אה"מ פרינס אוף ויילס (1939)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 | |
| אה"מ פרינס אוף ויילס, 1941, זמן קצר לפני הקרב עם הביסמרק | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סימן זיהוי | מספר Pennant: 53 |
| מוטו | "ich diene", גרמנית: "אני משרת" (I Serve) |
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | המלך ג'ורג' החמישי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 29 ביולי 1936 |
| הושקה | 3 במאי 1939 |
| תקופת הפעילות | 19 בינואר 1941 – 10 בדצמבר 1941 (46 שבועות ו־4 ימים) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי מטוסים יפניים ב-10 בדצמבר 1941 בים סין הדרומי |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 43,786 טון |
| אורך | 227.1 מטר, 225.6 מטר בקו המים |
| רוחב | 34.3 מטר (רוחב מקסימלי) |
| שוקע | 9.9 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 28 קשרים |
| גודל הצוות | 1,521 איש |
| טווח שיוט | 5,700 ק"מ במהירות 27 קשר, 26,600 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 111,600 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים בעלי שלושה להבים וקוטר 4.42 מטר |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי - 374 מ"מ, שריון תחתון - 137 מ"מ, שריון סיפון - עד 136 מ"מ, צריחי תותחים - 324 מ"מ |
| חימוש | 10 תותחים 14 אינץ' (356 מ"מ), קליבר 45, 16 תותחים 5.25 אינץ' (133 מ"מ), 48 תותחים נ"מ 2 ליטראות (1.5 אינץ', 40 מ"מ), תותח 40 מ"מ נ"מ, 8 תותחים 20 מ"מ נ"מ |
| מטוסים | ארבעה מטוסי סיור אמפיביים סופרמרין וולרוס |
_off_Argentia,_Newfoundland,_in_August_1941_(NH_67194-A).jpg)
.jpg)
אה"מ פרינס אוף ויילס (באנגלית: HMS Prince of Wales) הייתה אוניית מערכה של הצי המלכותי הבריטי, מסדרת המלך ג'ורג' החמישי. האונייה התפרסמה בזכות קריירה קצרה אך פעילה מאוד, שבמהלכה השתתפה בקרב ימי נגד אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק, והובילה את ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, למפגש היסטורי עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, מפגש שהוליד את האמנה האטלנטית. האונייה הוטבעה על ידי מפציצים יפניים, אירוע שסימל את שקיעתה של אוניית המערכה מול נושאת המטוסים, שעלתה לגדולה כאוניית הראשה החדשה.
בנייה ומתן השם
ב-1922 חתמו חמש המעצמות הימיות הגדולות בעולם – ארצות הברית, בריטניה, הקיסרות היפנית, צרפת ואיטליה – על אמנת וושינגטון, שמטרתה הייתה להטיל מגבלות על בניית אוניות מלחמה חדשות. זאת, כדי למנוע מרוץ חימוש ימי, כמו זה שהיה בין בריטניה וגרמניה לפני מלחמת העולם, והיה אחד הזרזים המשמעותיים לפריצת המלחמה. על פי ההסכם, הוטלו מגבלות על מספר האוניות שמותר היה לכל מדינה לבנות, ונקבעה רף עליון להדחק של כל אונייה ורף עליון לסך כל ההדחק של כלל אוניות הצי של כל מדינה; בנוסף, הוטלו הגבלות על קוטר התותחים. אמנת וושינגטון אושררה ב-1930 באמנת לונדון הראשונה, אך בתוך כמה שנים הודיעו יפן ואיטליה על פרישתן מן ההסכם, והחלו בבניית אוניות מערכה חדישות. הדבר עורר דאגה בבריטניה, שאוניות המערכה שלה היו מיושנות יחסית.
