פרשת ניקולס גרין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ניקולס גרין (אנגלית: Nicholas Green; ), היה ילד אמריקאי בן 7, מהעיירה בודגה ביי (Bodega Bay) שבקליפורניה.[1] ניקולס נורה ונהרג בעת ששודדים ניסו לשדוד את הרכב שבו נסע עם משפחתו לחופשה בדרום איטליה. לאחר מותו החליטו הוריו לתרום את איבריו, מעשה שהביא לשינוי היסטוריית ההשתלות באיטליה וברחבי העולם[2] וכונה בשם ״אפקט ניקולס״.[3]
הרצח האקראי הזה והתוצאות שבאו אחריו כבשו את הציבור בעולם כולו.[4]
האירוע ומותו של ניקולס גרין
ניקולס גרין, אחותו, אלינור, והוריהם, מרגרט (מגי) ורג'ינלד (רג׳) גרין, יצאו לחופשה בקלבריה, שבדרום איטליה. הם נסעו על הכביש המהיר A3 - כביש סלרנו-רג׳יו קלבריה (Salerno - Reggio Calabria) ועצרו במסעדת ״אוטוגריל״ (Autogrill) כאשר שני אנשים עֲטוּיֵי מסיכות[5] החלו לעקוב אחרי רכבם. לדברי האב, רג׳ינלד גרין, הוא חש בסכנה עם התקרבות מכונית שעקפה אותם ולאחר מספר דקות סבר שהסכנה חלפה.[6] אלא שהמכונית לא ביצעה עקיפה מלאה, היא נסעה במקביל אליהם ונוסעיה צעקו להם באיטלקית. רג׳ינלד ומרגרט סברו שנוסעי הרכב השני מבקשים מהם לעצור, אך הוא לא עצר אלא להפך האיץ, נוסעי הרכב האיצו גם הם. לפתע, נשמע מאחור קול ניפוץ זגוגית ומגי הֵסֵבָּה את פניה לאחור וראתה ששני ילדיה ישנים, במיוחד ניקולס שנראה ישן עמוקות. פעם שנייה נופץ חלון הנהג והמכונית השנייה נסעה וברחה.[6]
לאחר הירי עצר רג׳ גרין את הרכב, וכשנדלק האור הפנימי הבחין שניקולס לא זז, ההורים הבינו שהנורא מכל קרה - בנם נפצע קשה.[7] הם נסעו מיד לבית החולים בעיר הקרובה, ברם בית החולים המקומי לא היה ערוך להתמודדות עם פציעה כזו - ״מקרה ראש״.[8] לפיכך הועבר ניקולס לבית החולים al centro neurochirurgico del Policlinico di Messina,[7] שם שהה יומיים בתרדמת ולאחריהם נפטר.[6][7]
מאוחר יותר נודע, שהרוצחים קיבלו מידע כי רכב של סוחר תכשיטים בעל לוחיות רישוי מרומא צפוי להגיע בלילה לאזור ולהעביר תכשיטים לסיציליה. הרכב שבו נסעה משפחת גרין היה גם הוא בעל לוחיות רישוי מרומא, והמתנקשים הניחו שזה הרכב המבוקש ואותו הם צריכים לשדוד.[9][6]
המשפט
בדרך כלל נמנעים העבריינים באיטליה לפגוע בילדים כיוון שהמשטרה במדינה נחושה לתפוס את הרוצחים בכל מחיר. ואכן, חקירת המשטרה שהתקיימה בנחישות וללא לֵאוּת הביאה למעצרם של שני הרוצחים לאחר 34 ימים: פרנצ'סקו מסיאנו (Francesco Mesiano) ומישל איאנלו (Michele Iannello),[6][10] למרות שבתחילת החקירה לא היה ברור אם הם טעו בזיהוי ותקפו את הרכב הלא נכון. אך העובדה שאחד מהם העסיק את אחד מעורכי הדין הבכירים באיטליה, מעידה שייתכן והיו להם קשרים עם המאפייה.[6]
הם נשפטו ונשלחו למאסר בשנת 1995, ושנתיים לאחר מכן שוחררו.[7] באיטליה, קיימת אפשרות לערער על ההרשעות בפני בית המשפט הקונסטיטוציוני שהוא בית המשפט העליון.[11] בעקבות כך, הוגש ערעור על שחרורם ובית המשפט לערעורים באסיס קטנזארו באיטליה, דן אותם למאסר: מסיאנו ל-20 שנות מאסר ואיאנלו למאסר עולם.[7]
