פורטל:הדף היומי/תמצית הדף/בבלי/מכות ג
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
- רב יהודה אמר בשם רב, שעדים זוממים מחלקים ביניהם את התשלום, הגמרא מסיקה שמדובר בעדים שהודו בבית דין שהעידו שקר וחוייבו בתשלום בבית דין, ולמרות שאינם נאמנים להפליל את חבריהם, מתחייבים בהודאתם לשלם את חלקם. אגב הלכה זו הובאו עוד דינים בהלכות עדות:
- עדים זוממים שחוייבו בתשלום מחלקים ביניהם את התשלום באופן שווה, אך אם נתחייבו במלקות לוקה כל אחד את מספר המלקויות המלא - שלושים ותשע.
- עדים זוממים שרק אחד מהם הוזם אינם נעשים עדים זוממים.
- עד אינו יכול לחזור בו מעדותו - כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
- עדים זוממים שהודו בבית דין טרם חוייבות בתשלום, נפטר מתשלום - לדעת רבי עקיבא.
- עדים זוממים שהעידו על איש שגירש את אשתו וחייב לשלם לה כתובתה והוזמו, חייבים לשלם כמחיר שמוכרים את זכות גביית דמי הכתובה, ונחלקו האמוראים אם זכות גביית הבעל או זכות גביית האשה. ואינם משלמים את מחיר נכסי מלוג שלה.
- עדים זוממים שהעידו על איש שלווה הלוואה ארוכת טווח, והוא טוען שלווה הלוואה קצרת מועד, חייבים לשלם את המחיר בו מוכרים זכות הארכת טווח הלוואה.
- שמיטה משמטת את כל סוגי ההלוואות. הובאו שתי דעות אם משמטת גם הלוואות שתקופת פרעונם היא תקופה ארוכה יותר משבע שנים. אגב הובאו עוד שתי הלכות מהלכות שמיטת כספים:
- הלוואה שניתנה תמורתה משכון, אינה נשמטת בשמיטה.
- המוסר את זכות גביית הלוואותיו לבית דין, אין הלוואותיו נשמטים בשמיטה.
- המתנה עם חבירו שלא תשמטנו שמיטה, אם התנה שילוונו בתנאי שיוכל לגבות גם לאחר שמיטה - הם מחוייבים לתנאי. ואם התנה שלא תתקיים בהם מצוות שמיטת כספים - אינם מחוייבים לתנאי, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה. והוא הדין אם התנו כן לגבי דיני אונאה, שאם מתנים שהמקח יתקיים על אף שהונה אותו - המקח קיים. ואם התנה שלא יתקיים בו דין אונאה - המקח בטל.
- מלווה שלא קבע זמן פרעון, אינו יכול לתבוע את חובו לפני שלושים יום מיום מתן ההלוואה. בין אם נכתב שטר ובין אם לא נכתב שטר. אגב הלכה זו הובאו עוד כמה הלכות בשם רב:
- מי שפותח בית הצוואר בבגד חדש בשבת, חייב משום שעבר על איסור תיקון כלי בשבת. זאת בשונה מחבית שמותר לפתחה בשבת מפני שכבר הייתה כלי מקודם.
- מקווה שנפל בו יין לא נפסלה (והוא תלוי במחלוקת תנאים, ראה מחר), זאת בשונה ממי צבע, מפני ששם יין נשאר עליו, וביין שנפל למקווה לא גזרו חכמים איסור כמים שאובים.