בשל דאגה זו הזמינה האדמירליות הבריטית סדרה חדשה של אוניות מערכה, אוניות המערכה מסדרת המלך ג'ורג' החמישי. האוניות הוזמנו בתקופה שבה מגבלות אמנת וושינגטון ואמנת לונדון עדיין היו בתוקף, ולכן הוגבל קוטר תותחי האוניות ל-14 אינץ' (356 מ"מ), כפי שקבעו ההסכמים. אלו היו אוניות המערכה היחידות שנבנו על פי המגבלות שנקבעו, היות שתוך זמן קצר הסתבר לבריטים ששאר השותפות להסכם מתעלמות מתוכנו – אלא שבשלב זה כבר היה מאוחר מכדי שניתן יהיה לשנות את התכנון.
"פרינס אוף ויילס" נקראה בתחילה קינג אדוארד השמיני, על שם אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת. ואולם, לאחר שזה האחרון ויתר על כסאו בדצמבר 1936, שונה שמה המיועד של האונייה, עוד לפני שהוחל בבנייתה. בכך הפכה אוניית מערכה זו לאונייה השביעית בצי הבריטי הנושאת את השם "פרינס אוף ויילס". העבודה עצמה החלה ב-1 בינואר 1937, והיא הושקה ב-3 במאי 1939. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, ב-1 בספטמבר עדיין הייתה האונייה בשלבים אחרונים של התאמות. פרוץ המלחמה הביא להאצת הבנייה של האונייה ושל אוניית האחות, אה"מ קינג ג'ורג' החמישי, אך עיכובים באספקת כנות התותחים עיכבו את השלמתה.
"פרינס אוף ויילס" הייתה בנמל ליברפול, בהשלמות אחרונות כאשר נפגעה בההפצצות הגרמניות על העיר, באוגוסט 1940. פצצה אחת נפלה בין האונייה לבין דופן המבדוק שבו שהתה האונייה, החטיאה עגורן 100 טון סמוך, והתפוצצה ליד אחד מהסנפירים שבתחתית גוף האונייה, עיקמה כמה מלוחות הפלדה שבדופנה. האדמירליות הבריטית החליטה שהאונייה תהיה חיונית במקרה שאוניות המערכה הגרמניות, "ביסמרק" ו"טירפיץ" יופעלו על ידי הצי הגרמני. השלמת בנייתה של האונייה הואצה, והיא נכנסה לשירות באופן רשמי ב-19 בינואר 1941. עם זאת, האונייה הושלמה רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, ב-31 במרץ 1941.
תיאור
ההדחק של פרינס אוף ויילס היה 37,300 טון בתפוסה סטנדרטית ו-44,500 טון במעמס מלא. האונייה הייתה באורך כולל של 745 רגל (227.1 מטר), רוחב 103 רגל (31.4 מטר) ושוקע של 29 רגל (8.8 מטר). הגובה המטצנטרי המעוצב שלה היה 6 רגל 1 אינץ' (1.85 מטר) בתפוסה סטנדרטית ו-8 רגל 1 אינץ' (2.46 מטר) במעמס מלא.
היא הונעה על ידי טורבינות קיטור של פארסונס, שהניעו ארבעה צירי מדחף. קיטור סופק על ידי שמונה דודי אדמירליות אשר בדרך כלל סיפקו 100,000 כוחות סוס (75,000 קילוואט), אך יכלו לספק 110,000 כוחות סוס (82,000 קילוואט) עם שוקע מאולץ. זה העניק לפרינס אוף ויילס מהירות מרבית של 28 קשרים (52 קמ"ש). האונייה נשאה 3,600 טון מזוט. היא גם נשאה 200 טון של סולר, 300 טון של מי הזנה רזרביים ו-500 טון של מים מתוקים. במהלך ניסויים בהספק מלא ב-31 במרץ 1941, פרינס אוף ויילס בתפוסה של 42,100 טון השיגה מהירות של 28 קשרים עם 111,600 כוחות סוס ב-228 סל"ד וצריכת דלק ספציפית של 0.73 ק"ג לכוח סוס. לפרינס אוף ויילס היה טווח של 3,100 מיילים ימיים (5,700 ק"מ) במהירות של 27 קשרים (50 קמ"ש).
