סיחון

סיחון מוזכר במקרא כמלך העם האמורי, אשר שלט על השטח שבין נחל ארנון לנחל יבוק. סיחון היה אחד משני מלכי האמורי בעבר הירדן, לצד אחיו עוג מלך הבשן. בתנ"ך הוא מוזכר בשלושה שמות: סיחון, ערד, וכנען. הגמרא מביאה שני שיטות מה היה שמו האמיתי, יש אומרים ששמו היה ערד וכינויו סיחון ויש אומרים ששמו היה סיחון וכינויו ערד, אך לכל הדעות כנען היה כנוי.

במפרשים ובחז"ל מובא שנולד בתיבת נח אמנם יש שמפרשים שהמים במבול לא הגיעו אלא רק עד קרסוליו עכב גובהו העצום.

ממלכת סיחון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בירתו של סיחון הייתה העיר חשבון, ושטח ממלכתו כלל חלקים נרחבים מעבר הירדן המזרחי, לאחר שכבש את רוב ערי מואב, על פי המתואר בספר במדבר פרק כ"א פסוקים כ"ו-כ"ט. חשבון מתוארת בחז"ל כעיר בצורה וחזקה במיוחד. בספרי מתואר סיחון היושב בחשבון כמלך "קשה" היושב במדינה "קשה".

בנוסף כל מלכי ארץ כנען היו מעלים לו מסים מפני שהוא המליך אותם והיה שקול כנגד כולם.

סיחון כנגד בני ישראל

בני ישראל, בבואם להתיישב בארץ ישראל לאחר יציאת מצרים, ביקשו ב”דִּבְרֵי שָׁלוֹם” (ספר דברים, פרק ב', פסוק כ"ו), כפי שמעיד משה בספר דברים, לעבור דרך ממלכתו של סיחון לכיוון ארץ ישראל; אולם סיחון סירב, ואף יצא לקראתם למלחמה (בניגוד לאדום שהסתפקו בסירוב לבקשת בני ישראל).

על פי ספר במדבר, הובסו סיחון וכל עמו בקרב בעיר יהץ על ידי בני ישראל, ושם נהרג סיחון:

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק.

— ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים כ"א-כ"ד

ניצחון בני ישראל על סיחון מוזכר בספר תהילים כניצחון בעל משמעות ייחודית, המסמל את עזרתו של הקל לעם ישראל לנצח את אויביו:

לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ...

— ספר תהילים, פרק קל"ו, פסוקים י"ז-י"ט

מלחמת חורמה

לפי דרשת חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת ראש השנה, ”הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב” אשר התקיף את ישראל בחורמה היה למעשה סיחון מלך חשבון, קודם להתקפתו על ישראל ביהץ. לדבריהם, התיאור הבא מתייחס להתקפה ראשונית של סיחון נגד ישראל:

 וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה.

— ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים א'-ג'

שיר המושלים

ערך מורחב – שיר המושלים

לאחר תבוסתו של סיחון מופיע במקרא שיר קצר:

כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא, וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן, אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ, נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן. וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא.

— ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים כ"ו-ל'

רוב המפרשים מפרשים את השיר כמתייחס למלחמה קדומה שהתנהלה בין סיחון לבין מלך מואב הראשון, ובה הביס סיחון את מואב, כבש את עריהם וסיפח אותן לנחלתו. על פי כך, השיר מתאר כיצד חשבון, שהייתה עיר מואבית לפני שנכבשה על ידי סיחון, נשרפה באש בשעת המלחמה הקדומה בין סיחון למואב, ויחד איתה חרבו גם העיר המואבית ער והאזורים שסמוכים לנחל ארנון. השיר ממשיך ולועג לכמוש אליל מואב, שהפקיר את עמו ונתן לו ליפול בשבי בידי סיחון מלך האמורי. כתוצאה מכך אבדה מלכות מואב, וכל עריה – חשבון, דיבון, נפח ומידבא - הפכו שוממות. לדברי חז"ל, השיר נאמר על ידי בלעם ואביו בעור, שנשכרו על ידי האמוריים לקלל את המואבים כדי שיוכלו להביסם בקרב, והקריאה בתחילת השיר "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן" מזמינה את האמורים, לכבוש את חשבון ולכונן בה ממלכה משלהם. סיפור הכיבוש שובץ במקרא בכדי להצדיק את כיבוש הטריטוריות הללו על ידי ישראל, למרות שייכותן הקדומה למואב, שישראל נצטוו שלא לכבוש את גבולם.

ראו גם

• שיר המושלים
• עוג מלך הבשן

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סיחון26180996