נאגאלנד
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: תרגמת ("ממירים אמריקאים"); כתיבה לא אנציקלופדית ("לטענתם נאכלו").| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| בירת המדינה | קוהימה |
| שפה רשמית | אנגלית |
| שטח | 16,579 קמ"ר (דירוג: 25) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במדינה | 1,980,602 (דירוג: 24, 2011) |
| ‑ צפיפות | 119 נפש לקמ"ר (דירוג: 21, 2011) |
| קואורדינטות | 25°24′N 94°05′E / 25.40°N 94.08°E |
| אזור זמן | UTC +5:30 |
| nagaland.nic.in | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
נאגאלנד (אנגלית: Nagaland, הינדי: नागालैंड) היא מדינה, אחת משבע המדינות האחיות של צפון-מזרח הודו. נאגאלנד גובלת במדינות אסאם במערב, מניפור בדרום, ארונאצ'ל פרדש בצפון-מזרח ומיאנמר (בורמה) במזרח. אוכלוסיית המדינה כשני מיליון תושבים, והיא אחת המדינות הקטנות בשטחן בהודו. הוכרזה כמדינה ב-1 בדצמבר 1963. שטחה הררי ברובו, והכלכלה מבוססת על חקלאות, בעיקר של אורז, תירס, דוחן, קטניות, שמן צמחים, קני סוכר, תפוחי אדמה וסיבים.
היסטוריה
בשטחי נאגלנד מספר מונומנטים פרה-היסטוריים שלא ניתן לשייכם לעם זה או אחר. אם הייתה לנאגה היסטוריה כתובה היא נעלמה. לדבריהם נכתבה על עורות ונאכלה בשעת רעב. מיתולוגיה אוראלית קיימת בשבטי נאגה השונים, אך גם אם דומה בין שבטים אחדים, שונה בשבטים האחרים. מידע מבוסס על אנשי הגבעות מרכס פאת'קאי קיים החל מהמאה ה-13, עם התיישבות ממלכת אחום בעמק הברהמפוטרה, מצפון לנאגאלנד. אינטראקציה בין הממלכה לאנשי הגבעות התקיימה בנקודות הגבול אך לא עמוק משם. לראייה, העיירה נאגאנימורה הקרויה על שם נסיכת נאגה שנישאה למלך אחום.
בראשית המאה ה-19 הייתה פלישה בורמזית למישורי הברהמפוטרה, תוך שהם הורגים חלקים נרחבים מהאוכלוסייה המקומית, דבר שהביא למלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שהסתיימה בחוזה יאנדבאו 1826. במועד זה נחשפה נאגלנד לראשונה לבריטים ששלטו באסאם ושלטו בפועל גם בעמק אימפאל במניפור. כדי לקשר את אימפאל עם מרכזם באסאם, החל מ-1832 שלחו הבריטים עשר משלחות דרך שטחי הנאגה, שנתקלו בהתנגדות - בעיקר מצד הנאגה-אנגמי. הייתה זו אחת התקופות האלימות ביותר של הבריטיים כנגד המקומיים ומפגשם הראשון של המקומיים במודרנה. בתקופה זאת שתלו הבריטים עוד ועוד מטעי תה בשולי נאגאלנד, דבר שגרר תגובה אלימה מצד הנאגה כנגד בריטים. למרות שקט יחסי ששרר בהוראת הנציב הבריטי, המשיך סיפוח בריטי זוחל שהביא לבסוף למרד האנגמי הגדול שנמשך שלושה חודשים בחורף 1879. מסיום המרד ניתן להתייחס לנאגאלנד כקולוניה בריטית.
