פרח קצונה (צי מלחמתי)

פרח קצונה או פרח חובלים (באנגלית: Midshipman) הוא צוער או קצין מן הדרגה הנמוכה ביותר בצי המלכותי הבריטי, בצי של ארצות הברית ובציי המלחמה של רבות ממדינות חבר העמים הבריטי. עד 1968 הייתה דרגה זו נהוגה גם בצי המלכותי הקנדי, אך עם הקמת הכוחות המזוינים של קנדה הוחלף שמה לקדט ימי (Naval cadet).

מִידְשִׁיפְּמֶן במאה ה-17 היה דֵּרוּג (Rating) של מלח מנוסה. המילה גזורה מ-Midships, בעברית: "אמצעית" - אמצע גוף האונייה (להבדיל מן החרטום או הירכתיים), על שם המקום באונייה בו עשה את משמרותיו או התגורר. במאה ה-18 נתחלפה המשמעות של מידשיפמן מדרוג של מלח מנוסה לדרוג של מועמד לקצונה. מהתקופה הנפוליאונית (1793–1815) ואילך מידשיפמן היה שוליית קצינים, ששירת קודם לכן משך שלוש שנים לפחות כמתנדב (Volunteer), שַׁמָשׁ של קפטן (Captain's servant) או מלח כשיר (Able seaman). דרגתו והאחריות שהוטלה עליו הקבילו פחות או יותר לאלו של תת-קצין או נגד (Petty officer) של ימינו. לאחר שלוש שנות שירות לפחות כמידשיפמן או כחובל (עוזר רב חובלים, Master's mate) הוא היה רשאי לגשת לבחינה לדרגת לוטננט. הקידום לדרגת לפטננט לא היה אוטומטי, ומידשיפמנים רבים מילאו תפקידי עוזרי רב החובלים כדי להגדיל את שכרם ואת היקף אחריותם באונייה. פרחי-קצונה בצי האמריקני הוכשרו ושירתו בדומה לפרחי הקצונה בצי המלכותי הבריטי, אך בהבדל אחד – עד 1912 "מידשיפמן" הייתה דרגת קצין-משנה (Warrant officer).

במהלך המאה ה-19 חלו שינויים בדרכי הכשרתם של קצינים ימיים הן בצי המלכותי הן בצי האמריקני, וההתמחות המעשית באוניות הוחלפה בלימודים פורמליים בקולג' ימי. מאז ואילך קיבלה המילה מידשיפמן משמעות של קדט קצונה הלומד במכללה ימית. הקדטים שהו כארבע שנים במכללה וכשנתיים בים, ורק אחר כך קיבלו את דרגת הקצין. מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 פחתה בהדרגה תקופת הוותק בים (הפז"ם) לפחות משנה, מאחר שגיל ההצטרפות לצי הועלה מ-12 ל-18.

דרגות מקבילות למידשיפמן קיימות בציי מלחמה רבים. אם נשתמש כבסיס להשוואה במידשיפמן האמריקני או במידשיפמן הבריטי לפני בחינת ההסמכה, הדרגה המקבילה תהיה קדט ימי בתקופת הכשרתו לקצין זוטר. אם נשתמש במידשיפמן הבריטי לאחר בחינת ההסמכה, תהיה זו דרגת הקצין הזוטר הנמוכה ביותר בסולם הדרגות, הדומה לדרגת Ensign בצי האמריקני מבחינת התפקיד והאחריות. בשפות רומאניות רבות משתמשים במונח שתרגומו המילולי הוא "נוֹטֵר של הצי". כך בצרפתית: Garde marine, בספרדית Guardia marina, בפורטוגזית Guarda-marinha ובאיטלקית Guardiamarina. דרגות אלו נהוגות כיום רק בצי המלחמתי, אך בעבר נקראו בשם "נוטרים" צעירים שנבחרו על ידי המלך והוכשרו בעיקר כחיילים בצבא היבשה.

בחיל הים הישראלי לא קיימת דרגה מקבילה למידשיפמן. חניכי קורס חובלים הם חוגרים לכל דבר. בסיום הקורס, המשלב כיום לימודים לתואר אקדמי, מוענקת להם דרגת סגן. בעבר הוענקה למסיימי הקורס דרגת סגן-משנה.

היסטוריה

שוליות קצינים

הצי המלכותי הבריטי (1662-1836)

מקור הדרגה

פרח קצונה בצי המלכותי, 1799. ציור מאת תומאס רולנדסון. מאוסף המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ'.

דרגת המידשיפמן נולדה באנגליה בתקופת בית טיודור ובית סטיוארט. נשא אותה מלח מנוסה, שעלה והתקדם מבין המלחים הפשוטים וביצע את משמרותיו בסיפון בין התורן הראשי לתורן האחורי. אחריותו הייתה גדולה משל מלח פשוט, אך הוא לא מילא תפקיד פיקודי ולא היה קצין בהכשרתו. הוא נגזר מ-Midships, "אמצעית" (אמצע גוף האונייה), אך מתייחס למקום באונייה בו עבדו או למקום באונייה בו תלו את ערסלי השינה שלהם ובו גם אכלו את ארוחותיהם.

