איסור ספיחין

איסור ספיחין הוא תקנת חכמים האוסרת לאכול ירקות חד שנתיים משנת השמיטה. לדעת הרמב"ם זו גזירה, וטעמה הוא שמא יזרעו בשמיטה.

מהם ספיחין

הספיחין הם גידולים שצמחו מעצמם. זאת בשל זרעים הנופלים בשעת הקצירה, ונזרעים בקרקע מעצמם ללא כוונת מכוון. בשנה שאחרי כן, הם עולים מאליהם, ומסתפחים לתבואת השנה החדשה.

את המונח ספיחין הגדיר פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא:

ספיחין - תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר

— משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה א'

המשמעות הלשונית של 'ספיחין'

• לדעת ר' יונה אבן ג'נאח - שפח בערבית לשפוך, מה שנשפך ונושר בשעת הקציר.
• לדעת ר' אברהם אבן עזרא - הגדילה הנוספת מעבר לגדילה הרגילה.
• לדעת הרמב"ן - (בדומה לדעת ר' אברהם אבן עזרא) מלשון תוספת מה שנוסף על הקציר של הקיץ כמו 'ונספחו על בית יעקב' (נאמר על הגרים), כלומר יבול נוסף מעבר לקציר הרגיל והמתוכנן.

איסור אכילת הספיחין

טעם האיסור

ישנה מחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים לגבי שורש איסור ספיחין. רבי עקיבא סובר שאיסור זה נובע מן התורה שנאמר: "את ספיח קצירך לא תקצור" ועל כן תוקפו - מדאורייתא, ואילו חכמים לומדים זאת רק כאסמכתא בעלמא ולכן זוהי גזירת חכמים כאשר לפי דין תורה מותר לאכול את הספיחין, והם קדושים בקדושת שביעית שנאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ו').

פוסק הרמב"ם:

ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד', הלכה ב'

המקרים שבהם חל האיסור

סוג השדה והגידולים

איסור ספיחין נגזר ביחס לתבואה, ירקות או פרחים המיועדים לריח.

האיסור המתייחס לגידולים שגדלו בשנת השמיטה, גם אם לא זרעו אותם בשמיטה, חל רק במקרים הבאים:

1. השדה שבו גדלו הספיחין הוא שדה שבו רגילים לזרוע, ולא שדה שבו לא רגילים לזרוע.
2. האיסור חל על גידולי שביעית, אך לא על צמחים שגדלו כבר בשנה השישית.

מה נחשב גידול של שנה שישית:

הדבר נמדד על פי מצבו של הצמח בראש השנה של שנת השמיטה.

• • יש טוענים שמספיקה תחילת גידולו של הצמח.
  • יש טוענים שמספיקה השרשה שלו.
  • יש אומרים שהצמח צריך להגיע לחיוב מעשרות.
  • יש אומרים שהצמח צריך להגיע ל-1/3 גִידולו.
  • על פי הרמב"ן: ירקות שרֹב גִידוּלם בשישית מותרים (וחייבים בתרומות ומעשרות), מכיוון שאין חשש שנזרע בשמיטה.
  • ישנה דעה שהצמח צריך להיות מחובר לקרקע, מכיוון שהזמן הקובע לגביו הוא הלקיטה (רמב"ם).

על מה האיסור אינו חל

• כמובן שהאיסור אינו חל לגבי על פירות האילן (גידולים רב שנתיים). אלה אינם נותנים פירות בשנה שנוטעים אותם, ומשום כך לא גזרו בהם על איסור ספיחים, שכן לא חוששים שמישהו יטע אילן בשמיטה למכור פירותיו באותו שנה.
• ירק שגדל בשדה נכרי אינו אסור באיסור ספיחים כיוון שלא גזרו על הנכרים.
• גידולי שדה שבני אדם אינם רגילים לזרוע או לגדל בשדותיהם, כי מכיוון שכך והואיל ומחירם זול אין חשש שעוברי עבירה יזרעו אותם בשמיטה (רמב"ם).
• ישנם גם מקומות שלא גזרו בהם על איסור ספיחים: מקומות שלא כבשום עולי בבל, עבר הירדן וגידולים בבית.

מה כולל האיסור

לכל הדעות איסור ספיחין מתייחס לאכילת הספיחין. לגבי לקיטת הספיחין ישנן שלוש דעות אם היא אסורה או מותרת:

1. לקיטה מותרת תמיד.
2. רק לקיטה על מנת לאכול אסורה.
3. גם לקיטה אסורה תמיד.

זמן האיסור

רש"י מחדש וטוען שאיסור ספיחין חל רק מזמן הביעור. בעלי התוספות חולקים עליו ומקשים עליו קושיות רבות (אך הם טוענים שרבנן סוברים כשיטת רש"י).

להלכה נפסק על פי רֹוב הפוסקים שחשש ספיחין מתחיל מהשנה השביעית (מזמן שיש אפשרות שהירקות נזרעו בשביעית), ועד השנה השמינית (מזמן שבטוח שהירקות נזרעו בשמינית).

היתרים

• 4 השדות: בתלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ה', הלכה א' נמנו 4 שדות שבהם הזריעה מזיקה לבעל השדה, ולכן אנו בטוחים שהוא לא זרע אלא התבואה גדלה מעצמה: שדה בור, שדה ניר, שדה כרם ושדה זרע. על פי העיקרון הזה אפשר להוסיף שדות שלא רִווחי לזרוע שם, זריעת תבואה לא רווחית שכנראה גדלה מעצמה, ועוד.^{[דרוש מקור]}
• שדה ענק וגלוי: אין חשש לכאורה שזְרעה בסתר, וכנראה זו תבואה שגדלה מעצמה.
• שדה שנזרעה בשישית למניעת כיבוש ערבי: אם האדם מראה שזרע זריעה לא כלכלית (בזמן, במיקום וכדומה), החזו"א מתיר את תבואתה.
• גינה ביתית: שאין רגילים לזרוע שם, וידוע לו שהתבואה גדלה מעצמה. (וכן יש התרים ב'חצר', על הגג, מצעים מנותקים, עציצים וכדומה).

החזון איש מתיר זריעה מוקדמת (לפני ראש השנה), והצמחים שינבטו בגשמים של מרחשוון או כסליו לא יהיו אסורים באיסור ספיחין. ההסבר להיתרו: בחקלאות יש סדר של זריעה, ויש "מחזור זרעים". כלומר, שדה שבשנה מסוימת זרעו בו חיטה, בשנה שלאחריה לא יזרעו בו חיטה, אלא צמח אחר, כדי למנוע דלדול של הקרקע. לכן הציע החזון איש, לזרוע לפני ראש השנה צמח שאינו מתאים לשדה לפי "מחזור זרעים", ואז יחשבו שדות אלה לשדות שאין רגילים לגדל בהם את אותו הצמח, לכן לא יחול על הצמחים שיגדלו שם איסור ספיחין. בפתרון זה כמה בעיות טכניות, כגון שהזרעים יכולים לנבוט מוקדם מדי ולנבול מחוסר מים, וכן כמות היבול עלולה לרדת בגלל נביטה מוקדמת. על מנת למנוע בעיה זו נעשים ניסיונות לעכב את הנביטה, כגון: כיסוי הזרעים בפלסטיק.

קישורים חיצוניים

• איסור ספיחין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• פרק טז: איסור ספיחים, באתר דעת
• בעיות שמיטה בזמן הזה - על שמירת שביעית בלא להזדקק למכירת הקרקעות, מאת: הרב ד"ר קלמן כהנא

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33720407איסור ספיחין