איאנאלו שהיה בעל עבר פלילי,[11] הודה שהיה מעורב לא פעם באירועים אלימים והרג בהם, אולם הכחיש את הריגתו של ניקולס גרין. עדותו הובילה לכליאתם של אנשים נוספים שהשתתפו באירועים הללו והוא הֻכְלַל בתוכנית להגנת עדים, מסיאנו הכחיש כל התערבות באירועי שוד ורצח.[11]
חבר המושבעים בבית המשפט, טען שבמשך 11 חודשי המשפט לא הופיעו ראיות חדשות בכדי להרשיע אותם. עם זאת, שני גורמים הביאו כנראה להטיית התיק במשפט הערעור שנמשך שבוע ימים והובילו שוב למאסרם: (1) אקדח שנמצא בבית אמו של איאנלו. אף על פי שהאקדח לא שימש ככלי הרצח באירוע, גילויו עִרְעֵר את אמינותו של איאנלו, שהעיד קודם לכן שאין לו נשק נוסף;[11] (2) האזנת סתר ל-2 הנאשמים שייתכן שהודו שהם הרגו את ניקולס גרין. קלטת האזנת הסתר לא שימשה כראייה במשפט הראשון מכיוון שהניב (דיאלקט) הקלברי של השניים היה קשה להבנה (באיטליה קיימים מספר דיאלקטים[12]), ומושבעים שמקום מגוריהם היה במרחק של כ-15 מייל לא יכלו להבין את שיחתם, משום שלא הבינו את הניב שדיברו בו. גורם זה עלה במשפט השני וייתכן שגרם לשופטי בית המשפט העליון לשנות את הכרעת הדין הקודמת.[11]
תובעי בית המשפט העליון לא ידעו להצביע בבירור על שינוי פסק הדין שהביא להרשעה, הם שיערו שחבר המושבעים בהרכב זה בחן ביתר תשומת לב ובדקדקנות את העובדות והממצאים שהגיעו לידיו.[11]
פסק הדין הובא לידיעת הוריו של ניקולס, אך לא הייתה בליבם כל שמחה, הם התבטאו בכך שהאחראים לרצח בנם צריכים לשאת בעונש ולשבת בכלא.[11]
תרומת האיברים
ניקולס נפטר, והוריו החליטו לתרום את איבריו.[6] צוותי הבריאות האיטלקים ערכו את ההשתלות,[8] ו-7 אנשים זכו לקבל את איבריו:[6] (1) אנדריאה מונגיארדו (Andrea Mongiardo) קיבלה את הלב, אולם נפטרה ב-2017 (היא נפטרה מכישלון נשימתי ולא בשל היחלשותו של הלב[13]); (2) פרנסיסקו מונדילו (Francesco Mondello), קיבל קרנית; (3) טינו מוטה (Tino Motta) קיבל כליה; (4) אנה מריה די-סגלי (Anna Maria Di Ceglie) קיבלה כליה;[7] (5) מריה פיא פדאלה (Maria Pia Pedala) קיבלה את הכבד;[6] (6) דומניקה גאלתה (Domenica Galleta) קיבלה קרנית;[6] (7) סילביה קיאמפי (Silvia Ciampi) קיבלה את הלבלב.[6]
תוצאות החלטת ההורים לתרומת האיברים
הפרסום
רג׳ינלד גרין שהיה בעברו עיתונאי, ידע שהעלאת המודעות לנושא תרומת האיברים חשובה מאוד ולכן יש לדאוג לפרסומה. הואיל וכך, כאשר הקיפו אותו ואת משפחתו כתבי העיתונות הרבים, החליט לתת להם את תמונת בנו, במטרה לגרום לקוראי העיתון לקשר בין הכתבה המופיעה בעיתון לניקולס, הילד, שאיבריו נתרמו לאחר מותו לחולים שהיו זקוקים.[9]
מותו של ניקולס היה זָרָז ששינה צורת חשיבה של אומה שלמה בנושא תרומת איברים.[8] הוא שִׁנָּה את היסטוריית ההשתלות באיטליה וברחבי העולם.[2] באיטליה, לא היה נהוג לתרום את איבריו של המת לאחר תאונות דרכים, במיוחד כאשר הנפגעים היו ילדים,[11] בשל החששות שהיו בקרב הציבור מפני המוות: המחשבה עליו וההתעסקות בו, כל שכן החתימה על כרטיס תורם. כפועל יוצא מכך שיעור תרומת האיברים באיטליה היה באותה עת מהנמוכים באירופה.[6]
