עטלף הצווארון
 עטלף הצווארון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי עטלפי פרי |
| משפחה: | עטלפי פרי |
| סוג: | עטלף הצווארון |
| מינים | |
|
4 | |
| שם מדעי | |
 Myonycteris
| |
עטלף הצווארון (שם מדעי: Myonycteris) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת עטלפי הפירות ובו 4 מינים שחיים ביבשת אפריקה כולל יערות אגן הקונגו. הסוג הוקם בשנת 1899 על ידי הזואולוג הגרמני פאול מטשי, והוא קרוי על שם הצווארון הבולט שלו. משמעות השם המדעי של הסוג היא ״עטלף דמוי עכבר״. יש המכלילים בסוג גם את הטקסון המונוטיפי עטלף המשי.
תיאור
לעטלף הצווארון גוף קטן, ראש עדין וחרוטי דמוי שועל, וחרטום צר ומחודד. האוזניים קצרות ועגולות, העיניים גדולות והאף קטן עם נחיריים בולטים במקצת. הלשון ארוכה ומצוידת בקצה בגבשושיות לשאיבת מיץ פירות. מרבית השיניים גדולות וחדות. סימן ההיכר של הסוג שהעניק לו את שמו, הוא צווארון השיער הארוך והשומני שסובב את צוואר הזכרים ומשתרע לעיתים עד לחזה. אצל הנקבות הצווארון נעדר.
אורך הראש והגוף של עטלף הצווארון 86–130 מ״מ, אורך הזרוע 55–75 מ״מ ואורך הזנב עד 14 מ״מ; משקלם 27–60 גרם. הזנב הקצר עשוי להיעדר וקרום התעופה האחורי מסתכם ברצועות דקות שנמתחות לאורך פנים הרגליים. מלבד הנוכחות של צווארון השיער, הזכר כבד במקצת מן הנקבה.
הפרווה של עטלף הצווארון קצרה וקשיחה והיא דלילה בגחון ושעיר סביב הצוואר. צבעה הכללי נע בין אפרפר, לבז׳, צהבהב, שנהב, חאקי, חום זית או חום בהיר. הצווארון בולט בצבעו העז שנע בין כתום לצהוב או זהוב, אם כי יש מקרים שבהם הוא חיוור יותר. הראש עשוי להיות כהה יותר משאר הגוף. הכנפיים שחורות דהויות, האוזניים שחרחרות והזרועות והשוקיים ורודים.
תפוצה וביולוגיה
עטלפי הצווארון מצויים באפריקה שמדרום לסהרה; טווח התפוצה של הסוג כולל את קניה, טנזניה, אוגנדה, קונגו הדמוקרטית, קונגו, גבון, צפון אנגולה, גינאה המשוונית, הרפובליקה המרכז אפריקאית, קמרון, ניגריה, טוגו, בנין, חוף השנהב, ליבריה, גינאה ביסאו, גינאה, גאנה, סיירה לאון וסאו טומה ופרינסיפה. בית הגידול של הסוג משתנה בין המינים, כאשר אחד חי ביער סובטרופי יבש ובסוואנות מיוערות, אחד ביערות גשם טרופיים וסוואנות טרופיות, ואחד ביערות עננים גבוהים.
המינים בסוג חיים בבדידות או בקבוצות קטנות ופעילים בשעות הלילה בחופה הגבוהה של היער. את שעות היום החמות הם מבלים בשינה בעלווה הצפופה של עצים ושיחים גבוהים. התזונה שלהם מורכבת מפירות ופרחים, והם ניזונים מסולונום, בננות, גויאבות ומנגו, כמו גם פרחים של מתחלית פעמונית, סייבה ועץ השעועית. בעונה הגשומה, הזכרים נודדים לעבר הסוואנות הטרופיות שבהן יש מזון מגוון יותר.
הרביה מתרחשת כמעט בכל השנה ותלויה בעיקר באקלים. הנקבה עשויה להמליט פעמיים בשנה, ובכל פעם גור יחיד. הגור נגמל בגיל 7 חודשים ועשוי לבלות עם אימו 4 חודשים נוספים. עטלפי הצווארון משמשים ככל הנראה כחיית מאגר עבור נגיף האבולה.
מינים
בסוג זה 4 מינים:
- עטלף צווארון מזרחי (Myonycteris relicta) - מצוי בקניה וטנזניה.
- עטלף צווארון מערבי (Myonycteris leptodon) - מערב אפריקה.
- עטלף צווארון קטן (Myonycteris torquata) - מרכז אפריקה.
- עטלף צווארון סאו טומה (Myonycteris brachycephala) - אנדמי לאי סאו טומה ומצוי בסכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים
- עטלף הצווארון, באתר ITIS (באנגלית)
- עטלף הצווארון, באתר NCBI (באנגלית)
- עטלף הצווארון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עטלף הצווארון, באתר GBIF (באנגלית)
עטלף הצווארון31913774