות הגדולות הראשונות נערכו בשנת 1877. בין היתר הוא אורגן באוגדות וחטיבות, הונהג גיוס חובה, הוקמו בתי ספר חדשים וקצינים יוונים נשלחו לחוץ לארץ ללימודים.
הצבא הופעל לראשונה ביולי 1880 – אפריל 1882 לאחר שיוון סיפחה את תסליה, ושוב בספטמבר 1885 – מאי 1886, אז סיפחה בולגריה את רומליה המזרחית. הנטל הכספי הגדול של תקופות הגיוס הארוכות מיצה את האוצר הציבורי ובלם את תהליך הרפורמה.[6][7] התוצאה הייתה שהצבא לא היה מוכן לחלוטין עם פרוץ מלחמת יוון-טורקיה בשנת 1897 והכוחות העות'מאניים העליונים מבחינה מספרית, מאורגנים יותר, מצוידים ומובילים הדפו את הכוחות היוונים דרומה מתסליה.[8][9]
עשור המלחמות: 1912-1922
תוצאות המלחמה הובילו לרפורמות חדשות: תקנון ארגון הצבא החדש הוצא בשנת 1904, בוצע רכש תותחים ורובים מתקדמים ונופקו מדים חדשים.[10][11] הממשלה החדשה של אלפתריוס וניזלוס הזמינה כוח משימה צרפתי להכשרת הצבא היווני. בהשגחתו אימצו היוונים את אוגדת החי"ר המשולשת כמערך העיקרי שלהם, אך חשוב מכך, שכלול מערכת הגיוס איפשר למדינה לגייס מספר גדול בהרבה מכפי שהיה בשנת 1897: בעוד שהערכות עמדו כוח מגויס של כ־50,000 איש, הצבא הציב בסופו של דבר 125,000 איש ועוד 140,000 במשמר הלאומי ובמילואים.[12][13]
לאחר הניצחון במלחמות הבלקן המדינה הכפילה את שטחה. לאחר מחלוקת בין המלך קונסטנטינוס וראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס הצטרפה יוון בשנת 1917 למדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה.
לאחר הניצחון סיפחה יוון את תראקיה, העמידה כוחות צבא באסיה הקטנה, והחלה את מלחמת יוון-טורקיה (1919-22) שהסתיימה בתבוסה.
מלחמת העולם השנייה
המדינה הצטרפה למלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית באוקטובר 1940, כאשר הדיקטטור יואניס מטאקסס דחה אולטימטום איטלקי מאת מוסוליני. במלחמת איטליה–יוון, הצבא היווני הדף את הצבא האיטלקי וכבש חלקים גדולים מדרום אלבניה, אך לאחר הפלישה הגרמנית וכיבוש יוון בידי הנאצים, שולב הצבא בכוחות מדינות הציר.
לאחר המלחמה סיפחה יוון את האיים הדודקאנסיים אך עד מהרה הקיטוב הפוליטי הוביל למלחמת האזרחים ביוון.
מערכות
- מלחמת העצמאות היוונית (1821–1829)
- מלחמת יוון-טורקיה בשנת 1897
- מלחמת הבלקן הראשונה (1912–1913)
- מלחמת הבלקן השנייה (1913)
- מלחמת העולם הראשונה
- סיפוח לאפירוס הצפוני (1914–1917)
- החזית המקדונית של מלחמת העולם הראשונה (1916–1918)
- התערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים ברוסיה (1919)
- מלחמת יוון-טורקיה בשנים 1919–1922
- מלחמת העולם השנייה
- מלחמת יוון-איטליה (1940–1941)
- פלישת גרמניה וקרב כרתים (1941)
- קמפיין צפון אפריקה (1941–1943)
- הקמפיין האיטלקי (1944)
מלחמת האזרחים ביוון (1946–1949)
- מלחמת קוריאה (1950–1953)
- פלישת טורקיה לקפריסין (1974)
- קוסובו (1999 –הווה)
- מלחמה באפגניסטן (2001–2012)
- מלחמה בטרור (2001 –הווה)
ארגון
מטה כללי (צבא היבשה)
- המועצה הצבאית העליונה
- רמטכ"ל הצבא
- סגן הרמטכ"ל
- המפקח הכללי של הצבא, מפקד דוקטרינה ואימונים
- המפקד הכללי של הארמייה היוונית הראשונה
- המפקד הכללי של חילות הצבא C
- המפקד הכללי של חילות הצבא D
- המפקד הכללי של פיקוד הצבא העליון לתמיכה צבאית
- המפקד הכללי של הפיקוד הצבאי העליון של היבשת והאיים
- אגפי המטכ"ל[14]
- מנהלת חיל הרגלים
- מנהלת ההנדסה
- מנהלת הארטילריה
- מנהלת המשטרה הצבאית
- המנהלת הטכנית
- מנהלת התקציבים
- מנהלת היסטוריה
- מנהלת אספקה ותחבורה
- מנהלת הרישום והשפות[15]
- מנהלת התעופה
זרועות לחימה ותמיכה
הצבא מורכב מארמיות וחילות: הארמיות כוללות את היחידות הלוחמות: חי"ר, שריון וארטילריה ואת יחידות התמיכה הקרבית: הנדסה, קשר וחיל האוויר של צבא. החילות מספקים את התמיכה הלוגיסטית.
