נסרין מוחמדי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.
נסרין מוחמדי (1937–1990) הייתה אמנית הודית הידועה בעיקר בזכות רישומיה, ונחשבת היום לאחת האמניות המודרניות החשובות ביותר שפעלו בהודו. למרות היותה אלמונית יחסית במהלך חייה מחוץ לארץ הולדתה, עבודתה של מוחמדי זוכה להכרה יוצאת דופן בעולם האמנות הבינלאומי בעשורים האחרונים. עבודתיה הוצגו, בין השאר, במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, במוזיאון קירן נדאר לאמנות (אנ') (KNMA) בניו דלהי, בדוקומנטה (אנ') בקאסל, גרמניה, ובגלריית טלוואר (אנ') בניו יורק, שהציגה בשנת 2003 את תערוכת היחיד הראשונה של מוחמדי מחוץ להודו.
חיים וקריירה
מוחמדי נולדה בשנת 1937 בקראצ'י, הודו, (כיום במערב פקיסטן). היא נולדה למשפחת טיבאג'י המיוחסת, והייתה אחת משמונה ילדים. אמה נפטרה כשהייתה צעירה מאוד ואביה היה בעלים של חנות לציוד צילום בבחריין, ועסק ביזמות עסקית.[1] מוחמדי עברה יחד עם משפחתה למומבאי ב-1944, ולאחר מכן, בין השנים 1954 ל-1957 למדה בבית הספר לאמנויות סנט מרטין (אנ') בלונדון.[2] לאחר שהתגוררה במשך זמן קצר עם משפחתה בבחריין, זכתה במלגת לימודים בפריז, שם התגוררה מ-1961 עד 1963 ועבדה בסדנה להדפס.[3] עם שובה להודו, הצטרפה למכון בהולבהאי לאמנויות במומבאי, שם התחברה עם אמנים אחרים שפעלו באותה תקופה, כמו מ.פ. חוסיין וטייב מהטה. תערוכת היחיד הראשונה שלה הוצגה בגלריה 59 זמן מה לאחר שהצטרפה למכון בהולבהאי.
בשנת 1972 עברה מוחמדי לוואדודארה ללמד אמנות באוניברסיטת מהרג'ה סיאג'יראו (אנ'), ונשארה שם עד מותה ב-1990. במהלך חייה טיילה במדינות אחרות, בין היתר בכווית, בבחריין, ביפן, בארצות הברית, בטורקיה ובאיראן.[4][5][6] טיולים היו מקור השראה למוחמדי, שצילמה וניהלה יומנים לאורך כל חייה, והיא הושפעה בעיקר מהמדבריות, מהאדריכלות האסלאמית ומאסתטיקת הזן שאליהם נחשפה במהלך מסעותיה.[4] בעשור האחרון לחייה, התפקודים המוטוריים של מוחמדי הידרדרו בהדרגה והיא אובחנה עם מחלת הנטינגטון. עם זאת, היא הצליחה לשמר את השליטה ביד שאיתה נהגה לצייר, והמשיכה ליצור עד מותה בגיל 53.[7][8]
השפעות
מוחמדי מזוהה לרוב עם אגנס מרטין, ובשנת 2007 עבודותיהן הוצגו יחד בדקומנטה בקאסל, גרמניה.[9] השימוש התכוף של מוחמדי ברשתות ובקווים מזכיר את עבודתה של מרטין, אך מוחמדי עצמה לא הייתה מודעת לאמנית האמריקאית ולציוריה עד לשלב מאוחר בחייה.[7]
ידוע שמוחמדי הייתה בקשר הדוק עם רבים מהאמנים המובילים בהודו בשנות ה-60 וה-70.[7] למרות החיבור שלה עם הקבוצה הזו, והנטייה הכללית לעבודה פיגורטיבית או ייצוגית, מוחמדי יצרה סגנון ייחודי משלה והמשיכה בחיפוש אחר אוצר דימויים אישי שדרכו ראתה את העולם ותארה אותו.[10]
