משה שטרן (איש תקשורת)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה שטרן
משה שטרן מנחה קונצרט, 2017
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עורך דין
איש תקשורת
כותב נאומים
מנחה אירועים

משה שטרן הוא עורך דין וכותב נאומים לאישי ציבור ולשרים ובעבר איש תקשורת. שימש יועץ וכותב נאומים ליושבי ראש הכנסת ולשרים, כתב טלוויזיה בערוץ הכנסת (99), כתב העיתון מקור ראשון ואיש רדיו.

ביוגרפיה

שטרן גדל בבני ברק ובפתח תקווה. שירת בחיל השריון במסגרת ישיבת ההסדר אור עציון. בוגר החוג לתנ"ך ולתלמוד במכללה האקדמית הרצוג ובעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת בר-אילן. בוגר הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, התמחה אצל השופטת מרים אילני בבית משפט השלום בירושלים במשפט אזרחי ונזיקין. בשנת 2012 הוסמך כעורך דין. תושב מודיעין.

את דרכו התקשורתית החל במקומון "השבוע בפתח תקווה" ובביטאון "זרעים" שערך אורי אורבך. כתב במוסף השבת של העיתון הצופה ופרסם כתבות בירחון נקודה שערך אורי אליצור. שידר, קריין והגיש במספר תחנות רדיו בהן רדיו קול חי ורשת מורשת של קול ישראל.

מקור ראשון

נמנה עם ראשוני הכותבים בעיתון מקור ראשון ופרסם בו כתבות עוד משלב הפיילוט, החל בשנת 1997. במשך למעלה מעשור פרסם בו מאות ראיונות וכתבות בעיקר במוספים "דיוקן" ו"יומן". ב-2003 פרסם כתבות במוסף "סופשבוע" של העיתון מעריב. חלקן ראו אור בספרו "פרופיל חברה" (2012, הוצאה עצמית).

ערוץ הכנסת

עם הקמת ערוץ הכנסת בשנת 2004 הצטרף לצוות כתביו ובמשך חמש שנים שימש כתב המהדורה המרכזית וכן עורך כתוביות בשידורים החיים ("אינטראקטיב") מהמליאה ומהוועדות לצד העיתונאי יעקב אייכלר. בין חשיפותיו בערוץ: פרסום תלונת עוזרת פרלמנטרית נגד השר לשעבר חיים רמון כי ניסה לנשקה בניגוד לרצונה, שגרסתה אומתה לאחר מכן בפוליגרף בידי כתב מעריב קלמן ליבסקינד[1]; מחדל אבטחה בבית שגריר ארצות הברית בישראל; וכן גילוי קברים מימי בית שני במתחם הכנסת בעת העבודות להרחבתו, כתבה ששודרה גם במהדורת חברת החדשות. סיקר אירועי מפתח בהם מערכות הבחירות לכנסת השבע עשרה והכנסת השמונה עשרה, המערכה על תוכנית ההתנתקות[2], פינוי עמונה (במהלכו הותקפו הוא וצוות השידור בידי "נערי ונערות גבעות") וחזרתו הדרמטית של הנשיא לשעבר משה קצב מעסקת הטיעון עמו.

מאמרים

מפרסם מאמרי הגות וטורי דעה, חלקם עוסקים בהתנהלות העולם הדתי וההלכתי כיום. בין היתר מתח ביקורת על השימוש הרווח בתואר "רב" לכל עסקן ואיש ציבור אף שלא הוסמכו לכך[3] והתריע מפני טשטוש סולם החשיבות הערכי של מצוות ומנהגים המוביל לדעתו להחמרות יתר[4]. במאמר אחר שטח את הנסיבות החברתיות הקלוקלות שהובילו לחורבן בית שני, בהן דווקנות והיצמדות עיוורת לכללים אותן כינה "ליקוי המאורות של ההנהגה הרוחנית והדתית"[5].

כתיבת נאומים

שטרן נמנה עם צוות היועצים והכותבים של יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין בעת כהונתו השנייה בכנסת השמונה עשרה. שימש כותב הנאומים ויועץ תוכן של יושב ראש הכנסת העשרים, יולי אדלשטיין. במסגרת תפקידו לקח חלק מרכזי בכתיבת התכנים והנאומים של יושב הראש וסגניו באירועים ובטקסים בשנים 2014–2017, בהם נאומים בימי הזיכרון, בימי העצמאות, בפתיחת מושבי הכנסת כמו גם בהלוויה הממלכתית של הנשיא לשעבר שמעון פרס[6].

החל משנת 2018 הוא כותב נאומים ותוכן עצמאי, לצד עבודתו כעורך דין בתחומי המשפט האזרחי. בין היתר, הוא נמנה עם כותבי הנאומים של שרת המשפטים, איילת שקד, של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן ושל שרים, ח"כים ואישים בכירים.

בנוסף, הוא מנחה אירועים, מופעים וקונצרטים[7]. בין היתר הנחה את האירוע העירוני במודיעין במלאת חמישים לשחרור ירושלים בהשתתפות יהורם גאון ושולי נתן וכן קונצרטים בהיכלי התרבות של תל אביב, מודיעין וכפר סבא. הוא חבר מקהלת "שירת מודיעין" ומופיע עמה בארץ ובעולם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חדשות - בארץ nrg - מתלוננת נוספת נגד חיים רמון, באתר www.makorrishon.co.il
  2. ^ ערוץ הכנסת (2012-12-30), ערוץ הכנסת - הדיון וההצבעה על ההתנתקות, 27.10.2004, נבדק ב-2018-08-06
  3. ^ "רב לשם כבוד | משה שטרן". מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות. 2013-07-19. נבדק ב-2018-08-06.
  4. ^ "לא כל חומרה היא מצווה | משה שטרן". מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות. 2015-02-27. נבדק ב-2018-08-06.
  5. ^ "על העיוורון: ליקוי המאורות של ההנהגה הרוחנית והדתית ערב החורבן". מידה. 2017-07-31. נבדק ב-2018-08-06.
  6. ^ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, נפרדים לשלום משמעון פרס- הספדו של יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין. | כאן 11 לשעבר רשות השידור|url=https://www.youtube.com/watch?v=c1MoTyKQeC8&t=1s%7Caccessdate=2019-02-05
  7. ^ משה שטרן מנחה קונצרט בהיכל התרבות תל אביב, נובמבר 2015, באתר יוטיוב, ‏30.11.15
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0