בתחילת המאה ה-18 היו קיימים ארבעה סוגי מידשיפמנים: מידשיפמן (הדרוג המקורי של מלח מנוסה), מידשיפמן שלא מן המניין (Midshipman extraordinary),‏ מידשיפמן (שוליית קצינים) ומידשיפמן מן המניין (Ordinary midshipman). אחדים מן המידשיפמנים היו אנשים מבוגרים, ורובם מועמדים לקצונה שנכשלו בבחינות ההסמכה ללפטננט או שקידומם נעצר; אחדים מנושאי הדרגה המקורית שרתו, עד 1822 לכל המאוחר, יחד עם שוליות קצינים מבלי שהם עצמם ישאפו לקצונה. ב-1794 בוטלה הדרגה המקורית, ומאז נחשבו כל המידשיפמנים למועמדים לקצונה.

ההצטרפות לצי

נערים ששאפו להיות קצינים ימיים צוידו מאז 1661 על ידי משפחותיהם ב"מכתב שירות" (Letter of service) מאת הכתר, וקיבלו לאחר הצטרפותם לצי שכר שווה לזה של מידשיפמן. המכתב הורה לאדמירלים ולקפטנים להעניק לנושא המכתב "יחס הראוי לג'נטלמן, הן בבחירת מקום מגוריו באונייה הן בסיוע להתקדמותו". דרגתם הרשמית הייתה "מתנדב על פי צו" (Volunteer-per-order), אך הם נודעו לעיתים קרובות יותר בשם "נערי צו המלך" (King's letter boys), על מנת להבדיל את מעמדם החברתי הגבוה יותר מהדרגה המקורית של מידשיפמן.

ב-1677 התקין הצי המלכותי תקנות, המחייבות צבירת ותק מסוים בים כתנאי לקידום לדרגת מידשיפמן ושירות כמידשיפמן כתנאי לקידום לדרגת לפטננט. עד המלחמות הנפוליאוניות היה הוותק הנדרש שלוש שנות שירות כמידשיפמן או כחובל (Master's mate) וכן וֶתֶק ימי (Sea time) כולל של שש שנים. הוותק הימי נצבר בדרכים שונות, ורוב הנערים שרתו את פרק הזמן הזה בים בדרגה נמוכה כלשהי; בין אם כשָׁמָשׁ (Servant) של אחד מקציני האונייה, כמתנדב או כמלח.

ב-1730 לערך בוטלה דרגת "מתנדב על פי צו" והוחלפה בשיטה לפיה שירתו המידשיפמנים לעתיד כשמשים של קצינים. לדוגמה, קפטן רשאי היה להחזיק ארבעה שמשים על כל 100 אנשי צוות באונייתו; רבים מבין השמשים הללו היו צעירים שיועדו לקצונה.

ב-1729 נוסדה האקדמיה הימית המלכותית בפורטסמות', זו שלימים, ב-1806, יוחלף שמה למכללה הימית המלכותית של הצי המלחמתי. היא נועדה ל-40 חניכים בגילאים 13 עד 16, שנדרשו להשלים קורס של שלוש שנות לימוד ולצבור שנתיים של התנסות מעשית בים קודם שהוסמכו לקצונה. דרגת המידשיפמן על פי צו, או מידשיפמן מן המניין, שימשה במיוחד עבור בוגרי המכללה הימית המלכותית, כדי להבחין בינם לבין מידשיפמנים ששירתו באונייה ואשר שכרם היה גבוה יותר. בית הספר לא זכה לאהדה בצי, מאחר שקצינים נהנו מן הפריבילגיה שבהחזקת שמשים ועל כן העדיפו כי קצינים יוכשרו לתפקידם בשיטה המסורתית באמצעות שוליינות (Apprenticeship).

ב-1794 בוטלה הדרגה "שמש של קצין" ובמקומה נוצר סוג חדש של מתנדבים עבור נערים בגילאי 11–13 שנקראו "מתנדבים מדרגה ראשונה" ("Volunteer Class I"); הם נחשבו מידשיפמנים לעתיד, והתגוררו בחדר הנשק באוניית-קו או יחד עם המידשיפמנים האחרים בפריגטה ובכלי שיט קטנים יותר. מתנדבים השתכרו 6 ליש"ט לשנה. ב-1816 בוטלה דרגת מידשיפמן מן המניין, וכל שוליות הקצינים דורגו כמידשיפמנים.

