פירוק הנשק הכימי בסוריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון קרי וסרגיי לברוב, בפתיחת השיחות על פירוק הנשק הכימי בסוריה, 12 בספטמבר 2013
אחמט אוזומצו, טורקיה, מזכ"ל הארגון למניעת הפצת נשק כימי - OPCW, המופקד על פירוק הנשק הכימי הסורי, בצילום מ-2013

פירוק הנשק הכימי בסוריה היה תהליך מוסכם בין סוריה לבין ארצות הברית ורוסיה, שהחל בספטמבר 2013 ואמור היה להסתיים ביוני 2014 ובמסגרתו אמור היה להתפרק כל הנשק הכימי הנמצא בסוריה, יחד עם כל האמצעים לייצורו. תהליך זה לא הושלם ובידי סוריה נותר נשק כימי גם לאחר סיומו.

רקע

ערכים מורחבים – נשק להשמדה המונית בסוריה, מלחמת האזרחים בסוריה

נשק כימי קיים בסוריה מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, אף שהסורים הכחישו זאת מאז ומתמיד. סוריה הייתה אחת מחמש מדינות בלבד, בעולם כולו, שלא חתמו על האמנה לאיסור ייצורו, פיתוחו והשימוש בו. הנשיא הסורי לשעבר חאפז אל-אסד הודה בהימצאותו של נשק כימי בארצו, ברמז בלבד אמנם, בהצהרות פומביות בשנים 1990 ו-1997. ביולי 2012, על רקע מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה למעלה משנה קודם לכן, הודתה בכך סוריה בפה מלא[1].

באוגוסט 2012, כחודש אחרי אותה הודאה סורית מפורשת, הציב נשיא ארצות הברית ברק אובמה "קו אדום", לפיו שימוש סורי בנשק כימי יגרור מתקפה צבאית אמריקאית על סוריה.

שמועות על שימוש סורי בנשק כימי, נגד אזרחים סורים, החלו לדלוף מיד לאחר מכן ובמהלך כל השליש השלישי של שנת 2012, השנה השנייה למלחמת האזרחים, וביתר שאת בראשית 2013. עם זאת, בשלב זה השמועות לא הוכחו ומכל מקום, ארצות הברית הכחישה את נכונותן.

באפריל 2013 הודיע בכיר באמ"ן, כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. ארצות הברית הסתייגה תחילה גם מהערכה זו של אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל, כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי. הוא טען עם זאת, שהשימוש הזה היה במידה מועטה ומכאן, במשתמע, לא עבר כביכול עדיין את הקו האדום שהציב אובמה כמעט שנה קודם לכן[2].

ערך מורחב – המתקפה הכימית בע'וטה

ב-21 באוגוסט 2013 התרחשה המתקפה הכימית בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, שהיוותה את הזרז לתחילתו של תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה. מאות אזרחים סורים, בנוסף לעשרות מכוחות המורדים באסד, ובסך הכל כ-1400 איש על פי ארצות הברית, נהרגו. אובמה הרגיש שאיננו יכול יותר להתעלם וכי הקו האדום שהציב בדיוק שנה אחת קודם לכן, נחצה[3]. הוא תכנן תקיפה צבאית בסוריה, כצעד ענישה על השימוש בנשק כימי, וניסה לגבש קואליציה של מדינות שישתתפו בה, כשבמקביל גם החל בהליך להבאת עניין התקיפה העתידית, לאישור הקונגרס של ארצות הברית[4].

רוסיה התנגדה לתוכניתה של ארצות הברית לתקוף בסוריה[5], אף כי נשיאה, ולדימיר פוטין, הודיע, שיתמוך בתקיפה שכזו אם יינתן לה אישור האו"ם, ואם יוכח שמשטר אסד אכן השתמש בנשק כימי[6]. במקביל, איראן איימה שתקיפה תוביל לחורבן ישראל[7].