ביומניה מתייחסת מוחמדי לקזימיר מלביץ' ולווסילי קנדינסקי, ומתארת את השפעותיהם על יצירתה.[11] ואכן, קונסטרוקטיביזם וסופרמטיזם משמשים לעיתים קרובות לתיאור עבודותיה, שחולקות לא רק שפה גאומטרית עם תנועות אלו, אלא גם מונעות מדחף דומה לזיקוק סדר פורמלי שיטתי מהטבע.[12] עם זאת, נראה שהליריות ביצירתה של מוחמדי, בניגוד לדייקנותה וקפדנותה, הושפעה מההיבטים הפיוטיים והרוחניים של פול קלה ושל וסילי קנדינסקי. בשנת 1970, כתבה מוחמדי ביומנה, "שוב אני נרגעת מקנדינסקי - הצורך לקחת מסביבה חיצונית ולהביא לה הכרח פנימי".[13][14][15]
השוואות לבני דורה של מוחמדי נפוצות גם בכתיבה על עבודתה. היא מזוהה לעיתים קרובות עם המינימליזם האמריקאי של שנות ה-60 וה-70 ועם אמנים כמו קרל אנדרה, בארנט ניומן, מארק רותקו, ריצ'רד טאטל (אנ') וג'ון קייג'.[16] על אף שלא קיים קשר הדוק בין יצירותיהן מבחינה פורמלית, אווה הסה משמשת גם היא כדוגמה השוואתית למוחמדי, במיוחד בכריזמה וברגישות שהפגינה.[17]
למסעותיה הנרחבים של מוחמדי הייתה גם השפעה עצומה על עבודתה. דרכם היא נחשפה לאמנים ואמניות מכל העולם, ונחשפה למסורות במסעותיה ביבשת אסיה. ההיבט הרגשי המובהק של עבודתה מושפע מהפואטיקה של הזרם הסופי, והשילובים שהיא יוצרת בין גאומטריה וערבסק הושפעו מחשיפתה לאמנות אסלאמית, ובמיוחד לארכיטקטורה באיראן, בטורקיה ובראג'סטאן.[18] עבודתה של מוחמדי מושפעת גם מזן בודהיזם, שאותו אימצה מבחינה רוחנית. הדבר בולט במיוחד ברעיונות שעוסקים במרחבים של ריק ומלא. כמו כן, מוחמדי התעניינה באריגה - במספר מתצלומיה מופיעים נולים ומכונות טקסטיל - שמופיעים גם בטקסטורה המעוצבת ובקווים המצטלבים בעבודתה.
עבודה
עבודתה של מוחמדי מתנגדת לקטגוריזציה - תוצאה של מאמץ מתמשך ליצור אוצר דימויים אינדיבידואלי. בחלק מעבודותיה המוקדמות אפשר לראות ניסיונות ללכוד את הצורה האנושית, ואמצעי העבודה המועדף עליה היה עיפרון ונייר. עבודתה מורכבת מקווים עדינים אך מכוונים.[19][1] על אף שהשאירה לעיתים קרובות יצירות ללא כותרת וללא תאריך, מבקרים רבים חילקו את יצירותיה לשלוש תקופות כלליות: תקופה מוקדמת של סקיצות וקולאז' בשנות החמישים עד אמצע שנות השישים, "תקופה קלאסית" של דימויים גאומטרים אבסטרקטיים, כולל רישומים המבוססים על רשת בעט ובדיו,[20] ורישומים בוגרים בשנות ה-70 וה-80.
צילום
החל משנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, החלה מוחמדי לצלם את סביבתה. הצילומים שלה היו יותר מאשר דוקומנטריים. תמונות שצילמה בשנות ה-80, למשל, כמו עבודתה המאוחרת בעט ובדיו, הן מופשטות עד כדי חוסר ייצוג. חברתה והיסטוריונית האמנות גיטה קפור קבעה שצילומיה יוצרים "אלגוריה של עקירה בין הסובייקט לאובייקט".[7] על אף שתצלומיה מעולם לא הוצגו במהלך חייה, הם היו נתונים לתהליך אמנותי קפדני כמו זה שבו השתמשה מוחמדי בביצוע רישומיה.
התערוכה הראשונה של עבודות הצילום של מוחמדי מחוץ להודו הייתה ב-2003, בגלריית טלוואר בניו יורק. הצילום שלה התבסס על נושאים כמו נופי מדבר, נופי ים, דפוסי אריגה, האדריכלות של פטהפור סיקרי ומבנים מודרניים.[21][22]
קישורים חיצוניים
- ה- MET, של קווים קליגרפיים ואור קורן: נסרין מוחמדי ואסתטיקה אסלאמית, יוני 2016.
