צ'אקרה
צ'אקרה (פאלי: צ'אקה, טיבטית: קורלו, מלאית: קאקרה) היא מונח שמקורו בסנסקריט ומשמעותו גלגל, מעגל או עיגול, המתייחס למרכזים "נקודות אור" - המצויים לפי אמונות שונות, בגוף האדם. ספרות ענפה פילוסופית ודתית עוסקת בצ'אקרות, ומיתוסים ואגדות נכתבו על מהותן וכיצד הן פועלות. הצ'אקרות משמשות להסברים בפילוסופיה ובמטאפיזיקה העוסקים בכוחות החיות של הגוף. לראשונה נכתב עליהן בהודו העתיקה, ומאז הן הפכו לחלק חשוב במיסטיקה המזרחית ובדתות המזרחיות. בהינדואיזם תחלה, ומאוחר יותר בבודהיזם הטיבטי, משם נדדה לתרבויות אחרות בעולם. למונח "צ'אקרה" יש שימור נרחב בתרבות העידן החדש וברפואה אלטרנטיבית.
ישנו ויכוח על היותן והאם הן קימות רק מובן התודעתי או אף כפי שיש טוענים, באופן פיזי[דרוש מקור] כיום הדעה הדומיננטית מאמינה שהן קיימות במערכת הבלוטות מפרישות את ההורמונים בגוף, וכי יש מקבילה בולטת בין התפקידים והתפקודים של בלוטות אלו ומערכות התפקוד של הצ'אקרות.[דרוש מקור] יש ממאמיני הרעיון הטוענים שישנה הקבלה בין מיקום הרשת העצבית בעמוד השדרה ומיקום הצ'אקרות.[דרוש מקור] אחרים גורסים שישנה חלוקה בין גוף לנפש, וכי התפקודים הפיזיים קשורים בבלוטות ההורמונים, ואילו התפקודים הנפשיים, כמו רגשות, מנטליות וחוויות רוחניות נמצאים בצ'אקרות.[דרוש מקור] לאף אחת מהתאוריות הללו אין תימוך מדעי כלשהו.
אטימולוגיה
המילה "צ'אקרה" מוצאה בסנסקריט (cakram चक्रं), שם משמעותה "גלגל" או "עיגול", והיא מתייחסת לחפצים או מבנים עגולים. הסופר ההודי אפטה מספק 23 הגדרות של המילה צ'אקרם כשם עצם כמו כשם לדיסקוס, לגלגל של העוסק במלאכת הקדרות ועוד.[דרוש מקור]
מהי צ'אקרה
הצ'אקרות הן מרכזים המצויים בגוף האדם ואחראים על התודעה. לפי אמונות מיסטיות אלו יש בגוף האדם אלפי צ'אקרות, ששבע מהן הן הצ'אקרות העיקריות, שמקומן לאורך עמוד השדרה. מרכזים אלה מקבלים כוח חיות, מטמיעים אותו ומבטאים אותו בגוף בפעילות נפשית או פיזית מסוימת. המחקר המדעי איננו סבור שיש ממש בצ'אקרות, אך המאמינים בקיומן נוהגים להצביע, לעיתים, על הדמיון בין מיקום הצ'אקרות למיקום בלוטות הורמונים שונות בגוף. אמונה אחרת הקשורה בצ'אקרות, ומבוססת על גילוי אורכי הגל השונים באור, היא כי אור השמש הוא המקור לפעולתן, וכי כל צ'אקרה נטענת מצבע אחר באור השמש.
מאמיניהם סבורים כי הן נמצאות ברטט מתמיד המסייע בקליטת ה'כוח' מהיקום, מהטבע, מאנשים ומחפצים, כחלק מהפראנה. ה'כוח' הנקלט על ידי הצ'אקרות מעובד, לתחושות פיזיות ומנטליות ועובר בצ'אקרות כדי לשמש ביצירת חומרים פיזיים המועברים דרך הדם אל שאר חלקי הגוף. יש הגורסים כי היעדר איזון בצ'אקרות הוא הגורם העומד מאחורי מגוון תופעות פסיכוסומטיות, כאבים ומחלות, והמתיימרים לרפא באמצעות איזונם גורסים, כי הדבר מסוגל למצב את הבריאות וליצור תחושה פיזית ונפשית טובה.