משא ומתן והסכם

ב-9 בספטמבר 2013 ניתן לציבור הרחב רמז ראשון, כי אפשר שהתקיפה המתוכננת תומר בהליך מוסכם לפירוק הנשק הכימי הסורי. היה זה במסיבת עיתונאים שערך ג'ון קרי שר החוץ של ארצות הברית, בלונדון, יחד עם שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג. בתשובה לשאלת עיתונאי, כנראה מוזמנת, הודיע קרי, כביכול באופן תאורטי בלבד, שניתן לעצור את התקיפה הצבאית, אם סוריה תמסור לידי הקהילה הבינלאומית, בתוך שבוע, את כל הנשק הכימי שברשותה. הוא אף הוסיף הערה מפורשת, שהראתה כביכול שמדובר במשהו תאורטי בלבד, ולפיה אין לדעתו שום סיכוי שסוריה תסכים לכך, או שניתן יהיה בכלל, טכנית, לבצע זאת[8]. בדיעבד הסתבר, שלהודעה, הכביכול תאורטית הזו של קרי, קדם משא ומתן בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנשיא ארצות הברית ברק אובמה, מאחורי הקלעים של פיסגת ה-G20, שהתקיימה שלושה ימים קודם לכן בסנקט פטרבורג. במסגרת משא ומתן זה הונחו ככל הנראה אבני היסוד להסכמות שהושגו בהמשך בין הצדדים[9].

ב-9 בספטמבר, שעות ספורות אחרי דברי קרי, הודיעו שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ועמיתו הסורי ואליד אל-מועלם, במסיבת עיתונאים משותפת במוסקבה, כי נשיא סוריה בשאר אל-אסד מסכים להצעת פשרה שהעלה פוטין, למסור את הנשק הכימי שברשותו, לפיקוח בינלאומי, שיוביל לפירוק נשק זה[10].

שלושה ימים אחרי ההודעות הללו נפגשו קרי ולברוב וצוותי מומחים משני הצדדים, בז'נבה. הם הגיעו תחילה להסכמה, כי לאסד יש בערך 1,000 טון נשק כימי לסוגיו, כאשר האמריקאים מעריכים שהנשק מפוזר ב-45 אתרים שונים. רוסיה לא יכלה להסכים למספר זה, משום שתמכה כל העת, לפחות הצהרתית, בטענתו של אסד, שלא הוא האחראי למתקפה הכימית בע'וטה, אלא הכוחות המורדים. אם יש מספר ידוע ומוסכם של אתרים כימיים ואם כולם בשליטת כוחות אסד, ברור שרק הוא יכול להיות האחראי לתקיפה. להמחשת משמעותה של כמות הנשק הכימי הסורי, ניתן להשוותה לכ-40,000 טון נשק שכזה, שהיו בשעתו בידי רוסיה ואשר כשלושה רבעים מהם כבר פורקו נכון לדצמבר 2013, כ-30,000 טון שהיו בידי ארצות הברית וכ-90% מהם כבר הושמדו ומאידך, לכ-25 טון שהיו בידי לוב של קדאפי וכ-85% מהם כבר פורקו[11].

אחרי משא ומתן אינטנסיבי שנמשך שלושה ימים, 12 - 14 בספטמבר 2013, הגיעו שתי המעצמות להסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה (Framework for Elimination of Syrian Chemical Weapons)[12]. ההסכם כלל התייחסות לחומרים הכימיים מסוג סארין, גז חרדל ו-VX אולם לא התייחס לגז כלור שבו נעשה שימוש נרחב לאחר יישום ההסכם[13].

ההסכם קורא להסרתו או פירוקו של מאגר הנשק הכימי הסורי, עד אמצע 2014 ודוחה במקביל גם את האפשרות להתקפות אוויר אמריקאיות על סוריה. על פי ההסכם, אי ציות לו מצד סוריה, עלול לגרום להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, על פעולה בינלאומית, לאו דווקא צבאית, כנגד סוריה. עם זאת, רוסיה לא התחייבה לתמוך בהחלטה מעין זו של מועצת הביטחון, ואף הודיעה במפורש על התנגדותה לפעולה צבאית, גם במקרה של אי ציות סורי ואילו ארצות הברית לא התחייבה שלא לתקוף במקרה כזה, גם בהיעדר החלטה של מועצת הביטחון.

