גשר האמריקות
 | |
| גשר האמריקות | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| שימוש | מכוניות, אופניים והולכי רגל |
| מיקום | בלבואה, פנמה |
| קואורדינטות | 8°56′35″N 79°33′54″W / 8.94306°N 79.56500°W |
| מידע על ההקמה | |
| עלות | 20 מיליון דולר |
| מבנה | קשת עם מיסעה תלויה |
| תקופת הבנייה | ? – 1962 |
| מידות | |
| אורך | 1,654 מטר |
| גובה | 61.3 מטר בשעת הגאות |
|
(למפת פנמה רגילה) | |
גשר האמריקות (בספרדית Puente de las Américas. השם המקורי היה "גשר מעבורת תאצ'ר") הוא גשר כביש בפנמה הבנוי מעל לכניסה לתעלת פנמה מכיוון האוקיינוס השקט בבלבואה סמוך לפנמה סיטי בירת פנמה. הגשר נבנה על ידי ארצות הברית בין 1959 ל-1962 בעלות של עשרים מיליון דולר, והיה הגשר הקבוע היחיד שחיבר בין יבשת צפון אמריקה ליבשת דרום אמריקה עד שנפתח גשר יובל המאה ב-2004.
תיאור
גשר האמריקות הוא גשר קשת עם מיסעה תלויה (מהסוג הקרוי באנגלית Compression arch suspended-deck) הנסמך על מסבך קשתי לחוץ באורך כולל של 1,654 מטרים המתפרשים על פני 14 מִפְתָחִים (בין עמוד לעמוד) מירכה (בסיס גשר) לירכה. אורך המפתח המרכזי (מעל לתעלה) הוא 344 מטרים ובקטע זה נתלה הכביש ממבנה הקשת. הנקודה הגבוהה בגשר היא בגובה 117 מעל גובה פני הים. גובה הגשר מעל לפני המים הוא 61.3 מטרים בשיא הגאות. משני צדי הגשר יש סוללות גישה רחבות ומעבר להולכי רגל מכל צד.
בין שנת 1962 לשנת 2004 היה גשר האמריקות מרכיב חשוב בכביש חוצה אמריקה, נקודת החצייה הקבועה היחידה של תעלת פנמה ולכן גם החיבור הקבוע היחיד בין יבשות צפון ודרום אמריקה שנותקו מפתיחת התעלה ב-1914 ועד הקמת הגשר. עד אז היו אמנם גשר כביש מסתובב שנבנה על מבני הסכרים בגטון (Gatún) וגשר רכבת/כביש מסתובב שנבנה במירפלורס (Miraflores) ב-1942, אך ניתן היה להשתמש בגשרים אלו רק כשהסכרים היו סגורים ונפח התנועה בהם היה מוגבל ביותר. גשר האמריקות איבד את תואר הגשר הקבוע היחיד מעל לתעלת פנמה עם הקמת גשר יובל המאה ב-2004.
הגשר הוא מבנה מרשים והמקום הטוב ביותר לצפות בו הוא ממועדון היכטות של בלבואה, מקום בו נקשרות ספינות קטנות לפני או אחרי מעבר התעלה. במשך כל היום והלילה עוברות ספינות רבות מתחת לגשר בדרכן אל תעלת פנמה או בצאתן ממנה.
היסטוריה
הצורך בגשר
כבר מתחילת המיזם הצרפתי לבניית התעלה היה ברור כי התעלה החדשה תפריד בין הערים קולון ופנמה סיטי לבין שאר מדינת פנמה. סוגיה זו עלתה גם במהלך הקמת התעלה כשהיה צורך להשתמש בדוברות על מנת לשנע את העובדים מעבר לתעלה.
הצורך בצורת חצייה כלשהי התגבר לאחר פתיחת התעלה בשל הגידול במספר המכוניות ובניית כביש חדש למחוז צ'יריקואי במערב פנמה. המחלקה ההנדסית של תעלת פנמה פתרה את הבעיה חלקית באוגוסט 1931 עם פתיחת שירות מעבורות שבו פעלו בתחילה שתי מעבורות "פרזידנטה אמאדור" ו"פרזידנט וושינגטון" ואחר־כך נוספו אליהן דוברות ששירתו בעיקר את הצבא האמריקאי.
ב-3 ביוני 1942 נחנך גשר כביש/רכבת בסכר מירפלרוס, אם כי ניתן היה להשתמש בו רק כאשר ספינות לא חצו קטע זה של התעלה. עם זאת היה ברור כי נדרש פתרון משמעותי יותר. על מנת להתמודד עם הגידול הגובר בתנועת כלי הרכב החוצים נוספה מעבורת נוספת, "פרזידנטה פוראס", בנובמבר 1942.