נקודה נוספת, תחום השתלות האיברים הוא היחיד מבין כל תחומי הרפואה בו אין די במומחיות העוסקים בו או במכשור המתקדם הניתן בידיהם. קיימת גם אצילות הנפש ורוחב הלב של משפחות הנפטרים, הנקראים ברגע הנורא מכל, להתעלות מעל ליגונם ולהעניק את הסכמתם לתרומת האיברים של הקרוב היקר להם. מצד שני, ברפואה לא קיים תחום נוסף שהמהפך בגורלו של המטופל הוא כה דרמטי ומהיר, כמו זה המתרחש בתום כל ניתוח השתלת איבר - מצב של דעיכה גופנית מהירה וסכנת חיים מיידית הופך באחת ל״יום הולדת״ חדש למושתל ולתקווה גדולה לחיים חדשים.[14]
תוצאת ההחלטה הביאה לכך, שתוך שבוע ימים חתם מספר רב של אנשים על כרטיס תורם ותרומת האיברים שכונתה ״אפקט ניקולס״ ("L'Effetto Nicholas"[15]) באיטליה עלתה פי 3 באותו עשור.[9] ההחלטה מתייחסת לא רק לתרומת האיברים, אלא גם לרצונם הטוב של ההורים רג׳ינלד ומרגרט, שנבע מהאסון הנורא.[8]
לאחר ההשתלות שנעשו במקצועיות רבה על ידי הצוותים הרפואיים, האהדה הציבורית כלפיהם הייתה רבה. נשיא איטליה אוסקר לואיג׳י סקאלפרו (President Oscar Luigi Scalfaro) הזמין אותם אליו לשיחה; אנשים הגיעו למלון שבו שהו והשאירו צעצועים לבתם אלינור; המשטרה פעלה בנחישות ועצרה את השודדים תוך מספר שבועות; מאמרים רבים נכתבו בעיתונות במטרה לגלות את האמת מאחורי ההתנקשות.[8]
תת שר הבריאות באיטליה באותם ימים - ויטו דה פיליפו (Vito De Filippo), הביע בדבריו את הטרגדיה הנוראה שקרתה, וציין שיחד עם זאת היה זה סוג של מהפכה חיובית במערכת הבריאות הלאומית של איטליה. לדבריו, ניקולס גרין תרם תרומה מכרעת לקידום הפצת תרומות האיברים ולהגדלת ההשתלות. הוא הודה שאיטליה הייתה בפיגור בנושא זה, ולאחר תרומת האיברים הפכה המדינה לאחת המדינות המובילות באירופה בתחום.[7]
באחד מהראיונות הרבים שנערכו איתו, אמר רג׳ינלד גרין, שלא פעם הרהר וחשב על כך, שאם גוף של ילד קטן יכול להעניק איכות חיים ולתת חיים ל-7 אנשים, מה יכולה לעשות תרומת איברים של אנשים רבים למען אחרים? לאור זאת, החל להופיע ולהרצות בכנסים על הנושא, לכתוב ספרים ומאמרים, לפרסם מאמרי דֵּעָה במדינות שונות ברחבי העולם, להעניק ראיונות ולהגיע לכל מקום שאליו הוזמנו הוא ומרגרט כדי לקדם את מטרתם - החשיבות לתרומת איברים. לדבריו "אנשים ברחבי העולם הבינו, חלקם בפעם הראשונה, את כוחה של תרומת איברים".[4] בנוסף, הביע את רחשי ליבו באומרו שזו הדרך בה הוא מרגיש שבנו עדיין חי.[2] לא פעם דיבר רג׳ על בנו באומרו ש״ניקולס היה ילד חביב שתמיד חיפש את הטוב ביותר בדברים ולכן, כשהיית איתו, תמיד רצית להיות במצב הטוב ביותר שלך״.[6]
17 שנים לאחר הרצח רואיין רג׳ גרין ונשאל מה הן תחושותיו לאחר שעבר זמן כה רב. תשובתו הייתה שהוא נוהג לחשוב על בנו מספר פעמים ביום ותמיד קיימת אצלו תחושת האובדן. אובדן שלעולם לא יוכל לצאת עם בנו לטיול, לא ישמע אותו אומר "לילה טוב, אבא". אך עם כל זאת, הוא מופתע כל פעם מחדש שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין זוכר אותו ציבור רב ברחבי העולם - כולל מיליוני איטלקים. איטלקים שהוא פוגש במסעותיו בהם הוא מרצה על חשיבות תרומת איברים ועל האסון שקרה להם, חשים שהם מכירים אותו. רבים מכנים את בנו ״ניקולס הקטן״ כאילו היה חלק ממשפחתם.[8]
