ניר ברוך
 | |||||||||
| ניר ברוך (1990) | |||||||||
| לידה |
 סופיה, ממלכת בולגריה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
 הרצליה, ישראל | ||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| תאריך עלייה | דצמבר 1944 | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
ניר ברוך (בבולגרית: Нир Барух; 4 באוקטובר 1922, סופיה, ממלכת בולגריה – 23 בינואר 2011, הרצליה, ישראל) היה דיפלומט ואיש מודיעין ישראלי אשר מילא שורת תפקידים במוסד ובשירות הביטחון הכללי. במהלך שנות השבעים של המאה העשרים כיהן כראש האגף לישראל ולזרים בשב"כ וכסגן ראש השב"כ. ברוך היה גם היסטוריון וסופר, אשר חקר את תולדות יהודי בולגריה ואת חלקה של בולגריה בגירוש יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט למחנה ההשמדה טרבלינקה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ניר ברוך נולד בסופיה בירת ממלכת בולגריה, למשפחה ציונית ותיקה אשר הייתה מעורה בחיים הציבוריים, ונקרא בשם ננסן ברוך (בבולגרית: Нансен Барух), על שמו של המדינאי הנורווגי פריטיוף ננסן. ב-1935 הצטרף לחוגי הנוער של בית"ר בעירו ובהמשך הפך למדריך ולקצין בית"ר. ב-1942 במלאת לו עשרים נשלח ברוך מחנות לעבודות כפייה מתוקף התקנות שליוו את החוק להגנת האומה. באוקטובר 1944 לאחר הפיכת הליגה הצבאית של בולגריה וסילוק המשטר הפרו-גרמני חידשה התנועה הציונית את פעילותה בבולגריה כגוף מאוחד ובו הסיעות השונות. ברוך חבר לבנימין ארדיטי, נמנה עם אנשי התנועה הרוויזיוניסטית בתנועה המאוחדת וכיהן כקצין בית"ר בבולגריה. בדצמבר 1944 עלה לארץ ישראל עם סרטיפיקט דרך טורקיה. לאחר עלייתו שינה את שמו הפרטי לניר. בארץ כתב במשך כשלוש שנים עבור בטאון התנועה הציונית בבולגריה "ציוניסטיצ'קה טריבונה". הוא נודע כפובליציסט חריף אשר התפלמס עם התא היהודי במפלגה הקומוניסטית (מבולגרית: אברייסקה סקצייה). כמו כן כתב בבטאון "איגרת לגולה". ב-1946 הצטרף ליחידות הגפירים ומאוחר יותר הוצב במחלקת ההדרכה של ההגנה.[1]
במדינת ישראל
ב-1953 התגייס לשירות הדיפלומטי ולשירות הביטחון הכללי. בין 1953–1957 עבד בצירות ישראל בבולגריה ושימש בפועל כנציג לשכת הקשר נתיב. ברוך טיפל באיתור וזיהוי הנספים באסון הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה, ובהמשך כתב ספר אודות הנושא ביחד עם העיתונאי הבולגרי דראגוליוב גאג'ב. בעת שהותו בבולגריה עסק ברוך בריגול וצילם מתקנים צבאיים לבקשת ה-CIA. עם שובו לישראל הוצב ברוך באגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות, ובין השאר היה מעורב בלכידת קורט סיטה. בין 1961–1963 כיהן כמזכיר ראשון בצירות ישראל בהוואנה, קובה. לבקשת עמוס מנור ריגל ברוך עבור ה-CIA, העביר מידע על הגעתם של מומחים מברית המועצות ועל הצבתם של טילים בליסטיים באי. ברוך טס לארצות הברית ודיווח על ממצאיו לג'יימס אנגלטון מבכירי ה-CIA. לאחר שובו לישראל המשיך לעסוק בסיכול ריגול וב-1965 השתתף בלכידת בני הזוג סמואל שריגלו עבור רומניה. בין 1969–1971 כיהן כציר יועץ בשגרירות ישראל בארצות הברית.[1][2][3] עם שובו לישראל מונה לראש האגף לישראל ולזרים ובתפקידו זה ניהל את מבצע לכידתו של הקולונל יורי לינוב אשר ריגל עבור ברית המועצות.[4] ברוך כיהן כסגן ראש השב"כ עד לפרישתו מהשירות ב-1978.
