נתן קליינברגר
נתן קליינברגר (6 במאי 1929 – 21 בספטמבר 2014) היה ניצול שואה, לוחם פלמ"ח, סגן פרקליט מחוז חיפה ונשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.
ביוגרפיה
רקע משפחתי, ילדות ומלחמת העולם השנייה
נתניאל סנדק קליינברגר נולד בעיר וייליצ'קה הסמוכה לקרקוב שבפולין. הוריו אברהם ומרים התפרנסו מחנות גָּלַנְטֶרְיָה אותה הפכו לבית קפה ולבסוף מבית מזרח שהיה שייך להורי אימו יוסף ורוזליה איינהורן. אביו נפטר מהתקף לב כשנתן היה בן עשר, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשאיר אחריו אישה וארבעה ילדים, נתן היה השלישי ביניהם. עד פרוץ המלחמה סיים ארבע כיתות בבית הספר העממי. לאחר פרוץ המלחמה המשפחה עסקה בטחינת גרעיני חיטה ושיפון לקמח ומהשכרת חנותם ונתמכו בידי אחיה האמיד של אימו.
שואה ונדודים במלחמת העולם השנייה
באוגוסט 1942 גורשה המשפחה עם יהודי וייליצ'קה. נתן בן ה-13 שהה מאז אותה עת ולאורך המלחמה במחיצתו של אחיו זיגמונד בן ה-20, בנפרד ממשפחתם. הם נשלחו לעבוד במפעל פלדה בסטאלובה וולה, ממנו נמלטו ונדדו ממקום למקום. הם שהו בגטו בוכניה, הועברו על ידי האס אס למחנה הריכוז פלאשוב עליו פיקד אמון גת, בו עבד נתן ביצור כפתורים. בשלהי 1943 הועברו לצ'סטוצ'ובה, שם עבד בבית חרושת שמייצר תחמושת קלה. בסוף 1944 כשהרוסים התקרבו הם נלקחו למחנה הריכוז בוכנוואלד ומשם לפלסברג. במרץ 1945 אחיו הוכה למוות. אחר-כך נתן הועבר למאוטהאוזן שבאוסטריה עילית. ב-6 במאי 1945 המחנה שוחרר בידי חיילים אמריקאים. בשואה איבד נתן קליינברגר את כל משפחתו הקרובה ורוב משפחתו הרחוקה.
עלייה לישראל, התיישבות והשירות בפלמ"ח
הוא הצטרף יחד עם נערים נוספים לחיילי הבריגדה היהודית שנסעו לאורך איטליה, עד שהובאו לכפר הדייגים סנטה מריה אל בניו בדרום איטליה, בו חיילי הבריגדה הקימו כפר נוער ושיכנו נערים שמצאו במחנות ושהה בו ארבעה חודשים. ב-8 בנובמבר 1945 הגיע לנמל חיפה בעליית פרינסס קאתלין הלגלית. הוא התיישב בקיבוץ גבעת השלושה במסגרת עליית הנוער כחלק מקבוצה, ב-1947 התאחדו עם קבוצת הנוער העובד ילידי הארץ והיוו ביחד גרעין הכשרה. במאי 1946 הגיעה לקיבוץ חברתו, לימים אשתו, הֶלָה וולף, ניצולת שואה. וולף לחמה בגדוד הפורצים במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות.
קליינברגר התגייס לפלמ"ח בהכשרה מגויסת ועבר אימון אינטנסיבי וקורס חבלה אצל יצחק ארד. הוא הצטרף לגדוד החמישי של חטיבת הראל. מפקד הגדוד היה שאול יפה וכעבור זמן קצר החליפו מנחם רוסק, המ"פ היה יצחק ארד. בסיס האם שלו היה חולדה, ממנו ליווה שיירות לירושלים. ב-25 באפריל 1948 השתתף בכיבוש שייח' ג'ראח, אך הכוח נסוג בלחץ הבריטים. הוא עבר ביחד עם חלק מהגדוד לסמינריון למורים בעין כרם. השתתף בניסיון הכיבוש של הגבעה הצרפתית, שם נתקל הכוח בלגיון הירדני. ביחד עם מחלקתו השתתף בקרבות בשכונות העיר ובמשלטים סביבה.
פציעה ושיקום
הפעולה האחרונה בה השתתף הייתה פעולת הסחה כחלק מקרב רמת רחל. הלוחמים והחבלנים תקפו את מנזר מאר אליאס, פוצצו את שער הכניסה ונכנסו פנימה. הם קיבלו פקודה למקש את החצר מתוך כוונה לעזוב את המקום ולמשוך לשם כוחות אויב. מוקש התפוצץ בידיו של קליינברגר, הוא נפצע קשה ואיבד את שתי ידיו ואחת מעיניו. הוא אושפז בבית החולים הדסה עין כרם ואחר-כך בתל השומר, הוטס במימונן של נשות ההסתדרות הציונית הדסה להמשך הטיפולים בארצות הברית ביחד עם שני פצועים נוספים שאיבדו את ידיהם - ריימונד לייזר ואמנון ויגוליק - שם שהה כשנתיים לסירוגין ופרוטזות הורכבו לשתי ידיו. השלים בחינות בגרות ולמד שנה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, שם התחתן עם בת זוגו הלה.
קריירה משפטית
לאחר שובו לישראל סיים נתן קליינברגר תואר מוסמך בהצטיינות במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (1957, בהנחייתו של שמעון אגרנט), כעבור שנה הוסמך לעורך דין. הוא עבר להתגורר עם משפחתו בחיפה, התקבל להתמחות בלשכת פרקליט מחוז חיפה מני רבינוביץ' בה עבד כעשר שנים, עד שהגיע לתפקיד סגן פרקליט המחוז. ב-1970 התמנה לשופט בית משפט השלום חיפה. ב-1976 התמנה לשופט בית המשפט המחוזי בנצרת. ב-1980 עבר לבית המשפט המחוזי בחיפה. ב-1994 התמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי חיפה. בפברואר 1997 התמנה לכהונת נשיא בית המשפט המחוזי חיפה. ב-6 במאי 1999 יצא לגמלאות.
בפולנית נכתבו שני ספרים על יהדות וייליצ'קה - בשניהם יועד פרק לנתן קליינברגר.
משפחה
נתן קליינברגר היה נשוי עד למותו להֶלָה קליינברגר ובשנותיו האחרונות התגורר בתל אביב. לו שני ילדים.
קישורים חיצוניים
- קורות חיים, באתר מוזיאון הפלמ"ח
- קורות חיים, באתר הרשות השופטת
- נתן קליינברגר - ראיון מלא 1 מתוך 2, (3:38:33 שעות, 7 באוקטובר 2010), מראיין: יגאל וילפנד, ראיון במסגרת פרויקט תיעוד דור תש"ח - עמותת תולדות ישראל
- נתן קליינברגר - ראיון מלא 2 מתוך 2 (1:28:00 שעות, 3 בנובמבר 2010), מראיין: יגאל וילפנד, עמותת תולדות ישראל
- עופר אדרת, אחרי מות, שופט עם ידי ברזל ועין אחת, הארץ, 13 בנובמבר 2014
- תום שגב, סיפור על אהבות ומוות, הארץ, 16 באפריל 2008
- נתן קליינברגר, נכה אינו כינוי גנאי, הארץ, 11 במרץ 2009
