צבא אפריקה
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ספרד |
| שיוך | צבא ספרד |
| פיקוד | |
| מפקדים |
חוסה מיליאן אסטראי פרנסיסקו פרנקו |
צבא אפריקה (בספרדית: Ejército de África, בערבית: الجيش الإسباني في أفريقيا) היו גייסות צבא ספרד שיועדו לשליטה במאחזי ספרד בצפון אפריקה (מרוקו הספרדית, איפני וסהרה הספרדית) ובגינאה הספרדית. גייסות אלו כללו את יחידות העילית של הצבא הספרדי וכן את יחידת הלגיון הספרדי שהוקמה לפי הדגם של לגיון הזרים הצרפתי. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד (יולי 1936) השתלט פרנסיסקו פרנקו על פיקוד צבא אפריקה והוביל אותו מבסיסיו בצפון אפריקה לכיבוש ספרד האירופית.
הקמת צבא אפריקה
מושבות ספרד בצפון אפריקה כללו את הערים מלייה וסאוטה, עליהן השתלטה ספרד עוד במאות ה-15 וה-16 והתרחבו משם. בשנת 1893 הוקם הרגימנט האפריקאי הראשון (Regimiento de África N° 1) ככוח שליטה קבוע בטריטורייה. במהלך 1910-1911 ניהלה ספרד מערכה נגד צרפת וכוחות מקומיים במטרה ליצור רצף טריטוריאלי בצפון מרוקו בין מלייה לסאוטה. במהלך מערכה זו הורחב הרגימנט לכלל "צבא אפריקה" על ידי גיוס הכוחות המקומיים (מוסלמים ומתיישבים מערביים) למסגרות ה-Fuerzas Regulares Indígenas ("הכוחות הסדירים המקומיים") שנחלקו לחיל רגלים וחיל פרשים המצויידים בארטילריה קלה. מטה היחידה שכן בטטואן.
בהסכם פס, שנחתם ב-30 במרץ 1912 בין ספרד לצרפת, הפכה מרוקו למדינת חסות צרפתית, וחלקים ממנה עברו לשליטת ספרד: צפון מרוקו, שעם מסירתה נוצר רצף טריטוריאלי בין מלייה לסאוטה; נמסרה לספרדים רצועת טרפאיה - החלק הדרומי ביותר של מרוקו, שגבל במושבה סהרה הספרדית; וכן מובלעת איפני שבדרום, שנוהלה כמושבה ולא הייתה חלק ממדינת החסות הספרדית.
ב-1920 הורה אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד להקים לגיון זרים שיתגבר את צבא אפריקה, לפי הדגם של לגיון הזרים הצרפתי. הלגיון שהוקם היה הלגיון הספרדי, מפקדתו הייתה בסאוטה, מפקדו היה סגן אלוף חוסה מיליאן אסטראי (José Millán Astray), האיש שפעל רבות להקמת יחידת הזרים הזו. סגנו היה רב סרן בשם פרנסיסקו פרנקו.
מרד הריף
ב-1921 השתלט מנהיג הגרילה הברברי עבד אל כרים על חלק מהטריטוריות הספרדיות בצפון, והקים את רפובליקת ריף. הכוחות הספרדים, בהנהגת רב סרן פרנסיסקו פרנקו הצליחו להשתלט מחדש על האזור בסיוע צרפת, שחששה מהתקדים, ב-1926. "הלגיון" הציל מהכחדה את הצבא הספרדי בקרב מלייה, אשר נמשך שלושה ימים. הניצחון העלה את קרנו של צבא אפריקה בכלל והלגיון הספרדי בפרט, ושל מפקד השטח שלו, פרנקו. הלוחמים, שחלקם היו ערבים מקומיים, ראו בפרנקו דמות נערצת. הוא, מצידו, סייע לחייליו ולמשפחותיהם. בתום המצבע היו 30,000 חיילי צבא אפריקה המתורגלים והמעולים שב-100,000 חיילי צבא ספרד.
הרכב הצבא עם תום המלחמה מנה שבעה גדודי חי"ר וששה אסקדרוני פרשים, אליהם סופחו שש סוללות ארטילריה שהושאלו מצבא ספרד האירופאי. כוח זה חוזק ביחידת פרשים מקומית שישבה באיפני (Tiradores de Ifni) וב-5,000 שוטרי ז'נדרמריה מקומית.
מלחמת האזרחים הספרדית
ערך מורחב – מלחמת האזרחים הספרדית
באוקטובר 1934 פרץ באסטוריאס מרד כורים שאורגן על ידי האיגוד המקצועי UGT. ממשל מיגל פרימו דה ריברה ביקש לדכא את המרד ביד קשה ופנה לצורך כך לפרנקו, אשר שבר את המרד באלימות, תוך שימוש בחיילי צבא אפריקה והלגיון הספרדי.
לאחר הבחירות הכלליות שנערכו בספרד בפברואר 1936, נבחרה החזית העממית לראשות הרפובליקה הספרדית השנייה. מדיניותה של החזית שהורכבה ממפלגות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ואנרכיסטיות הייתה אנטי-פשיסטית, נגד המלוכנות, הקפיטליזם ושלטון הדת במדינה. זאת בניגוד מוחלט לכיוון הפוליטי אליו נטו רוב ראשי הצבא, שעלו לדרגותיהם בתקופת שלטונו של הרודן מיגל פרימו דה ריברה. כאשר זיהה נשיא הרפובליקה, מנואל אסאניה, תסיסה בקרב קציני צבא אפריקה, פיטר את פרנקו והגלה אותו להאיים הקנריים.