אסד, בעודו ממשיך להכחיש שכוחותיו ערכו את המתקפה הכימית בע'וטה, הבהיר שהוא מחויב לקיום חלקו בהסכם הפשרה[14]. לדברי מזכ"ל האו"ם באן קי מון, סוריה הודיעה כבר באותו יום בו נחתם ההסכם, על הצטרפותה לאמנה הבינלאומית לפירוק הנשק הכימי, אמנת הנשק הכימי, בתוקף החל מה-14 באוקטובר 2013. הכוחות המורדים באסד לעומת זאת, ראו בהסכם משום בגידה בהם מצד המערב, משום שאין בו שום התייחסות להמשך טבח האזרחים הסורים על ידי משטר אסד, גם אם הטבח לא ייעשה יותר באמצעות נשק כימי.

הכנות למימוש ההסכם

סימן ממשי ראשון לנכונותו של אסד לעמוד במלוא חלקו בהסכם ניתן ב-20 בספטמבר 2013. הסעיף הראשון לביצוע על פי ההסכם קרא לאסד לספק ל-OPCW (הארגון למניעת הפצת נשק כימי) - Organisation for the Prohibition of Chemical Weapons, בתוך שבוע ימים, רשימה מקיפה של המאגר הכימי שברשותו. הרשימה צריכה הייתה לכלול את כל הסוגים והכמויות של הנשק והגז הרעיל הסורי, מיקומו ואתרי המחקר והייצור שלו. ה-OPCW, בראשות הדיפלומט הטורקי אחמט אוזומצו הוא זוכה פרס נובל לשלום לשנת 2013, בגין פעילותו לפירוק הנשק הכימי בעולם. אוזומצו מכהן כמזכ"ל הארגון מאז 2010 והיה לפני כן (1999–2002) קונסול כללי של טורקיה בחלב.

אסד סיפק לכאורה רשימה שכזו ב-20 בספטמבר כאמור, בתוך שישה ימים מיום חתימת ההסכם. הארגון לאיסור על נשק כימי הכריז על הרשימה כחלקית בלבד ואסד השלים אותה למחרת היום, 21 בספטמבר, ועמד בסופו של דבר בתאריך היעד שנקבע לו[15].

ב-27 בספטמבר 2013 אימץ ה-OPCW את ההסכם[16] וכמה שעות אחר כך, עוד באותו יום אישרה אותו גם מועצת הביטחון של האו"ם, פה אחד (החלטה 2118)[17][18]. ההסכם בין רוסיה לארצות הברית הוכנס כחלק בלתי נפרד מההחלטה בשני הגופים.

השלב האחרון בהכנות למימוש פירוק הנשק הכימי בסוריה התבצע בתוך כחודש ימים בלבד. הוקם צוות מומחים מטעם האו"ם ו-OPCW, עם בסיס לוגיסטי עורפי בקפריסין. ראשוני אנשי הצוות הגיעו לסוריה והחלו בעבודתם כבר ב-1 באוקטובר. מספרם היה 27 בשלב ראשון זה, אך הוא גדל בהתמדה עם עבור הזמן והגיע בסופו של דבר לכ-100. ב-13 באוקטובר מינה מזכ"ל האו"ם באן קי מון את הדיפלומטית ההולנדית סיגריד קאאג (Sigrid Kaag), למנהלת הצוות וכעבור שלושה ימים אושר מינויה במועצת הביטחון. המומחים בראשות קאאג בדקו אחד לאחד את כל האתרים שהסורים מסרו שיש בהם נשק כימי, ועד סוף אוקטובר סיימו לוודא, שמה שהסורים אמרו לגבי אותם אתרים, נכון. הם אמנם לא בדקו ולא היו אמורים לבדוק אם אין אתרים נוספים שהסורים מסתירים.

