סיף א-דין א-זועבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סיף אלדין אל-זועבי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיף א-דין א-זועבי
سيف الدين الزعبي
סיף א-דין א-זועבי, 1951
סיף א-דין א-זועבי, 1951
סיף א-דין א-זועבי, 1951
לידה 1913
נצרת, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
פטירה 26 ביוני 1986 (בגיל 73 בערך)
מדינה ישראלישראל ישראל
סיעה הרשימה הדמוקרטית של נצרת, הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, קידמה ופיתוח, שיתוף ופיתוח, מערך, רשימה ערבית מאוחדת
חבר הכנסת
14 בפברואר 194913 בפברואר 1956
(7 שנים)
חבר הכנסת
22 בנובמבר 19653 באפריל 1979
(13 שנים)
כנסות 1 - 3, 6 - 9
תפקידים בולטים
ראש עיריית נצרת
28 בדצמבר 195920 בדצמבר 1965
(6 שנים)
5 במאי 197113 במאי 1974
(3 שנים)

סֵיף א-דין א-זוֹעְבּיערבית: سيف الدين الزعبي; תעתיק מדויק: סיף אלדין אלזעבי; 1913 - 26 ביוני 1986) היה ראש עיריית נצרת, חבר הכנסת וסגן יושב ראש הכנסת.

תולדות חייו

סיף א-דין א-זועבי נולד בנצרת, בנו הבכור של נשיא משפחת זועבי, אחמד סעיד א-זועבי. הוא למד בתיכון בנצרת, ובהמשך התנדב להגנה במסגרת הש"י; בעל עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה). בסביבות שנת 1940 הוציא עליו הועד הערבי העליון גזר דין מוות עקב שיתוף הפעולה שלו עם הציונים. משפחת זועבי ראתה בו שה תועה, והגנה עליו מפני ניסיונות פגיעה של משפחת חוסייני. בשנת 1946 ניצל מניסיון לחסלו. במהלך מלחמת העצמאות שלח פאוזי קאוקג'י כיתת חיילים למארב בניסיון לחסלו[1].

במהלך מלחמת העצמאות הוא הטיל את כובד משקלו כדי שמשפחת זועבי תחבור לצד היהודי ולא לצבא ההצלה של קאוקג'י, וכך הציל את כפרי משפחת זועבי, סולם, נין, כפר מצר, טמרה, טייבה ונאעורה מחורבן. לאחר כיבוש נצרת זומן א-זועבי על ידי מושלה, אלישע סולץ, לסייע בתיווך בין הממשל הצבאי לתושבים.

לאחר הקמת המדינה

בכנסת הראשונה כיהן סיף א-דין מטעם סיעת הרשימה הדמוקרטית של נצרת, שהייתה מפלגת לוויין של מפא"י. מלבד תפקידו כחבר-כנסת היה חבר בוועדת הפנים, תפקיד שהוא עתיד למלא עוד פעמים רבות. לקראת הבחירות לכנסת השנייה עזב אמין-סלים ג'רג'ורה את הרשימה הדמוקרטית של נצרת[2] וא-זועבי התמודד בנפרד בראשות הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, שהייתה הפופולריות ביותר במגזר הערבי[3]. זועבי כיהן בכנסת זו ובבאה אחריה בוועדת הכנסת.

סיף א-דין התחרה על הרחוב הערבי מול מק"י ומפ"ם אשר לא חסכו ממנו מילים קשות, ייחסו לו התנכרות ובגידה בבני עמו[4] וכינו אותו "ספסר הקרקעות הפיאודלי"[5]. בנצרת אף היו קטטות בין תומכיו לתומכי מק"י[6].

בבחירות לכנסת השלישית נבחר סיף א-דין שוב מטעם הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, אולם בגלל ירידת כוחה, פרש מהכנסת ב-13 בפברואר 1956, כדי לפנות מקום לנציג הדרוזי של הרשימה ג'בר מועדי. אילוצו לפרוש מהכנסת, במה שנתפס אצלו כבגידה של מפא"י בו, הביאה אותו לבקש לעזוב את מדינת ישראל[1].

