נוריהירו יאסואה
 | |
| לידה |
1888 אקיטה |
|---|---|
| פטירה |
1950 (בגיל 62 בערך) סיביר |
| מדינה | יפן |
| מקום קבורה | בית העלמין היפני בחברובסק |
| פעילות בולטת | פעילות למען היהודים במנצ'וריה |
| השכלה | בוגר האקדמיה הצבאית הקיסרית בטוקיו |
| תקופת הפעילות | 1918–1940 (כ־22 שנים) |
| מקצוע | איש צבא |
| תפקיד | קולונל |
| פרסים והוקרה | נרשם בספר הזהב של קק"ל |
נוריהירו יאסואה (ביפנית: 安江仙弘; 1886 – 14 באוגוסט 1950) היה קולונל בצבא היפני הקיסרי. הוא ידוע בעיקר בעקבות תפקידו המכריע במילוט יהודי אירופה ושיכונם בשטחי הכיבוש היפני - ובעיקר במנצ'וריה - בזמן מלחמת העולם השנייה.
שנות חייו הראשונות
נוריהירו יאסואה נולד בשנת 1888 בעיר אקיטה בצפון יפן, בביתו של היראטה אצוטאנה (יפנית) אחד מארבעה אנשי הרוח המשפיעים ביותר בתחום הפילולוגיה, הפילוסופיה ולימודי הדת ביפן.
בתום לימודיו בבית הספר לצוערים התקבל לאקדמיה הצבאית הקיסרית בה סיים את לימודיו בשנת 1909.[1] בשנת 1917, כאשר הצבא היפני החליט להכשיר מספר קצינים לתפקידים שדרשו ידע בשפות זרות, יאסוא נשלח לבית הספר ללימודי שפות בטוקיו כדי ללמוד רוסית.
הכרותו הראשונה עם "הבעיה היהודית"
בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, יפן הצטרפה לכוח הרב־לאומי (בריטי, קנדי, איטלקי, סיני ואמריקני) שהוקם ביוזמת צרפת ובריטניה במטרה להקים חזית חדשה בסיביר, אירוע הידוע בשם "ההתערבות בסיביר". [2] יאסואה גויס לכוח זה בתפקיד קצין קישור לצבא הלבן והיה בקשר הדוק עם צוותו של הגנרל גריגורי סמיונוב, ועם קצינים לבנים אנטי בולשביקים ואנטישמיים.
בשנת 1924 תרגם ליפנית את "הפרוטוקולים של זקני ציון", חיבור שהופץ בין חיילי הצבא הלבן על ידי סמיונוב וגורמים אחרים. בהקדמה לתרגום הוא ביטא את דעותיו האנטישמיות והזהיר מפני השפעתם המזיקה של היהודים.
לאחר חזרתו ליפן מסיביר וממנצ'וריה, יאסואה פרסם מספר מאמרים על נושאים יהודיים, ביניהם מאמר בשם "התנועה להקמת מדינה יהודית". בשל פעילותו וניסיונו הוא נחשב לאחד המומחים המובילים ביפן בנושא היהודים.[3] בשנת 1927 נשלח לגרמניה ולארץ ישראל על מנת לחקור מקרוב את "הבעיה היהודית". בארץ ישראל הוא נפגש עם מנהיגי היישוב, ביניהם דוד בן-גוריון וחיים ויצמן.
בשובו מהביקור בארץ ישראל הוא מילא מספר תפקידים בצבא היפני, פרסם מאמרים בנושא היהודים והעביר הרצאות לקהל אזרחי וצבאי. בפרסומיו הוא כתב שהיהודים מסכנים את העולם, מפיצים רעיונות מסוכנים ומתכננים מהפכה עולמית שמטרתה למוטט את הסדר העולמי הקיים ולהקים משטר סוציאליסטי כלל עולמי שישרת את מטרותיהם.
פעילותו למען היהודים בשטחים שבשליטת יפן
במסגרת מדיניותה האנטי-יהודית שדגלה בגרמניה "נקייה מיהודים" (Judenrein), גרמניה הנאצית עודדה ואף דחפה באופן פעיל להגירת יהודים מגרמני לארצות שונות, ביניהן לסין ולאזורים שהיו בשליטת יפן. בתקופה שבין נובמבר 1938 – יוני 1941 הגיעו לשאנגחאי 19,451 פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה לפי הפילוג הבא: 1,374 בשנת 1938, 12,089 בשנת 1939, 1,988 בשנת 1940 ו-4,000 בשנת 1941.[4]
יהודים רבים אחרים כבר התיישבו בשאנגחאי ובחרבין שבמנצ'וריה (מנצ'וקוו), לאחר שברחו קודם לכן מהאימפריה הרוסית, מעיראק וסוריה, ומארצות במרכז אירופה.
יפן הכירה בכוחם הכלכלי של היהודים ברחבי העולם וראתה ביהודים החיים באזורים שבשליטתה אמצעי למשיכת הון יהודי אמריקאי למנצ'וריה ולשיפור תדמיתה של יפן בעיני הציבור באמריקה.
