הפארק הלאומי מאנאס
 | |||||||
| שער הכניסה לפארק | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה | 1 באוקטובר 1928 (כשמורה) | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 950 קמ"ר | ||||||
| גובה ממוצע | 61–110 | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||
| מיקום | בצפון-מערב מדינת אסאם | ||||||
| קואורדינטות | 26°43′00″N 90°56′00″E / 26.716667°N 90.933333°E | ||||||
הפארק הלאומי מאנאס (באסאמית: মানস ৰাষ্ট্ৰীয় উদ্যান) הוא פארק לאומי, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שמורת פרויקט טיגריס (אנ'), שמורת פילים, ושמורת ביוספירה בצפון-מערב מדינת אסאם בהודו. הפארק ממוקם למרגלות הרי ההימלאיה, וצמוד לפארק הלאומי המלכותי מאנאס (אנ')[2] בבהוטן. הפארק ידוע בזכות חיות הבר האנדמיות הנדירות ובסכנת הכחדה שלו, כגון מין הצב Pangshura sylhetensis, ארנבת אסמית, לנגור זהוב וחזיר גמדי. פארק מאנאס מפורסם באוכלוסיית הבר של תאו אסייתי.
מקור שם הפארק בנהר מאנאס (אנ'). הנהר מאנאס, העובר בלב הפארק, הוא יובל מרכזי של הנהר בראהמאפוטרה.
היסטוריה
הפארק הלאומי מאנאס הוכרז כשמורה ב-1 באוקטובר 1928 בשטח של 360 קילומטרים רבועים. שמורת הביוספירה של מאנאס נוצרה בשנת 1973. לפני הכרזת השמורה, היה זה יער שמור ששימש את משפחת המלוכה קוץ' בהר ואת הרג'ה של גאוריפור (אנ') כשמורת ציד. בשנים 1951 ו-1955 הורחב השטח ל-391 קילומטרים רבועים. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בדצמבר 1985 על ידי אונסק"ו. בשנת 1990 נוספו שמורות היערות קהיטמה, קוקילאברי ופאנברי לשמורה ליצירת הפארק הלאומי מאנאס. בשנת 1992 הכריז אונסק"ו על הפארק אתר מורשת עולמית בסיכון בגלל פעילות גדולה של ציד בלתי חוקי ופעילויות טרור. ב-25 בפברואר 2008 הוגדל השטח ל-950 קילומטרים רבועים. ב-21 ביוני 2011 הוסר הפארק מרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון וזכה לשבחים על מאמציו לשימור.[1]
גאוגרפיה
הפארק נמצא בתחומי המחוזות צ'יראנג ובאקשה, חלק מהאזור האוטונומי בודולנד (אנ') בצפון-מערב מדינת אסאם בהודו. יש רק כפר יער אחד, פגרנג, בלב הפארק הלאומי. מלבד כפר זה 56 כפרים נוספים מקיפים את הפארק. כפרים רבים נוספים בשולי הפארק תלויים בפארק באופן ישיר או עקיף.
הפארק מחולק לשלושה חלקים מנהליים. המרכז של החלק המערבי בפאנבארי, המרכז של החלק המרכזי בבנסבארי ליד העיר ברפטה רואד (אנ'), והמזרחי בבהואייפרה ליד פתסלה (אנ'). החלקים אינם מחוברים היטב; יש דרך עפר קשה (כביש דיימארי) המחברת את המרכז לחלק המזרחי, אבל במעבר מהחלק המרכזי לפאנבארי צריך לחצות שני נהרות מרכזיים. רוב המבקרים מגיעים לבנסבארי ולאחר מכן מבלים זמן מה בתוך היער במתאנגורי על נהר מאנאס בגבול בהוטן.
הפארק הלאומי מאנאס משתרע על שטח של 950 קילומטרים רבועים, והוא ממוקם בגובה של 61–110 מטר מעל גובה פני הים. הפארק שוכן למרגלות הרי מזרח ההימלאיה והוא מיוער בצפיפות. נהר מאנאס זורם במערב הפארק והוא הנהר הראשי שבתוכו. זהו יובל מרכזי של הנהר בראהמאפוטרה ומתפצל לשני נהרות נפרדים, הבורססי והבולקדובה כשהוא מגיע למישורים. חמישה נהרות קטנים נוספים זורמים גם הם בפארק הלאומי השוכן על מניפת סחף רחבה ונמוכה הנפרשת מתחת למרגלות הרי ההימלאיה. המסלע של אזור הסוואנה בצפון הפארק בנוי מאבן גיר ואבן חול, ואילו שטחי העשב בדרום הפארק גדלים על משקעים עמוקים של סחף עדין. השילוב בין תצורת בהאבר טראי עם רצף הנהרות שנמשך עד ליער ההררי שבתת-ההימלאיה הופך אותו לאחד האזורים העשירים במגוון הביולוגי בעולם.
