עבד אל-כרים אל-ח'טאבי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
עבד אל-כרים אל-ח'טאבי (1882, אז'דיר – 6 בפברואר 1963, קהיר; שמו המלא: מוחמד אבן עבד אל-כרים אל-ח'טאבי; בערבית: محمد بن عبد الكريم الخطابي, בריפית: Muḥand N Σabdel Krim Lxeṭṭabi) היה מנהיג פוליטי וצבאי ברברי-ריפי ממרוקו. ביחד עם אחיו מוחמד, הוביל מרד גדול הידוע בשם "מלחמת ריף" נגד השלטון הקולוניאלי של צרפת וספרד על אזור ריף. כיהן כנשיא רפובליקת ריף שהתקיימה במשך 5 שנים, עד לפלישתם של 250 אלף חיילים ספרדים וצרפתים בהובלת מרשל פטן.
ראשית חייו
עבד אל-כרים נולד בשנת 1882 בעיירה אז'דיר בצפון מרוקו. אביו היה הקאדי של העיירה. משפחתו השתייכה לשבט מבני הריפים, ברברים בני אזור ריף במרוקו. אל-כרים קיבל בילדותו חינוך דתי במסגד בעיירה אז'דיר, ולאחר מכן המשיך בלימודיו במוסד אסלאמי בעיר תטואן. מגיל 20 למד שנתיים במדרסות בפאס, כהכנה ללימודים באוניברסיטת אל-קרוויין המפורסמת. הוא ואחיו מוחמד קיבלו בנוסף להשכלתם האסלאמית גם חינוך ספרדי, והיו דו לשוניים בערבית וספרדית. אחיו אף למד הנדסת מכרות במאלגה ובמדריד. בשנת 1906 נשלח עבד אל-כרים למלייה ועבד שם כמורה ומתרגם עד 1913. במקביל עבד כעיתונאי עבור העיתון הספרדי "טלגרם מהריף" (Telegrama del Rif).
מאבקו בספרד וצרפת
עבד אל-כרים מונה לקאדי של מלייה על ידי ספרד בשנת 1915. אולם בעת מלחמת העולם הראשונה הוא נעצר על ידי הרשויות הספרדיות בגין פעילותו נגד הכיבוש הספרדי. בין היתר הואשם בקשירת קשר עם הקונסול הגרמני נגד ספרד. הוא נכלא בקסבה של העיירה שפשאוון בשנים 1916-1917. בשנת 1917 הצליח להימלט מהמאסר וחזר למשרתו כקאדי במלייה ולאחר מכן גם חזר לפרסם כתבות עיתונאיות, אולם בשנת 1919 הפסיק את עבודתו במלייה ונמלט לעיירת מולדתו אז'דיר מחשש למעצר על ידי צרפת או ספרד. בתקופה זאת כבר גיבש את תפישתו האנטי-קולוניאלית, ומטרתו הייתה לאחד את השבטים הריפיים לטובת יצירתה של רפובליקת ריף, תוך ערעור על הפרויקט הקולוניאלי הצרפתי-ספרדי במרוקו.
החל משנת 1920 פתח במאבק צבאי כנגד ספרד, על ידי גיוס בני השבטים לפשיטות צבאיות בשיטת גרילה כנגד כוחות צבא צרפתים וספרדים. לימים קיבל המאבק הצבאי את השם "מלחמת ריף". בשנת 1921 כוח צבאי ספרדי בהובלת הגנרל מנואל פרננדז סילבסטר נשלח בשביל לעצור את אחד מכוחות המורדים באזור משוחרר של ריף. עבד אל-כרים שלח לגנרל הספרדי אזהרה, שחציית הנהר אל תוך האזורים המשוחררים תחשב להכרזת מלחמה. הגנרל הספרדי לא ייחס משמעות לאזהרה והקים עמדות ביצור לכוחותיו. ביוני 1912 תקף כוח ריפי גדול את העמדה הספרדית, ובלחימה הקשה נהרגו 179 מתוך 250 חיילי צבא אפריקה הספרדי שהיו במקום. בקרבות במהלך שלוש השבועות הבאים נהרגו קרוב ל-8000 חיילים ספרדים, והצליחו המורדים להשיג הישגים חשובים. עד יולי כוחות ספרדים בסדר גודל של 13,000 חיילים נאלצו לסגת למלייה[1], זאת בזמן שמספר החיילים הריפים שלחמו מולם עמד על 3,000 בלבד.[2] הגנרל סילבסטר עצמו נהרג או התאבד במהלך הקרבות.