ביצוע

ב-6 באוקטובר יצא לפועל השלב הראשון במימוש ההסכם - מומחי או"ם ו-OPCW, בראשות קאאג פשטו ופירקו 21 מתוך 23 אתרי הייצור המוצהרים של הנשק הכימי, לרבות אתרי ערבוב החומרים לצורכי הכנת הגז, ואתרי מילוי הפגזים, הפצצות וראשי הקרב בגז רעיל; אתרים עליהם דיווחו הסורים עצמם.

הפירוק בפועל בוצע על ידי מומחים סורים בפיקוח המומחים הבינלאומיים.

בשלב הראשוני הזה, הדיווח היה כאמור, שהפירוק הושלם, כאשר לגבי שני האתרים המוצהרים הנוספים, התקבלו ב-OPCW, שוב, לפי דיווחי הארגון, הוכחות מספיקות מהסורים, כי גם שניהם פורקו. צוותה של קאאג אף הצליח להגיע מאוחר יותר אל אחד מהם, פיזית, לוודא זאת. לשני הוא לא הצליח להגיע כלל, בשל היותם שניהם אזורי קרבות, במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה.

ב-15 בנובמבר 2013 אימץ ה-OPCW תוכנית מפורטת להוצאת כל הנשק הכימי הסורי, להבדיל מאמצעי ייצורו, כ-1,290 טון גז להשמדה המונית, בעיקר גז חרדל, סארין ו-VX, אל מחוץ לגבולות סוריה. ב-7 בינואר 2014 יצא מתחומי סוריה, המשלוח הראשון של נשק כימי המיועד לפירוק[19].

תהליך ההוצאה על פי התוכנית אמור היה להסתיים עד 5 בפברואר 2014 ואילו השלמת פירוק הגז לפי התוכנית אמורה הייתה לעמוד בתאריך הסיום המיועד לתהליך כולו על פי הסכם ארצות הברית - רוסיה, סוף יוני 2014.

אחת הבעיות שהתוכנית לא התייחסה אליהן הייתה, שלא נמצאה תחילה, ולו מדינה אחת בעולם כולו, שתסכים לקלוט לתוכה לצורכי תהליך הפירוק, את אותם 1290 טון גז רעיל מסוכן ביותר. בעיה זו נפתרה, כשארצות הברית הודיעה על נכונותה ויכולתה לבצע את התהליך בלב ים[20][21] ואף הקצתה וציידה לשם כך ספינה מיוחדת - The Cape Ray. בריטניה וגרמניה עזרו גם הן, כאשר התנדבו בסופו של דבר לקבל לשיטחן, לצורכי השמדה, חלק מהגז הפחות מסוכן. נורווגיה ודנמרק הקצו ספינות, שיובילו את הנשק הכימי מנמל לטקיה, בצפון מערב סוריה, אל הספינה האמריקאית, שתעגון בנמל Gioia Tauro באיטליה, שם תעמיס את הנשק הכימי. התוכנית היא, שמשיועמס הנשק על סיפונה, תצא הספינה האמריקאית אל הים הפתוח ושם תפתח בתהליך פירוקו.

בעיה נוספת שהתעוררה הייתה בעיית העברת הנשק, מהאתרים השונים בהם הוא היה מוצב, ברחבי סוריה, אל לטקיה. העברה זו הייתה חייבת להיעשות דרך אזורי קרבות, שסיכנו אותה בצורה רצינית. בין ה-18 ל-20 בדצמבר קיימה לפיכך רוסיה רכבת אווירית, במסגרתה 38 טיסות הביאו 75 משאיות משוריינות, על כל הציוד הנלווה להן והאבטחה הנדרשת, לנמל התעופה של לטקיה. משאיות אלה העבירו את הנשק הכימי הסורי, משנים עשר האתרים בהם הוא רוכז כבר, אל נמל לטקיה. לוויינים אמריקאים, כמו גם מצלמות מעקב סיניות אבטחו את ההעברה הזו גם הם[11][22]. רוסיה גם הודיעה במקביל, כי הצי הרוסי בים התיכון יאבטח את מעברן של הספינות, הדנית והנורווגית, מלטקיה עד לספינה האמריקאית, בה כבר הותקן הציוד המיוחד לפירוק הנשק הכימי[23].