הרקע החברתי והמדים

הדרגה והמעמד באוניות הצי המלכותי במאה ה-18 נקבעו על פי שתי היררכיות, סולם הדרגות הרשמי והחלוקה החברתית המקובלת לג'נטלמנים ולאלו שאינם ג'נטלמנים. מידשיפמן היה תת-קצין (Petty officer) שהקפטן יכול היה להורידו בדרגה, אך בכיר בדרגתו מרוב תתי-הקצינים האחרים וזוטר לקציני המשנה (Warrant officers), כגון קצין המשמעת (Master-at-arms). נערים ששאפו להיות קצינים נקראו לעיתים קרובות בשם Young gentlemen ולא בשם דרגתם, כדי לציין שמעמדם החברתי גבוה מזה של המלחים הפשוטים. לעיתים הוצב מידשיפמן באונייה בדרגה נמוכה יותר, כמו מלח כשיר, אבל הוא היה אוכל וישן בקוקפיט עם השווים לו במעמדם החברתי. הוריישו נלסון, לדוגמה, שירת כמלח כשיר באונייה "סיהורס", ופיטר הייווד שירת כמלח כשיר באונייה "באונטי".

כ-50 אחוזים מן המידשיפמנים היו בניהם של אנשי מקצוע ובהם בנים לקצינים בצי המלחמתי ולמשפחות בעלות עבר ימי מפואר כמו משפחות סומרז, הוד ופארקר. קשרי המשפחה סייעו רבות לקידום ולהעלאה בדרגה של הקצינים לעתיד. בני משפחות אצולת התואר (Peerage) ואצולת הקרקע (Landed gentry) היוו את הקבוצה השנייה בגודלה, כ-27 אחוזים מן הקצינים. אומנם מספרם היה קטן יותר, אך גם אצלם היו הקשרים המשפחתיים מנוף מצוין לקידום והשפעתם על הצי המלכותי הייתה רבה. קצין מפורסם שהשתייך לקבוצה זו היה הנסיך ויליאם, לימים ויליאם הרביעי, ששירת כמידשיפמן מ-1780 עד 1785. השאר היו בני מעמד הפועלים או הסוחרים, שסיכוייהם להתקדם לדרגת לפטננט היו קלושים.

מאחר שרוב המידשיפמנים היו מאצולת הקרקע הזעירה או ממשפחות שעיסוקן בספנות, ניצלו רבים מהם את קשריהם כדי ששמם יירשם בספרי האונייה. השיטה, שנודעה בשפת הדיבור בשם "התפקדות מדומה" ("False muster"), הייתה נפוצה ביותר על אף שמבחינה טכנית נחשבה בלתי חוקית ולא נראתה בעין יפה. היא איפשרה לנערים להתקדם לדרגת מידשיפמן, או במקרים אחדים לדרגת לפטננט, מבלי שהשלימו את פרק הזמן הימי הדרוש. דוגמה מפורסמת היא תומאס קוקרן, שדודו צירף אותו לצי בגיל חמש; שמו היה רשום באוניות שונות עד אשר בגיל 18 קיבל את הסמכתו לקצונה.

עם הנהגת מדים בקרב הקצינים בצי המלכותי ב-1748 החלו המידשיפמנים לובשים את אותם המדים כמו קציני הפיקוד (Commissioned officers). אז גם החלו עונדים את סמל הדרגה המסורתי שלהם, פיסת בד לבן עם כפתור מוזהב ולולאת חבל לבנה בכל אחד מצדי צווארון המקטורן. המדים ציינו כי המידשיפמנים הם ג'נטלמנים וקצינים מתלמדים.

תפקידם באונייה וקידומם

מסלול הקידום לקצונה בצי המלכותי, 1810 לערך.

מידשיפמנים נדרשו לא רק לעבוד באונייה אלא גם ללמוד נווטות וימאות. הידע המעשי אותו צריכים היו לרכוש כלל טיפול בחיבל ובמפרשים, החזקת משמרת, העברת הודעות מסיפון לסיפון, פיקוח על סוללות התותחים, פיקוד על סירות קטנות ופיקוד על תת-מחלקה של צוות האונייה בהשגחתו של אחד מן הלפטננטים. באוניות קטנות רכשו המידשיפמנים את ידיעותיהם העיוניות מפיו של חובל (Master's mate) ותיק, שהיה לעיתים קרובות פרח קצונה מוסמך (Passed midshipman), ואשר לימד אותם מתמטיקה, נווטות ומסורת ימית. באוניות גדולות כלל הצוות מורה (Schoolmaster), על פי רוב אזרח כמו כומר האונייה (Chaplain). המידשיפמנים נדרשו לנהל יומן ניווט מפורט, אותו הציגו לקפטן כדי להראות לו את התקדמותם.