במסגרת תפיסה מדינית-כלכלית זאת, בין השנים 1934 - 1940, הוקם צוות אנשי צבא ותעשיינים יפניים, ביניהם נוריהירו יאסואה, שעבדו על גיבוש תוכנית ליישוב 50,000 פליטים יהודים מגרמניה במנצ'וריה. אותם פליטים היו אמורים לבנות באזור השומם מדינה עצמאית שתשמש טריז בין יפן לברית המועצות ותמשוך את אהדתה ואת השקעותיה של ארצות הברית בפרט ושל יהדות העולם בכלל ובכך תחזק את מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי בהנהגת יפן. התוכנית שכונתה "תוכנית דג הפוגו" לא יצאה לפועל בגלל כניסתה של יפן למלחמה לצד גרמניה.[5]
בשנת 1936, לאחר החתימה על הסכם אנטי-קומינטרן בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית, היפנים אימצו אסטרטגיה דו-קוטבית שמטרתה לרצות את הנאצים ואת היהודים כאחד.
מחד, פורסמו תרגומים רבים של ספרות אנטישמית ועבודות מקוריות שנכתבו על ידי המומחים לנושא היהודי, ביניהן ספרו של נוריהירו יאסואה "העם היהודי" שיצא לאור בטוקיו בשנת 1937 [6] בו הוא כתב:" מתוך עשרות מיליוני יהודים, לא כולם מעורבים בתנועה המהפכנית ולא כולם תומכי פלוטוקרטיה. אין להגדיר אדם כמסוכן רק בשל היותו יהודי. חלקם רעים עבור המדינה שלנו וחלקם טובים ומועילים." יהודים רבים שעבדו באקדמיה פוטרו מעבודותיהם. יחד עם זאת, במאמציו לבלום את ההתקפות נגד היהודים, יאסואה סגר את העיתון האנטישמי של הרוסים הלבנים "נאש פוט" (רו') שיצא לאור בחרבין בין השנים 1933 - 1938, החליף את מפקד משטרת חרבין, וביטל את ההוראה להחתים את דרכוני היהודים באות J.[7]
בשנת 1937 התקיימה בחרבין הוועידה הראשונה של הקהילות היהודיות. במהלך ועידה זאת נוסדה "המועצה הלאומית של הקהילות היהודיות במזרח הרחוק" שמטרתה לשמש ארגון גג לקהילות העצמאיות של מנצ'וקוו, צפון סין ויפן לפי המלצתו של יאסואה. יאסואה פעל בשיתוף פעולה מלא עם ראשי קהילת חרבין, ד"ר אברהם קאופמן ולב זיקמן, תעשיין עשיר ממנצ'וריה. מבחינת היפנים, הוועידה נועדה להוכיח לעולם כולו שמנצ'וקוו הייתה מקלט בטוח ליהודים.
יאסואה השתתף בוועידה כמומחה לענייני היהודים, בתור יועצו של מייג'ור גנרל היגוצ'י קיצ'ירו ראש הסוכנות לשירותים מיוחדים בחרבין. מייד לאחר מכן הוא מונה לראש הסוכנות לשירותים המיוחדים בעיר דַאיְרֵן (דָאלְיֵין) שהייתה אחראית לאוכלוסייה היהודית במנצ'וריה.[8]
ועידה נוספת התקיימה בשנת 1939, אך לאחר החתימה על ההסכם המשולש בין גרמניה הנאצית, האיפריה היפנית ואיטליה בשנת 1940, גבר הלחץ על ממשלת יפן להחמיר את מדיניותה נגד היהודים והוועידה השלישית, שהייתה אמורה להתכנס באותה השנה בדאירן, בוטלה. הביטוי המיידי להחמרה זאת היה איסור כניסת יהודים נוספים ליפן וגניזת תוכניות ההתיישבות היהודית.[9]
נוריהירו יאסואה שוחרר משירותו הפעיל בצבא יפן ופוטר מתפקידו כראש הסוכנות לשירותים המיוחדים בעיר דַאיְרֵן. למרות זאת הוא החליט להישאר עם משפחתו בעיר ולהמשיך לתמוך בקהילה היהודית כמיטב יכולתו. לאחר כניעתה של יפן בסיום מלחמת העולם השנייה הוא נלקח על ידי הכוחות הרוסים לסיביר שם נפטר בשנת 1950. הוא נקבר בבית העלמין היפני בעיר חברובסק.
לאות הוכרה על פועלו, יהודי חרבין רשמו את שמו של נוריהירו יאסואה בספר הזהב של הקרן הקיימת בשנת 1941. [10]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Army Colonel Norihiro Yasue, the Man Jews Will Never Forget, WORLD INSIGHT, 2022-01-24 (באנגלית)
- ^ רותם קובנר, יפן ומעורבותה במלחמת העולם הראשונה: מכוח איזורי למעצמה עולמית בתוך ארבע שנים
- ^ Meron Medzini, Under the shadow of the rising sun
- ^ Flight to Shanghai, 1938-1940: The Larger Setting, Avraham Altman and Irene Eber
- ^ Herbert Mitgang, Tokyo Documents of 30's Relate Plans for Resettling Jews in Asia
- ^ ユダヤの人々 /. [Yudaya no hitobito. “The Jewish People.” By], www.kestenbaum.net
- ^ Naoki Maruyama, LL.D, Japan’s Early Encounters with the Zionist Movement
- ^ Roman Malek, From Kaifeng to Shanghai: Jews in China, Routledge, 2017-07-05, מסת"ב 978-1-351-56629-2. (באנגלית)
- ^ Gerald David Kearney, Jews Under Japanese Domination, 1939-1945, Shofar 11, 1993, עמ' 54–69
- ^ Naoki Maruyama, Japan’s Early Encounters with the Zionist Movement
37611103נוריהירו יאסואה