משה אוירבך
 | |
| הרב משה אויערבך | |
| לידה |
3 בפברואר 1881 ד' באדר א' תרמ"א |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1976 (בגיל 95) ט' בניסן תשל"ו |
| תחומי עיסוק | חינוך, היסטוריה, הוראת התלמוד |
| רבותיו | אביו הרב אביעזרי זליג אוירבך, אחיו הרב יצחק אויערבך, רבי דוד צבי הופמן, רבי יצחק אייזיק הלוי |
| חיבוריו | תולדות עם ישראל, תורת החינוך |
הרב ד"ר משה אוירבך (יידיש: אויערבאך; ד' באדר א' תרמ"א, 3 בפברואר 1881 - ט' בניסן תשל"ו, 9 באפריל 1976) היה רב ומחנך, ממייסדי החינוך הדתי המודרני בארץ ישראל. היה מרבני בית המדרש לרבנים בברלין, ממקימי תנועת עזרא והעומד בראשה, נשיא אגודת ישראל בגרמניה, ומומחה בעל שם להיסטוריה יהודית.
קורות חיים
אויערבך נולד בהלברשטט, שבגרמניה לרב העיר אביעזרי זליג אויערבך ולרייסכא-רוזה, בתו של יוסף הלוי הירש (נישאו בשנת תרכ"ז), בת למשפחת עסקנים. הוא התחנך בבית הספר היהודי ובגימנסיה הממשלתית בעירו. לאחר מכן למד בבית המדרש לרבנים בברלין, שם הוסמך לרבנות בידי רבי דוד צבי הופמן. בשנת תרס"ה קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת שטרסבורג על מכילתא דרבי ישמעאל.
לאחר תקופת קצרה שבה לימד לימודי קודש בבית המדרש למורים בקלן, הוצע לו לקבל על עצמו את יסודם וניהולם של בתי ספר דתיים במושבות החדשות בארץ ישראל. בסוף שנת ה'תרס"ט עלה הרב אויערבך לארץ והתחיל לייסד את בתי הספר. תחילה קיבל את ניהולו של תלמוד התורה בפתח תקווה (שהוקם מעט קודם לכן), ולאחר מכן בראשון לציון, רחובות, עקרון, גדרה וחיפה. לאחר מכן נוסדו על ידו גם בתי ספר לבנות בפתח תקווה ועקרון. רשת תלמודי התורה ובתי הספר כונתה "נצח ישראל".
בשנת תרע"ג נשא לאשה את יני, בתו של הרב שמואל קוטק רבה של באד הומבורג.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה מעורב בפעולות תמיכה לנזקקים במצב הקשה ששרר בארץ, אולם בשנת תרע"ז נאלץ לעזוב את הארץ בעקבות התקרבותו של הצבא הבריטי לישראל, וחששו שייעצר מחמת היותו אזרח גרמני.
אחר שובו לגרמניה, יצא לפולין לנהל שם את הגימנסיה לבנות "חבצלת".
בשנת תרע"ח חזר הרב אויערבך לגרמניה שם היה שותף לפעילות ציבורית במסגרת תנועת אגודת ישראל, וכן לימד תלמוד בעיר קלן, בה כיהן כרב גיסו הרב פינחס וולף. בשנת תרפ"ג עבר לבברלין והתמנה למרצה להיסטוריה יהודית, תלמוד ופדגוגיה בבית המדרש לרבנים בברלין. לאחר זמן הפך לאחד ממנהלי בית המדרש. עם שובו לברלין מונה גם לחבר בהנהלת קהילת "עדת ישראל", הקהילה האורתודוקסית הנפרדת בברלין. בתקופה זו שימש מפעם לפעם דיין בבית דין לממונות וענה לשאלות הלכתיות.[1] בתקופת שהותו בברלין התמנה לנשיא אגודת ישראל בברלין, ולאחר פטירת אחיו התמנה לנשיא אגודת ישראל בגרמניה, במסגרת תפקידיו אלו היה מעורב בפעילות ציבורית רבה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 היה מעורב בהקמת גרעיני ההתיישבות של פועלי אגודת ישראל שהורכבו מיהודים דתיים מגרמניה, שהתיישבו לבסוף בגדרה, במחנה ישראל ובחפץ חיים. הרב אויערבך ליווה התיישבויות אלה בשנותיהן הראשונות ושימש גם כפוסק בשאלות הלכתיות שהתעוררו.
בעקבות עליית הנאצים לשלטון חזר הרב אויערבך לארץ ישראל בשנת תרצ"ה, וחזר לעבודתו כמנהל בבתי הספר בפתח תקווה. בתקופה זו פרסם את ספרו "תולדות עם ישראל", ספר לימוד בתולדות עם ישראל לבתי הספר הדתיים. הספר, על שלושת חלקיו, פותח בגלות בבל ומסיים בהתפתחות תנועת החסידות. הוא הציע את ספרו כספר לימוד לבתי הספר של המזרחי, אך מחלקת החינוך של הועד הלאומי דחתה את הבקשה ומתחה ביקורת על הספר, הן מצד התוכן (בעיקר מצד נקודת המוצא האורתודוקסית שבו, שהתבססה על שיטתו של רבי יצחק אייזיק הלוי) והן מצד הלשון והסגנון. מאידך נמתחה על הספר ביקורת גם מן האגף החרדי. למרות ביקורת זו התקבל הספר כספר לימוד בבתי ספר חרדיים כדוגמת בית יעקב ואף במוסדות של העדה החרדית, עד סוף המאה העשרים.[2]
לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1947 נסע הרב אויערבך עם בנו שמואל לחצי שנה לטריפולי שבלוב על מנת לעזור בהסדרת מוסדות החינוך שם בעקבות ההרס שזרעה מלחמת העולם השנייה, ועמד בראש סמינר למורים שייסד הרב הראשי של לוב, שלמה ילוז.
לאחר שובו ארצה, העביר הרב אויערבך שיעורים במוסדות שונים, בעיקר בפדגוגיה והיסטוריה יהודית.
הרב אויערבך נפטר בט' בניסן ה'תשל"ו (9 באפריל 1976).
ספריו
- תולדות עם ישראל מתקופת חורבן בית ראשון עד ימינו (היסטוריה ישראלית לבתי ספר, 1944)
- תורת החינוך: ספר עזר לחינוך והוראה בבתי ספר דתיים (1958)
לקריאה נוספת
- 'אוארבך, משה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 25. (הספר בקטלוג ULI)
- משה אויערבך, מהלברשטט עד פתח תקווה - זכרונות הרב משה אויערבך, בעריכת נתן רפאל אוירבך, ירושלים, תשמ"ז.
- קימי קפלן, ספרי לימוד להיסטוריה בחברה החרדית: הדור הראשון, עיונים בתקומת ישראל 17, 2007, עמ' 1-41
- דוד תדהר (עורך), "הרב ד"ר משה אויערבאך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 789
- גצל קרסל, החלוץ מהלברשטד, דבר, 9 במאי 1976, עמ' 12
הערות שוליים
33143307משה אוירבך