פרויקט הגשר
רעיון הגשר הקבוע מעל לתעלת פנמה היה בעדיפות גבוהה כבר מ-1923. ראשי מנהלת התעלה העלו את הנושא בפגישותיהם עם הממשל האמריקאי, שאזור התעלה היה בריבונותו. ב-1955 התחייבה ארצות הברית בהסכם רמון-אייזנהאואר לבנות גשר קבוע מעל לתעלה. החוזה בגובה 20 מיליון דולר הוענק לחברת ג'ון פ. ביזלי. אבן הפינה הונחה ב-24 בדצמבר 1958 בטקס בו נכחו שגריר ארצות הברית ג'וליאן הרינגטון ונשיא פנמה ארנסטו דה לה גוארדיה נווארו. הבנייה החלה ב-12 באוקטובר 1959 ונמשכה עד השלמת הגשר, שנתיים וחצי מאוחר יותר.
חנוכת הגשר התרחשה ב-12 באוקטובר 1962 בטקס רב־רושם. היום החל בקונצרט של תזמורות הצבא האמריקאי, חיל האוויר האמריקאי והמשמר הלאומי של פנמה. בהמשך הטקס נישאו נאומים ותפילות, הושמעה מוזיקה ונוגנו ההמנונים הלאומיים של שתי המדינות. מוריס תאצ'ר (אנ') (איש קונגרס אמריקאי וחבר במנהלת התעלה) חתך את הסרט והנוכחים חצו את הגשר ברגל. הטקס שודר בהרחבה ברשתות הרדיו והטלוויזיה. אמצעי אבטחה מיוחדים ננקטו על מנת לטפל בקהל האנשים הרב שהשתתף בטקס.
לאחר הבנייה
לאחר שנפתח היה גשר האמריקות חלק חשוב מכביש חוצה אמריקה ועברו בו 9,500 כלי רכב מדי יום. עם הזמן גדל מספר כלי הרכב החוצים ונכון ל-2004 עברו בו 35,000 כלי רכב ביום. הגשר החל להוות צוואר בקבוק רציני בכביש חוצה אמריקה, דבר שהוביל לבניית גשר יובל המאה שכיום עובר דרכו כביש חוצה אמריקה. לקראת הפעלת הגשר הונפק בול מיוחד.
שם הגשר
הגשר היה קרוי בתחילה (בייחוד על ידי האמריקנים) "גשר מעבורת תאצ'ר", על שם המעבורת שחצתה את התעלה לפני הקמת הגשר על התעלה באותו נקודה. המעבורת הייתה קרויה על שמו של מוריס תאצ'ר, חבר לשעבר בוועדת התעלה, שיזם את החקיקה שהביאה להשקת המעבורת. תאצ'ר חתך את הסרט בטקס חנוכת הגשר.
שם זה לא היה מקובל על ממשלת פנמה. זו העדיפה את השם "גשר האמריקות", ושם זה הפך לשם הרשמי בהחלטה של האספה הלאומית של פנמה ב-2 באוקטובר 1962, עשרה ימים לפני חנוכת הגשר. נוסח ההחלטה שקיבלה האספה היה כדלהלן:
- "הגשר מעל לתעלת פנמה ייקרא "גשר האמריקות".
- השם האמור יהיה השם היחיד בשימוש עבור גשר זה.
- פקידי ממשל פנמיים ידחו כל מסמך בו תהיה התייחסות אל הגשר בשם שונה מ"גשר האמריקות".
- עותק מהחלטה זו, בתוספת הערה תואמת על סגנון, יועברו לכל גופי החקיקה בעולם, על מנת שכולם יקראו לגשר בשם בו בחרה אספת העם המכובדת, המייצגת את רצונו המפורש של העם בפנמה.
- נחתם בעיר פנמה ביום שני לחודש אוקטובר שנת אלף תשע מאות שישים ושתיים.
- חורחה רובן רוסאס, נשיא
- אלברטו ארנחו, מזכיר"
במהלך טקס חנוכת הגשר אמר ג'ורג' בול, תת-שר החוץ האמריקאי, בנאומו: "כיום אנו יכולים לראות גשר זה כצעד חדש מזהיר בכיוון הגשמת חלום כביש חוצה אמריקה, שכיום הוא כמעט מציאות. הגשר המפואר אותו אנו חונכים היום – שהוא באמת גשר של האמריקות – משלים את הקטע האחרון של הכביש מארצות הברית לפנמה."
קישורים חיצוניים
- Puente de las Américas, מידע.
- גשר האמריקות, מאתר World Headquarters.
- בניית גשר, סיכום התהליך.
- גשר האמריקות, תמונות מאתר bridgemeister.
- מבנה גשר האמריקות