עיכובים בביצוע (ינואר - פברואר 2014)

The Cape Ray, הספינה האמריקאית שהותקנה במיוחד לפירוק הנשק הכימי הסורי בלב ים, סמוך לפני צאתה מנמל האם שלה בנורפוק, וירג'יניה, למשימתה בים התיכון, ינואר 2014

ב-16 בינואר 2014 הודיעה סוריה לראשונה, כי בעיות ביטחון מעכבות את המשלוחים של הנשק הכימי לנמל לטקיה[24], וב-29 בינואר 2014 נודע ברבים לראשונה, כי סוריה "גוררת רגליים" ו"מושכת" את תהליך הפירוק[25].

מסתבר, על אף מימוש שלב ראשון הוא בר חזור לסוריה יכולת לחזור ולרכוש את אותה יכולת ייצור גז רעיל ממנה התפרקה תוך זמן קצר[26].

במקביל גם נודע, כי אין שום סיכוי שעד המועד המתוכנן הראשוני, 5 בפברואר 2014, יוצא כל הנשק הכימי עצמו, מגבולות סוריה. על פי דיווחו של מזכיר האו"ם באן קי מון, למועצת הביטחון, מסתבר שעד 29 בינואר 2014 ביצעו הסורים בסך הכל שני משלוחים של נשק כימי, מרחבי סוריה אל נמל לטקיה ולפיכך הוצאו מסוריה עד אותו יום רק 4.1% מכלל הנשק הכימי. מזכיר האו"ם קבע בדיווחו למועצת הביטחון, שמדובר בעיכובים בלתי מוצדקים מצד הממשלה הסורית והאיץ בה לזרז את המשלוחים הללו. למחרת היום, 30 בינואר 2014, נאמרו דברים אלה ישירות לנציגי סוריה, בישיבה מיוחדת של ה-OPCW[27] וב-31 בינואר אף איים שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, בפומבי, כי המשך גרירת הרגליים הסורית עלול לגרום לחזרתה של האופציה הצבאית כנגדה[28].

עד ה-14 בפברואר 2014 הוצאו מסוריה בסך הכל שלושה משלוחים ובהם 11% מהנשק הכימי המיועד לפירוק. כזכור, ספינה אמריקאית מיוחדת, The Cape Ray הוקצתה לצורכי ביצוע הפירוק בלב ים, של אותם חומרים שהוחלט שהם מסוכנים מכדי להעבירם למדינה כלשהי לצורכי פירוק. ספינה זו יצאה מנורפוק וירג'יניה כבר ב-27 בינואר, הגיעה לספרד ושם היא חיכתה בנמל רוטה עד שתצטבר כמות מספקת של החומר (שתאפשר לה לצאת לנמל Gioia Tauro, שבאיטליה, לפגוש את הספינות הנורווגית והדנית, לקבל מהן את הנשק ואז לצאת ללב ים להתחיל בתהליך פירוקו)[29].

בנוסף לכל אלה, גורמי אופוזיציה סורים טענו זה מכבר, כי חלק מהנשק הכימי או אמצעי ייצורו הועברו בחשאי מסוריה, לעיראק או ללבנון. עד כה לא נמצאה כל הוכחה לנכונות טענתם, אולם העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" דיווח ב-2 בפברואר 2014, כי נשיא סוריה אסד מאחסן נשק מתקדם, ובכלל זה נשק כימי וביולוגי, באזורים ששולטת בהם עדתו, העדה העלאווית, במערב המדינה[30][31].