חימוש
פרינס אוף ויילס הרכיב 10 תותחי BL 14 אינץ' (356 מ"מ) Mk VII. תותחי ה-14 אינץ' הותקנו בצריח כפול אחד של Mark II קדימה ושני צריחים מרובעים של Mark III, אחד מקדימה ואחד מאחורה. ניתן היה להגביה את התותחים ל-40 מעלות ולהנמיך את התותחים ל-3 מעלות. קשתות הסיבוב היו: צריח "A", 286 מעלות; צריח "B", 270 מעלות וצריח "Y", 270 מעלות. הסיבוב וההגבהה נעשו על ידי הנעה הידראולית, בקצבים של 2 ו-8 מעלות לשנייה, בהתאמה. משקל תותח מלא שקל 15,950 פאונד (7,230 ק"ג), וניתן היה לירות מטח כל 40 שניות. החימוש המשני כלל 16 תותחי QF 5.25 אינץ' (133 מ"מ) Mk I אשר הורכבו בשמונה צריחים תאומים, במשקל 81 טון כל אחד. הטווח המרבי של תותחי Mk I היה 24,070 יארד (22,009.6 מטר) בגובה של 45 מעלות, התקרה נגד מטוסים הייתה 49,000 רגל (14,935.2 מטר). ניתן היה להגביה את התותחים ל-70 מעלות ולהנמיך אותם ל-5 מעלות. קצב האש הרגיל היה 10 עד 12 פגזים לדקה, אך בפועל, התותחים יכלו לירות רק 7 עד 8 פגזים בדקה. יחד עם הסוללות הראשיות והמשניות שלה, נשאה פרינס אוף ויילס 32 תותחי QF 2 פאונד (1.575 אינץ', 40 מ"מ) Mk.VIII "פום-פום" נגד מטוסים. היא גם נשאה 80 מקרני UP, כלי נשק נגד מטוסים לירי רקטות קצרי טווח ששימשו את הצי המלכותי בראשית מלחמת העולם השנייה.
שירות באוקיינוס האטלנטי
ב-18 במאי 1941 יצאה אוניית המערכת הגרמנית "ביסמרק", מנמל המבורג לכיוון האוקיינוס האטלנטי, כשאליה נלווית הסיירת הכבדה "פרינץ אויגן". "ביסמרק" הייתה איום חמור מאוד על השיירות הבריטיות באוקיינוס האטלנטי, בשל חימושה, שריונה הכבד ומהירותה הרבה. רק אוניות המערכה הבריטיות היו יכולות להוות איום עליה (אם כי הנזק המשמעותי שגרם לעצירתה נגרם בסופו של דבר על ידי מפציצי טורפדו). בשל כך נשלחו האוניות "פרינס אוף ויילס" וסיירת המערכה הוּד (HMS Hood) צפונה, כדי ליירט את "ביסמרק", שהפליגה לנורווגיה ולאחר מכן הקיפה את איסלנד מצפון, ושייטה דרומה בים גרינלנד דרך מצר דנמרק אל לב האוקיינוס האטלנטי. שתי האוניות הבריטיות פגשו את "ביסמרק" ו"פרינץ אויגן" בין גרינלנד לאיסלנד ב-24 במאי 1941. "הוּד" הייתה אונייה ישנה יחסית, ולעומתה "פרינס אוף ויילס" הייתה אונייה חדשה, עדיין בשלבי הייצור האחרונים (על סיפונה היו טכנאים אזרחיים, שהפליגו עמה כדי להשלים את עבודתם), ועם צוות לא מנוסה. "הוּד" נפגעה באחד המטחים הראשונים מפגז שחדר באופן מקרי למחסן התחמושת שלה, וגרם להתפוצצותה ולטביעתה המידית על כל צוותה, למעט שלושה ניצולים.