ב-17 ביולי 1936 פרץ מרד של השמרנים והלאומנים לאחר שימים ספורים קודם לכן נרצח קצין משטרה בשם קאסטילו, שהיה חבר במפלגה הסוציאליסטית. בתגובה נרצח אחד ממנהיגי הימין המלוכני, חוסה קאלבו סוטלו, שהיה חבר פרלמנט ושר האוצר ברודנות של ריברה, אשר קדמה להקמת הרפובליקה. רבים מן האזרחים בחבל אנדלוסיה קמו ויצאו אל הרחובות כשנשק בידם. רבות מעריה החשובות של ספרד - סביליה, פמפלונה, לה קורוניה, קדיס, קורדובה וסראגוסה נפלו לידי המורדים שנקראו עתה "הלאומנים". הבירה מדריד וברצלונה נותרו בידי הממשלה. פרנקו יצא ממקום גלותו והשתלט מחדש על צבא אפריקה, שקיבל אותו מיד כמנהיג ללא עוררין וחייליו כינו אותו "אל קאודייו" (El Caudillo, "המנהיג"). בספרד עצמה הצליחו השלטונות לדכא את המרידה הצבאית ברבות מהערים הגדולות, והמצב התדרדר לכדי מלחמת אזרחים.
פרנקו ביקש להעביר את חלקו העיקרי של צבא אפריקה לחופי ספרד בים. אולם הצי היה עדיין בשליטת הממשלה הרפובליקאית. בין ה-29 ביולי ל-5 באוגוסט הועברו 1,500 לוחמים מצבא אפריקה לספרד באמצעות רכבת אווירית של מטוסי יונקרס שסופקו על ידי גרמניה הנאצית. 3,000 חיילים נוספים הועברו באמצעות ספינות סוחר איטלקיות, בסיוע מפציצים של חיל האוויר המלכותי האיטלקי. בהמשל הועברו בדרך האויר עוד 8,000 חיילים. לאחר תפיסת ראש גשר, התמקמו הכוחות בסביליה והחלו לגבש כוח מקומי. עם תחילת המלחמה, בספטמבר 1936, הכריז על עצמו פרנקו כ"גנרליסימו" של הצבא הלאומני.
צבא אפריקה התפצל לשני כוחות, האחד, בפיקודו של חואן יגו (אנ') ("הקצב מבדחוס"), נע במהירות צפונה-צפון מזרחה במטרה לתפוס את מדריד וטולדו. השני, בפיקודו של חוזה אנריקה ורלה (אנ') התמקד בכיבוש וביסוס השליטה באנדלוסיה, תוך כינון מדינת פלנחה בשטחי האזור וביצור בסיסי הכוח בערים המרכזיות ולנסיה, גרנדה וקורדובה. וב-1 באוקטובר 1936, הכריז על עצמו כראש המדינה הספרדית. בסוף ספטמבר היו רוב מערב ספרד ודרומה תחת שלטון צבא אפריקה. ב-1 באוקטובר 1936, הכריז פרנקו על עצמו כראש המדינה הספרדית.
הצבא המשיך לגדול, כתוצאה מהתגייסות תומכים מן החוגים השמרניים, המלוכניים, הדתיים והקפיטליסטים הלאומנים. בראשית 1937 הגיע ל-60,000 חיילים. נוסף על כך נתמך הצבא ב"לגיון הקונדור" שנשלח מגרמניה הנאצית, ובקורפוסי מתנדבים שנשלחו מאיטליה הפשיסטית ומפורטוגל, תחת שלטון העריץ סלזר. מנגד, הסתייעה הממשלה הרפובליקאית במתנדבי הבריגדות הבינלאומיות, אנשי מפלגות שמאל מרחבי העולם שהגיעו לספרד על מנת ללחום נגד הפשיזם.
המלחמה הסתיימה ב-1 באפריל 1939.
לאחר מלחמת האזרחים
עם סיום הלוחמה, שב צבא אפריקה לגדלו שלפני פרוץ מלחמת האזרחים. חייליו זכו להילה לתהילה והוא התקיים כמסגרת עילית. אנשי חיל הפרשים של אינפני איישו את משמר האיים הקנריים. חיל משמר "מורי" (כלומר מוסלמי צפון-אפריקאי) רכוב, שימש בתפקידים טקסיים בממשל פרנקו.
לאחר מלחמת העצמאות של מרוקו ב-1956 הועברו חלק מחיילי צבא אפריקה לשרת בצבא המרוקאי המלכותי. איפני נכנעה לכוחות המרוקנים ב-1958 והועברה לשלטון מרוקאי ריבוני. הערים (המובלעות) סאוטה ומלייה עדיין נשמרות על ידי גדוד סדיר של צבא אפריקה.
לקריאה נוספת
- אנטוני ביוור, מלחמת האזרחים בספרד, הוצאת יבנה, 2004
קישורים חיצוניים
- צבא אפריקה באתר ספרטקוס
- The Spanish Civil War 1936-1939
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על מלחמת האזרחים בספרד, 26 בינואר 2011- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על תחילת מלחמת האזרחים בספרד, 17 ביולי 2012
- יובל מלחי, פרק 78: מלחמת האזרחים בספרד, באתר "קטעים בהיסטוריה", 25 באוגוסט 2013
24594266צבא אפריקה