עוד לפני סיום המרד, ב-1872, החלו ממירים אמריקאים להיכנס לתחום נאגאלנד כדי להמיר את בני הנאגה. היו אנשי נאגה שהמירו דתם לנצרות עוד קודם לכן, אולם רק עם כניסתו של ד"ר אדווין קלארק לגבעות נאגאלנד, החלה ההמרה בקרב נאגה-אאו ובהמשך בשבטים האחרים. חדירת הנצרות התנהלה לאט, ואחרי 70 שנות עבודה של הממירים אחוז הנוצרים היה כ-32%. הבריטים לא היו שותפים ישירים להמרה אך גם לא התנגדו ואפילו ראה בכך ברכה.
במלחמת העולם הראשונה נשלחו מספר אלפי אנשי נאגה לצרפת כפועלי עזר - שם נחצו הגבולות השבטיים אך גם נחשפו אנשי נאגה לעולם הרחב, הטכנולוגיה המודרנית ובעיקר ספגו רעיונות חדשים כגון לאומיות. בשובם הקימו את המערכת העל-שבטית הראשונה, היא הנאגה-קלאב (NC) - גוף ששימש כצינור קשר כלל נאגאניאנית עם הממשל הבריטי.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה חדרו כוחות יפניים מבורמה לתוך הודו, כשהם ניסו לכבוש את קוהימה בירת נאגאלנד. לאחר שלושה שבועות של מצור ולחימה עיקשת נסוגו היפנים והחלו בתבוסה שלהם באסיה. על דעת חוקרים רבים, הקרב על קוהימה, גם אם לא ידוע יתר על המידה, לא נופל בחשיבותו מהקרב אל-עלמיין וקרב סטלינגרד. במקביל נסללה מלאדו דרך בת כ-700 קילומטרים דרך צפון בורמה לדרך בורמה - עבודה שנעשתה בכוחות אמריקניים וסיניים בעזרה של שבטים אחדים וביניהם הנאגה. כגמול על עזרת הנאגה וכדי לשקם את אזורם תמכו הבריטיים בהקמת גוף פוליטי בשם "המועצה הלאומית של נאגה" (Naga National Council = NNC) גוף מייצג לשבטי הנאגה.
הנרטיב המקובל של הנאגה הוא שלקראת חלוקת הודו נערך משאל עם והנאגה סירבו להיכלל בהודו - סירוב שלא נענה, ותחומם נכלל בהודו שבדרך. היסטוריוגרפיה מאוזנת יותר מראה שבשנתיים מהקמת הארגון הלאומי לחלוקת הודו, חל מהפך במועצה והקיצוניים בראשות אנגמי זָאפּוּ פִיזוֹ (Angami Zapu Phizo) שהובילו קו ניצי, הפכו משוליים למרכז, עד שב-1951 זכה פיזו בראשות המועצה, דבר שהלך והסלים את הקשר עם הודו עד לנקודת פיצוץ בראשית 1953. חקיקה דרקונית הודית הולכת ומסלימה, נתקלה בהתנגדות עממית גוברת, ובהמשך ענישה קולקטיבית שכוללת שריפת כפרים, והטלת מומים על אוכלוסיות אזרחיות בעיקרן, מצד כוחות הצבא ההודי. לחימה עממית של צבא הודי מאורגן במליציות מקומיות ובאזרחים, הפכה לאימות המזוין הממושך ביותר באסיה במאה העשרים. פיזו עצמו ברח מהודו כבר ב-1956 וחי עד מותו בלונדון ב-1990, כשהוא ממשיך לנהל את ההתנגדות להודו.
בשנת 1963 קיבלו הנאגה אוטונומיה מסוימת כששטחם נקרע מאסאם רבתי, והוקמה מדינת נאגאלנד, דבר שלא הנמיך משמעותית את להבות המרי האזרחי והדיכוי הצבאי. "הסכם שילונג" (Shillong Accord) נחתם ב-11 בנובמבר 1975 בין ממשלת הודו ונציגי המורדים, בתיווך אנשי הכנסייה הנוצרית. במסגרת הסכם זה פרקו המורדים את נשקם ושבו לבתיהם אחרי 20 שנות לוחמה. היה זה מאמץ שנעשה בזמן משטר החירום, שגם אם לא במוצהר, יצר פילוג מובנה בהנהגת הנאגה.