שאלה נוספת שהועלתה באותו ראיון היא, מה הביא אותם להחלטה לתרום את איבריו של בנם המת בארץ זרה, ענה שהאסון שקרה להם, יכול היה להתרחש בכל מקום בעולם, ולא עברה בהם אף פעם המחשבה שהעם האיטלקי לחץ על ההדק. וכשהביטו על גופת בנם המת, הגיעו שניהם למסקנה ולהחלטה שלניקולס כבר לא יהיה צורך באיבריו, אך איבריו יוכלו להציל את חייהם של אנשים אחרים.[8]
שנים רבות אחר המקרה הנורא שקרה להם, החמיא האב לעם האיטלקי ואמר שהוא בספק אם מדינה אחרת הייתה מחבקת אותם כפי שאיטליה חיבקה אותם. לדבריו, הם עדיין מקבלים מיילים ומכתבים מרחבי העולם ממושתלים המציינים את העובדה, שהם חיים בזכות המקרה של ניקולס. אך גם מגיעים אליהם מכתבים ומיילים מאנשים שהמקרה נגע לליבם ובהם תמיד מופיע המשפט, שהפרשה נתנה להם תקווה לעולם טוב יותר.[9][8]
באחד ממכתביו המופנה לציבור כותב רג׳ינלד גרין, כי כל פלח באוכלוסייה באיטליה ממשיך להפגין אהדה כלפי המשפחה: ראשי ממשלה, שחקנים כמו סופיה לורן, עיתונאים, צעירים ומבוגרים, עשירים ועניים, בעלי מגוון דעות פוליטי שונה ואחרים. החום הרב שהעניק הציבור האיטלקי למשפחה, הוא שעזר ועודד אותם להפוך אסון נורא כל כך לשיעור אוניברסלי, שבו ניצחו החיים והתקווה לטוב את הרוע, המוות, והייאוש.[13]
החוק
4 חודשים לאחר שתרמו את איבריו של בנם, הוזמנו ההורים רג׳ ומגי גרין לפגישה עם המושתלים, ש-4 מהם היו תושבי האי סיציליה.[6] אך זמן קצר לאחר פגישתם שונה החוק באיטליה ובני משפחות התורמים לא יכלו להיפגש עם המושתלים. בשנת 2016, החלו רג׳ינלד גרין ואנדריי סקארבלי (Andrea Scarabelli) ללחוץ על חקיקת חוק, שתינתן האפשרות לתורמים ולמושתלים להיפגש. בעקבות מאמציהם הוגשה הצעת חוק בעניין על ידי קבוצת מחוקקים,[4] ושנתיים לאחר תחילת מאמציהם לשינוי החוק (27 בספטמבר 2018), אימצה הוועדה האיטלקית לביואתיקה (icb) חוות דעת שנאמר בה, כי יש לאפשר פגישת משפחות תורמים ומושתלים, בתנאי ששתי המשפחות משני הצדדים תחתומנה על טופס הסכמה מדעת. הנושא חייב להיות מנוהל על ידי צד שלישי הנוגע לשירות הבריאות הלאומי שהוקם, בכדי שתהיה בקרה קפדנית, כך שימנע סיכון להתנהגות בלתי הולמת.[16]
משפחה
היו אלה נישואים שניים של רג׳ינלד האב למרגרט וניקולס היה בנם הבכור. 3 שנים אחר הולדתו נולדה בתם אלינור,[9] שנישאה בשנת 2018, באתר פסל הפעמונים.[4] שנתיים לאחר האסון (מאי 1996) נולדו להם תאומים: לורה ומרטין.[8]
הנצחה
תרומת האיברים של ניקולס גרין שינתה את חייהם של אנשים רבים בעולם והוא מונצח באיטליה ובארצות הברית באופנים שונים. איבריו שנתרמו על ידי הוריו היוו השראה לסרט טלוויזיה, להקמת אנדרטאות רבות באיטליה, הקמת מגדל פעמונים בקליפורניה ועוד.[4]