מודלים של צ'אקרות
מהעת העתיקה ועד היום פותחו מספר מודלים של מבני צ'אקרות. העתיק בהם הוא המודל הטנטרי בהינדואיזם. שהינו חלק מסדרת רעיונות הקשורים באנטומיה אזוטרית, המובאים ברצף של טקסטים המכונים אגאמה או טנטרות. בטקסטים מוקדמים אלו ישנן מערכות שונות של צ'אקרות ונדים (המקבילה ההודית למרדיאנים). החל מהמאה ה-11 החל להתבלט מודל בן שש-שבע צ'אקרות, שאומץ על ידי אסכולות יוגה שונות. מודל זה מציג קונדליני העולה למעלה דרך שבע הצ'אקרות עד לצ'אקרת הראש (או הכתר), ומאחד את האדם עם הצד האלוהי. בתפישה ההינדואיסטית, לכל צ'אקרה יש הברת גרעין, מנטרה משלה וישנה אות באלפבית הסנסקריטי לכל עלה כותרת בצ'אקרה (עלה כותרת הוא חלק שממנו מורכבת הצ'אקרה. לכל צ'אקרה מספר שונה של עלי כותרת).
הווג'ריאנה, למרות מקורותיה בטנטרה ההינדואיסטית, פיתחה מודלים שונים, ובהם ארבע עד עשר צ'אקרות, שלכל אחת מהן חישורים (המקבילים לעלי הכותרת בהינדואיזם) שונים. בווג'ריאנה מושם דגש רב על צ'אקרת הלב, ובבודהיזם הטיבטי פותחה תאוריה המיחסת לליקוי בצ'אקרה זו איבוד קשר עם תחושות ורגשות. לפי אמונה זו, כשהתודעה ממוקדת בזכרונות העבר, כוח החיות עובר לצ'אקרת הראש, על חשבון הלב. לעומת זאת, כשצ'אקרת הגרון תקינה, פיזור האנרגיה לצ'אקרות הלב והראש תקין והאדם יכול להימצא בקשר עם רגשותיו ותחושותיו האמיתיים.
בדת הבון הצ'אקרות הם מרכזים פראניים (המקבילה ההודית לצ'י), וכל אחת משש הצ'אקרות מקושרת לחוויית קיום אחרת. לכל צ'אקרה יש הברת גרעין (ביג'ה מנטרה), וזו נושאת תכונה טובה המצויה בצ'אקרה.
במודלים הסיניים נקרא כוח החיות "צ'י" אשר הוא מתמקד באמצעות מדיטציה הקרויה "המסלול המיקרוקוסמי" (ובשמו המסורתי, "לאסוף את האור"), כאשר במקום הצ'אקרות יש נקודות דיקור. כוח החיות במדיטציה זו שב למרידיאן קדמת הגוף וחודר אל הדן טיינים ומשם עובר ללב ועולה לראש.
