משה עמירב
 | |
| פרופ' משה עמירב | |
| לידה |
1 באוקטובר 1945 (גיל: 78) ישראל |
|---|---|
| מקום מגורים | תל אביב |
| ידוע בשל | "פרשת עמירב" |
| השכלה |
|
| מקצוע | |
| תפקיד | פרופסור באוניברסיטה העברית |
משה עמירב (נולד ב-1 באוקטובר 1945) הוא איש ציבור ישראלי אשר התמקד בסכסוך הישראלי-ערבי ובפרט בסוגיית ירושלים, והתפרסם במה שכונה "פרשת עמירב" ב-1987, כאשר היה ראשון הפורשים מן הליכוד עקב דחייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר את ההצעה שניסח עם פייסל חוסייני, אחד ממנהיגי הפלסטינים בגדה, על דעתו של יאסר ערפאת, להסכם שלום[1]. הוא פרופסור במסלול הנילווה במכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה.
ביוגרפיה
עמירב גדל בנתניה כבן למשפחה רוויזיוניסטית. שירת בחטיבת הצנחנים ונפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בעודו פצוע בבית החולים, כתב את "סיפורו של צנחן", שהיה לחלק מחומר הלימוד בבתי ספר ושימש כמוטיב מרכזי במרכז שרשרת הדורות[2] ליד הכותל המערבי בירושלים. הוא היה חבר מרכז הליכוד, מדריך בבית"ר ושליח התנועה בחו"ל. בשנים 1970–1971 היה יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל.
בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל ומדעי המדינה, תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק במינהל ציבורי ותואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) בגאוגרפיה פוליטית.
פעילות
פעילות ציבורית
בעת ששימש עמירב כיו"ר התאחדות הסטודנטים התרחש בברית המועצות מבצע חתונה - ניסיון של קבוצת צעירים יהודים לחטוף מטוס ובעקבותיו נערך "משפט לנינגרד הראשון". עמירב הוביל הפגנות סטודנטים נגד המשפט בארץ[3] ובעולם[4] וריכז מחאת סטודנטים בינלאומית כנגד מדיניות ברית המועצות כלפי היהודים החיים בה[5].
בשנים 1976–1981 שימש דובר רשות השידור.
בשנים 1981-1986[6] היה ראש המנהל לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) במשרד התחבורה[7], מינוי פוליטי של שר התחבורה חיים קורפו[8], לאחר שהממשלה פטרה את התפקיד ממכרז[9]. המינהל בניהולו הכין את תוכנית האב הראשונה של ממשלת ישראל לצמצום תאונות הדרכים.
בין השנים 1989 ל-1993 היה חבר מועצת עיריית ירושלים וממונה על האגף לשירותי הנדסה ותחבורה. במסגרת זו הכין את תוכנית האב לתחבורה וכבישים ובמסגרתה יזם את בניית כבישי הטבעת מסביב לירושלים את כביש 1 וכביש בגין, החוצים את העיר. עמירב יזם גם את תוכנית הקמת הרכבת הקלה בירושלים, שבנייתה הסתיימה בפיגור של כעשרים שנה רק ב-2011[10].
בין השנים 1990 ל-1995 היה מיוזמיה של המועצה לשלום ולביטחון וגם כיהן כמנכ"ל הראשון שלה (בהתנדבות).
בין השנים 1989 ל-1997 היה יו"ר משותף (עם חנא סניורה) של "IPCRI" - מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע, אשר היה בין יוזמי הקמתו.
בין השנים 2000–2001 שימש עמירב יועצו של ראש הממשלה אהוד ברק לנושא ירושלים. הוא עמד בראש הצוות המקצועי שהכין את התוכניות לחלוקת העיר בוועידת קמפ-דייוויד 2000 וכן בטאבה[11]. הצעתו של הנשיא קלינטון לפתרון הסכסוך על ירושלים התבססה על הצעות הצוות של עמירב. הצעות אלה נותרו עד היום כעקרונות לחלוקת העיר על בסיס מזרח העיר, השכונות הערביות כבירת פלסטין והר הבית ללא ריבונות[12].
פעילות פוליטית
כבן למשפחה רויזיוניסטית וכחניך בית"ר מצא עמירב את דרכו לפעילות בליכוד. בתחילת שנות השבעים, כשמפלגת העבודה החזיקה ברוב המכריע של תפקידי המפתח של הציבוריות הישראלית, היה עמירב יושב הראש הראשון של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל מטעם הליכוד. בהמשך היה חבר פעיל בתנועה ובמרכז הליכוד, עד עזיבתו בשל "פרשת עמירב".
פרשת עמירב
ערך מורחב – פרשת עמירב
בקיץ 1987 קיים, בידיעתו של יצחק שמיר[13], סדרה של פגישות סודיות עם פייסל חוסייני, מנהיג אש"ף בשטחים במטרה לנסות ולבחון את האפשרות להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. בתום הפגישות ניסחו ביחד את מסמך עמירב-חוסייני - טיוטה להסכם שלום בשני שלבים[14].
כאשר נחשפו מסמכי עמירב-חוסייני הועמד עמירב למשפט בבית הדין של התנועה בעוון בגידה באידאולוגיה שלה. בין חמשת שופטי בית הדין העליון של תנועת החרות, בו הועמד לדין, מיעוטם צידד בסילוקו מהתנועה, אך בסופו של דבר התקבלה החלטה לשלול את חברותו במרכז ואת שאר תפקידיו. בתגובה לכך קרע עמירב בהפגנתיות את פנקס החבר שלו ועזב את התנועה[15].
פעילות אקדמית
בנוסף להוראה בתחום המינהל והמדיניות הציבורית, ייסד בשנת 2001 את המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, אשר עוסק בקידום דיאלוגים לפתרון סכסוכים, ועמד בראשו עד שנת 2004.
