פורטל:הדף היומי/תמצית הדף/בבלי/מכות ד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
- שיעור המים הנצרכים כדי להכשיר מקווה הוא ארבעים סאה של מי גשמים שלא נשאבו בידי אדם. אם המקווה הייתה עדיין חסרה מהשיעור ונפלו בו שלשה לוגין של מים שאובים, המקווה פסולה.
- חבית יין פתוחה שנפלה לים ואדם טמא טבל באותו מקום - לא נטהר מטומאתו, שכן המים בים עומדים במקום אחד, אך אם החבית נפלה לנהר - נטהר הטמא, שכן מי הנהר זורמים. ככר של תרומה שנפל לים במקום טבילת הטמא - נטמא (למרות שיש לו חזקת טהרה).
- עדים זוממים שהעידו על איש שחייב לשלם לחבירו או העידו על אדם שחייב מלקות, והוזמו:
- לדעת רבי מאיר - נענשים בשני העונשים, הן במלקות והן בתשלום או בסדרת מלקות נוספת. ולמד זאת ממוציא שם רע שמשלם קנס ומקבל מלקות. (רבי מאיר סבור שהעונש המוטל על עדים זוממים הוא קנס).
- לדעת חכמים - אינם מקבלים מלקות כי אם את העונש שיזמו לאיש עליו העידו, משום קם ליה בדרבה מיניה.
- העובר על לאו שאין בו מעשה:
- לרבי יהודה - נענש במלקות, ולמד זאת מצד השווה מדין מוציא שם רע ועדים זוממים הנענשים במלקות למרות שלא עשו מעשה. לשיטתו, המותיר קדשים לאחר זמן אכילתם (פירוט הזמנים), אינו מקבל מלקות מפני שהוא לאו הניתק לעשה.
- לרבי עקיבא - אינו מקבל מלקות (מקורו).
- עדים זוממים אינם צריכים התראה, וצריכים הכרזה.