מין דקדוקי
מין דקדוקי הוא מונח בבלשנות המתייחס לחלוקה של שמות עצם למספר קבוצות בשפה נתונה. בעברית, לדוגמה, כל שמות העצם נחלקים לזכר ולנקבה.
בעברית המקראית ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים, כלומר הם מופיעים הן עם התאם של זכר והן של נקבה (מסומנים במילונים: זו"נ – זכר ונקבה), כדוגמת "מחנה"[1], "רוח"[2], "דרך", "שמש".
גם בתקופות מאוחרות יותר ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים (כדוגמת סכין, שמש[3]). קיימות מילים ששינו את מינן הדקדוקי בתקופות שונות, כגון המילה "שדה" שבמקרא ובעברית מודרנית מינה הוא זכר ("שדה קצור"), ואילו בלשון חז"ל התייחסו אליה גם כנקבה "שדה מלאה עשבים"[4].
השיוך של שם עצם לקבוצה מסוימת עשוי להיות שרירותי, או עשוי להתבסס על תכונה סמנטית של שם העצם, כגון מינו הביולוגי. המין הדקדוקי בא על פי רוב לידי ביטוי באמצעות התאם של שם העצם עם מילים אחרות במשפט כגון כינויים, תארים או פעלים[5]. הוא עשוי גם להתבטא בצורתה המורפולוגית של המלה (כדוגמת סיומת -ה לנקבה בעברית). מעבר לזאת, המין הדקדוקי בעברית הוא במִתאם טוב עם המין הדקדוקי בערבית. דהיינו, מילים דומות צליל, בשתי שפות אלו, המתארות שמות עצם דומים או זהים, יהיו על פי רוב באותו מין דקדוקי. הדמיון הוא גם ברשימת היוצאים מן הכלל של שתי השפות. לדוגמה, נקבת החמור, שנקראת בעברית, אתון, נקראת, נקראת בערבית ספרותית בשם דומה לאתון (בערבית מדוברת, לא). דוגמה אחרת: המילה בוהן או יד, שאינה נגמרת ב-ה ואינה נגמרת ב-ת, היא נקבה בשתי השפות. לעומת זאת, בין הצרפתית לאיטלקית, שהן גם כן שפות דומות, לא מתקיים קשר כזה בין המין הדקדוקי של שמות העצם.
בלעז משמש המונח gender לציון מין דקדוקי. מונח זה מתורגם לעברית כ"מגדר" בתחום מדעי החברה, אך יש לשים לב שכיום, המלה "מגדר" אינה משמשת בעברית לציון מין דקדוקי. יתר על כן, שאלת קיומו של מין דקדוקי בשפה נתונה נפרדת משאלת התייחסותה למגדר.
קיימות שפות (למשל הולנדית או דנית) בהן שני המינים הדקדוקיים הם "נייטרלי" (או "סתמי") או "כללי" (או "רגיל"), כשהאחרון כולל גם זכר וגם נקבה ללא הבחנה דקדוקית־מורפולוגית ביניהם. אף על פי שבהולנדית ההבחנה בין זכר לנקבה עודנה קיימת רשמית (בספרי דקדוק ובמילונים הולנדיים), מרבית דוברי השפה לא יודעים להבחין במינן של מילים המסווגות כבעלות מין רגיל, פרט לדוברי דיאלקט מאזורים בדרום הולנד[6].
שמות עצם של עצמים בעלי זוויג (מין ביולוגי) של זכר ונקבה (בעיקר בני אדם ובעלי חיים) הם גם בשפה בשתי צורות, לזכר ולנקבה. בעברית פעמים רבות נעשית הטיה מצורת הזכר לצורת הנקבה באמצעות הוספת הסיומת 'ה' (למשל: חתול וחתולה) או הסיומת 'ת' (למשל: חייל וחיילת). באנגלית מרבית שמות העצם הללו הם חסרי מין דקדוקי, כלומר משותפים לזכר ונקבה, אך לעיתים מתקיימת הבחנה, למשל באמצעות הסיומת ess (דוגמאות: prince – נסיך, princess – נסיכה; steward דייל, stewardess דיילת), הסיומת ine (דוגמה: hero – גיבור, heroine – גיבורה) או הסיומת ette (דוגמה: bachelor – רווק, bachelorette – רווקה). לעיתים משמשות מילים נפרדות לכל אחד מהמינים, למשל: בעברית: חתן וכלה; באנגלית: king – מלך, queen – מלכה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- נושא: מין דקדוקי, באתר האקדמיה ללשון העברית
- רינה בן שחר, מה זה מין ומי צריך את זה בכלל?, בבלוג "הזירה הלשונית", 21 בינואר 2015
- "קולולושה" פרק 15: שולחן, אינטרנט, שמש – למה יש זכר ונקבה בדברים דוממים? / עם ד"ר קרן דובנוב
- מין דקדוקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרן דובנוב, לא להקריב את השפה על מזבח שוויון פורמלי מדומה, באתר הארץ, 5 במאי 2022
הערות שוליים
- ^ "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" – ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ט'
- ^ "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים" – ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"א
- ^ "לפעמים השמש זכר, לפעמים נקבה, / לפעמים אנחנו שניים, לפעמים יותר מרבבה." – יהודה עמיחי, מילות השיר "דרך שתי נקודות", באתר שירונט
- ^ משנה, מסכת מעילה, פרק ג', משנה ו'
- ^ Shatz, I. (2015). Using color coding techniques when teaching Hebrew as a foreign language. Hed Ha’Ulpan Ha’Hadash, 104, 34-40.
- ^ Haeseryn, W., Romijn, K., Geerts, G., de Rooij, J., & van den Toorn, M. C. (1997). Algemene nederlandse spraakkunst. Groningen/Deurne: Martinus Nijhoff Publishers uitgevers/Wolters Plantyn.
מין דקדוקי37786264Q162378