המאבק בין הפרגמטיים לקיצוניים בהנהגת הנאגה בעקבות חתימת הסכם שילונג יצר את הקרע הבא ב-1980, בפרישת הפלג הסוציאליסטי NSCN שהמשיך בהתנגדות המזוינת. הקרע הבא שהיה על רקע חומרי ואישי, היה ב-1988, ומכן והילך הופנה הנשק לא רק לצבא ההודי, כי אם לכיוון חברי המחתרות האחרות ולכיוון אנשי הקוקי כשהמרי זלג אל מחוץ לנאגאלנד, והגורמים הופכים ליותר חומריים ופחות אידאולוגיים ועיקרם שליטה בגביית מסים לא חוקיים והברחת סמים. במקביל הגירה של פליטים בנגלדשיים ואחרים לנאגאלנד יצרה לחימה חדשה כנגד הזר והשונה, וגם זאת על בסיס מאבק על תעסוקה ולא מאבק אידאולוגי.
במילניום השלישי ישנה רגיעה ושלווה מתוחה, כשחלק ממנהיגי הפלגים הניצים שממשיכים להתפלג, חלקם מתו (ובכללם אבי האומה פיזו) וחלקם זקנים ועייפים אחרי עשרות שנות מאבק.
טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים
כלכלה
תחבורה
כמדינה נוצרית אדוקה, זו אחת משתי המדינות היחידות בהודו בהן אין תחבורה ציבורית בימי ראשון בשבוע (השנייה היא מיזוראם). רכבת מגיעה רק לשתי נקודות גבול במדינה, ואלה הן דימפור ונאגאנימורה. בתוך המדינה אין רכבות, והתחבורה הציבורית נעשית באוטובוסים ובמוניות "סומו" (טנדר לעשרה נוסעים). טיסות מגיעות רק לבירה הכלכלית דימפור.
דמוגרפיה
אנשי נאגאלנד השבטיים דומים במוצאם, בתרבותם ובשפתם, לקבוצות אתניות רבות באזור הגבעות של צפון מזרח הודו וצפון מיאנמר, כגון הקוקי-צ'ין, מיזו-לוש'אי ואחרים. ולמרות זאת קבוצה של שבטים התגבשה תחת השם הכולל "נאגה" שעל מקורו חלוקות הדעות. שבטי הנאגה פזורים על מרחב של כ-100 אלף קמ"ר, במדינות הודו נאגאלנד, אסאם, ארונאצ'ל פרדש, מניפור, ושטחים נרחבים במיאנמר. מתוך כ-40 שבטי נאגה נבדלים, 16 שבטים בלבד חיים בנאגאלנד. החלוקה השבטית אינה מספקת דייה, והחלוקה האמיתית היא כפרית, בסגנון ערי המדינה היווניות, בשל העובדה שלאורך ההיסטוריה היו מלחמות ופשיטות של כפר משבט אחד כנגד כפרים גם משבט זה. גם החלוקה המנהלית לא הייתה שבטית אלא כפרית.
החלוקה המנהלית הבריטית של חברת הסחר, ולאחריה של הכתר הבריטי, קבעה גבולות התייחסות שהפכו מאוחר יותר לגבולות מדיניים ברפובליקה ההודית. כך נוצר בידול בין שטח הנאגה (נאגאלנד) לשטח מחיית הנאגה (הקרוי "נאגאלים" וכולל שטח נרחב במיאנמר), אותו דורשות המחתרות הלוחמות השונות - שטח לו יש שם, דגל והכרה מסוימת.
