נתן גורדוס
 | |
| נתן גורדוס |
נתן גוּרדוּס (Gurdus; 10 באוקטובר 1909 – 23 באוקטובר 1972) היה עיתונאי וכתב חוץ ישראלי שפעל בתקופת היישוב ובימי המדינה.
קורות חיים
נתן בן איסר[1] גורדוס נולד בשנת 1909 בעיר ורשה שבפולין. בעקבות מחלה הפך בילדותו לנכה המרותק לכיסא גלגלים, אך הדבר לא מנע ממנו לבחור במקצוע העיתונות ולהפוך לעיתונאי נודע. למד בבית ספר תיכון בקופנהגן בירת דנמרק ואחר כך בבית הספר לעיתונות "Politiken" בעיר. הוא היה מחלוצי השימוש בשידורי הרדיו כדי להעביר מידע עיתונאי. שימש ככתב העיתון הבריטי דיילי אקספרס בוורשה ובברלין.
בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נעצר גורדוס. הוא נחקר אישית על ידי ריינהרד היידריך, שהיה באותה עת ראש האס דה, שירות הביטחון של האס אס[2]. בתגובה עצרו הפולנים עיתונאים גרמנים, והסכימו לשחררם רק לאחר ששוחרר גורדוס והוחזר לפולין.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, היה ברור לגורדוס, ששהה בוורשה, כי הנאצים יחפשו אחריו. הוא נמלט מוורשה בשיירה של עיתונאים בריטים שנעו לעבר הגבול הרומני, בעזרת העיתונאי הבריטי ספטון דלמר, שהיה ידידו. דלמר היה גאה בסיפור הצלתו של גורדוס, ובשנות ה-60 סיפר אותו בתוכנית "אלו הם חייך" בערוץ ה-BBC, שנערכה לכבודו ב-1962.
על אף שלגורדוס לא הייתה ויזה לחצות את הגבול לרומניה, הוא ניצל את קשריו בממשל הרומני, שנוצרו כאשר ראיין את שר החוץ הרומני בעבר, והצליח לחצות את הגבול. ברומניה ניתנה לו האפשרות לצאת לבריטניה, לארצות הברית או לארץ ישראל, ובהיותו ציוני בחר להגיע לארץ ישראל. לאחר מכן נודע לו כי אכן היה מבוקש על ידי ה-SS בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני של פולין.
גורדוס הגיע לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. בהרצאה שנשא בתל אביב ב-11 בנובמבר 1939 סיפר, כמי שזה אך הגיע מפולין, על מצבה העגום של פולין בפרוץ המלחמה. הוא מסר כי פולין הייתה בלתי מוכנה לחלוטין למלחמה, כי בוורשה לא היה אף מקלט אחד מפני התקפות אוויר, כי לפולין היה רק שדה תעופה תת-קרקעי אחד והגרמנים ידעו את מיקומו והרסו אותו, וכי לפולין היו רק 700 מטוסים אשר 80% מהם הושמדו ביום הראשון למלחמה. הוא המשיך וסיפר כי במשאל שנערך בין כתבי החוץ בוורשה, יום לפני פרוץ המלחמה, סברו רק 12 מתוך 60 הכתבים כי עומדת לפרוץ מלחמה.
בשנת 1940 ערך גורדוס בקול ירושלים מגזין משודר ובו שיחות מענייני היום ותסכיתים אקטואליים ובהם "פינלנד בלהבות"[3], "התאבדות הגראף שפיי"[4] ו"ברלין – מרכז למרגלים". עם הגיעו לארץ ישראל החל לכתב עבור עיתון הארץ[5], בהמשך כתב מאמרים גם בעיתונים הבקר, בו פרסם טור בשם "השבוע המדיני"[6][7], ודבר[8].
משנת 1944 ועד מותו, במשך עשרות בשנים, היה כתב סוכנות הידיעות הצרפתית בארץ ולאחר מכן מנהלה.
ביום ה', 13 במאי 1948, היה גורדוס מראשוני המבשרים בעיתונות העולם על הכרזת המדינה הצפויה למחרת. בעת שמנהלת העם הטילה צנזורה על מועד ההכרזה ומסרה אותו בסוד רק לעיתונות המקומית, שלח גורדוס בשעה 10:30 בבוקר לסוכנות הידיעות הצרפתית בפריז מברק בן שתי מילים: "הכרזה מחר"[9].
במעמד ההכרזה ב-14 במאי 1948 היה גורדוס כתב החוץ היחידי שנכח בטקס כשדוד בן-גוריון קרא את מגילת העצמאות והכריז על הקמת מדינת ישראל. לימים יספר בריאיון לדבר השבוע:
היה עלי להתפרץ החוצה ולהכתיב בטלפון ידיעה כי מדינת ישראל קמה. אבל הייתה זאת הפעם הראשונה ששכחתי שאני עיתונאי, וזכרתי שאני קודם כל יהודי. פרצתי בבכי, בכיתי עשר דקות, וכשגמרתי לבכות, מישהו כבר הקדים אותי.