לפני הקידום לדרגת לפטננט נדרש מועמד לקצין פיקוד בצי המלכותי לעבור בחינה פורמלית. לפטננט לעתיד צריך היה להיות מבחינה רשמית בן 19 לפחות, עם ניסיון ימי של שש שנים ונדרש להציג מסמכים אודות שירותו הקודם, כמו תעודות הסמכה שקיבל ממפקדיו הקודמים ויומנים שניהל בהיותו מידשיפמן. ברם, רוב המידשיפמנים שאפו לגשת לבחינה ללפטננט בגיל 17 או 18, והגיל הטיפוסי של מידשיפמן היה בין 15 ל-22. המועמד היה מתייצב בפני ועדה של שלושה קפטנים ונבחן בימאות, נווטות ומשמעת בים. הוועדה הייתה מציגה לו שאלות כגון: "אויב נראה באופק; חלק הוראות לתפיסת עמדות קרב, וערוך את כל ההכנות הדרושות ללחימה.

כמו הוועדה עצמה, שעשויה הייתה להתכנס לצורך בחינה אחת בלבד, גם השאלות שהוצגו בה לא היו קבועות ותקניות, אלא תלויות בעיקר בקפטנים שישבו בה. בימאות נדרש המועמד לבצע קליעות חבל, לצמצם מפרש, לנהוג את האונייה ולחשב את שינויי הגאות והשפל. בנווטות הוא נדרש לחשב את מיקומה ודרכה של האונייה באמצעות Plane sailing, להשתמש במפות מרקטור ובתצפיות שמש וכוכבים על מנת לקבוע את הקורס והמיקום של האונייה, ולהבין את שגיאות המצפן. כמו כן נדרש להיות בקי ומוסמך בתפקידיהם של מלח כשיר ומידשיפמן.

אם נכשל בבחינה, יכול היה לנסות שוב רק לאחר שישה חודשי שירות בים. היו אנשים שמעולם לא הצליחו לעבור את הבחינה. מידשיפמן שהשלים את המבחן בהצלחה נקרא "מידשיפמן מוסמך" (Passed midshipman). מהמאה ה-18 עד המחצית השנייה של המאה ה-19 מידשיפמן בצי המלכותי שעבר את הבחינה ללפטננט לא קיבל פיקוד באופן אוטומטי. מידשיפמנים בעלי קשרים פוליטיים קודמו ראשונים, והאחרים צריכים היו להמתין בסבלנות לתורם. בעתות מלחמה, כאשר אוניות ואנשי צוות רבים אבדו בקרב, קודמו המידשיפמנים המוסמכים בתוך שנה-שנתיים, אך בימות השלום ההמתנה יכלה להימשך זמן רב כל כך, עד שהמידשיפמן נחשב בסופו של דבר למבוגר מדי ואיבד את סיכוייו לקבל פיקוד.

מידשיפמנים מוסמכים שהמתינו לקידומם נבחרו לעיתים קרובות לשמש בתפקיד חובל (Master's mate), תת-קצין שסייע לרב החובלים במילוי תפקידו, היה ממלא מקומו של הלפטננט במהלך המשמרת ופיקד על סירות קטנות. שכרו של מידשיפמן שמונה לחובל גדל מ-2 ליש"ט ו-5 שילינג ל-3 ליש"ט ו-16 שילינג לחודש. בתחילה הקטין המינוי את סיכויי המועמד לקבלת פיקוד, שכן עוזרי החובלים הראשיים והחובלים הראשיים גם יחד נחשבו כבעלי רקע חברתי נמוך, של מעמד הפועלים. ברם, לימים נקבע מילוי תפקיד חובל כשלב רגיל בדרך לקבלת פיקוד; המצב גרם לבלבול מסוים בשלהי המאה ה-18, כאשר שני בעלי-תפקיד מקבילים באונייה – עוזרי רב החובלים המנסים להתקדם לדרגת רב חובלים והמידשיפמנים לשעבר החותרים לקבלת פיקוד – החזיקו באותו תואר ונשאו אותם תחומי אחריות.

בשנים הראשונות של המאה ה-19 שימש המונח mate ללא התחילית master's לציון מידשיפמן מוסמך, וזאת כדי להבדיל בינו לבין עוזרי החובל הראשי שלא נחשבו למידשיפמנים. ב-1824 הוחלף שם הדרגה Master's mate ב-Master's assistant, והמונח Mate הוסיף להתייחס באופן לא רשמי למידשיפמנים מוסמכים. שינויים אלה סייעו לסילוק הבלבול שנוצר. ועדה מלכותית שהתכנסה ב-1838 בראשותו של דוכס ולינגטון המליצה על קביעת הדרגה של Mate כשלב רשמי בין מידשיפמן ולפטננט. ב-1861 בטלה דרגת ה-Mate ובמקומה הונהגה דרגת תת-לפטננט (סגן משנה).