בשנת 2007 הקים במכללת בית ברל את "בית הספר לחברה וממשל" אשר בראשו עמד עד שנת 2010.
ספרים שכתב
- סינדרום ירושלים: כך קרסה המדיניות לאיחוד ירושלים 1967 - 2007, הוצאת כרמל, 2007[16]
- Jerusalem Syndrome: The Palestinian-Israeli Battle for the Holy City, Sussex Academic Press 2009
- אדוני ראש הממשלה: ירושלים!, הוצאת כרמל, 2005, (עורך)[17]
- עין כרם: מסע אל הכפר הקסום, הוצאת כתר, 2004[18]
- המאבק הפלסטיני על ירושלים, האסטרטגיות והתהליכים שהעבירו את הפלסטינית משולי הבמה הפוליטית בירושלים לקדמתה, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 2002
- ירושלים – פתרון לבלתי פתיר, בשיתוף עם חנא סניורה, הוצאת מכון טרומן, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1989
- הברית השמית אפשרית, (עברית ואנגלית), הוצאת קו וכתב, 1988
- סיפורו של צנחן, שהיווה את מקור ההשראה למיצג אולם האור במרכז שרשרת הדורות
- The Jerusalem problem, Stockholm university press, 1992
גלריית תמונות
משה עמירב כצנחן ליד הכותל המערבי - 1967
משה עמירב כצנחן בהר הבית - 1967
עמירב עם ביל קלינטון
עמירב עם אריאל שרון
עמירב עם אהוד ברק
עמירב עם פייסל חוסייני
לקריאה נוספת
- גיל סמסונוב, הנסיכים - כיצד כבשו בני המשפחה הלוחמת את הנהגת המדינה, דביר, 2015, עמודים: 107, 115, 281, 377
קישורים חיצוניים
- ערוץ היוטיוב של משה עמירב
- הספרים של משה עמירב, באתר "סימניה"
ניר חסון, טדי קולק שלח את עוזרו לתוניס בחשאי - כדי לשכנע את ערפאת שיתיר לפלסטינים להצביע, באתר הארץ, 27 באפריל 2018
מאמרים
- נפש פוליטיקאי, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2001
- אין צורך לחלק את ירושלים, באתר עיר עמים
- הסינדרום שמונע את השלום, באתר הארץ, 27 בינואר 2014
- אם לא נחלק את ירושלים, נאבד אותה, באתר ynet, 15 בפברואר 2014
- חוסייני, אני וירושלים הגדולה מדי, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2015
הרצאות
פרופ' עמירב על גבולות ירושלים באתנחתא, סרטון באתר יוטיוב- על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ברשות השידור באנגלית, סרטון באתר יוטיוב
- הצנחן ששיחרר את ירושלים מוכן לחלק אותה בתמורה לשלום - ראיון בטלוויזיה באנגלית ב"יום ירושלים", סרטון באתר יוטיוב
- בכנס השנתי של איגוד המתכננים - ירושלים: איך תחולק בהסדר שלום?, סרטון באתר יוטיוב
שגיאות פרמטריות בתבנית:TheMarker
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית "איך הופך מנהל למנהיג", באתר TheMarker, 30 בינואר 2014
הערות שוליים
- ^ שלום ירושלמי, סרי נוסייבה אישר קיום זיקה יהודית להר הבית, באתר nrg, 27 באוקטובר 2009
- ^ אתר אולם האור
- ^ אלפים השתתפו בעצרות מחאה והזדהות עם יהודי ברה"מ, למרחב, 17 בדצמבר 1970
- ^ צבי לביא, "בואו ונצעק יחד אל דעת הקהל העולמית", מעריב, 17 בדצמבר 1970
- ^ ברוך ברכה, אורני איזקסון, הסטודנטים עורכים היום מצעד 37 לפידים לעבר בנין הכנסת, מעריב, 21 בדצמבר 1970
- ^ המוצנחים, מעריב, 24 בפברואר 1986
- ^ עמירב - ראש מנהל הבטיחות, דבר, 26 באוגוסט 1981
- ^ יוסף גולן, כינוס ועדי עובדים במשרדי הממשלה - נגד מינויים פוליטיים, דבר, 27 באוגוסט 1981
- ^ עוד תפקיד שלא חייב במכרז, דבר, 31 באוגוסט 1981
- ^ ראו עיתוני "כל העיר" מהשנים 1989-1993
- ^ לקחי קמפ דייוויד
- ^ אנשיל פפר, ירושלים, מכל הטעויות שבעולם, באתר גלובס, 10 במאי 2007
- ^ אורי ניר, עמירב:ערפאת דחה הצעה של חוסייני לבנאם את הר הבית, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011
- ^ עותק ההסכם בערך המורחב
- ^ מנחם רהט, ביה"ד של חרות נטל מעמירב את כל תפקידיו ־ והוא קרע את פנקס החבר שלו, מעריב, 27 בינואר 1988
- ^ הספר "סינדרום ירושלים" באתר "כותר"
- ^ הספר "אדוני ראש הממשלה: ירושלים!", באתר "סימניה"
- ^ הספר "עין כרם: מסע אל הכפר הקסום", באתר "סימניה"
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מדע המדינה
- הסכסוך הישראלי-פלסטיני: אישים
- סגל המכללה האקדמית בית ברל
- ראשי התאחדות הסטודנטים
- פעילי הליכוד
- חיילי חטיבת הצנחנים
- ירושלים: אישים
- חברי מועצת העיר ירושלים
- סגל המכללה האקדמית נתניה
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי אוניברסיטת ניו יורק
- בעלי תואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון
- ישראלים שנולדו ב-1945