יואניס מטאקסס

גנרל יואניס מטאקסס

גנרל יואניס מֶטָאקְסָס (ביוונית: Ιωάννης Μεταξάς;‏ 12 באפריל 1871 - 29 בינואר 1941) היה איש צבא ופוליטיקאי יווני, ששימש כראש ממשלת יוון בזמן "משטר ה-4 באוגוסט" ובזמן מלחמת איטליה-יוון (1936-1941).

קריירה צבאית

מטאקסס נולד באיתקה, והיה לחייל מקצועי. בתחילה לחם במלחמה נגד טורקיה ב-1897. הוא נשלח ללימודים באימפריה הגרמנית ושב על מנת להצטרף אל המטה הכללי, כחלק מהליך המודרניזציה של הצבא היווני לפני מלחמות הבלקן, בהן השתתף באופן פעיל. הוא מונה לראש המטה הכללי של הצבא היווני ב-1913, ומונה לדרגת גנרל ב-1916.

בהשקפתו היה מטאקסס מלוכן שתמך במלך קונסטנטינוס, וגרמנופיל, שהתנגד להתערבותה של יוון במלחמת העולם הראשונה לצד בריטניה. כאשר ביוני 1917, הודח קונסטנטינוס על ידי מעצמות ההסכמה, בגלל התנגדותו להשתתפות במלחמה לצד בריטניה, יצא מטאקסס בעקבות המלך לגלות. שניהם שבו ליוון בשנת 1920, כאשר קיבלה שוב יוון את המשטר המלוכני. ב-1922 נכנס מטקסס לפוליטיקה וייסד את מפלגת "החושבים החופשיים" ב-1923. עם נפילתה של המלוכה סמוך לאחר מכן עזב שוב מטקסס את יוון, אך שב ואף שימש כשר במשטר הרפובליקני ב-1928.

ראש ממשלה

ערך מורחב – משטר ה-4 באוגוסט#רקע היסטורי

במרץ 1935 נכשלה הפיכה צבאית שניסתה להשיב את אלפתריוס וניזלוס לשלטון. לאחריה נערך משאל עם שנוי במחלוקת בו הומלך המלך גאורגיוס השני, בנו של קונסטנטינוס הראשון.

הבחירות ב-1936 לא הצליחו להביא להכרעה. המצב הפוליטי היה נפיץ, וההצלחה לה זכתה המפלגה הקומוניסטית היוונית בבחירות אלו הדאיגה רבים. מתוך סלידה מהקומוניסטים וחשש מהפכה נוספת, מינה גאורגיוס השני את מטאקסס, שהיה שר המלחמה, כראש ממשלה זמני ב-13 באפריל 1936, מינוי אותו אישר הפרלמנט היווני.

תסיסה בקרב מעמד הפועלים איפשרה למטאקסס להכריז במאי על מצב חירום. הוא השעה את הפרלמנט ללא הגבלת זמן, כמו גם סעיפים רבים בחוקה. ניקה את הצבא מעשרות קצינים בכירים שהיו בעד וניזלוס ומכל מי שהיה מעורב בניסיון ההפיכה הצבאית. ב-4 באוגוסט 1936 מטקסס הכריז על המשטר החדש, שכונה "משטר ה-4 באוגוסט". היה זה משטר סמכותני ורודני, המקורב אידאולוגית לפאשיזם ברוח משטרים דומים שקמו בפורטוגל ובספרד. התעמולה של המשטר הציגה את מטאקסס כ"פועל הראשון", "החקלאי הראשון", ו"אבי האומה" היוונית. מטאקסס קיבל את התואר "אריגוס", "מנהיג" ביוונית, וטען כי הוא מקים את "הציוויליזציה ההלנית השלישית" בעקבות יוון העתיקה, והאימפריה הביזנטית בימי הביניים.

ברוח המשטרים הדומים באירופה, ובמיוחד משטרו של מוסוליני, אסר מטאקסס על קיומן של מפלגות פוליטיות, אסר את הקומוניסטים, ביטל את זכות השביתה והפעיל צנזורה קפדנית על אמצעי התקשורת.

לצד דיכוי האופוזיציה והגבלות על חופש הביטוי, ממשלת מטאקסס הנהיגה שינויים פופולריים בחוקי העבודה. הוכרז על יום עבודה בן 8 שעות, והוכרזו שיפורים בתנאי העובדים. הוקם המוסד היווני לביטוח לאומי, וצבאה של המדינה שופר. באזורים הכפריים הועלו מחירי התוצרת החקלאית, והממשלה קיבלה עליה את חובותיהם של המשקים שהיו בקשיים. למרות מאמצים אלו, היה הממשל בלתי פופולרי, והעם היווני נטה לשמאל, אך ללא התנגדות פעילה למשטר.

במדיניות החוץ נקט מטאקסס בהשפעת המלך גאורגיוס בעמדה פרו בריטית ברורה. הוא ראה בבריטניה בעלת ברית טבעית בים התיכון ובצי הבריטי משום מחסום בפני נטיות ההתפשטות של מוסוליני, שהיוו איום ברור על שלמותה של יוון. מטאקסס היה גרמנופיל, ונטייתו האידאולוגית הטבעית הייתה לצד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם זאת פעל למניעת התערבותה של יוון במלחמת העולם כשזו פרצה, עד שאיטליה הפאשיסטית פלשה ליוון באוקטובר 1940. מלחמת איטליה-יוון התחילה באולטימטום שהעמיד מוסוליני למטאקסס כי ימסור לידיו אזורים אסטרטגיים השייכים ליוון. מטאקסס השיב בשלילה, וב-28 באוקטובר 1940 פלש צבא איטליה ליוון. תגובתו של מטאקסס לאולטימטום - "Alors, c'est la guerre" - "אם כן, זוהי מלחמה" הפכה לסיסמה פופולרית ביוון, וצומצמה למילה אחת: "לא" - ביוונית "Οχι" (אוחי).

הצבא היווני היה מוכן היטב למלחמה, והמורל היה גבוה. המגננה היוונית והתקפת הנגד שבעקבותיה זכו להצלחות, והאיטלקים נהדפו אל שטחה של אלבניה. מטאקסס מת באתונה ב-29 בינואר 1941, מאלח דם בקטריאלי. לאחר מותו הועלו טענות על ידי רופאיו של מטאקסס, כי הורעל למוות. מטאקסס הוחלף על ידי אלכסנדרוס קוריזיס. באפריל 1941 הביאה ההתערבות הגרמנית במלחמה לכיבוש יוון על ידי מדינות הציר ולאבדן עצמאותה. קו ההגנה שבנה מטקסס בצפון יוון, לאורך הגבול עם בולגריה, שכונה "קו מטאקסס", נפרץ רק לאחר לחימה עזה.

עד היום מטאקסס שנוי במחלוקת ביוון. יש הרואים בו דיקטטור, ויש מעריצים אותו על הפטריוטיזם שהפגין, והתנגדותו לתוקפנות.