הצי האמריקני (1794-1845)

חוק ההתחמשות הימית שאושר על ידי הקונגרס ב-1794 והורה על הקמתו של הצי של ארצות הברית, קבע בין שאר דברים כי מידשיפמנים הם קציני-משנה (Warrant officers) ומינויים ייעשה על ידי נשיא ארצות הברית. המידשיפמן הטיפוסי היה צעיר בגיל שבין 14 ל-22 בתקופת הכשרתו לקצונה, ותפקידיו ותחומי האחריות שלו היו זהים לאלו שבצי המלכותי. השימוש הראשון בדרגת "פרח קצונה מוסמך" נעשה ב-1819, והיא נקבעה כדרגה רשמית בצי.

בתקופת השלום הארוכה שבין 1815 ל-1846 נקרו למידשיפמנים הזדמנויות מעטות לקידום, והם השיגו את הפיקוד המיוחל בסיוע פטרון. הכשרתם הלקויה של קציני הצי האמריקני נחשפה לאחר "פרשת סומרז", הכינוי שניתן למרד לכאורה שפרץ באונייה "סומרז", שהסתיים בתלייתו של פרח הקצונה פיליפ ספנסר. הלה קיבל את תפקידו באונייה הודות להשפעתו של אביו, ג'ון קנפילד ספנסר, מזכיר המלחמה של ארצות הברית.

קדטים

הצי המלכותי הבריטי מ-1836

המכללה הימית המלכותית נסגרה ב-1836, ומאז התבצעה הכשרת מידשיפמנים בצי המלכותי באוניות בלבד. ב-1844 נקבעה דרגה חדשה – קדט של הצי המלחמתי (Naval cadet), וכדי לקבל הסמכה של מידשיפמן נדרש המועמד להיות בן 14, לעבור בהצלחה בחינה של האדמירליות ולשרת שנתיים כקדט או שלוש שנים בצי המלחמתי. בשל הירידה במספר הקצינים המוסמכים, הורתה מפקדת הצי כי מעתה ואילך יוכשרו כל הקדטים באוניית אימונים העומדת על עוגנה. ההכשרה החלה ב-1857 באה"מ "אילוסטריוס", שהוחלפה ב-1859 על ידי אה"מ "בריטניה". ב-1862 הועברה "בריטניה" אל נמל פורטלנד, וב-1863 הוסעה אל דרטמות', למקום בו נמצאת כיום המכללה הימית המלכותית בריטניה.

משנות ה-40 של המאה ה-19 היה גיל הקבלה של קדטים המיועדים לפיקוד בים בין 12 ל-13, וההכשרה כללה שתי שנות לימודים עיוניים, במהלכן נשאו החניכים דרגות קדטים של הצי. אלו מביניהם שהצטיינו בלימודים, בימאות ובהתנהגות יכלו לזכות לאחר הבחינה הסופית בפטור של עד שנה מן הוותק הימי הנדרש (Sea time), ובנוסף לזאת לקבל דרגת מידשיפמן מיד עם סיום לימודיהם במכללה. בתום הלימודים במכללה שרתו הקדטים שנה אחת באוניית אימונים מיוחדת. אחר כך הוענקה להם דרגת מידשיפמן, והם הוצבו לשירות של שנתיים נוספות באחת מאוניות הצי. מגורי המידשיפמנים היו בחדר הנשק, הם עשו משמרות, הפעילו את סירות האונייה, ומדי יום קיבלו שיעורים בנווטות. לאחר סך חמש שנות הכשרה ובהגיעם לגיל 19 רשאים היו המידשיפמנים לגשת לבחינה ללפטננט. מידשיפמן שעבר את הבחינה קיבל דרגת תת-לפטננט והוצב במכללה הימית המלכותית בגריניץ', שנפתחה ב-1873 כ"אוניברסיטה של הצי המלחמתי".

פרחי הקצונה ג'ורג' דְרוּרִי, וילפרד מֶלְסוֹן וגרג ראסל בפיקניק באי אימברוס במהלך מערכת גליפולי, 1915