"פרינס אוף ויילס" נפגעה משבעה פגזים שירו תותחיה הכבדים של "ביסמרק", ורוב החימוש שלה הוצא מכלל שימוש, כתוצאה מפגיעות שספגו או תקלות טכניות, והאונייה נסוגה תחת מסך עשן. "פרינס אוף ויילס" הצליחה לפגוע שלוש פעמים ב"ביסמרק", אחת מהן במכל דלק קדמי. הפגיעה אילצה את "ביסמרק" לפנות לצרפת לתיקונים, דבר שהביא בסופו של דבר להטבעתה בידי הצי הבריטי. "פרינס אוף ויילס" הצטרפה לסיירות "ספוק" (Suffolk) ו"נורפוק" (Norfolk) שהמשיכו לעקוב אחרי "ביסמרק". לאחר חצות הוחלפו מטחים נוספים בין הספינות. 12 שעות לאחר מכן נאלצה "פרינס אוף ויילס" לנתק מגע בשל מחסור בדלק, וחזרה לבסיסה לתיקונים שנמשכו שישה שבועות.
באוגוסט, הפליגה "פרינס אוף ויילס" למערב האוקיינוס האטלנטי, כשעל סיפונה ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל היה בדרכו לפגישה סודית עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, פגישה שהתקיימה בים, במפרץ ארג'נטייה, ליד האי ניופאונדלנד. הפגישה נמשכה מ-10 עד 12 באוגוסט 1941, ובמהלכה חתמו שני המנהיגים על האמנה האטלנטית. האמנה קבעה עקרונות כלליים משותפים לבריטניה ולארצות הברית, וסימלה את תחילת הדרך המשותפת במאבקן במדינות הציר.
לאחר מסע זה נשלחה "פרינס אוף ויילס" לים התיכון למשימת ליווי שיירות. במהלך משימה זו, ב-27 בספטמבר 1941, הפילו תותחי הנ"מ של האונייה כמה מטוסים שתקפו את אחת השיירות.
שירות במזרח
האדמירליות הבריטית הייתה מודאגת מאוד מהתעצמותו של הצי הקיסרי היפני, וב-25 באוקטובר 1941 נשלחה "פרינס אוף ויילס", יחד עם שתי משחתות, לסינגפור, שם נועדה להיות אוניית הדגל בצי המזרח הרחוק, שנקרא כוח Z. "פרינס אוף ויילס" הגיעה ליעדה בתחילת דצמבר, שם חברה לסיירת המערכה ריפלס (Repulse). נושאת המטוסים החדשה אינדומיטבל (Indomitable) הייתה אמורה להצטרף גם היא לכוח, אך היא עלתה על שרטון בהפלגת הבכורה שלה ליד ג'מייקה ונזקקה לתיקון. התיקונים גרמו לעיכובה, עיכוב שהתברר כגורלי לכוח Z.
כוח Z היה אמור לשמש כהרתעה מול היפנים, אך היפנים לא נרתעו. בבוקר 7 בדצמבר 1941 השמידו מטוסי הצי היפני את אוניות המערכה של צי ארצות הברית שעגנו בנמל הפנינים בהוואי; שעות ספורות לאחר מכן, בבוקר ה-8 בדצמבר 1941 (ההבדל בשעות ובתאריך נובע ממיקומם של האתרים משני צידי קו התאריך הבינלאומי) תקפו היפנים את הפיליפינים ואת סינגפור, והחלו בהנחתת כוחות במלאיה, כוחות שהחלו להתקדם לכיוון סינגפור.
הקרב האחרון של "פרינס אוף ויילס"
אדמירל סר טום פיליפס, מפקד כוח Z, יצא בראש שתי אוניות המערכה שפיקודו, בליווי ארבע משחתות, אחת מהן של הצי האוסטרלי, בניסיון למצוא ולהשמיד את כוח הנחיתה היפני. פיליפס ידע שלא יוכל לקבל סיוע של חיל האוויר המלכותי, בשל הלחץ היפני ביבשה ובשל נחיתותו המספרית והטכנולוגית, אך הוא העריך שמטוסים יפנים לא יוכלו לפעול כה רחוק מהחוף. עד אז לא נחשבו מטוסים כאיום משמעותי על אוניות שטח עיקריות, כמו "פרינס אוף ויילס".