● בשובם לביתם בבודגה ביי, הקימו רג׳ינלד ומרגרט את ״קרן ניקולס גרין״ (The Nicholas Green Foundation) - עמותה התומכת בתרומת איברים ורקמות ברחבי העולם.[4] בימים הראשונים להקמתה הגיע אל רג׳ינלד גרין מכתב מהסטודנט אנדריי סקארבלי, שלמד באוניברסיטת רומא וביקש להתנדב ולעזור בעמותה. סקארבלי תרגם את כל הפרסומים שהופצו באיטליה בשפה האיטלקית לאנגלית עבור משפחת גרין.[4]
מקומות ואנדרטאות
● באיטליה, קיימים יותר מ-120 אתרים הקרויים על שם ניקולס: כיכרות, רחובות, פארקים וגנים; בתי ספר; 16 אנדרטאות ומתקנים נוספים, כולל עץ לימון, גשר ואמפיתיאטרון.[17][1]
● מגדל הפעמונים
הפסל ברוס חסון שגר באזור מפרץ בודגה ביי (Bodaga Bay), צפון קליפורניה, הגה את רעיון הקמת מגדל הפעמונים (The Bell Memorial) לאחר שקרא על האסון שאירע למשפחת גרין.[18]
המגדל מורכב ממוטות פלדה הבנויים בצורת 3 מגדלים ועליהם תלויים 140 פעמונים בגדלים שונים, שרובם נתרמו על ידי בתי ספר איטלקיים, כנסיות, ספינות ומִכְרוֹת, כדי להביע את הכרת התודה למשפחת גרין על ההחלטתם לתרום את איבריו של בנם.[15]
הפעמון המרכזי תלוי במרכז המגדל, והוא תוצרת בית היציקה היוקרתי ״מרינלי״ (Marinelli) המחשל ומעצב את פעמוני האפיפיור למעלה מ-1,000 שנה. על הפעמון נחרתו שמות מקבלי האיברים, ובצדם מופיע שמו של ניקולס. האפיפיור יוחנן פאולוס השני תרם את הפעמון והעניק את ברכתו, נשיא איטליה וראש ממשלת איטליה חלקו אף הם כבוד, ודאגו להטסת כל הפעמונים לקליפורניה על ידי חיל האוויר האיטלקי.[15][19]
המגדל הוקם לזכרו של ניקולס גרין אך הוא מוקדש לכל הילדים, וכאשר נוסעים על כביש 1 והרוח נושבת מכיוון האוקיינוס, ניתן לשמוע את צלצול הפעמונים.[15]
מיקום המגדל: (GPS N 38° 20.448 W 123° 03.126), הוא נמצא בצד המערבי של כביש 1, 1 וחצי מייל צפונית לבודגה ביי.[20]
● הספסל המוצב מול האנדרטה
בשנת 2013, החליט מאט דווידסון (Matt Davidson) שהיה כבאי באזור, לבנות ספסל עץ מול האנדרטה לזכרו של ניקולס גרין, לאחר שפגש את האב רג׳ גרין שנוהג היה להגיע למקום מדי בוקר. ההחלטה באה מתוך כוונה לאפשר למטיילים המגיעים למקום לשבת ולנוח. אולם במשך הזמן הספסל החל להתפרק. מבקר אחר, פרהד מוטיה (Farhad Motia) שנהג גם הוא להגיע מדי פעם למקום, פגש יום אחד את רג׳ גרין שנהג לשוחח עם המבקרים באנדרטה. לאחר ששמע את אשר אירע למשפחת גרין באיטליה ועל תרומת האיברים של בנם, החליט מוטיה לבנות ספסל במקום הספסל שהתפרק. הוא דאג לאישורים המתאימים ובעזרת האח פרנק ובנו מתיאו הם בנו ספסל מחומר קשיח יותר ועליו הצמידו לוחית פליז שעליה היה מוטבע: ״עבור ניקולס גרין / 1994-1987 / תורם איברים״ (“For Nicholas Green/ 1987-1994/ Organ Donor).[21]
● פסל הציפורים בקלבריה
