פורטל:שבת ומועדי ישראל/מידע על מועדי ישראל/תענית בכורות
 תענית בכורות הינה שמה של יום צום ותענית הנהוג לא בכל קהילות עדת ישראל. על-פי הנהוג תענית זו חלה ומתקיימת בערב חג הפסח - י"ד בניסן. (חג בו מוזכרת מכת בכורות אשר התרחשה במצרים). לפי תענית וצום זה חייבים הגברים הבכורים (במשפחה המצומצמת) לצום. רוב קהילות עם ישראל אינן מקיימות מנהג זה, המוכרות שבהן היא עדתם של יהודי תימן. למעשה, בפועל ניתן לבכורים רשות לאכול בעת קיומה של סעודת המצווה (כגון זו של סיום מסכת) אשר האכילה בסעודה הזאת דוחה ומבטלת לבכורים את המשך הצום. מנהג זה מתחזק על ידי הדגש של היות שהצום הינו מנהג בלבד. ובכך פוטרים הבכורים את עצמם מהמשך קיום הצום. נהגו אז, וגם בימנו אנו כי הגברים הבכורים מקיימים מנהג זה ועליהם חל יום הצום הזה. (לגבי נשים עיין בכאן). בערב חג הפסח (אשר חל בלוח השנה העברי בתאריך י"ד ניסן) הלכות הצום אומרות כי התענית ביום זה נמשכת מהבוקר - הנץ החמה וזריחת השמש ונמשכת עד הערב - שקיעת החמה (וצאת הכוכבים) וכאן מגיע זמנו של ליל הסדר. הורים ולהם ילד בכור זכר אשר אין עולה ביכולתו לצום נוהגים לצום בשביל ילדם. מקור מנהג צום ותענית זה הינו במקורו במסכת סופרים שם נאמר; "אין מתענים בניסן אלא הבכורים בערב פסח." טעמו של מנהג זה איננו מוזכר במסכת סופרים. הסברה המקובלת אומרת שהתענית היא זכר להצלתם של הבכורות הישראליים בעת מכת בכורות אשר בה נהרגו על-פי התורה כל הבכורות הגויות המצריים ששהו בארץ מצרים ואילו רבים אחרים סוברים שביום זה הבכורות מתאבלים על כך שנלקחה מהם עבודת בית המקדש (מקדש שלמה) לטובתם היהודים הנמנים עם הכהנים והסיבה למועד התענית היא שביום זה עבודת הקרבנות הגיעה לשיאה, דבר שהעמיק את צערם של הבכורות ועורר אותם לתענית. בשולחן ערוך נאמר; "יש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה". ועל דברים אלו כותב ומוסיף הרמ"א: "ואין המנהג כן". כלומר התענית מחייבת רק את הזכרים ולא את הנקבות לצום ביום זה. בקהילות האשכנזיות נהגו כמו הרמ"א. בחלק מהקהילות הספרדיות היה נהוג שילדה בכורה מתענה. אם חל ערב פסח ביום שבת - מקדימים ומתענים (ויש כאלו הנפטרים מן הצום על ידי סעודת מצווה) ביום חמישי בתאריך י"ב בניסן. פוסקי הלכה רבים (כדוגמת שולחן ערוך) סבורים שבשנה כזו אין צורך כלל בצום ובתענית אלא כיוון שבין כה וכה המנהג המקובל הוא שלא לצום בכל מקרה אלא להשתתף בסעודת מצווה. נהגו לעשות כך גם אם חל ערב פסח ביום השבת. |