- אמנות באמריקה, פיליפ ורגנה על נסרין מוחמדי, אוגוסט 2015.
- הניו יורק טיימס, ויליאם קנטרידג' על נסרין מוחמדי, 11 באוקטובר 2013.
- פייננשל טיימס, נסרין מוחמדי: מבט אל האינסוף, 8 בפברואר 2013.
- NDTV, Remembering Nasreen Mohamedi, 3 בפברואר 2013.
- מנטה, קו השליטה, 1 בפברואר 2013.
- הניו יורק טיימס, Squiggly, Tangly and Angular, 1 בדצמבר 2010.
- שומר, תצוגה מקדימה של התערוכה: נסרין מוחמדי, מילטון קיינס, ספטמבר 2009.
- פריז, נסרין מוחמדי, נובמבר-דצמבר 2009.
- אמנות באמריקה, נסרין מוחמדי, מרץ 2009.
- רכבת ברוקלין, נסרין מוחמדי: הרשת, מנותקת, דצמבר 2008/ינואר 2009.
- הניו יורק טיימס, נסרין מוחמדי, 31 באוקטובר 2008.
- ההינדו, בין הקווים, 19 באוקטובר 2008.
- Metropolis M, Moderate Modernism: On Tagore, Le Corbusier and Nasreen Mohamedi, דצמבר 2007.
- הניו יורק טיימס, קווים בין שורות, 13 במאי 2005.
- Artcritical.com, נסרין מוחמדי, דצמבר 2003.
- הניו יורק טיימס, נסרין מוחמדי, 10 באוקטובר 2003.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 A life on the lines: Celebrating three decades of Nasreen Mohamedi’s work, The Indian Express, 2015-11-22 (באנגלית)
- ^ Anders Kreuger, "Making the Maximum Out of the Minimum," Afterall, Summer 2009.
- ^ Tsjeng, Zing (2018). Forgotten Women, The Artists. Great Britain: An Hachette UK Company. p. 26. ISBN 978-1-78840-063-3.
- ^ 4.0 4.1 Susette Min, "Fugitive Time: Nasreen Mohamedi’s Drawings and Photographs,” Lines among Lines, Drawing Papers 52, New York: The Drawing Center, 2005.
- ^ Holland Cotter, "Nasreen Mohamedi: The grid, unplugged," The New York Times, 31 October 2008.
- ^ Zehra Jumbahoy, "The line of control," Mint, 2 February 2013.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Geeta Kapur, "Elegy for an Unclaimed Beloved: Nasreen Mohamedi (1937–1990)," The grid, unplugged, New York: Talwar Gallery, 2005.
- ^ Museum of Art, Kiran Nadar (2016). "Nasreen Mohamedi, Himmat Shah, Jeram Patel". Three Retrospectives (2013-2016).
- ^ Marta Kuzma, "Best of 2007," Artforum, December 2007.
- ^ Klauss Kertess, "A Detached Joy: The Drawings of Nasreen Mohamedi," Art on Paper 13.5, May/June 2009.
- ^ Kapur, "Elegy."
- ^ John Yau, "The Art of Nasreen Mohamedi", The grid, unplugged, New York: Talwar Gallery, 2005.
- ^ Kapur, "Elegy"
- ^ Diaries, 1980, p. 97, as quoted in Kapur, "Elegy," 12.
- ^ "Nasreen Mohamedi, Milton Keynes," Guardian, September 2009.
- ^ Susan Harris, "Nasreen Mohamedi," Art in America, March 2009.
- ^ Holland Cotter, "Nasreen Mohamedi," The New York Times, 10 October 2003.
- ^ "Exhibition Preview: Nasreen Mohamedi, Milton Keynes," Guardian, September 2009.
- ^ "Nasreen Mohamedi | The Metropolitan Museum of Art". www.metmuseum.org. נבדק ב-2018-03-03.
- ^ Zehra Jumabhoy, "The line of control," Mint, 2 February 2013.
- ^ Tate. "Nasreen Mohamedi – Exhibition at Tate Liverpool | Tate". Tate (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-03-03.
- ^ Cotter, Holland (2014). "Nasreen Mohamedi: 'Becoming One'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-03-03.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "נסרין מוחמדי".
38755169נסרין מוחמדי