— דבר השבוע, 3.11.1967.
נציגות סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה ב-29 באוקטובר 1956, שלושים דקות לפני סוכנויות הידיעות הזרות האחרות, על פתיחת מלחמת סיני. לכתב צרפתי של הסוכנות בישראל נודע ממקור עלום על העומד להתרחש והוא גילה זאת לגורדוס. גורדוס התקשר למקורותיו הוא ושאל על ההתפתחויות האחרונות. דרך אגב אמר לבן שיחו כי הוא עומד לצאת בערב לקולנוע. איש שיחו השיב לו כי במקומו לא היה הולך לקולנוע דווקא בערב זה. באותו ערב פתח צה"ל במבצע והכתב הצרפתי העביר את המידע לפריז, והיה בכך הראשון לפני יתר הסוכנויות.
גורדוס הקדים את כל יתר הסוכנויות בהודיעו על פרוץ מלחמת ששת הימים עשרים דקות לפניהן. ב-5 ביוני 1967, מבלי לדעת מראש על מועד פתיחת המלחמה, הזמין גורדוס קו טלקס לפריז לשעה 7:45 בבוקר, מתוך אינטואיציה על העומד להתרחש. הוא החזיק את הקו פתוח עד השעה 8:00, השעה שבה הודיע קול ישראל על פתיחת המערכה, ומיד העביר את הידיעה לפריז. אנשי הסוכנות בפריז שמחו על כך שנציגם בישראל מקדים בידיעה זו את יתר הסוכנויות, אך החלו לחשוש שמא אין זו ידיעה בדוקה ומוסמכת. חששותיהם הופגו כעבור עשרים דקות כאשר יתר כתבי הסוכנויות השיגו קווי קשר ודיווחו אף הם על פרוץ המלחמה.
ב-1972 היה גורדוס הראשון שדיווח על תחילת אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, לאחר שידידו, זאב שיף, דיווח לו על כך בטלפון.
אחרי מלחמת העולם השנייה הוענקו לגורדוס שני אותות הצטיינות: מסדר הכוכב של הסולידריות האיטלקית (אנ') ומדליית החירות של המלך כריסטיאן העשירי (אנ').[10]
חיים אישיים
נתן גורדוס נפטר בתל אביב בשנת 1972. הותיר את אשתו, אירנה לבית נַכטמן (1920–2010},[11] ובן יחיד, מיכאל גורדוס, שהיה עיתונאי שסיקר עבור "קול ישראל" באופן שוטף את כל האירועים העולמיים מהאזנה לשידורים החיים של תחנות רדיו וטלוויזיה בעולם, והיה ידוע בכינוי "קשב קול ישראל".
קישורים חיצוניים
- מת נתן גורדוס – ראש סי"ץ בישראל, דבר, 24 באוקטובר 1972
- נתן גורדוס למנוחות, דבר, 25 באוקטובר 1972
- פיליפ בן, העתונאי בכסא הגלגלים שהקדים אחרים, מעריב, 21 בנובמבר 1972
- Nathan Gurdus, Journalist Novelist, Dies at Age 63, JTA, October 24, 1972
- מרדכי נאור, "תשיג לי ראשית", "העין השביעית", 17 באוגוסט 2011
- אריה אלדד, קו הטלפון פתוח תמיד: כתבי חוץ קבועים בישראל, דבר, 3 בנובמבר 1967, המשך
ממאמריו:
- הרוזנת וויאלופולסקה, הארץ, 16 בפברואר 1940
- חילות העזר של היטלר, הארץ, 20 ביולי 1942
- מהירות האופנסיבה הנאצית, הארץ, 30 ביולי 1942
- סופו של הדוצ'ה, הארץ, 27 ביולי 1943
- השבוע המדיני - יום הולדתו של סטלין, הבוקר, 25 בדצמבר 1949
- השבוע המדיני - בריטניה בחרה במשטר שתי מפלגות, הבוקר, 26 בפברואר 1950
- השבוע המדיני - רוסיה והאו"ם, הבוקר, 6 באוגוסט 1950
- האיש שהציל את יהודי דניה, דבר, 4 בפברואר 1955
הערות שוליים
- ^ נתן גורדוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים היום לפני 68 שנה: התנקשות בחייו של היידריך בפראג, באתר הארץ - ^ קול ירושלים, הארץ, 11 בינואר 1940
- ^ שמעו ברדיו, דבר, 7 בפברואר 1940
- ^ מפעל ובנין בראדיו, המשקיף, 7 ביולי 1941
- ^ נתן גרודוס, -השבוע המדיני-, הבוקר, 1 באוקטובר 1950
- ^ השבוע המדיני, הבוקר, 8 בפברואר 1953
- ^ נתן גורדוס, האיש שהציל את יהודי דניה, דבר, 4 בפברואר 1955
- ^ אריה זיו, הגדול בסודות הצנזורה, דבר, 12 במאי 1967
- ^ Nathan Gurdus, Journalist Novelist, Dies at Age 63, JTA, October 24, 1972.
- ^ אירנה גורדוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
31053160נתן גורדוס