غ
| ע'ין | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תחילית: | غـ | |||||||||||
| אמצעית: | ـغـ | |||||||||||
| סופית מחוברת: | ـغ | |||||||||||
| סופית לא מחוברת: | غ | |||||||||||
| אלפבית ערבי | ||||||||||||
| ا | ب | ت | ث | ج | ح | |||||||
| خ | د | ذ | ر | ز | س | |||||||
| ش | ص | ض | ط | ظ | ع | |||||||
| غ | ف | ق | ك | ل | م | |||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| אותיות חיצוניות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| תשכיל | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ||||||||||||
האות ע'ין (בערבית: غين; נכתבת לעיתים "רין" או "ר'ין") היא האות התשע-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות עין ואחריה האות פא.
ע'ין מייצגת עיצור וילוני, חוכך, קולי (IPA: /ɣ/ - כמו כ"ף רפה קולית), עיצור שאינו מופיע בהרבה שפות וחסר מקבילה בעברית, אם כי כך נהגתה בעבר גימ"ל רפה, וההגייה המודרנית (בהברה אשכנזית הנפוצה) של האות רי"ש דומה מאוד. בעברית המקראית העיצור התמזג עם עי"ן.
בתעתיק אותיות מודרני לשפה העברית, ע'ין מתועתקת לרוב כ"ע'", אך ישנה גם אפשרות להשתמש ב"ג". בתעתיק הגאים האפשרויות המרכזיות הן "ר", "ר'" ו-"ג". במילים שלהם מקבילה ערבית ועברית, כמו שמות של ערים היסטוריות, ע'ין מוחלפת לעיתים בעי"ן, כמו בעזה (غزة, ע'זה), ולעיתים בגימ"ל, כמו בגדד (بغداد, בע'דאד).
בניבים ערביים בהם ג'ים לא מייצגת עיצור וילוני, סותם, קולי (IPA: /ɡ/ - כמו גימ"ל), ע'ין משמשת לתעתוק הצליל הזה במילים משפות זרות. כך למשל "בולגריה" תהיה بلغاريا (תעתיק: בלע'אריא).
בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל.
ע'ין היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ח'א, ד'אל, צ'אד וט'א). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל המקביל, עיצור ענבלי, חוכך, קולי (IPA: /ʁ/ - כמו רי"ש מודרנית), יוצג על ידי עין (שייצגה בנוסף גם את הלועי החוכך הקולי, IPA: /ʕ/ - כמו עי"ן מזרחית). ברוב השפות השמיות הצליל /ʁ/ התמזג עם /ʕ/ עם הזמן, בערבית לעומת זאת הצליל שרד (אם כי הפך וילוני), ובעקבות פיתוח הנקודות הדיאקריטיות עוצבה ע'ין כוואריאנט של עין.