קצב הפירוק מואץ שוב (מרץ - אפריל 2014)

הלחץ הבינלאומי על ממשלת סוריה גרם ככל הנראה לכך שלקראת סוף פברואר 2014 נעלמה "גרירת הרגליים" הסורית. ב-5 במרץ מסרה מנהלת הכוח הבינלאומי לפירוק הנשק הכימי בסוריה סיגריד קאאג, דיווח מפורט אך סודי, למועצת הביטחון, בנוגע לקצב הפירוק. בראיון שהעניקה לאחר מכן היא בישרה באופן כללי ביותר, כי בשלב זה כבר הוצאו מתחומי סוריה, כמעט שליש מכלל הנשק הכימי שהיה ברשותה בטרם החל התהליך. בהשוואה למצב רק כשבועיים - שלושה קודם לכן, נראה אם כן, כי חלה האצה ניכרת וגם אם סוריה החמיצה מספר יעדי ביניים, יש סיכוי שבסופו של התהליך תעמוד ביעד של פירוק כל הנשק הכימי עד סוף יוני 2014[32]. ב-20 במרץ דווח כי הוצאו מסוריה או הושמדו כבר יותר מ-53% מהנשק הכימי המיועד לפירוק ובעקבות זאת הצהירה קאאג, כעבור יומיים, כי היא רואה אפשרות ממשית להשלמת הוצאת כל הנשק הכימי מסוריה, בתוך כחודש והשלמת הפירוק במועד המתוכנן, באמצע 2014. נראה כי החששות שהובעו במערב, כי רוסיה תפסיק את שיתוף הפעולה שלה במימוש התהליך, לאור הקרע בין המערב לבינה בנושא חצי האי קרים, לא התממשו. ב-19 באפריל מסרה קאאג, בביירות, כי הוצאו מסוריה או הושמדו על ידה עד כה, כ-80% מהנשק הכימי עליו משטר אסד הצהיר[33] וב-27 באפריל דיווחה על 92%, מספר אשר גם במהלך מאי 2014 נותר בעינו ולא השתנה.

עם זאת, הלכו וגברו החשדות במערב, כי בנוסף ל-8% מהנשק הכימי המוצהר, אשר נכון לסוף מאי 2014 נותרו עדיין בידי המשטר הסורי, ואשר היו קשיים בהוצאתם מהמדינה בשל הלחימה עם המורדים, נותרו בידיו עוד מחסני נשק כימי עליהם כלל לא הצהיר וכן גז כלור, שלא נכלל בשעתו בהגדרות הנשק הכימי, אך משמש כעת את המשטר במלחמתו במורדים. כמו כן, חושדים במערב כי בידי המשטר יש גם נשק ביולוגי, אשר כלל לא עסקו בו במסגרת הסכם הפירוק המקורי[34].

ביוני 2014 הושלם הפינוי של 1,300 טונות של נשק כימי מסוריה[35].

לאחר מועד גמר התהליך המוסכם

ישראל ראתה בפירוק הנשק הכימי ירידה משמעותית באיום הכימי עליה, ובעקבות זאת הפסיקה המדינה לחלק מסכות אב"כ לתושביה, צמצמה את ייצורן[36], ושינתה את היערכות צה"ל למול איום בנשק כימי[37].

ב-4 בספטמבר 2014, כשלושה חודשים לאחר השלמתו כביכול של תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה הודיעה שגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאוור כי ארצות הברית מודאגת מהאפשרות כי משטר אסד לא הצהיר על כל הנשק הכימי שברשותו, ונשק זה עלול כעת ליפול לידי האיסלאמיסטים הקיצונים מארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש)[38]. כחודש לאחר מכן, ב-7 באוקטובר דיווחה סיגריד קאאג למועצת הביטחון, שסוריה הודתה כי הסתירה עד כה מפני העולם שלושה מתקנים למחקר ופיתוח נשק כימי ואחד נוסף, לייצורו. שגרירת ארצות הברית באו"ם, סמנתה פאואר, צייצה בטוויטר בתגובה כי "חייבים להמשיך עם הלחץ על המשטר, כך שהוא לא ימשיך להסתיר את יכולתיו"[39].

