פרובינקיה מצרים

מצרים (בלטינית: Aegyptus; ביוונית קוינה: Αἴγυπτος; איגיפטוס) הייתה פרובינקיה רומאית למן סיפוחה ב-30 לפנה"ס עד כיבושה על ידי הערבים ב-641.

המאה השנייה לפנה"ס סימנה את ירידתם של הממלכות ההלניסטיות ועליית כוחה של הרפובליקה הרומית. התרחשות זאת לא פסחה על הממלכה התלמית שבסיסה היה במצרים. למרות שהייתה באופן מסורתי בעלת ברית של רומא הוכרחה מצרים לוותר על קירנאיקה לטובת שלטון רומא ובמשך המאות הבאות הממלכה נחלשה יותר ויותר, והפכה למעשה מדינת חסות של רומא, עד כדי כך שבאמצע המאה הראשונה לפנה"ס רומא הציבה בה חיל מצב קבוע. ברומא עצמה עלו הצעות לספח את מצרים, אולם הם נדחו בהתנגדות הסנאט.

קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים ניסתה לחדש את כוחה של הממלכה התלמית והשתמשה לשם כך בקשריה, בחלקם קשרים רומנטיים עם המדינאים הרומאים יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס. עקב כך נכנסה למעורבות במלחמות האזרחים הרומיות שהסתיימו בתבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום ב-31 לפנה"ס. שנה לאחר מכן מנצח הקרב, אוקטביינוס, פלש למצרים הביס בקלות את אנטוניוס וקלאופטרה (שהתאבדה לאחר מכן) וארגן את הממלכה התלמית כפרובינקיה רומית. אוקטביאנוס השתמש בכספים ובאוצרות העצומים שלכד לאחר כיבוש מצרים כדי לשלם לווטרנים של הלגיונות ולייצב את המצב הכלכלי ברומא, אולם לא בכך התבטאה חשיבותה האמיתית של מצרים. הרומאים השתמשו בה כאסם התבואה של איטליה ודאגו לאספקה שוטפת של תבואה מצרית לאימפריה. בשל חשיבותה האסטרטגית של מצרים, אסר הקיסר על סנאטורים להיכנס אליה ללא אישורו המפורש, ובניגוד לפרובינקיות אחרות שבהם השלטון היה נתון להלכה בידי הסנאט, במצרים מונה נציב קיסרי שענה אך ורק לפרינקפס.

לדברי יוסף בן מתתיהו, שכתב במחצית השנייה של המאה ה-1 לספירה, לפי נתוני מס הגולגולת, אוכלוסיית מצרים מנתה בזמנו 7.5 מיליון נפש מלבד תושבי אלכסנדריה,^[1] שכפי הנראה מנו כמיליון נפש.^[2]

מהקמת הפרובינקיה ועד המאה השנייה לספירה ישבו בה הלגיון השלישי קירנאיקה והלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה. במאה השנייה החליף אותם הלגיון השני טריאנה שישב בה עד המאה הרביעית לספירה.