פסל הציפורים הוכן אף הוא על ידי הפסל ברוס חסון שסירב לקבל תשלום עבורו. הוא ניתן על ידי המשפחה כתודה על התמיכה הנדיבה בפסל הפעמונים בבודגה ביי. הפסל הוצב בבניין המועצה האזורית של קלבריה (נחנך בשנת 2000) במקום בו נורה ניקולס גרין.[19] לאחר סיום הקמת מגדל הפעמונים בבודגה ביי, פנה רג׳ינלד גרין לפסל וביקש ממנו לפסל פסל פעמון נוסף עבור מחוז קלבריה. הפסל עשוי מהמסת המתכת של כלי נשק שונים שהוחרמו על ידי משטרת סן פרנסיסקו, ומורכב 7 פעמונים הנישאים על ידי 7 ציפורים. קולם של הפעמונים כאן לא נשמע, והפסל קישר את פסל הציפורים ופרשת ניקולס גרין לסרט ״הציפורים״ שצולם בשנת 1963 בבודגה ביי.[19]
חינוך
● במסדרון של אחד מבתי הספר באיטליה תלויים על הקיר שני שעונים לזִכְרוֹ של ניקולס גרין - שעון אחד מציג את השעה בבודגה ביי והשני מציג את השעה המקומית.[13]
● האגודה הלאומית לילדים מחוננים (National Association for Gifted Children), העניקה פרסים על שם ניקולס גרין. הפרס על סך 500 דולר, ממומן על ידי קרן ניקולס גרין וקרן המלגות של ניקולס גרין.[22]
ספורט ופנאי
הפדרציה העולמית למשחקי ההשתלות (World Transplant Games Federation) הקדישה לזכרו של ניקולס גרין את מרוץ הסקי לילדים מושתלים: "גביע ניקולס" (The Nicholas Cup). זהו אירוע שנערך בנפרד במסגרת משחקי אירועי ההשתלות העולמיים בחורף. ילדים מושתלים מכל העולם מגיעים לשבוע ימים של הנאה. בשנת 2008, נערך האירוע בעיר רובניימי, פינלנד.[23]
סרטים וספרים
● ב-1998 יצא לאקרנים סרט טלוויזיה - "המתנה של ניקולס" של הבמאי רוברט מרקוביץ (Robert Markowitz), בכיכובם של ג'יימי לי קרטיס (Jamie Lee Curtis) ואלן בייטס (Alan Bates) שהתבסס על האירוע.[6][24]
● רג'ינלד גרין, האב, כתב שני ספרים:
(1) "המתנה של ניקולס" (“Il dono di Nicholas”). בספר הוא מגולל ומספר על ההחלטה לתרום את איבריו של ניקולס, הוא מתאר את משפט הרצח, את סרט הטלוויזיה ״המתנה של ניקולס", את הפעמון שנשלח אליהם על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, כדי לתלות אותו על מגדל הזיכרון. בנוסף, הוא מתאר את הקמפיין הבלתי נלאה להסב את תשומת הלב למקרי מוות רבים הנגרמים מדי שנה בשל מחסור בתרומת איברים.[25]
(2) "המתנה שמרפאה" ( “Il dono che guarisce”) על סיפורי ההשתלות.[6] מטרתו העיקרית באה להאיר את עיני הציבור בעולם ולספר על התחושה שמרגישים כאשר תורמים איברים לאחר אסון כל כך קשה כפי שקרה להם.[9] אחד המקרים בספר הוא מקרה של אישה שהייתה קרובה למות. לאחר שהושתלו לה ריאות הצליחה לטפס לגובה של 5,000 פיט (1524 מ׳) בפארק הלאומי יוסמיטי, כאשר על גבה ילקוט במשקל של 11 ק״ג.
המקרים המופיעים בספר מתארים מצד אחד את סיפוריהם של המושתלים ומצד שני את טוב הלב של המשפחות שתרמו את איברי יקיריהם ברגע קשה ועצוב כל כך.[6]
הוקרה
ב-9 בנובמבר 1994, זכה רג׳ינלד גרין במדליית זהב על הצטיינות אזרחית (Medaglia d'oro al merito civile).[26]
קישורים חיצוניים
● אפקט ניקולס גרין - הסיפור של תרומת איברים ב-youtube
● הבלוג של רג׳ינלד גרין - The Nicholas Effect
(The Nicholas Effect; Reginald Green's Blog on his son Nicholas and organ donation topics)
● האגודה הלאומית לתלמידים מחוננים - קרן ניקולס גרין (NAGC) THE NICHOLAS GREEN FOUNDATION.
