שלום שוורצבארד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף משפט שוורצבארד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום שוורצבארד
קברו של שלום שווארצבארד באביחיל
הכיתוב על קברו של שלום שווארצבארד באביחיל. נלב"ע-נלקח לבית עולמו.
לוחית זיכרון ליד קברו של שלום שווארצבארד באביחיל

שלום שמואל שוורצבּארד (או שולם שמיל שוורצבּורד; בכתב לטיני: Scholom Schwartzbard; ברוסית: Самуил Исаакович Шварцбурд, סמואיל איסַקוביץ [בן-יצחק] שווארצבורד; תרמ"ו, 18 באוגוסט 1886 – א' באדר תרצ"ח, 3 במרץ 1938), מכונה "הנוקם" ומוכר גם בשם העט היידי שלו "בעל-חלומות" (מבוטא: "בעל-חלוימס"), היה אנרכיסט ומשורר יהודי יליד בסרביה. התפרסם כאשר בחודש מאי 1926 התנקש בפריז בסימון פטליורה, מנהיג הרפובליקה העממית של אוקראינה, שהואשם באי-נקיטת צעדים מספיקים לעצירת טבח היהודים בארצו בעת מלחמת האזרחים. שווארצבארד זוכה על ידי בית המשפט הצרפתי מכל אשמה, לאחר שחבר המושבעים נחשף להיקף הזוועות של הפרעות ביהודי אוקראינה ואופן תכנונם וביצועם.

ביוגרפיה

שלום שוורצבארד נולד לחיה ויצחק, בעיר איזמאיל בבסרביה (כיום במחוז אודסה באוקראינה) בשבת נחמו של שנת 1886. שלושת אחיו נפטרו קודם שנולד חוץ מאח אחד, מרדכי, שלימים היגר לאנגליה. סמוך להולדתו עברה משפחתו לעיר באלטה, לאחר שכל היהודים גורשו בפקודת השלטונות מאזורי הגבול של האימפריה הרוסית. אמו נפטרה בצעירותו, והוא למד שענות. שוורצבארד הצטרף לקבוצות של מהפכנים, נכלא, וכשהשתחרר נמלט לווינה. בווינה השתתף בשוד בית מרזח, ונדון לארבעה חודשי מאסר.

בשנת 1910 הגיע לפריז, והתחתן עם בת דודתו, אנה. ב-25 באוגוסט 1914 התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, והשתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1916 נפצע קשה, ואושפז חודשים רבים בבית חולים. על שירותו הוענק לו עיטור "צלב המלחמה".

בעקבות המהפכה הרוסית חזר שוורצבארד לאוקראינה, ועסק בארגון הגנה ליהודים. בסוף 1919 חזר לפריז, לעבודת השענות, ושם הגיעה אליו השמועה שסימון פטליורה, האיש שבתקופת שלטונו באוקראינה נערכו פוגרומים קשים ביהודים, עבר להתגורר בעיר. פטליורה נאשם בכך שבעת הנהגתו את הממשלה האוקראינית, העלים עין ולא התעמת עם הצבא ועם הכנופיות הלאומניות הבלתי-סדירות שטבחו רבבות יהודים ב-1919, אלא הסתפק בהוצאת צווים סמליים שלא נאכפו כדי לרצות את דעת הקהל הבינלאומית.

ב-25 במאי 1926 התנקש שוורצבארד בחייו של פטליורה, המנהיג הגולה של הרפובליקה העממית של אוקראינה, כנקמה על הפוגרומים ועל רצח בני משפחתו, ולמחרת מת פטליורה מפצעיו. ההתנקשות ארעה ברחוב ראסין, שבסמוך לבולוור סן-מישל שברובע הלטיני, בעת שפטליורה יצא ממסעדה. שוורצבארד ירה בפטליורה חמש יריות מאקדחו.

שוורצבארד נעצר במקום, ונכלא עד למשפטו, שהחל ב-18 באוקטובר 1927. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסניגור היהודי-צרפתי אנרי טורס, תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסניגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. אב בית הדין הנחה את המושבעים לשקול חמש שאלות כשהם באים לחרוץ את דינו של שוורצבארד:

  • האם הוא אשם בפגיעה בפטליורה ובפציעתו?
  • האם גרמו פגיעות אלה למותו של פטליורה?
  • האם התכוון שוורצבארד לגרום למותו של פטליורה?
  • האם פעל שוורצבארד במחשבה תחילה?
  • האם שוורצבארד עשה את מעשהו במארב?

לאחר התייעצות שנמשכה חצי שעה בלבד ענה חבר המושבעים בשלילה לכל השאלות הללו, ובהתאם לכך נפסק כי שוורצבארד זכאי.

רחוב "הנוקם" בבאר שבע, לזכרו של שלום שוורצבארד

שוורצבארד ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נתקל בסירוב של שלטונות המנדט. הוא עבד בצרפת כסוכן ביטוח של פניקס, וינה שהיה לה הסכם עם הקרן הקיימת וחיכה לשעת כושר לעלות לארץ ישראל[1]. ב-1937 נסע לדרום אפריקה, כדי לגייס כספים להוצאת אנציקלופדיה יהודית כללית ביידיש. ב-3 במרץ 1938 (א' באדר תרצ"ח) נפטר בקייפטאון, ונקבר בה. הוא ביקש שעצמותיו יועלו לארץ ישראל, ובסוף 1967 מולאה בקשתו, ארונו הועלה ארצה והוא נטמן בבית העלמין במושב אביחיל בלוויה רבת משתתפים במעמד השר מנחם בגין[2].

קברו של שוורצבארד נמצא במקום נפרד מהקברים, סמוך לחלקה הצבאית. ליד הקבר יש שלט בעברית ואנגלית המספר על שוורצבארד ועל ההתנקשות בפטליורה.

על שמו של שוורצבארד נקראו רחובות במספר ערים בישראל, ביניהן נתניה, ירושלים, ובאר שבע (שם קרוי הרחוב על שם כינויו, "הנוקם").

כתביו ומסמכיו שמורים בארכיון ייוו"א (המכון למחקר יהודי) בניו יורק[3].

כתביו

  • בעל החלומות, טרוימען און ווירקליכקייט: ליעדער, פריז: מיט בעשטעלונגען זיך צו ווענדען, S. Schwarzbard,‏ 1920. (ביידיש)
  • ספר חיי: זכרונות (ערוך בידי א' אשמן), תל אביב: מצפה (דפוס אחדות), תרצ"א.
  • אין קריג מיט זיך אליין, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1933. (ביידיש)
  • אינ’ם לויף פון יארן, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1934. (ביידיש)

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלום שוורצבארד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ י. שחטמן, מה עושה שלום שוארצבורד?, דואר היום, 4 במאי 1930
  2. ^ הגיע ארונו של שלום שוורצברד, מעריב, 7 בדצמבר 1967; עצמות שלום שווארצבארד הובאו למנוחות באביחיל בלוויה המונית, דבר, 8 בדצמבר 1967; עצמות שלום שווארצבארד – למנוחות, מעריב, 8 בדצמבר 1967.
  3. ^ Guide to the Papers of Shalom Schwarzbard, ייווא.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33473718שלום שוורצבארד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלום_שוורצבארד&oldid=1989349"