תוכנית להגנת עדים

תוכנית להגנת עדים היא תוכנית שמטרתה להגן על עדים הנמצאים בסכנה, לפני ולאחר מתן עדותם. הגנה על עדים נדרשת לרוב במשפטים נגד פשע מאורגן או משפטים העוסקים בפשעי מלחמה, בהם יש סכנה שהנאשמים או עמיתיהם יאיימו או יפגעו בעדים. במרבית המדינות המשטרה אחראית לעניין זה, אך בחלקן קיימת סוכנות ממשלתית ייעודית לפתרון בעיה זו.

הגנה על עדים בארצות הברית

התוכנית הנודעת ביותר להגנת עדים היא התוכנית הפדרלית להגנת עדים בארצות הברית. בנוסף לה, הממשל הפדרלי מעניק קצבאות למדינות (states) כדי לאפשר להן לספק שירותים דומים, ואכן מדינות רבות בארצות הברית, ביניהן קליפורניה וניו יורק הקימו תוכניות להגנת עדים משלהן לפשעים אשר לא מכוסים על ידי התוכנית הפדרלית, אולם תוכניות אלה מספקות הגנה מצומצמת יותר.

התוכנית להגנת עדים בארצות הברית הוקמה ב-1970 במסגרת החוק למלחמה בפשע מאורגן. החוק הגדיר כיצד התובע הכללי יספק הגנה לעדים במשפטים הנוגעים לפשע מאורגן או פשעים חמורים אחרים. מרבית העדים מוגנים על ידי שירות המרשלים של ארצות הברית, בעוד שעדים הנמצאים במאסר מוגנים על ידי לשכת האסירים הפדרלית.

לרוב, ההגנה על העד כוללת מעבר למקום מגורים חדש ושינוי שם. שירות המרשלים מספק תעודות חדשות, עזרה במציאת מגורים ותעסוקה ועזרה כלכלית. על העדים נאסר לשוב למקום מגוריהם הישן או ליצור קשר עם בני משפחה ומכרים קודמים אשר לא נכללו בתוכנית להגנת עדים.

הגנה על עדים בישראל

ערך מורחב – הרשות להגנה על עדים

בישראל, נחקק חוק להגנה על עדים בשנת 2008, שכונן את הרשות להגנה על עדים כיחידה במשרד לביטחון הפנים. הקמת הרשות הייתה בעקבות מסקנות צוות בראשותו של משה לדור שהוקם בשנת 2002 בהמלצת פרקליטת המדינה עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי.

הרשות להגנה על עדים מגנה על עדים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, והיא מוסמכת להכין תוכנית להגנה על עדים, תוך שינוי זהותם, העתקת מקום מגוריהם, סיוע במציאת עבודה או לימודים והשתלבות בקהילה. למאבטחי הרשות ניתנו סמכויות דרישת הזדהות, חיפוש ותפיסת חפצים, עיכוב, וכן סמכות מעצר מוגבלת.