נעירה
נְעִירָה (לעיתים גם נהיקה או הברסה) הוא הקול הייחודי שמוציאים החמורים והאתונות מגרונם ומנחיריהם.
תיאור
החמור נוער כבר בקטנותו נעירות קצרות וחלושות ועם גדילתו גובר קולו ואורך נעירותיו. החמור מרים קלות את ראשו כלפי מעלה, פותח את פיו, חושף את שיניו ונוֹעֵר ברצף במשך כעשר שניות, לפעמים עד עשרות שניות[1]. נעירת החמור נשמעת למרחקים של שלושה קילומטרים ואף יותר.
חוקרים הציעו כי הנעירה משמשת כאמצעי קשר בין חמורים. עוצמתה הגבוהה נועדה לשמירת הקשר למרחקים, ואוזניו הגדולות של החמור עשויות לקלוט מסרים מחמורים אחרים הנמצאים במרחקים. השערה נוספת היא שנעירת החמור נועדה לסמל את הטריטוריה ואת שליטת הזכר באתונות שבשטח זה, ולהדוף משם יריבים זכרים פוטנציאלים המתחרים על שליטה בגופן של האתונות[2].
פרד משמיע קול משולב בנעירה וצהלה, המבטא את הרכב הכלאיים שבו. בדרך כלל יתחיל בצהלה ויעבור לנעירה.
אמונות טפלות שיוחסו לנעירת החמור
בימי הביניים, בעת העתיקה, נהגו ליחס לנעירת החמור דברים שונים, והאמינו למשל שנעירת בלתי צפויה של חמור זה סימן לביקור פתע והיכרות לא נעימה. בנוסף לכך האמינו, שנעירת החמור באופנים מסוימים היא סימן לירידת גשמים קרובה[3].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Elisabeth Svendsen, Donkey Sanctuary (Salcombe Regis, England, The professional handbook of the donkey, Whittet Books, 1997, page 129-130.
הערות שוליים
- ^ ראו: EA Canacoo, FK Avornyo (1998). "Daytime activities of donkeys at range in the coastal savanna of Ghana". Applied Animal Behaviour Science . וכן G Whitehead, J French, P Ikin (1991). "Welfare and veterinary care of donkeys". In Practice (British Veterinary Association).
- ^ Elisabeth Svendsen, Donkey Sanctuary (Salcombe Regis, England, The professional handbook of the donkey, Whittet Books, 1997, page 129-130
- ^ ראו כאן: Cora Linn Morrison Daniels, Charles McClellan Stevens,Encyclopaedia of superstitions, folklore, and the occult sciences of the world, J. H. Yewdale & sons co., 1903, 573 page
22816179נעירה