מודלים של צ'אקרות פותחו גם במערב. אזכור מוקדם לצ'אקרות ניתן למצוא בספר "תיאוסופיה פרקטיקה" (1696) של יוהאן גיאורג גיטשל.[דרוש מקור] המודל המזרחי המוכר במערב הוא מודל השאקטה של שבע הצ'אקרות הראשיות, שזכה לפופולריות בזכות הפירוש שהעניק ג'ון וודרוף (תחת שם העט ארתור אוולון) בספרו "הכוח הרשע" לטקסטים ההינדואיסטים "סאט צ'אקרה נירפונה" ו"פאדאקה פאנקאקה". רעיונותיו פותחו מאוחר יותר לתפישות התיאוסופיות המוכרות.[דרוש מקור]. רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה), פיתח תאוריות משלו ביחס לצ'אקרות, וגרס כי הן משתנות עם השתנות האדם. שטיינר גם אימץ פרשנות יצירתית לכיוון הצ'אקרות ומראן, והכליא רעיונות השאובים ממשנתם של פרידריך ניטשה וגאורג הגל עם הפילוסופיה המזרחית. פרשנויות מודרניות יותר, כמו של הדני פיטר קארלף (ב"יומנו של נושא הטבעת"), אנודיאה ג'ודית (ב"גלגלי החיים"), זכריה סליג (ב"התעוררות הקונדליני"), ועוד[דרוש מקור] העלו רעיונות משלהם לתוספות ושינויים במבנה הצ'אקרות, המצאות צ'אקרות חדשות או שינוי דגשים מסורתיים בתורת הצ'אקרות.
שבע הצ'אקרות העיקריות
התיאורים המובאים בהמשך הם המקובלות על המאמינים בתפיסת הצ'אקרות. ישנם הטוענים כי מיקום הצ'אקרות להלן אינו מדויק, ומשתנה במספר סנטימטרים מאדם לאדם.
צ'אקרת הכתר
סאהסררה, sahasrāra, सहस्रार - (היגוי: סא-הס-ר-רה) "פרח הלוטוס בעל אלף עלי הכותרת". נקראת גם צ'אקרת הראש.
צבעים - לבן, סגול, זהב ושקוף.
מיקום - כמה סנטימטרים מעל ראש האדם.
תפקוד עיקרי - חיבור לאלוהות ול"אנרגיות" האחראיות על הקיום. משפיעה על חווית האהבה, על אינטואיציה ויכולת טלפתית, על מדיטציה ועל יכולת ריכוז. במישור הפיזי משפיעה על אזור המוח והכליות. אחראית גם על תפקוד מערכת העצבים.
יסוד - חלל או המקום בו שוכנת ה"אנרגיה" העיקרית.
צ'אקרת העין השלישית
אג'נה, आज्ञा ,ājñā - "מרכז הפיקוד". נקראת גם צ'אקרת המצח.
צבע - סגול עמוק, סגול כחול (אינדיגו).
מיקום - אמצע המצח, בין העיניים.
תפקוד עיקרי - אחראית על כוח המחשבה, על האינטואיציה ועל ראיית הנולד, ועל החיבור והאיזון בינם לבין ההגיון והלוגיקה. משפיעה גם על הזיכרון. במישור הפיזי משפיעה על הראייה, השמיעה, בעיות שונות במערכת האף והאוזניים, חום, מיגרנות וכאבי ראש. כמו כן משפיעה בנושאי בעיות שינה וחלומות. במצב מאוזן מסייעת בשחרור מפחדים.
יסוד - זמן.
צ'אקרת הגרון
וישודהא, विशुद्ध ,viśuddha - "מלא טוהר".
צבע - כחול ותכלת.
מיקום - אמצע הגרון.
תפקוד עיקרי - משפיעה על התקשורת עם הסובבים אותנו ועם עצמנו, בכלל זה כושר התבטאות בכתב ובעל פה, יצירתיות, מקוריות וגם כנות ופתיחות. מהווה את מרכז ההבעה והתקשורת של הגוף והנפש. אחריותה הפיזית מתבטאת בגרון, במיתרי הקול, בבלוטת התריס ובחילוף החומרים בגוף. קשורה בראייה פנימית וראית הנסתר, דברים שלא נראים בעיניים הרגילות. חוסר איזון בה עלול להוביל לקולניות, חוסר שליטה עצמית, חוסר ביטחון ולנטייה לאי אמירת אמת.
יסוד - חיים.
צ'אקרת הלב
אנאהאטא, अनाहत ,anāhata - "התוף ההולם תמיד". נקראת גם צ'אקרת הריאות.