כוח Z יצא מסינגפור ב-8 בדצמבר 1941 בשעה 17:10 והפליג מזרחה. למחרת בבוקר שינה הכוח את כיוון הפלגתו והחל להפליג צפונה. בשעות הצהריים של אותו יום גילתה צוללת יפנית את הכוח ועקבה אחריו במשך כחמש שעות תוך שידור הודעות על מיקומו, אך הבריטים לא ידעו שהתגלו. אדמירל אוזאווה, מפקד הכוחות הימיים היפניים, הורה לספינותיו ללוות את ספינות התובלה הריקות ולהתרחק מהשייטת הבריטית. מאוחר יותר באותו יום, לקראת השקיעה, גילו גם מטוסי סיור יפניים את הכוח ועקבו אחריו. אדמירל פיליפס החליט באותו ערב לבטל את המבצע והורה לכוח לחזור לסינגפור. צוללת יפנית נוספת גילתה את הכוח מאוחר יותר ואף ירתה עליה כמה טורפדות, אך החטיאה. הבריטים לא ידעו כלל על ירי זה.
למחרת, בבוקר 10 בדצמבר 1941, קיבל אדמירל פיליפס דיווח מודיעיני על נחיתה יפנית בקואנטאן, עיר בחוף המזרחי של מלאיה, בחצי הדרך בין סינגפור לבין מקום הנחיתה המקורי של היפנים. הדיווח היה מוטעה אך אדמירל פיליפס לא ידע על כך והורה לכוח Z להפליג לכיוון הנחיתה המדווחת. מטוס הסיור של "פרינס אוף ויילס" הוזנק לכיוון קואנטאן אך לא גילה דבר, דיווח על כך לאוניית האם וטס הלאה לסינגפור. הכוח החל להפליג דרומה בדרכו חזרה לסינגפור.
בשעה 11:13 בבוקר הותקפה השייטת על ידי שלושה גלים של מטוסים יפניים. תחילה הופצצו האוניות על ידי מפציצים יפניים מגביהי טוס שהשיגו רק פגיעה אחת באה"מ ריפאלס. בשעה 11:40 הגיע גל שני של מטוסים, הפעם מפציצי טורפדו. אלה השיגו פגיעה חשובה ב"פרינס אוף ויילס", כאשר טורפדו פגע במדחפי האונייה וגרם לאובדן יכולת היגוי ולאובדן כוח בכמה מצריחי התותחים. גל התקיפה השלישי כלל 26 מפציצי טורפדו, שתקפו מכיוונים שונים. "ריפאלס" ספגה ארבעה טורפדות ששיתקו את ההגה שלה. הקפטן הורה על נטישת האונייה שהחלה לנטות לשמאל במשך מספר דקות, ולאחר מכן התהפכה וטבעה בשעה 12:23.
"פרינס אוף ויילס" הייתה אונייה מתקדמת בהרבה מ"ריפאלס", ששירתה עוד במלחמת העולם הראשונה, וניתן היה לצפות שתתמודד בהצלחה רבה יותר עם ההתקפה האווירית. בפועל לא כך היו הדברים. מכ"ם האונייה לא פעל ומיד בתחילת הקרב היא נפגעה בשש פצצות טורפדו לפחות, שאחת מהן גרמה, כאמור, לנזק קריטי. הטורפדו פגע בציר המדחף, ועקר אותו ממקומו בעודו מסתובב במהירות גבוהה. הציר המנותק התעופף בתוך המנהרה בה נמצא וגרם לנזק חמור בתוכה ולחדירת מים שהציפו את אחד מחדרי המנוע, את אחד מחדרי הדוודים, שניים מחדרי המכונות, ועוד תאים באחורי הספינה. הספינה החלה לנטות שמאלה בזווית של 10 מעלות דבר שגרם לתותחים באותו צד להיות בזווית שבה לא היו יכולים לירות אל המטוסים התוקפים. ייצור הכוח החשמלי באונייה נפגע חמורות וכן נפסקה התקשורת הפנימית והפסקה פעילותם של מערכות האוורור, ההיגוי והמערכת ההידראולית שסיפקה כוח לתותחי הנ"מ ולחימוש המשני. בשל נטיית האונייה גם לא ניתן היה להפעיל את התותחים ידנית. הפגיעה בציר המדחף גרמה לאובדן הכוח מהמנועים השמאליים כך שהאונייה הונעה רק בחלק ממנועיה והייתה יכולה להגיע למהירות 15 קשר בלבד. ללא מערכת ההיגוי למעשה לא ניתן היה לשלוט על האונייה. עדיין נורתה אש נ"מ על מטוסים מגביהי עוף, ופצצות נוספות פגעו בה אך לא הבקיעו את שריון הסיפון שלה. מפקד האונייה פקד על נטישתה, והיא התהפכה שמאלה וטבעה בשעה 13:18.