אף על פי שעדיין קיימות אוגדות מתמרנות, הצבא מאורגן בעיקר בחטיבות המורכבות על פי הדגם של נאט"ו משלושה גדודים מתמרנים, גדוד ארטילריה, וגדוד תמיכה.
פיקודים
ארבעה פיקודים מפקחים על כל יחידות הצבא:
- הארמייה הראשונה, שבסיסה בלאריסה, אחראית על הגנת גבולות הצפון והמזרח. היא כוללת את החיל הרביעי, אוגדת החי"ר ה-1 ואוגדת חי"ר ממוכנת ה-2.
- הפיקוד הצבאי העליון של פנים יוון והאיים שבסיסו באתונה אחראי לספק כיסוי לאיים בים האגאי.
- פיקוד התמיכה הצבאי העליון – מבצע משימות לוגיסטיות וארגוניות שונות.
- כוח משלוח של נאט"ו, שבסיסו בסלוניקי, מקדוניה כולל את החיל השלישי. ותפקידו לתמוך במשימות נאט"ו ביוון.
ציוד
ציוד צבא יוון מורכב ברובו משילוב של כלי נשק מיובאים מאירופה וארצות הברית, וכן ממספר מצומצם של מערכות מתוצרת מקומית, במיוחד ספינות ימיות; גרמניה היא הספקית המובילה של מערכות נשק ליוון מאז 2010, ואחריה צרפת וארצות הברית; התעשייה הביטחונית של יוון מסוגלת לייצר ספינות ימי ותתי מערכות נלוות (הערכת 2019).[16]
כוח אדם
בצבא היווני שלושה מגזרי כוח אדם: מגויסים, אנשי קבע ומתנדבים. כ־90,000 בשרות פעיל, מתוכם 30,000 מגויסים. גברים בגילאים 18–45 חייבים בשרות צבאי של 9 חודשים. אזרחים המשתחררים משירות פעיל עוברים ליחידות מילואים. גברים בין הגילאים 18–60 המתגוררים באזורים רגישים אסטרטגית עשויים להידרש גם להשתתף במשמר הלאומי. במהלך גיוס כללי מספר המתגייסים עשויה לעלות על 180,000.[17]
מרבית הקצינים המקצועיים בוגרי האקדמיה הצבאית אוולפידון באתונה ( Στρατιωτική Σχολή Ευελπίδων) והאקדמיה הצבאית של קציני החיל בסלוניקי (Στρατιωτική Σχολή Αξιωματικών Σωμάτων).
דרגות בצבא יוון
דרגות קצינים
| קוד נאט"ו | OF-9 | OF-8 | OF-7 | OF-6 | OF-5 | OF-4 | OF-3 | OF-2 | OF-1 | OF (D) | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סימני דרגה | 
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| תעתיק שם דרגה | סטראטיגוס | Antistratigos | Ypostratigos | טקסיארכוס | Syntagmatarchis | אנטיסינטגמאתארהיס | תגמארהיס | לוקסגוס | Ypoloxagos | אנטיפולוקסגוס | דוקימוס אפדרוס אקסיומטיקוס |
| שם דרגה ביוונית | Στρατηγός | Αντιστράτηγος | Υποστράτηγος | Ταξίαρχος | Συνταγματάρχης | Αντισυνταγματάρχης | Ταγματάρχης | Λοχαγός | Υπολοχαγός | Ανθυπολοχαγός | Δόκιμος Έφεδρος Αξιωματικός |
| שם דרגה כללי | גנרל | לוטננט גנרל | מייג'ור גנרל | בריגדיר גנרל | קולונל | לוטננט קולונל | מייג'ור | קפטן | לוטננט | לוטננט שני | ייעוד קצין |
| שם דרגה בצה"ל | רב-אלוף | אלוף | תת-אלוף | אלוף-משנה | סגן אלוף | רב-סרן | סרן | סגן | סגן משנה | ||
נגדים וחוגרים
| קוד נאט"ו | OR-9 | OR-8 | OR-7 | OR-6 | OR-4 | OR-3 | OR-1 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סימני דרגה | 
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין סמלים |
| תעתיק שם דרגה | אנטיפספיסטיס | ארכילוכיה | אפילוכיאס | לוכיאס | דקניאס | Ypodekaneas | Ypopsifios Efedros Bathmoforos | סטראטיוטיס | |||||||
| שם דרגה ביוונית | Ανθυπασπιστής | Αρχιλοχίας | Επιλοχίας | Λοχίας | Δεκανέας | Υποδεκανέας | Υποψήφιος Έφεδρος Βαθμοφόρος | Στρατιώτης | |||||||
| שם דרגה כללי | מפקח | רב-נגד | נגד | סמל | רב-טוראי | טוראי | דרגת המילואים המועמדת | פְּרָטִי | |||||||
ראו גם
- הכוחות המזוינים של יוון
- הכוחות המזוינים של טורקיה
- המשמר הלאומי של קפריסין (הצבא הקפריסי-היווני)
לקריאה נוספת
- מיכלופולוס, דימיטריס. "האבולוציה של צבא יוון (1828–68)". מלחמה וחברה במזרח מרכז אירופה כרך א '. XIV, הוצאת מכללת ברוקלין, 1984, עמ ' 317–330,מסת"ב 0-88033-043-0 .
