איחוי קליעה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איחוי קליעה (Splicing)[1] היא שיטה לחיבור של גדילים או חבלים מפותלים לכבלים או חבלים שזורים, ללא שימוש בקשירה. הרעיון הכללי הוא לשזור את קצה החבל אל תוך החבל עצמו (ובכך ליצור לולאה בקצה החבל - eye splice (אנ')) או אל קצה חבל אחר (וכך לחבר שני חבלים - short splice). יש שיטות קליעה שונות, לחבלים מפותלים ולחבלים שזורים מסוגים שונים.

מקור המונח בפועל ההולנדי הנושן splissen.

איחוי קליעה משמש אמני סיבים שיוצרים בקליעה, בקשירה ובליפוף ביצירותיהם בעזרת חבלים. למשל, הוא משמש את אמני הסיבים האמריקאים אד רוסבך (אנ') וברברה שאוקרופט (אנ').[2]

בספר The Ashley Book of Knots (אנ') מוקדשים שלושה פרקים לאיחוי קליעה: "איחויים ארוכים וקצרים" (עיקולים של חבלים מרובי-גדילים), "איחויי לולאות" ו"איחויי קליעות בודדות".[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איחוי קליעה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. המונחים במילוני האקדמיה (42), באתר מונחי האקדמיה ללשון העברית
  2. Ed Rossbach, The New Basketry, 1976, New York: Van Nostrand Reinhold, 1976, עמ' 9-128, מסת"ב 0-442-27055-0. (באנגלית)
  3. Clifford W. Ashley, 34, 35, 36, The Ashley Book of Knots, 1985, London: Faber and Faber, 1944, עמ' 425-470, מסת"ב 978-0385040259. (באנגלית)
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

איחוי קליעה40380989Q1515065