בסך הכול תקפו את שתי האוניות 86 מטוסים יפניים, שבסיסם היה בסייגון שבווייטנאם. מתוך 49 טורפדו שנורו על האונייה, פגעו בה 11. שלושה מטוסים יפניים הופלו במהלך התקיפה ומטוס נוסף נפגע קשות והתרסק בנחיתה. סיוע אווירי שנשלח מסינגפור הגיע כאשר טבעה "פרינס אוף ויילס".
המשחתות שהיו עם הכוח אספו את הניצולים מאוניות השטח שטבעו. סך הכול נספו 513 מלחים מ"ריפאלס" ו-327 מלחים מ"פרינס אוף ויילס", בהם אדמירל פיליפס והקפטן של "פרינס אוף ויילס", ג'ון ליץ'; הקפטן של "ריפאלס" נמשה על ידי המשחתות.
משמעות הקרב ושרידי האונייה
"ריפאלס" ו"פרינס אוף ויילס" היו שתי אוניות המערכה הראשונות שהוטבעו על ידי כוח אווירי בלבד. אמנם, אוניות המערכה של צי ארצות הברית הוטבעו ימים ספורים לפני כן בנמל פרל הארבור, אך הן הופתעו ולא היו מוכנות; כאן היה מדובר בשתי אוניות שהיו בסיור קרבי, בכוננות מלאה, ובכל זאת לא הצליחו להתמודד מול ההתקפה האווירית. מכאן ההלם שיצר קרב זה, שהיה מעין בשורה על שקיעתן של אוניות המערכה. ייתכן שהקרב יכול היה להסתיים אחרת, לו היה המכ"ם של "פרינס אוף ויילס" תקין, ולו לא הייתה סופגת פגיעה קריטית בתחילת הקרב. ייתכן והייתה יכולה להסב אבדות כבדות בהרבה לכוח האווירי ואף להדוף את המתקפה. כך או אחרת, התפיסה שאוניית המערכה אינה יכולה לשרוד ללא חיפוי אווירי התקבעה היטב עד לסוף המלחמה.
תוצאות הקרב היו מקור עידוד עצום עבור יפן וגרמו להלם כבד אצל בעלות הברית. כשקיבל צ'רצ'יל את הידיעה על טביעת האוניות, הוא אמר שבמשך כל המלחמה כולה מעולם לא קיבל הלם ישיר קשה יותר ("...In all the war, I never received a more direct shock"). היפנים הצליחו להשמיד את הצי של בעלות הברית מפרל הארבור ועד סינגפור, ובעלות הברית היו עתידות לעבור כמה שנים קשות עד שתוכלנה לשקם את הצי שלהן במזרח הרחוק ואת ביטחונן העצמי.
שרידי האונייה נמצאים במים בעומק של כ-50 מטרים. במקום ישנו דגל בריטי על מצוף, המוחלף מעת לעת. בשנת 2002 נמשה מן המים פעמון האונייה בברכת משרד ההגנה של בריטניה ואגודת ניצולי כוח Z.
קישורים חיצוניים
אה"מ פרינס אוף ויילס (1939)37565332Q724919