הפיגוע בקו 26
| פצועים | 107 |
|---|---|
| מבצע |
 חמאס |
הפיגוע בקו 26 היה פיגוע התאבדות שאירע ב-21 באוגוסט 1995 באוטובוס קו 26 בשכונת רמת אשכול בירושלים. 5 נהרגו ויותר ממאה נפצעו. חמאס נטל אחריות לפיגוע.
הפיגוע
ב-21 באוגוסט 1995, בשעה 7:57, פוצץ עצמו מחבל מתאבד באוטובוס אגד בקו 26 שיצא משכונת רמת שרת. כשעבר האוטובוס בשדרות לוי אשכול ליד בית הספר רנה קסין בשכונת רמת אשכול בירושלים אירע פיצוץ בחלקו האחורי של האוטובוס, בדיוק כאשר אוטובוס אחר, בקו 9, עקף את האוטובוס בקו 26, מיד לאחר שחלפו האוטובוסים על פני צומת קרל נטר לכיוון מזרח.
בכמה הודעות, חלקן סותרות זו את זו, נטלו גדודי עז א-דין אל-קסאם את האחריות לפיגוע. גורמי ביטחון ישראלים העריכו כי מאחורי הפיגוע עמד "המהנדס" יחיא עיאש[1][2][3][4][5].
ההרוגים בפיגוע
נעם איזנמן
נולד ברמת גן ב-14 בדצמבר 1960. למד בבי"ס יסודי "מורדי הגטאות" ואחריו למד כימיה בתיכון ביפו. שירת בצה"ל כחובש קרבי בגדוד 601 של ההנדסה הקרבית ובתפקיד זה שירת גם במילואים במלחמת לבנון הראשונה.
לאחר שחרורו מצה"ל המשיך בלימודיו בכימיה לתארים ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר לימודיו התגייס למשטרת ישראל ושירת בדרגת רב פקד במעבדה האנליטית (סמים) במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי בירושלים. בעת הפיגוע היה בדרכו מביתו למקום עבודתו.
הניח אישה - עינת, בתו של מרדכי פרידמן, שנפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים ועוטר בעיטור הגבורה[6][7] ושני ילדים - תמר, בת חמש ועפר, בן חצי שנה.
הובא למנוחות בחלקת המשטרה בהר הרצל[8].
ג'ון (ג'וני) דווני (אדלשטיין)
נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בארצות הברית ב-17 באוגוסט 1948 כבת בכורה בין ארבע בנות, בבית ששם דגש על ציונות וערכים יהודיים. הושפעה מסיפורי סבתה, שרוב בני משפחתה נספו בשואה. הייתה מחנכת ומורה להיסטוריה וליהדות בבית ספר בקונטיקט ויסדה בו תוכנית לימודי בר מצווה, שכללה ביקור בישראל.
כחודש לפני מותה, הגיעה ארצה לשנת לימודי יהדות באוניברסיטה העברית, אליה נסעה באוטובוס בקו 9, שנסע לצד קו 26. הייתה גרושה ואם לבת יחידה, מיה, בת 18. הובאה למנוחות בירושלים. לזכרה הוקמה קרן שמטרתה להמשיך את פעילותה ולהביא בני נוער ארצה לביקור מדי שנה[9].
רבקה (ריקי) כהן
נולדה בירושלים ב-16 באוקטובר 1969, למדה בבית הספר היסודי יונתן נתניהו בשכונת רמות והמשיכה לתיכון בקיבוץ ניר אליהו כילדת חוץ. שירתה בצה"ל כמדריכת נוער בפיקוד מרכז. בתום שירותה הצבאי נישאה, סיימה את המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ועסקה בהוראה. היא טופלה בבית החולים הדסה הר הצופים בשל בעיות פוריות, לימים החליטה להתנדב שם ובדרכה לשם אירע הפיגוע. הייתה בת 26 במותה, הותירה בעל, יצחק כהן, הורים ושבעה אחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול. לזכרה נתרמו פרוכות, הוכנס ספר הפטרה לבית הכנסת, מדי שנה נקנים לזכרה סידורי תפילה וספרי תהילים ומחולקים לישיבות ופרס על שמה הוענק בכינוס השנתי של האגודה לחקר הפוריות. מדי שנה, ביום הולדתה, נערך טורניר כדורגל של תלמידי בתי ספר לזכרה[10].
יונה מלינה
נולד בשווייץ ב-31 במרץ 1966 וגדל בה. בגיל 19 נשלח לטיפולים בים המלח ואז החל הקשר שלו לישראל ומאז הגיע כתייר וכמתנדב לקיבוץ עין גדי, עד שהחליט, ב-1995, לעלות לארץ, להשתקע בירושלים וללמוד במכון מאיר. הוא גם החליף את שמו המקורי פיטר, לשם יונה.