צבע - ירוק עמוק, ורוד.
מיקום - אמצע החזה, מעל הלב.
תפקוד עיקרי - מהווה את מרכז הרגשות של הגוף. אחראית על תחושות כגון אהבה, רחמים וסמפטיה. אחראית על התרעננות נפשית, פתירת בעיות מודחקות והתמודדות עם פחדים. במישור הפיזי שולטת על הלב, על מחזור הדם ועל מערכת החיסון. בנוסף, זוהי הצ'אקרה המחברת בין שלוש הצ'אקרות העליונות והשלוש הארציות ומשפיעה עליהן.
יסוד - אוויר.
צ'אקרת מקלעת השמש
מניפורה, manipūra, मणिपूर - "מרכז האש".
צבע - צהוב, כתום בהיר, ירוק בהיר.
מיקום - 3 אצבעות מעל הטבור. בהשפעתה פועלים כוח הרצון, עוצמת השליטה במהלך חיינו, יכולת קבלת החלטות והפעלת רגשות שליליים כמו כעס, טינה, קינאה ושינאה. כמו כן משפיעה על האיזון בין אופטימיות ופסימיות, תחושות מצפוניות ורגשות אשם וחרטה. שליטתה הפיזית מתבטאת באיברים פנימיים כדוגמת הלבלב, הכבד, הטחול, פנים הבטן, כיס המרה וחלקים מסוימים במערכת העצבים. שיבוש באנרגיה בצ'אקרה זו עלול לגרום לשינויים קיצוניים במצב הרוח, התקשות בקבלת החלטות, נטייה לדיכאון וחולשה פיזית.
יסוד - אש.
הערה חשובה: במערב נוטים לחשוב שצ'אקרה זו נמצאת באזור מקלעת השמש. הטעות נובעת משמה של הצ'קרה: "מרכז האש" שתורגם ל-"מקלעת השמש". "מקלעת השמש" (סולאר פלקסוס - Solar Plexus) הוא שם לטיני למערכת העצבים המסועפת הנמצאת באזור הסרעפת, הנקראת גם: Celiac Plexus.
צ'אקרת הרבייה
סוואדהישטהאנה, Svādhiṣṭhāna, स्वाधिष्ठान. נקראת גם צ'אקרת העצה (סקרום) וצ'אקרת הטבור.
צבע - כתום.
מיקום - 3 אצבעות מתחת לטבור.
תפקוד עיקרי - צ'אקרה זו שולטת על היצירתיות ועל האישות. משפיעה תכונות כגון אומץ לב, כח, התלהבות, וגם פחד, אכזריות, קנאה ועצלנות. תחומי הגוף באחריותה הם הכליות, שלפוחית השתן ואיברי הרבייה. חוסר איזון בה גורם לקשיים בקיום אישות, עייפות פיזית ונפשית והזדקנות מוקדמת.
יסוד - מים.
צ'אקרת הבסיס
מולאדהרה - mūlādhāra, मूलाधार - "השורש". מכונה גם צ'אקרת השורש.
צבע - אדום, חום, שחור.
מיקום - עצם הזנב (מעל איבר הרבייה).
תפקוד עיקרי - אחראית על הקשר של האדם עם המציאות סביבו ועל אחיזתו בה. משפיעה על יצרים שורשיים ומולדים כגון הישרדות, רבייה, ורצון לחיות. השפעתה הפיזית באה לידי ביטוי בדם ובמערכת הדם, בכליות ובעמוד השדרה. בתחום הרגשי משפיעה על תחושות ביטחון ויוזמה, התגברות על חרדות ופיתוח כוח רצון ואומץ לב.
יסוד - אדמה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- צ'אקרות באתר "צ'אקרה"
- צ'אקרות באתר "בדרך הרוח"
- מהן הצ'אקרות ומיקומן מאת אודי בילו
- דיאגרמת הצ'אקרות על הגוף (באנגלית)
26314608צ'אקרה