בסוף 1959, לאחר הבחירות למועצת נצרת בהם נוצר רוב של 8 נציגי רשימות מקורבות למפא"י מתוך 15 מושבים, נבחר לראש העיר בידי קואליציה של מקורבי מפא"י, והיה לראש עירייה המוסלמי הראשון בנצרת לאחר עשרות שנים של שליטה נוצרית בעירייה. כסגנו של סיף א-דין כיהן נדים בטחיש הנוצרי[7]. בסוף שנת 1963 הם ניהלו את ההכנות לקראת ביקור האפיפיור בעיר[8]. בבחירות בסוף שנת 1965 עלה כוחה של רק"ח שזכתה בשבעה מנדטים, בין השאר בגלל פיצול תומכי מפא"י בין רשימות רבות שחלקן לא עברו את אחוז החסימה. בקולות רק"ח נבחר נציג מפ"ם, דודו עבד אל-עזיז א-זועבי, לתפקיד ראש העיר[9], אולם לאחר שלושה חודשים הוא התפטר בלחץ מפלגתו[10] ולעירייה מונתה ועדה קרואה. במהלך כהונת הוועדה נבדקו חשבונות העירייה ונטען שהעירייה צברה גרעונות גדולים והתנהלה בבזבזנות בתקופת כהונתו של סיף-א-דין[11]. בסוף 1966 התקיימו בחירות חוזרות למועצת העירייה וסיף א-דין הועמד בראשות רשימת המערך והיה מועמדה לראשות העיר. לאחר הבחירות, בהן נותרו נציגי מפ"ם כלשון המאזניים הם הסכימו להקים קואליציה עם המערך, רק בתנאי שסיף א-דין יוחלף במועמד אחר. בתחילת ינואר 1967 ויתר סיף א-דין על מועמדותו והשני ברשימתו, מוסא כתילי, נבחר לראשות העיר[12].

סיף א-דין חזר לכהן כראש עיריית נצרת בין 1971 ל-1974. סיף א-דין היה מיוזמי יציאה של ערבים למחנות ההשמדה באושוויץ, כשהוא נחשב בין השאר כמייצג של הזרם המתון בקרב הציבור הערבי, ביחס למדינת ישראל ולאופייה היהודי.

בכנסת השישית חזר סיף א-דין אל משכן הכנסת, במסגרת סיעת קידמה ופיתוח. במהלך הקדנציה התאחדה הסיעה עם שיתוף ואחווה בהקמת סיעת שיתוף ופיתוח, ולאחר מכן נפרדה ממנה. בכנסת זו חזר לכהן בוועדת הפנים, תפקיד אותו מילא בכנסת הראשונה. בכנסת השביעית נבחר שוב סיף א-דין לכנסת מטעם למפלגת קידמה ופיתוח, והגיע לשיא מעמדו הפרלמנטרי כאשר מונה לסגן יושב ראש הכנסת, בנוסף לחברותו בוועדת הפנים.

בכנסת השמינית נבחר שוב מטעם קידמה ופיתוח, והיה חבר בוועדת הכלכלה. כנסת זו הייתה עבורו רצופה במעברים פוליטיים. תחילה הצטרף למפלגת המערך יחד עם מפלגתו, בהמשך חזר לסיעת קידמה ופיתוח ולבסוף הצטרפה מפלגתו לרשימה ערבית לבדואים וכפריים בהקמת הרשימה הערבית המאוחדת. לכנסת התשיעית נבחר סיף א-דין מטעם הרשימה ערבית מאוחדת, אך פרש ב-3 באפריל 1979 במסגרת הסכם רוטציה, ובכך בא הקץ על פעילותו הפרלמנטרית.

סיף א-דין נפטר ב-26 ביוני 1986. דודו הוא עבד אל-עזיז א-זועבי שכיהן כסגן שר הבריאות וראש עיריית נצרת, וקרובת משפחתו היא חנין זועבי, שהייתה חברת הכנסת הערבייה הראשונה מטעם מפלגה ערבית.

לקריאה נוספת

  • סיף א-דין אל-זועבי, "שאהד עיאן" (עד ראייה) - ספר אוטוביוגרפי (1987)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיף א-דין א-זועבי בוויקישיתוף

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28441595סיף א-דין א-זועבי