ב-3 במרץ 2015 הודיע מזכ"ל האו"ם באן קי מון, שפקחי הארגון למניעת נשק כימי, שיצאו לשטח כחודש קודם לכן דיווחו על שלושה כפרים בצפון סוריה שהותקפו באמצעות גז כלור. באותו יום גם מסר הארגון העולמי למניעת נשק כימי, כי הושמדו שני מתקנים לייצור נשק כימי בסוריה, וכן כי השמדת כל 12 המתקנים הנותרים תושלם עד הקיץ[40].

באוקטובר 2016 קבעה עדת חקירה של האו"ם ו"הארגון למניעת שימוש בנשק כימי", בדו"ח שהגישה למועצת הביטחון של האו"ם, כי ממשלת סוריה השתמשה בגז רעיל במתקפה במרץ 2015 במחוז אידליב שבמדינה.

המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון נערכה ב-4 באפריל 2017, ובה העיר ח'אן שייח'ון שבמחוז אידליב, הנשלטת על ידי המורדים הסונים, הופצצה מהאוויר בגז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557. תקיפה זו עוררה זעזוע רב, והובילה לתקיפה אמריקאית בסוריה, לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים.

באפריל 2018 דווח על מתקפה בנשק כימי על העיר דומא, שבה נהרגו 150 מתושביה ונפגעו מאות. המשטר הסורי הכחיש דיווחים אלה[41]. בדיקת הארגון למניעת הפצת נשק כימי לא העלתה שימוש בגז עצבים במתקפה זו, אלא רק שימוש בכלור[42]. בסך הכל, מאז הסתיים כביכול תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה ועד דצמבר 2021, נעשו לא פחות מ-200 תקיפות כימיות בסוריה, רובן ככולן תוך שימוש בגז כלור[43].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פירוק הנשק הכימי בסוריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Syria Threatens Chemical Attack on Foreign Force",‏ 23 ביולי 2012, הניו יורק טיימס
  2. ^ הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה, באתר ynet, 25 באפריל 2013
  3. ^ קרי: אסד השתמש בנשק כימי, לא נוכל לעמוד מנגד - וואלה חדשות, באתר וואלה!‏, 30 באוגוסט 2013
  4. ^ "הסכמה בסנאט: 60 ימי תקיפה בסוריה", 4 בספטמבר 2013, מעריבnrg
  5. ^ יצחק בן חורין, רוסיה: תקיפה בסוריה תהיה הרסנית למזה"ת, באתר ynet, 25 באוגוסט 2013
  6. ^ פוטין: לא שולל תקיפה בסוריה - אם יוכח שנעשה שימוש בנשק כימי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 בספטמבר 2013‏
  7. ^ איראן מאיימת: "תקיפה תוביל לחורבן ישראל", באתר ynet, 29 באוגוסט 2013
  8. ^ "Kerry to Assad: Turn over chemical weapons to prevent strikes",‏ 9 בספטמבר 2013, USAToday
  9. ^ "Putin, Obama discussed Syria arms control idea last week: Kremlin", רויטרס, 10 בספטמבר 2013
  10. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, המרוויחים מהיוזמה הרוסית: פוטין, אובמה ואסד; המפסידים: אזרחי סוריה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2013
  11. ^ 11.0 11.1 "Russia has sent 75 vehicles to Syria to assist the international operation to destroy or remove its chemical weapons",‏ 23 בדצמבר 2013, באתר BBC
  12. ^ ".U.S. and Russia Reach Deal to Destroy Syria’s Chemical Arms", הניו יורק טיימס, 14 בספטמבר 2013
  13. ^ אוריאל לוי, ‏מדוע דווקא חַלַבּ הפכה לסמל ההתנגדות ולמוקד הזוועה בסוריה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בדצמבר 2016
  14. ^ אסד: "פירוק סוריה מנשק כימי יימשך שנה ויעלה מיליארד דולר", באתר הארץ, 19 בספטמבר 2013
