אהרן אשמן
 |
אהרן אשמן (4 באפריל 1896 – 8 במאי 1981) היה משורר, מחזאי, לבריתן ומתרגם עברי.
קורות חייו
אהרן אשמן נולד בכ"א בניסן תרנ"ו ליעקב ישראל וללאה בת שלמה אידליק בבאלין (Балин) שבפודוליה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו היה חזן. הוא התחנך ב"חדר" ולאחר מכן ב"חדר מתוקן" ציוני. אביו נפטר בהיותו בן חמש, וכדי שלא להקשות כלכלית על אמו ושני הילדים הנוספים, עזב את הבית ועבד בעבודה גופנית ובהוראה בבית ספר עברי של רשת "תרבות". הוא סיים לימודיו התיכוניים ושמע הרצאות בלשון וספרות באוניברסיטת קמניץ פודולסקי. בשנת 1921 נישא לשפרה לבית ריפונצר, ובאותה שנה השניים עלו לארץ ישראל עם אמו.
לאחר עלייתו החל לעסוק בהוראה והצטרף ל"גדוד מגיני השפה העברית", שבגלל פעילותו בו פוטר לאחר כשנתיים ממשרתו כמורה בבית הספר של כי"ח. בו-זמנית החלה יצירתו הספרותית, בעיקר שירים ומחזות וכן תרגומי מחזות.
אשמן ידוע בחיבור לברית לאופרות[1] שהוצגו במסגרת האופרה הארצישראלית והאופרה הישראלית.[2] בנוסף תרגם מספר אורטוריות, בהן "יהודה המכבי" של גאורג פרידריך הנדל.[3] בין תרגומיו "שלטון הכזב" של י. בוייר.
בשנת תרצ"ו-1936 יצא לאור ספרו "חברי", ספר לימוד הקריאה והכתיבה לשנת הלימודים הראשונה. הספר שימש כספר הלימוד הבסיסי והנפוץ במערכת החינוך בארץ בשנות הארבעים. הוא הודפס במהדורות רבות כשהאחרונה בהן הייתה ב-1965.
שיריו מוכרים היטב לשוחרי הזמר העברי, בין היתר "שירת הנודד" המוכרת בפתיחה "הי ציוניוני הדרך" למנגינת מרדכי זעירא, (כותרת לתוכנית שירים עבריים בקול ישראל בזמנו), "עד אור הבוקר", "איל איל בן קרניים" ועוד. בין שיריו גם שירי ילדים מוכרים, ובהם "חבל, חבל שנפל" ("בפרדס נפל תפוח"),[4] וכן שירי חגים, כגון "כד קטן" ו"עוגה עוגה".
זכה בפרס צמח בשנת 1956,[5] בפרס הבימה ב-1962 ובפרס עיריית חיפה ב-1975.[6]
היה מראשוני הפעילים באקו"ם, אחד מעמודי התווך שלה ושימש במשך למעלה מ-25 שנים יושב-ראש ההנהלה ולאחר מכן חבר-כבוד עד יום מותו.
בשנת 1981 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
לאשמן ולאשתו נולדו שלוש בנות: שושנה, קרניה וטלילה. בתו, שושנה אשמן-שגב, נהרגה בתאונת דרכים בדרך לאילת, בסתיו 1965.[7] אחיינו יעקב אשמן שימש כעורך השבועון "הארץ שלנו". רעייתו, שפרה אשמן, נפטרה במרץ 1956.[8]
אהרן אשמן נפטר בד' באייר תשמ"א, בגיל 85, ונטמן בבית עלמין הדרום.
פרס אקו"ם ליצירה נקרא על שמו לזכרו.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב רייך 5.
מיצירותיו
- הבשורה, תל אביב, 1946
- אשנבים, פרקי עיון, דברים, זכרונות, תל אביב, 1978.
- בכורי-סתו, שירים על סף פרידה, תל אביב, 1975.
- לארך השביל, סיפורים ורשימות, תל אביב, 1973.
לברית לאופרות
- "לה טרוויאטה"
- "שמשון ודלילה"
- "כרמן"
- "לה בוהם"
- "הטרובדור"
- "סיפורי הופמן"
- "האפריקאית" מאת ג'אקומו מאיירבר
- "פיק דאם"
- "פאוסט" ו"רומיאו ויוליה" מאת שארל גונו
- "רוסלקה" מאת אלכסנדר דרגומיז'סקי
- "אלכסנדרה" מאת מנחם אבידום
קישורים חיצוניים
- אהרן אשמן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- אהרן אשמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דוד תדהר (עורך), "אהרן אשמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1726
- הצצה לארכיון של אהרן אשמן, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
- בן-עמי פיינגולד, תיאטרון ומאבק: חדרה ו'האדמה הזאת', קתדרה 74, דצמבר 1994, עמ' 156-140
- דוד אסף, "רוּחַ רוּחַ רוּחַ רוּחַ בַּפַּרְדֵּס נָפַל תַּפּוּחַ": שיר ילדים או שיר קודש?, באתר הספרייה הלאומית, ספטמבר 2017
הערות שוליים
- ^ ב. ש., "העטלף" - בכורה באופרה - אמש, חרות, 19 באוקטובר 1958
צבי סנונית, "לה בוהם" באופרה, למרחב, 20 בנובמבר 1959
דנקה הרניש, המחזאי מתרגם הליברטות, דבר, 3 באוגוסט 1962 - ^ אוליה זילברמן, "לה פריקול" באופרה, מעריב, 7 במרץ 1960
א. בני, "שמשון ודלילה" באופרה הישראלית, קול העם, 23 ביוני 1961
אוליה זילברמן, "דולי הפנינים" באופרה הישראלית, מעריב, 13 במאי 1969 - ^ אוליה זילברמן, "יהודה המכבי" בנעילת הפסטיבאל, מעריב, 10 בספטמבר 1962
- ^ דוד אסף, 'רוח, רוח, רוח, רוח, בפרדס נפל תפוח': קינה על גלות ישראל?, בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2017
- ^ חולקו פרסי צמח וגנסין, למרחב, 23 בדצמבר 1956
- ^ היום - חלוקת פרסי עיריית חיפה ע"ש פינסקי, דבר, 27 בינואר 1975
- ^ שושנה שגב וגיורא רוכמן - למנוחות, חרות, 9 בנובמבר 1965
- ^ נפטרה שפרה אשמן, למרחב, 9 במרץ 1956
30588402אהרן אשמן