מ-1903 ואילך התנהלה ההכשרה של קדטים שנועדו לשמש כקציני מכונה ימיים על פי תוכנית סלבורן-פישר שיזם אדמירל ג'ון פישר. קודם לכן הוכשרו קדטי מכונה בנפרד מהאחרים במכללה המלכותית להנדסה ימית בקִייֶם שבדבון, שנסגרה ב-1910. ב-1903 נפתחה מכינה במכללה הימית המלכותית באוסבורן, שהיה לפנים בית המגורים החביב על המלכה ויקטוריה אך לא על יורשה אדוארד השביעי, שהעניק אותו במתנה למדינה ב-1902. בתחילה כללה ההכשרה שתי שנות לימוד כקדטים באוסבורן ושנתיים נוספות בדרטמות', ולימים ארבע שנים בדרטמות' ולאחריהן כשלוש שנות שירות בים כמידשיפמנים קודם שהועלו לדרגת תת-לפטננט. ב-1905 הושלמה בנייתו של מבנה חדש בחוף שהחליף את אוניית האימונים "בריטניה" ונקרא "המכללה הימית המלכותית בריטניה". ב-1913, עקב הדרישה הגוברת לקצינים, הוחל בגיוס נערים בני 18 בוגרי בתי ספר עצמאיים (Public schools). גיוס זה נקרא "גיוס מיוחד" (Special Entry), והוא נוהל בנפרד מגיוס הקדטים של תוכנית סלבורן-פישר, שנקרא "גיוס רגיל" (Common Entry). הקדטים מן הגיוס המיוחד קיבלו הכשרה של כ-6 חודשים קודם שצורפו לאוניות כמידשיפמנים. כשפרצה ב-1914 מלחמת העולם הראשונה, גויסו מיד כל הקדטים בדרטמות' לצי המילואים כמידשיפמנים. לשניים מהם, ג'ורג' דְרוּרִי ווילפרד מלסון, הוענק עיטור צלב ויקטוריה, הגבוה בעיטורי הגבורה של חבר העמים הבריטי, על אומץ לבם במהלך הנחיתה בכף הלס. ההתנגדות לתוכנית סלבורן-פישר הובילה אחרי המלחמה להפרדה מחדש בין קציני סיפון (פיקוד) לקציני מכונה, אך הגיוס המשותף והגיוס המיוחד הוסיפו להתקיים.

לאחר מלחמת העולם השנייה יושמו רפורמות נוספות להעלאת איכות הקצינים בצי המלכותי, שהושפעו מרמת הקצינים שהפיקה תוכנית הגיוס המיוחד ומניסיונן של מדינות אחרות בהכשרת מועמדים לקצונה במתכונת אוניברסיטאית. ב-1949 הועלה גיל הגיוס למועמדים לקצונה ל-16, וב-1955 לגילאי 18 שלמדו שני מקצועות לפחות ברמה מתקדמת (A level). אחרי 1957 לא שירתו יותר מידשיפמנים בצי. ב-1972, עם ביטולה של דרגת הקדט, נעשו כל הקדטים למידשיפמנים.

הצי האמריקני מ-1845 ואילך

הקונגרס אישר רשמית את הקמת האקדמיה הצבאית של ארצות הברית ב-1802, אך חלפו קרוב ל-50 שנים עד שאושרה הקמתו של בית ספר דומה להכשרת קצינים של הצי המלחמתי. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה העדפת ראשי הצי את שיטת השוליינות, שלהצדקתה הביאו כדוגמה קצינים מפורסמים כמו נלסון והקפטנים של מלחמת 1812 שלא למדו בבית ספר ימי פורמלי. ברם, אחרי פרשת סומרז הבין פיקוד הצי כי יש צורך לשנות את שיטת הכשרת הקצינים ולעשותה יעילה יותר.

מידשיפמן תאודורוס ב"מ מייסון, הצי של ארצות הברית (1868 לערך)

ג'ורג' בנקרופט, שמונה למזכיר הצי המלחמתי ב-1845, החליט לפעול ללא צורך באישור הקונגרס, וייסד אקדמיה חדשה לקצינים. הוא הקים מועצה בראשות קומודור פרי, שתפקידה לנסח תוכנית חדשה להכשרת קצינים ולהקים בפורט סברן הישן שבאנאפוליס מוסד חדש: האקדמיה הימית של ארצות הברית. מידשיפמנים למדו באקדמיה במשך ארבע שנים, ובכל קיץ התאמנו באוניות. מזמן זה ואילך מידשיפמן משמעו היה "מידשיפמן מוסמך" (Passed midshipman), וחניך באקדמיה הימית היה מידשיפמן-קדט (Cadet midshipman). דרגת סגן משנה (ensign) נוצרה ב-1862, ומידשיפמנים מוסמכים הועלו לדרגת סגן משנה כאשר התפנו מקומות עבורם.

ב-1865 הוקמה באקדמיה מגמת מכונאות קיטור, ובפעם הראשונה התקבלו אליה קדטים שיועדו לשמש קציני מכונות באוניות. ב-1874 שינה הקונגרס את תוכנית הלימודים, שכללה מאז ארבע שנות לימודים עיוניים ושנתיים נוספות של שירות בים באחת מאוניות הצי כמידשיפמן זוטר (Warrant midshipman) לפני ההתייצבות לבחינות. ב-1882 ביטל הקונגרס את ההפרדה בדרך ההכשרה של קדטי מכונה וסיפון, וקבע כי חניכים לקצונה ייקראו קדטים ימיים; ב-1902 חזרו להשתמש בשם "מידשיפמנים". על פי חוק של הקונגרס שאושר ב-1903 מותר לכל סנטור, חבר בית הנבחרים וציר בקונגרס למנות שני מידשיפמנים, שניים מטעם מחוז קולומביה וחמישה בכל שנה באופן כללי. הקונגרס אישר את מינויים של מידשיפמנים לסגני-משנה (Ensigns) ביום סיום לימודיהם, וביטל את הדרישה הקודמת לשירות בים בן שנתיים, לאחר סיום הלימודים, כקציני משנה (warrant officers).