  15. ^ "Syria meets deadline for chemical weapons disclosure", רויטרס, 21 בספטמבר 2013
  16. ^ "DESTRUCTION OF SYRIAN CHEMICAL WEAPONS", החלטת הארגון מ-27 בספטמבר 2013
  17. ^ "UN Security Council unanimously votes to secure and destroy Syria's chemical weapons stockpile",‏ 28 בספטמבר 2013, The Independent
  18. ^ יצחק בן-חורין, אושר ההסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה, באתר ynet, 28 בספטמבר 2013
  19. ^ "UN: First chemicals have left Syrian port",‏ 7 בינואר 2014, The Times Of Israel
  20. ^ "Albania shuns Syria chemical weapons destruction",‏ 15 בנובמבר 2013, באתר ה-BBC
  21. ^ "U.S. to Destroy Syria Arms At Sea, as Other Nations Balk",‏ 1 בדצמבר 2013, וול סטריט ג'ורנל
  22. ^ "Russia sends 75 combat vehicles to Syria to transport chemical weapons",‏ 23 בדצמבר 2013, באתר RT
  23. ^ "Russian warships to escort Syrian chemical weapons - military source",‏ 24 בדצמבר 2013, באתר RT
  24. ^ "Syria security concerns slow chemical weapons transport",‏ 16 בינואר 2014, The Times Of Israel
  25. ^ יואב יצחק, אסד לא מקיים התחייבות להשמדת הנשק הכימי, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 בפברואר 2014
  26. ^ "U.S. blasts Syria for "seriously languished and stalled" removal of chemical weapons",‏ 30 בינואר 2014, CBS
  27. ^ "Exclusive: Syria has shipped out less than 5 percent of chemical weapons",‏ 29 בינואר 2014, רויטרס
  28. ^ "Kerry Says No Excuse for Syrian Delay on Chemical Arms",‏ 31 בינואר 2014, "ניו יורק טיימס"
  29. ^ הניו יורק טיימס, 14 בפברואר 2014
  30. ^ "דיווח: אסד מאחסן נשק מתקדם באזורים שבשליטתו במערב סוריה", 3 בפברואר 2014, אתר רשת ב' של קול ישראל
  31. ^ "סאנדיי טיימס": אסד אוגר נשק כימי במערב סוריה - וואלה חדשות, באתר וואלה!‏, 2 בפברואר 2014
  32. ^ "March Critical to Eliminate Syria Chemical Weapons",‏ 6 במרץ 2014, באתר ABC News
  33. ^ [1], באתר הפינגטון פוסט
  34. ^ "Western Intelligence Suspects Assad Has a Secret Chemical Stockpile"‏ 1 במאי 2014, באתר The Daily Beast
  35. ^ רויטרס‏, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה!‏, 23 ביוני 2014.
  36. ^ יובל אזולאי, ‏אין איום כימי - אין עבודה: עשרות יפוטרו ממפעל שלאון, באתר גלובס, 1 ביוני 2014
  37. ^ יואב זיתון, האיום הכימי הוסר? שינוי גדול במערך האב"כ, באתר ynet, 23 במרץ 2015
  38. ^ ארה"ב: מודאגים שנשק כימי של סוריה יגיע לידי דאעש - וואלה חדשות, באתר וואלה!‏, 4 בספטמבר 2014
  39. ^ "האו"ם: סוריה דיווחה על מתקנים כימיים נוספים", 7 באוקטובר 2014, באתר מעריבnrg
  40. ^ הארגון למניעת נשק כימי: הושמדו שני מתקני ייצור בסוריה - וואלה חדשות, באתר וואלה!‏, 3 במרץ 2015
  41. ^ ליעד אוסמו, דיווח בסוריה: 150 הרוגים בתקיפה כימית של אסד, באתר ynet, 8 באפריל 2018
  42. ^ חקירת המתקפה הכימית בדומא: "אין עדויות לשימוש בגז עצבים", באתר וואלה!‏, 6 ביולי 2018
  43. ^ יואב לימור, "גרעין של אמון", ישראל היום, 17 בדצמבר 2021
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פירוק הנשק הכימי בסוריה38535069Q14943147

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פירוק_הנשק_הכימי_בסוריה&oldid=2742658"