● מגדל הפעמונים ב-youtube - Children's Bell Tower in Bodega Bay
● UNITED NETWORK FOR ORGAN SHARING
-
מגדל הפעמונים -
הפעמון המרכזי שנתרם על ידי האפיפיור
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Reg Green, Nicholas’ story, The Nicholas Effect (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 Laura Cuppin, 22 anni fa la morte di Nicholas Green (e la svolta sulle donazioni d’organo), su Corriere della Sera, 30 ספטמבר 2016 (באיטלקית)
- ^ MARK ROTH, 'Nicholas Effect' still giving fifteen years later, Pittsburgh Post Gazette, 24 מאי 2009 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Diane Daniel, “For 27 years, organ donation has been boosted by ‘the Nicholas effect'”, https://www.heart.org/, 29 מאי 2022 (באנגלית)
- ^ Nicholas Green, en-academic.com (באנגלית)
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 6.12 6.13 6.14 6.15 6.16 Harry Low, My son died in 1994 but his heart only stopped beating this year, BBC news, 5 מאי 2017 (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 Laura Cuppin, 22 anni fa la morte di Nicholas Green (e la svolta sulle donazioni d’organo), su Corriere della Sera, 30 ספטמבר 2016 (באיטלקית)
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 8.8 ראיון מאת Marco Venturini, Nicholas Green - The boy who changed Italians, Wanted in Rome, 1 אוקטובר 2019 (באנגלית)
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 MARK ROTH, 'Nicholas Effect' still giving fifteen years later, Pittsburgh Post Gazette, 24 מאי 2009 (באנגלית)
- ^ Alan Cowell, Italy Detains 2 in Highway Killing of U.S. Boy, 7, The New York Times, 2 נובמבר 1994 (באנגלית)
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 Stephanie Salter and Larry D. Hatfield, Boy's Italian killers sentenced to long terms, SFGATE, 5 יוני 1998 (באנגלית)
- ^ השפה איטלקית – פרק 2 דיאלקטים מקומיים, דיאלקטים באיטלקית, באתר בלוג התיירות הגדול והמקיף בישראל לנוסע העצמאי לאיטליה
- ^ 13.0 13.1 13.2 רג׳ינלד גרין, A Letter to Italy, THE NICHOLAS GREEN FOUNDATION, 2020 (באנגלית)
- ^ פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, המודעות לתרומת איברים עולה אך הדרך למיצוי הפוטנציאל עוד רחוקה, באתר כלכליסט, 12 פברואר 2018
- ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 [https://www.atlasobscura.com/places/childrens-bell-tower Children's Bell Tower Bodega Bay, California], Atlas Obscura (באנגלית)
- ^ Carlo Petrini, Reginald Green,Andrea Scarablli, Organ donor families should be free to meet their recipients under controlled conditions if both sides wish, Italian National Committee for Bioethics says, National Library of Medicine (National Center for Biotechnology Information), 9 דצמבר 2019 (באנגלית)
- ^ Harry Low, My son died in 1994 but his heart only stopped beating this year, BBC news, 5 מאי 2017 (באנגלית)
- ^ Louise Rafkin, The Children’s Bell Tower, The New York Times,, 14 אפריל 2012 (באנגלית)
- ^ 19.0 19.1 19.2 Joe Culpepper, [http://www.scapegoatjournal.org/docs/11/Joe_Culpepper_SG.pdf The Bells, the Birds and the Tragic Gifts of Nicholas Green] (עמ' 107-102), http://www.scapegoatjournal.org/, 2017 (באנגלית)
- ^ A Boy's Gift to the World, THE NICHOLAS GREEN FOUNDATION (באנגלית)
- ^ SARA CARDINE, ‘The Nicholas Effect:’ New memorial bench offers a point of inspiration, Los Angeles Times, La Canada Valley Sun, 6 אוקטובר 2016 (באנגלית)
- ^ [https://web.archive.org/web/20041108091039/http://www.nagc.org/Awards/green/greenawd.html NAGC - Nicholas Green Distinguished Student Awards Award Information and Links], The National Association for Gifted Children (NAGC), 2008 (באנגלית)
- ^ The Nicholas Cup, World Transplant Games Federtion (באנגלית)
- ^ Nicholas' Gift, imdb, 1998 (באנגלית)
- ^ רג׳ינלד גרין, The Nicholas Effect & The Gift That Heals, THE NICHOLAS GREEN FOUNDATION (באנגלית)
- ^ Onorificenze, Presidenza Della Republica (באיטלקית)
34833920פרשת ניקולס גרין