ב-1930 קיבלה האקדמיה הימית הכרה כמוסד טכנולוגי מאושר. ב-1933 נתקבל חוק חדש שאיפשר לאקדמיות הימית, הצבאית וזו של משמר החופים להעניק תואר בוגר במדעים (MSc). בוגרי מחזור 1933 הם הראשונים שקיבלו תואר זה. ב-1937 ניתנה לנשיא האקדמיה הסמכות להעניק תואר בוגר במדעים לכל בוגרי האקדמיה שעודם בחיים.

ציי חבר העמים הבריטי

במהלך המאה ה-20 הקימו הדומיניונים של האימפריה הבריטית ציי מלחמה משלהם, ומשום כך פשט השימוש בדרגת המידשיפמן גם למדינות נוספות. כיום היא בשימוש בציי אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, פקיסטן, הודו, סינגפור, סרי לנקה, בנגלדש וקניה. הדרגה הייתה קיימת לפנים גם בצי הקנדי עד 1968, אז אוחדו הצי, הצבא וחיל האוויר המלכותיים של קנדה, ודרגת המידשיפמן הוחלפה בדרגת קדט ימי.

הכינוי "סנוטי"

בעגה של הצי המלכותי הבריטי מכונה מידשיפמן לעיתים בשם "סנוטי" (Snotty, זב חוטם). על מקורו של הכינוי קיימות שתי גרסאות עממיות: האחת טוענת כי הכינוי נולד בשל חסרונן של ממחטות אצל המידשיפמנים, שנהגו על כן לנגב את אפם בשרוולי המעיל. לעיתים קרובות מזכירים את הנסיך ויליאם, לימים המלך ויליאם הרביעי, כדוגמה המובהקת לנוהג נפסד זה. גרסה אחרת טוענת, כי שלושת הכפתורים שהיו תפורים לפנים לשרווליות מעילי המידשיפמנים, הוספו כדי שלא יוכלו הם לנגב את חוטמם בשרוולי המעיל.

מידשיפמנים בציי בריטניה וארצות הברית בימינו

הצי המלכותי הבריטי

סימן הדרגה של מידשיפמן בצי המלכותי

דרגת "מידשיפמן" בצי המלכותי בימינו היא דרגת הקצונה הנמוכה ביותר; היא מקבילה ללפטננט שני (Second lieutenant, סגן משנה) בצבא הבריטי ולקצין טיס (Pilot officer, סגן משנה) בחיל האוויר המלכותי, וגבוהה מכל דרגות החוגרים והנגדים. סימן הדרגה של מידשיפמן, שלא השתנה כמעט מאז ימי נפוליאון, נקרא "Turnback": פיסת בד לבן עם כפתור מוזהב וחצי לולאת חוט לבן שזור בכל אחד מצדי צווארון המעיל.

מועמדים לקצונה חייבים לעבור חמש בחינות בגרות (GCSE) לפחות, כולל אנגלית ומתמטיקה, ובנוסף לכך לצבור 180 יחידות לימוד (UCAS) לפחות ברמה-A‏ (GCE Advanced Level), כשהציון בכל אחד מהמקצועות הוא מעל 45 נקודות UCAS. עליהם לעבור מבדקי קבלה הנמשכים יומיים וחצי ונקראים Admiralty Interview Board וכן בדיקה רפואית. אלו המצטרפים לצי כשבאמתחתם תואר בוגר אוניברסיטה, מקבלים דרגת לוטננט-משנה (Sub-lieutenant), והאחרים ללא תואר אוניברסיטאי מקבלים דרגת מידשיפמן.

ההכשרה הכללית הבסיסית (Initial Officer Training) של קציני הצי המלכותי נעשית במכללה הימית המלכותית בריטניה, והיא נמשכת עד שנה בהתאם למקצוע ההתמחות; כל המידשיפמנים לומדים לפחות שתי תקופות בנות 14 שבועות כל אחת. לאחר שהשלימו את הכשרתם הבסיסית, הן המידשיפמנים הן לוטננטי המשנה במכללה הימית המלכותית בריטניה אינם משתמשים בדרגותיהם הממשיות, אלא נושאים דרגת קדט קצונה (Officer cadet).