חקר ההיסטוריה של יהודי בולגריה
לאחר תום שירותו בשב"כ היה ניר ברוך איש עסקים ובין השאר עסק בקידום הקשרים המדיניים-התרבותיים והכלכליים בין ישראל לבולגריה. מ-1952 החל ברוך באיסוף חומר ארכיוני היסטורי ובתיעוד קורותיהם של יהודי בולגריה, ויהודי מקדוניה הווארדארית, תראקיה המערבית והעיר פירוט אותם גירשו הבולגרים ב-1943 לטרבלינקה. בעת שהותו בעיקר בבולגריה ובהמשך בארצות הברית נעזר ברוך בקשריו הדיפלומטיים לצורך כניסה לארכיונים והשגת מסמכים שונים, והקים ארכיון מקיף ובו ספרים ומסמכים המתעדים את תקופת השואה בבולגריה. ברוך מתפלמס במחקריו עם נרטיב "ההצלה" שהונחל לסיפור השואה בבולגריה, במסגרתו "הצילו" הבולגרים את היהודים שהמתינו חסרי אונים לגורלם המר. לדבריו, מנהיגי הקהילה היהודית במישור הארצי והמקומי היו הגורם הדומיננטי בהישרדותה, כאשר פעלו מול מכריהם, ידידיהם, ומול המוסדות והארגונים השונים שנותרו פעילים בבולגריה, ולולא פעילות זו היו יהודי בולגריה נשלחים למחנות ההשמדה.[1]
ב-1996 חנכה הקרן הקיימת את יער בולגריה הממוקם סמוך ליער חרובית ובו הוצבה אנדרטה לכבודו של בוריס השלישי ורעייתו ג'ובאנה על פועלם להצלת יהודי בולגריה. הנושא עורר מחלוקת קשה בין משפחות הנספים בשואה מקרב יהודי תראקיה ומקדוניה אשר לעזרתם נרתם ניר ברוך, לבין חלק מיוצאי "בולגריה הישנה". הוקמה ועדה בראשות השופט משה בייסקי אשר בפניה העידו ניר ברוך ומשה מוסק שתמכו בגרסת המשפחות ומיכאל בר זוהר שתמך בהנצחתו של המלך בוריס. ברוך היה גורם מרכזי בהמלצת הוועדה להסיר את האנדרטה. האנדרטה הוסרה ובמקומה הוקם גלעד לזכר 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה שהובלו למחנות ההשמדה ולכבוד העם הבולגרי.[5]
את ארכיונו העביר ניר ברוך לבמאי הדוקומנטרי ג'קי קומפורטי. הלך לעולמו ב-2011 והוא בן 88, ונקבר בבית הקברות בקיבוץ עינת.
ספריו
- ניר ברוך, הכֹּפֶר: בולגריה ויהודיה במשך הדורות, תל אביב: שבילים, 1990.
- ניר ברוך, עזרה בנימין, נסים יושע (עורכים), השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת ומסקנות ועדת בייסקי, העמותה לחקר הקהילות היהודיות בבלקן ולהנצחתן, תל אביב: הוצאת תמוז, 2003. (תורגם לאנגלית ולבולגרית.)
- ניר ברוך, דראגוליוב גאג'ב, טיסה 4X-AKC, 27 ביולי 1955, ישראל: הוצאת קדימה, 2005. (תורגם לבולגרית)
- ОткупътЦар Борис и съдбата на българските евреи, Университетско издателство "Св. Климент Охридски", София, 1991
- Der Freikauf: Zar Boris und das Schicksal der Bulgarischen Jude, Christo Botev, Sofia, 1996
קישורים חיצוניים
- ניר ברוך, באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
- ניר ברוך, באתר סימניה
- ניר ברוך, באתר שובל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ניר ברוך, הכֹּפֶר: בולגריה ויהודיה במשך הדורות, תל אביב: שבילים, 1990, עמודים 217–218.
- ^ יוסי מלמן, האיש שלנו בקובה: סיפורו של ניר ברוך, באתר הארץ, 3 במרץ 2011.
- ^ פרשת א.ס. – מרגל רומני שפעל בישראל במסווה של עולה חדש, באתר שירות הביטחון הכללי.
- ^ מי היה האיש שהיה, באתר כותר.
- ^ אדם יהודי זוכר, באתר kotar.co.il, אוחזר ב-26 במאי 2023.