בנאגאלנד גופא חיים 16 שבטים בעלי שפות נבדלות, מנהגים ופסטיבלים שונים, ארכיטקטורה שונה ומיתוסים שונים, אולם כולם אימצו את הדת הנוצרית (עם רוב בפטיסטי), וייצרו שפה משותפת שנקראת "נאגאמיש" שהיא בליל בין שפות בנגליות, שבטיות ואנגלית, שהיא השפה הרשמית היחידה של המדינה. במדינה חיים כשני מיליון איש, כ-75% בשטחים כפריים, ברמת חיים נמוכה יחסים, עם זאת רמת האוריינות גבוהה בשל הנצרות השלטת. המחוזות המאוכלסים הם טונגסאנג עם כ-414 אלף איש, קוהימה ודימפור אחריה, והמחוז הפחות מאוכלס הוא פאק עם כ-150 אלף איש.
נאגאלנד היא אחת מארבע "מדינות יבשות" של הודו אליהן אסורה הכנסת ומכירת אלכוהול (כמו מיזורם, מניפור וגוג'ראט), אולם סובלת משימוש רב במשקה האסור והיא השנייה בהודו בשימוש בסמים קלים ובנגזרות של אופיום.
תרבות ודת
נָאגַּאלנד היא המדינה היחידה בהודו בה למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הם נוצרים, והמדינה השלישית בהודו במספרם המוחלט של מחזיקי האמונה הנוצרית עם כ-1.8 מיליון נוצרים. נאגאלנד היא המדינה הבפטיסטית ביותר בעולם בה 75% מהאוכלוסייה בפטיסטית, הרבה לפני מדינת מיסיסיפי שבאוכלוסייתה מעט למעלה מ 50% בפטיסטים. מספר מאפיינים מרכזיים מאפיינים את תרבות הנאגה המסורתית, שבחלקה נדחקה לאחר קבלת הנצרות:
צייד ראשים בעבר הלא רחוק נהגו בני הנאגה לצאת למסעות צייד ראשים של אנשים מכפרים אחרים. היה זה כבוד רב להתהדר במספר ראשים רב, המעיד על גבורת בעליהם. הם האמינו שלאדם מספר נשמות: אלו המתגלגלות הלאה וזו הנותרת בראש המת. נטילת הראש, יש בכוחה להעצים את צייד הראשים בגזילת כוחו של המת והעברתו לצייד. המנהג גווע לאיטו עד שנות השבעים של המאה העשרים, אבל בסיפורי הגבורה ובשירי המלחמה שקיימים גם כיום, עדיין נותרה עדות חזקה לכך. בכפרים בודדים עדיין מוצגות גולגולות אנשים שניצודו על ידי לוחמי הכפר. מסורת זו לא התיישבה עם הנצרות שחדרה לגבעות נאגאלנד, אולם לקח לנצרות כמאה שנה לעקור מנהגים אלה. הקעקוע המכסה את פני זקני הלחמים וגופם, הוא חלק מפרסי ההצטיינות שניתנו לציידי הראשים, שהיווה סימן כבוד ואף תנאי לנישואין בעבר הרחוק. כיום רק בקרב הזקנים עדיין ניתן לראות עדות אילמת זו של עבר מפואר - אם כי בהודו רבים ממשיכים לחשוב שבנאגאלנד עדיין צדים הפראיים החיים שם את ראשי שכניהם, ולא בכדי: לגדוד הנאגה האמיץ בצבא ההודי ניתן הכינוי "ציידי ראשים" בעקבות הצלחתם וגבורתם במלחמת קארגיל 1999. לאמיתו של דבר, הנאגה היו ציידי ראשים בדיוק כמו אחיהם ושכניהם הקוקי ("צין" במיאנמר), מיזו (או "לוש'אי", שהיום חלקם הפכו לבני מנשה היהודים), הגארו ואחרים - פרקטיקה שחלפה מהעולם במאה ה-20 עם קבלת הנצרות.