הניצחון הצבאי הגדול על צבא ספרד הביא לעליית קרנו של עבד אל-כרים. בעקבות הסגת הכוחות הספרדים הוכרזה הקמתה של רפובליקת ריף כקונפדרציה של השבטים הריפים, ועבד אל-כרים היה לנשיא הרפובליקה. בעקבות הניצחון עבד אל-כרים נתפש כגיבור של מאבקים אנטי-קולוניאליים, וכחלוץ בתורת לחימת הגרילה. התבוסה הספרדית גרמה לזעזוע בדעת הקהל הספרדית, ונחשבת לאחת הסיבות להפיכה הצבאית של שנת 1923 שבה עלה הגנרל מיגל פרימו דה ריברה לשלטון ספרד.
רצף התבוסות הספרדי נמשך עד שנת 1924, והספרדים נאלצו להיסוג בשנית, לשתי המובלעות הספרדיות בצפון מרוקו. צרפת, שבעצמה רצתה את השטח של דרום ריף, האמינה שלאפשר את תבוסתה של מעצמה קולוניאלית אחרת בצפון אפריקה על ידי כוחות ברברים מקומיים יהיה תקדים בלתי נסבל. עבד אל-כרים פלש דרומה אל עבר השטחים שנשלטו על ידי צרפת במרוקו, והצליח להגיע עד קרבת פאס. בתגובה צרפת בייעוץ עם ספרד החליטה לשלוח כוח מסיבי בראשות המרשל פיליפ פטן להילחם בעבד אל-כרים. הכוח הצבאי הצרפתי ביחד עם הכוח הספרדי עמד על כ-250,000 חיילים, בתמיכת חילות האוויר הצרפתים והספרדים וכוחות ארטילריים משמעותיים. לאחר הנחתה מסיבית של כוחות ספרדיים (בכללם הלגיון הספרדי בפיקודו של פרנסיסקו פרנקו) בעיר אל חוסיימה החלו הריפים לחוות הפסדים קשים. קרבות קשים בין הכוחות האירופאים לכוחות הריפים נמשכו עשרה חודשים, שבהם, בין השאר, נעשה שימוש בנשק כימי מסוג גז עצבים על ידי הצבא הספרדי. לבסוף, ב-26 במאי 1926 עבד אל-כרים הסגיר את עצמו לידי צרפת, ובכך למעשה פורקה גם רפובליקת ריף.
גלות
לאחר שהסגיר את עצמו, נשלח עבד אל-כרים לגלות באי הצרפתי ראוניון באוקיינוס ההודי בו הוא שהה כ-20 שנה, עד שנת 1947. באי ניתנו לו "אחוזה נוחה וקצבה שנתית נדיבה" על ידי צרפת.[3] עם זאת, הוא המשיך עם הרטוריקה האנטי-מערבית שלו. בשנת 1947 הצליח לקבל מקלט מדיני במצרים ועבר לקהיר. לאחר עצמאות מרוקו בשנת 1956 הזמין מלך מרוקו מוחמד החמישי את עבד אל-כרים לחזור למדינה, אך הלה סירב כל עוד ישנם עדיין כוחות צרפתים על אדמת צפון אפריקה.
הוא נפטר בשנת 1963 בקהיר, לאחר שזכה לראות את חלומו מתגשם עם נסיגת צרפת מאלג'יריה בשנת 1961 ועמה את סיום הכיבושים הקולוניאליים בארצות צפון אפריקה.
לקריאה נוספת
- David S. Woolman, Rebels in the Rif: Abd el Krim and the Rif Rebellion, 1968
- Charles Richard Pennell, A Country with a Government and a Flag: The Rif War in Morocco, 1921-1926, 1986
- Abdelkrim, Mémoires d'Abd el Krim / recueillis par J. Roger-Mathieu, Paris, Librairie des Champs Elysées, 1927
- Abdelkrim, Mémoires II, la Crise franco-marocaine, 1955—1956, Paris, Plon, 1984
- F. Tamburini, I gas nella guerra del Rif, in "Storia Militare", n.145, a.XIII, settembre 2005
- David Bensoussan, Il était une fois le Maroc : témoignages du passé judéo-marocain, éd. du Lys, www.editionsdulys.com, Montréal, 2010 (מסת"ב 2-922505-14-6); Second edition : www.iuniverse.com, Bloomington, IN, 2012, מסת"ב 978-1-4759-2608-8, 620p. מסת"ב 978-1-4759-2609-5 (ebook);
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "Abd el-Krim". Encyclopedia Britannica. I: A-Ak - Bayes (15th ed.). Chicago, IL: Encyclopedia Britannica, Inc. 2010. p. 18
- ^ War in the Shadows: The Guerrilla in History by Robert B. Asprey, iUniverse Publishing. pp 267-274
- ^ Pierson, Peter. (1999) The History of Spain. Greenwood Press. מסת"ב 978-0313302725 pp 126-127
29495209עבד אל-כרים אל-ח'טאבי