אקלים
הטמפרטורה המינימלית היא סביב C° 15 והטמפרטורה המרבית היא סביב C° 37.
גשמים כבדים יורדים בין מאי לספטמבר. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא כ-3,330 מילימטרים.
אקולוגיה
ביומות
יש שתי ביומות עיקריות בפארק הלאומי מאנאס:
- ביומת ערבת העשב: חזיר גמדי, קרנף הודי (הושב לפארק לאחר שנכחד ממנו בשל ציד בלתי חוקי בתקופת המרד של הבודו), חובה בנגלית, תאו אסייתי ועוד.
- ביומת היער: לוריס איטי, לנגור הכיפה, חזיר בר, אייל סמבר, קלאו בכיר, רטופה דוגוני ופנגולין סיני.
צמחייה
יערות המונסון של מאנאס שוכנים באזור האקולוגי "יערות ירוקי עד למחצה של עמק בבראהמאפוטרה".[3] השילוב של תצורת בהאבר טראי של תת-ההימלאיה עם רצף נהרות המוביל ליערות רחבי העלים הסובטרופיים של ההימלאיה הופך אותו לאחד מאזורי המגוון הביולוגי העשירים ביותר בעולם.
סוגי הצמחייה העיקריים הם:
- יערות ירוקי עד למחצה על אדמת הסחף הקלה של תת-ההימלאיה בחלקים הצפוניים.
- יערות נשירים מעורבים של מזרח ההימלאיה (הסוג הנפוץ ביותר).
- יער סוואנה נמוך על אדמת סחף
- ערבות העשב ירוק עד למחצה על אדמת הסחף של עמק אסאם המכסה כמעט 50% מהפארק.
חלק ניכר מיער הנשירים היבש של הנהר נמצא בשלב סוקצסיה מוקדם. הוא מוחלף ביער נשיר לח, הרחק מנתיבי מים, שמחולף בחברת השיא של יער ירוק עד למחצה בחלקו הצפוני של הפארק. בסך הכל תועדו 543 מיני צמחים מאזור הליבה. מתוכם, 374 מינים הם דו-פסיגיים (כולל 89 עצים), 139 מינים חד-פסיגיים ו-30 הם חסרי זרע וחשופי זרע.
העצים הנפוצים בפארק כוללים:Aphanamixis polystachya, Anthocephalus chinensis, Syzygium cumini, Syzygium formosum, Syzygium oblatum, Bauhinia purpurea, Mallotus philippensis ו-Cinnamomum tamala.
בעלי חיים
בפארק תועדו 55 מיני יונקים, 380 מיני עופות, 50 מיני זוחלים ו-3 מינים של דו-חיים. 31 מתוך חיות הבר האלה, מוגדרים בסיכון.
בין היונקים: פיל הודי, קרנף הודי, גאור, תאו מים, אייל ברסינגה, טיגריס בנגלי, נמר הודי, נמר ערפילי מצוי, חתול זהוב אסייתי, דול מצוי, לנגור הכיפה, לנגור זהוב, מקוק אסאמי, לוריס איטי, גיבון הולוק, לוטרה מלאית, דוב שפתני, מונטיאק, אייל חזירוני, פנתר שחור, אייל סמבר ואייל נקוד.
הפארק ידוע בזכות חיות הבר האנדמיות הנדירות ובסכנת הכחדה שלו, כגון מין הצב Pangshura sylhetensis, ארנבת אסמית, לנגור זהוב וחזיר גמדי.
בפארק תועדו יותר מ-300 מיני עופות.[4] יש בו את האוכלוסייה הגדולה בעולם של חובה בנגלית הנמצאת בסכנת הכחדה. מיני עופות עיקריים נוספים כוללים: קלאו בכיר, תרנגול יער, בולבוליים, קזרקה חלודית, פסיון לבן כיפה, אנפות, שקנאים, נץ דגים קטן, עיט נחשים מצויץ, בז, Pericrocotus speciosus, שרקרקיים, Copsychus, קלאו עקוד, קלאו אפור הודי, מרגון, זרונים, טווס מצוי, שלך ולבנית.
גלריה
הנהר בקי
פיל הודי
מבט אל ההרים
חובה בנגלית בפארק
עדר פילים במאנאס
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Successful preservation of India's Manas Wildlife Sanctuary enables withdrawal from the List of World Heritage in Danger at UNESCO website
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2009-11-07. נבדק ב-2010-04-04.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wikramanayake, Eric; Eric Dinerstein; Colby J. Loucks; et al. (2002). Terrestrial Ecoregions of the Indo-Pacific: a Conservation Assessment., Island Press; Washington, DC. מסת"ב 9781559639231, Pages 298-301
- ^ מקורות שונים נוקבים במספרים שונים. ויקיפדיה באנגלית נוקבת בשני מספרים 380, ו-450. הדף Birds of Manas National Park טוען שיש 327 מינים