סעודות הוקרה דרך התקדמות מעמדית בחברת הנאגה היא עריכת משתה לכפר כולו. משתה זה כולל אספקת יין אורז, בשר חזיר ובקר המיתון, ואוכל לרוב. הטקס מזכיר במאפייניו את טקס הפוטלאץ' (Potlatch) הצפון אמריקאי. אדם העורך משתה כזה זוכה לעליה במדרג המעמדי המזכה אותו בזכות לעטר פניו וגופו ולצייר אותות בפתח ביתו ולהשתתף בטקס גרירת אבנים ממרחק, שיוצבו לזיכרון במקום עריכת המשתה. בין עריכת משתה למשנהו יש הפסקה של לפחות שנתיים. המשלים עריכת תריסר משתים בדרגות פאר הולכות ועולות, (לפחות 23 שנה) זוכה למקום בעולם הזה ובעולם הבא, ובאפשרות לבנות עיגול אבנים שאך בודדים ישנם כאלה ברחבי נאגאלנד – בעיקר בכפר קהונומה.
מורונג צעירי הנאגה ברבים משבטי הנאגה (אך לא בכולם) נשלחים בגיל חינוך לרווקיה, שם יחיו עם בני מחזורם עד הנישואין. ברווקיית המורונג לומד הצעיר מנהגים, מורשת דתית ומלחמתית, טקסים ותרבות, ודרכי התנהגות הולמת ושאינה כזאת. זוהי המשפחה בפועל של הצעיר, הגורמת לקשר מחייב בין בני אותו מורונג והעברת מורשת מדור לדור. החינוך נעשה בידי לוחמים ותיקים וזקני הקהילה. סביב המורונג מרוכזים תוף הקריאה הטקסי, טוטם, גל הגולגולות שניצודו על ידי בני המורונג וסמלי גבורה אחרים, ההופכים את המורונג למרכז הכפר. גם לבנות יש רווקיה, לרוב אצל אלמנה בוגרת, שם לומדות הילדות את הדברים הרלוונטיים לבנות הכפר ואת המורשת השבטית. המורונג אינו ייחודי לנאגה, ונמצא גם בשבטים אחרים בצפון מזרח הודו, כגון הגארו.
פסטיבלים שבטיים כל שבט משבטי הנאגה חוגג לאורך השנה פסטיבלים שונים ובמועדים שונים גם לאחר המצאת הלאום הנאגניאני. בשנת 2000 החל הממשל של נאגאלנד לקיים פסטיבל משותף הקרוי על שם הציפור הלאומית, הקלאו הבכיר, שנקרא "פסטיבל הורן-ביל". זהו אירוע שנתי האורך שבוע, להדגמת השוני שבאחדות בבחינת "השתלבות בלא טמיעה". הפסטיבל נערך בכפר מורשת שנבנה גם הוא להדגמת האחדות שבשוני. פסטיבלים שבטיים המשמשים לשימור מורשת, נערכים בכל שבט, למרות היות כל השבטים אחודים בהיותם בעלי דת זהה וזהות מומצאת זהה כיום.
הדת הנוצרית הגיעה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי ממירים בפטיסטיים אמריקניים. קצב החדירה היה שונה בין השבטים השונים, כשברקע נמצאת דמותו של הריבון הבריטי. המאבק בבריטים לא השפיע רבות על חדירת הבפטיזם. עם יציאת הבריטים וקבלת עצמאות הודו, ואזור אנשי הנאגה שסופח להודו, היו כשליש מהנאגה נוצריים. ב-1955 גירשה הודו את הממירים הזרים, אולם הנצרות אך קיבלה תנופת המרה, ובסוף שנות השמונים רוב מוחלט של אנשי הנאגה המירו דתם לנצרות – מרביתם בפטיסטיים וכמה עשרות אלפי קתולים. בנאגאלנד יש כ-7% של הינדואים – מרביתם סוחרים בערי הגבול, בעיקר בדימפור וכ-2% של מוסלמים מחדירה לא מבוקרת של מסתננים ופליטים מבנגלדש. מהאוכלוסייה השבטית 98.5% נוצריים והשאר נותרו בדתות האנמיסטיות המקוריות.