הוא היה הפצוע הקשה ביותר בפיגוע, הפך למשותק בכל גופו, ובמשך קרוב לעשר שנים נאבק על חייו. כעבור זמן קצר הועבר לשווייץ, כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. כששב להכרתו ביקש לחזור לישראל ובשנת 1997 אושפז בבית החולים שיבא בתל השומר. אחרי זמן מה ביקש להמשיך את חייו בביתו במסגרת טיפול סיעודי עד שבתחילת שנת 2005 לקה בדלקת קשה וב-30 במאי, כתשע שנים וחצי לאחר שנפצע, נפטר בגיל 39 והובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול[11].
חנה נאה
נולדה בירושלים ב-29 בספטמבר 1951 למשפחה ירושלמית דתית ותיקה, למדה בבית הספר העממי שפיצר ובתיכון חורב. הייתה חברה בתנועת הנוער עזרא. לאחר התיכון למדה במכללה לבנות בירושלים, התמחתה בלשון ובתנ"ך, סיימה תואר ראשון בהצטיינות ואחריו החלה ללמד בתיכון במושב שפיר. אחרי שנישאה המשיכה ללמד בשני בתי ספר ובמקביל למדה באוניברסיטה לתואר שני בלשון. לימים חזרה לירושלים ועשתה הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית. בנוסף, עסקה באמנות ובמלאכת-יד, הייתה בעלת לב רחב ונדיב וסייעה רבות לאנשים בשקט ובצנעה. כשהייתה בדרכה לקורס קיץ באנגלית בשלוחת האוניברסיטה בהר הצופים, נהרגה בפיגוע.
הותירה בעל, בן-ציון נאה ושלוש בנות: אהובה, עדי ובתיה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות[12].
מבצעי הפיגוע
הפיגוע תוכנן על ידי עבד אל-מג'יד דודין, ראש הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הר חברון, זה גייס את סופיאן צביח, המחבל המתאבד. דודין, שהיה אחראי גם לפיגוע בקו 20 ברמת גן היה כלוא בידי כוחות הביטחון הפלסטינים ביריחו משך כמה שנים עד פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, אז שוחרר וחזר להיות ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס. בסוף שנות התשעים הרס צה"ל את ביתו. הוא עצמו נהרג על ידי לוחמי ימ"מ 14 שנים מאוחר יותר ליד הכפר דיר אל עסל א-תחתא[13][14].
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- יעל גרטי, "נפצעה אנוש בפיגוע, והיום היא רופאה הנלחמת על חייהם של אחרים", באתר Xnet, 27 בספטמבר 2018
הערות שוליים
- ^ יוסי לוי, יעקב גלנטי ובן כספית, "במוקד החקירה: שתי גופות שלא זוהו - של גבר ואשה", 22 באוגוסט 1995, מעריב, עמוד 2
- ^ עודד גרנות, "פרשנות / הודעות סותרות מדמשק", 22 באוגוסט 1995, מעריב, עמוד 2
- ^ דורון מאירי, "7:57 בבוקר. שוב אותם המראות. הפעם בירושלים", 22 באוגוסט 1995, ידיעות אחרונות, עמוד 4
- ^ איתן רבין, "בהודעה מדמשק קיבל חמאס אחריות לפיגועים בירושלים וברמת גן", 22 באוגוסט 1995, הארץ, עמוד 1
- ^ אורי ניר ולילי גלילי, "המנגנון הופעל ברגע העקיפה כדי לפגוע בשני האוטובוסים", 22 באוגוסט 1995, הארץ, עמוד 2
- ^ סיון רהב-מאיר, שש, חדשות 2, האם והבת איבדו את החצי השני שלהן, באתר מאקו, 9 במאי 2011
- ^ ליאת רותם מלמד, "זה לא גורל. זאת מקריות", 27 באפריל 2009, ידיעות אחרונות, מוסף יום הזיכרון, עמודים 10-11
- ^ נעם איזנמן באתר גלעד לזכר נופלי משטרת ישראל
- ^ ג'ון ג'וני דווני אדלשטיין באתר "האזרחים חללי פעולות האיבה"
- ^ רבקה ריקי כהן בן-חיים באתר "האזרחים חללי פעולות האיבה"
- ^ יונה מלינה באתר "האזרחים חללי פעולות האיבה"
- ^ חנה נאה בן-יעקב באתר "האזרחים חללי פעולות האיבה"
- ^ אפרת וייס וחנן גרינברג, החשבון נסגר: ימ"מ הרג מחבל חמאס בכיר, באתר ynet, 28 במאי 2009
- ^ אבי יששכרוף, כוח מיוחד הרג את מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בחברון, עבד אל-מג'יד דודין, באתר הארץ, 28 במאי 2009
33018683הפיגוע בקו 26