במהלך שבעת השבועות הראשונים להכשרתם מתמקדים הלימודים בהכרת המערכת הצבאית, בכישורי מנהיגות ועבודת צוות. בשבעת השבועות הבאים רוכשים הקדטים כישורים ימיים חיוניים הכוללים נווטות והכרת הסביבה הימית, לוחמה ימית והישרדות בסיסית בים. בשלב הלימודים השני רוכשים הקדטים ניסיון ימי התחלתי במשך עשרה שבועות באוניות הראשיות של הצי צוברים הקדטים עשרה שבועות של זמן ימי בסיסי כדירוגים זוטרים. עם השלמת ההתנסות הימית הראשונית (Initial Fleet Time) שבים הקדטים אל דרטמות' לארבעה שבועות, במהלכם הם משלימים את החובה הסופית של "תרגיל מנהיגות ימית" (Maritime Leadership Exercise, MARL) ומבקרים במשך שבוע במתקנים שונים של הצי המלכותי.

לאחר השלמת אימוני הקצונה הבסיסיים, עוברים הקדטים בוגרי האוניברסיטאות וקדטי הקצונה במגמות מכונה, לוגיסטיקה ותעופה אל שלב ההכשרה השני שלהם, המתבצע במקומות שונים בצי. מידשיפמנים המתמחים בלוחמה נשארים במכללה ועוברים קורס קציני לוחמה בסיסי; הקורס מהווה חלק מלימודי התעודה במדעים ימיים (השקולים לשני שלישים של תואר בוגר אוניברסיטה). הקצינים יכולים להשלים את התואר בלמידה מרחוק או באוניברסיטה הפתוחה, אך השגתו אינה חובה.

הצי וחיל הנחתים האמריקנים

דרגות המידשיפמנים בצי ובחיל הנחתים האמריקני

מידשיפמן בצי האמריקני בימינו נחשב לקצין מן השורה, אך סמכויות הפיקוד שלו מוגבלות בהתאם לרמת ההכשרה שעבר. מבחינה פורמלית נחשבים המידשיפמנים לקצין מסוג מיוחד, המדורג בין קצין-משנה (Warrant Officer, W-1) והסוג הנמוך ביותר של קצין-משנה בכיר (Chief Warrant Officer, W-2).

חניכים באקדמיה הימית של ארצות הברית מתמנים למידשיפמנים בצי המלחמתי על ידי נשיא ארצות הברית. חניכים בחיל ההדרכה לקציני מילואים ימיים (Naval Reserve Officer Training Corps, NROTC) מקבלים את מינויים למידשיפמנים ביחידת מילואי הצי או ביחידת מילואי חיל הנחתים מידי מזכיר הצי. חניכים באקדמיה של הצי המסחרי האמריקני (USMMA) מתמנים למידשיפמנים ביחידת מילואי הצי המלחמתי. יחידת החניכים באקדמיה הימית של הצי נקראת "בריגדת המידשיפמנים", ויחידת החניכים באקדמיה של הצי המסחרי נקראת "רגימנט המידשיפמנים".

לקריאה נוספת

• Blake, Nicholas and Lawrence Richard. The Illustrated Companion to Nelson's Navy. Stackpole Books, 2005.
• Cheema, Pervaiz Iqbal. The Armed Forces of Pakistan. Allen & Unwin, 2002.
• Davies E.L. and E.J. Grove. The Royal Naval College Dartmouth: Seventy-five years in Pictures. Gieves & Hawkes Limited, 1980.
• Davies, J.D. Davies, Andrew. Gentlemen and Tarpaulins: The Officers and Men of the Restoration Navy. Clarendon Press, 1991.
• Hamersly, Lewis. A Naval Encyclopædia. Philadelphia, L. R. Hamersly & Co., 1884.
• Harding, Richard. Seapower and naval warfare, 1650–1830. Routledge, 2002.
• Dean, King. A Sea of Words: Lexicon and Companion for Patrick O'Brian's Seafaring Tales. Open Road Media, 2012.
• Lavery, Brian. Nelson's Navy: The Ships, Men and Organization. Naval Institute Press, 2003.
• Lewis, Michael. England's Sea-Officers. London, George Allen & Unwin, 1939.
• Lewis, Michael. A Social History of the Navy. Allen & Unwin, 1960.
• Miller, Nathan. The U.S. Navy: a history. Naval Institute Press, 1997.
• James, Morris and Patricia Kearns. Historical Dictionary of the United States Navy.Scarecrow Press, 2011.
• Pack, S.W.C. Britannia at Dartmouth. Redman, 1967.
• Penn, Geoffrey. Snotty: The Story of the Midshipman. London, Hollis & Carter, 1957
• Phillipson, David. Band of Brothers: Boy Seamen in the Royal Navy 1800 – 1956. History Press Limited, 2003.
• Snelling, Stephen. Gallipoli, VCs of the First World War. History Press, 2013.
• Walker, C.F. Young Gentlemen: The Story of Midshipmen from the XVIIth Century to the Present Day. London, Longmans, Green, 1938.
• Winton, John, Chapter 9: "Life And Education in a Technically Evolving Navy: 1815–1925." In: J.R. Hill (Editor), The Oxford Illustrated History of the Royal Navy. Oxford University Press, 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרח קצונה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37639979פרח קצונה (צי מלחמתי)