מחוזות
נאגאלנד מחולקת ל-11 מחוזות, לרוב על פי חלוקה שבטית ולא גאוגרפית. המחוזות החשובים הם:
- מחוז קוהימה של שבט הנאגה-אנגמי, בו בירת המדינה והעיר השנייה בגדלה - קוהימה (Kohima) על שטחו של הכפר הגדול בארה באסטי.
- המרכז הכלכלי הוא מחוז דימפור (Dimapur), ובו המאוכלסת בערי המדינה דימפור.
- מחוז חשוב שנמצא במרכז המדינה הוא מחוז מוקוקצ'ונג (Mokokchung) שהוא מרכזם של שבטי נאגה-אאו ונאגה-סאמה (סומי), ובירתו היא העיר השלישית בגדלה מוקוקצ'ונג. ממחוז זה החלה התפשטות הנצרות במדינה ובה פעלו ראשוני הממירים האמריקניים.
- מחוז חשוב תרבותית הוא מחוז מון (Mon) של שבט הנאגה-קוניאק, זהו המחוז הצפוני ביותר, ובו שבעה מלכים (Hang) שבתחום ממלכתם כפרים גם במדינות אסאם, ארונצ'ל פרדש ובמיאנמר. בירת המחוז היא העיר מון השוכנת על שטח הכפר מון.
- מחוז ווקה (Wokha), בירתו היא העיר ווקה, שהיא הרביעית בגדלה במדינה.
- במחוז פאק (Phek) הדרומי שוכן מקור שבטי נאגאלנד הדרומיים, והוא הכפר קאזה-קונומה (Khaza-Kenoma).
- מחוז זונהבוטו (Zunheboto) הוא אזור מחייתו של שבט נאגה-סאמה (Sema).
- מחוז טואנסאנג (Tuensang) הוא הנרחב ביותר וכן המגוון ביותר מבחינת נציגות שבטים שונים.
- מחוזות נוספים בעלי חשיבות מועטה הם קיפירה, לונגלאנג, פראן (Kiphire, Longleng, Peren).
קישורים חיצוניים
| המדינות והטריטוריות של הודו | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוטר פרדש • אוטראקהאנד • אודישה • אנדרה פרדש • אסאם • ארונאצ'ל פרדש • ביהר • ג'הרקאנד • גואה • גוג'ראט • הימאצ'ל פרדש • הריאנה • טמיל נאדו • טלנגאנה • טריפורה • מאדהיה פרדש • מניפור • מגהלאיה • מהאראשטרה • מיזוראם • מערב בנגל • נאגאלנד • סיקים • פנג'אב • צ'האטיסגאר • קרנאטקה • קרלה • ראג'סטאן | 
|
| טריטוריות איחוד | איי אנדמן וניקובר • ג'אמו וקשמיר • דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו • טריטוריית הבירה הלאומית דלהי • לדאק • לקשאדוויפ • פודוצ'רי • צ'אנדיגאר | |
| מדינות לשעבר | איחוד המדינות המזרחיות • איחוד מדינות פטיאלה ופנג'אב המזרחית • אג'מר • אנדרה • בומביי • בופאל • בילספור • ג'אמו וקשמיר (מדינה) • היידראבאד • וינדהיה פרדש • טרוונקור-קוצ'ין • קוץ' ביהאר • מאדהיה בהרט • מדראס • מייסור • סאורשטרה • פנג'אב המזרחית • קוץ' • קורג | |
| טריטוריות איחוד לשעבר | ארונאצ'ל פרדש • גואה, דאמאן ודיו • דאדרה ונאגר האוולי • דאמאן ודיו • הימאצ'ל פרדש • טריפורה • מיזוראם • נאגאלנד | |