- Η ιστορία της οργάνωσης του Ελληνικού Στρατού, 1821–1954 [The history of the organization of the Hellenic Army, 1821–1954] (ביוונית). Hellenic Army Historical Directorate. 2005. ISBN 960-7897-45-5. Η ιστορία της οργάνωσης του Ελληνικού Στρατού, 1821–1954 [The history of the organization of the Hellenic Army, 1821–1954] (ביוונית). Hellenic Army Historical Directorate. 2005. ISBN 960-7897-45-5. Η ιστορία της οργάνωσης του Ελληνικού Στρατού, 1821–1954 [The history of the organization of the Hellenic Army, 1821–1954] (ביוונית). Hellenic Army Historical Directorate. 2005. ISBN 960-7897-45-5. Η ιστορία της οργάνωσης του Ελληνικού Στρατού, 1821–1954 (ביוונית). Hellenic Army Historical Directorate. 2005. ISBN 960-7897-45-5.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צבא יוון
הערות שוליים
- ^ Υπουργείο Εθνικής 'Αμυνας (2004) – Ένοπλες Δυνάμεις.
- ^ Greece – Hellenic Army, Global Security
- ^ Official Greek Defence Staff PR (18MB).
- ^ Οι πρώτες προσπάθειες οργάνωσης τακτικού Στρατού (1821-1831) [The first efforts towards organizing a regular Army (1821-1831)] (PDF) (ביוונית). Hellenic Army General Staff. נבדק ב-18 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ο Στρατός επί της βασιλείας του Όθωνα (1833-1863) [The Army during the reign of Otto (1833-1863)] (PDF) (ביוונית). Hellenic Army General Staff. נבדק ב-18 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ο Ελληνικός Στρατός από το 1864 μέχρι τον Ελληνοτουρκικό Πόλεμο του 1897 [The Hellenic Army from 1864 until the Greco-Turkish War of 1897] (PDF) (ביוונית). Hellenic Army General Staff. נבדק ב-18 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tsoukalas, Konstantinos (1977). "Η ανορθωτική προσπάθεια του Χαριλάου Τρικούπη 1882-1895" [The recovery effort of Charilaos Trikoupis 1882-1895]. Ιστορία του Ελληνικού Έθνους, Τόμος ΙΔ′: Νεώτερος Ελληνισμός από το 1881 ως το 1913 [History of the Greek Nation, Volume XIV: Modern Hellenism from 1881 to 1913] (ביוונית). Ekdotiki Athinon. pp. 8–87.
- ^ Erickson (2003), pp. 14–15
- ^ Pikros, Ioannis (1977). "Ο Ελληνοτουρκικός Πόλεμος του 1897" [The Greco-Turkish War of 1897]. Ιστορία του Ελληνικού Έθνους, Τόμος ΙΔ′: Νεώτερος Ελληνισμός από το 1881 ως το 1913 [History of the Greek Nation, Volume XIV: Modern Hellenism from 1881 to 1913] (ביוונית). Ekdotiki Athinon. pp. 125–160.
- ^ Η αναδιοργάνωση του Στρατού μετά το 1897 και η μεγάλη εθνική εξόρμηση 1912-13 [The reorganization of the Army after 1897 and the great national assault 1912-13] (PDF) (ביוונית). Hellenic Army General Staff. נבדק ב-18 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oikonomou, Nikolaos (1977). "Η αναδιοργάνωση του στρατού από την κυβέρνηση Θεοτόκη" [Reorganization of the army by the Theotokis government]. Ιστορία του Ελληνικού Έθνους, Τόμος ΙΔ′: Νεώτερος Ελληνισμός από το 1881 ως το 1913 [History of the Greek Nation, Volume XIV: Modern Hellenism from 1881 to 1913] (ביוונית). Ekdotiki Athinon. pp. 186–192.
- ^ Erickson (2003), p. 70
- ^ Fotakis (2005), p. 42
- ^ דירקטורט directorate
- ^ אחראית על רישומי החילות והארמיות והתמיכה הניהולית ב- HAGS בתחומי הטיפול בדואר ושירותי לשון.
- ^ Nedos, Vassilis (31 באוקטובר 2019). "Turkish violations surge in 2019". Ekathimerini. נבדק ב-17 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://www.armedforces.co.uk/Europeandefence/edcountries/countrygreece.htm#Greek Army
33591469צבא יוון