שטן
שָׂטָן הוא מלאך רשע ומקטרג, המוזכר בתנ"ך.
ביהדות
המילה "שטן" מופיעה בתנ"ך לראשונה במשמעות של "מכשול" (”ויתיצב מלאך ה' בדרך, לשטן לו”[1]), ובהמשך כ"אויב" (”ויקם ה' שטן לשלמה, את הדד האדומי”[2]), בספר איוב, ספר זכריה,[3] ובספר דברי הימים[4] המאוחרים יותר, מופיע השטן באופן מובהק כדמות עצמאית ובשמו המפורש, אם כי גם בספר תהילים[5] הוא מופיע, אך באופן שניתן לפרשנות אחרת. בשונה מהתיאור בדברי הימים בו השטן מסית את דוד לערוך מפקד, בספר שמואל ב' מיוחסת ההסתה כביכול לה' בעצמו,[6] וגם מופיע "מלאך המשחית בעם" והורג בהם במצוות ה'.[7]
משמעות המילה "שטן" היא "השוטה מן הדרך", שכן אחד מתפקידיו (ראו להלן) הוא להסיט את האדם מדרך הישר.[8] יש מאידך גם משמעות גם לשורש שט"ן - שטנה, שנאה.
השטן מוזכר בספר תהילים פרק ק"ט "תחת-אהבתי ישטנוני ואני תפלה: וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי: הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו:" באותו פרק שורש המילה שטן (ש.ט.נ) מופיע עוד פעם. כפי שנראה מפסוקים אלו, דוד המלך השתמש במונח "שטן" כאויב אנושי, בדומה להופעתו בימי שלמה בנו כלפי אויביו הדד האדומי[9] ורזון בן אלידע.[10] עם זאת, יש מפרשים שבמילים "ושטן יעמד על ימינו", מתייחס דוד למשמעות ה"מלאכית" של השטן, כמקטרג. לכן הוא מקלל את אויביו, בכך שהשטן יעמוד על ימינם, דהיינו, יהיה לצדם (ויקטרג עליהם) במשפט האלוקי.
השטן מוזכר בספר איוב ולאחר מכן בגמרא ובמדרשים, שם הוא נתפס לרוב כמלאך מקטרג, שעושה שליחויות ופורענות למען הקל, הוא מוזכר בין "בני האלוקים" המתייצבים לפני ה':”וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים, לְהִתְיַצֵּב עַל ה'; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם.” (ספר איוב, פרק א', פסוק ו').
על פי הקטעים לעיל, בהקשר לדוד המלך ולאיוב, ניתן להציע שהשטן ממלא תפקיד של לנסות את בני האדם, כאשר מלכתחילה הוא פיתה את אדם וחווה בגן עדן לסטות מדרך אלוקים, בהיותו בדמות הנחש (בראשית פרק ג' 13-1).[11]
'השטן' משמש ככינוי למלאך שיש לו מספר תפקידים:
- להמית בני אדם בשליחות ה', כך למשל מתואר שהקב"ה שולח את השטן להביא את נשמתו של משה. (מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה י).
- לקטרג בבית דין של מעלה. (מדרש רבה שמות פרשה יח פסקה ה) במיוחד כאשר האדם חוטא כמו למשל בחטא העגל. (מדרש רבה שמות פרשה מג פסקה א') או בשעת סכנה. (מדרש זוטא קהלת פרשה ג').
- להלשין ולקטרג בפני אלוקים על מעשה בני האדם. כך הוא מתואר כמי שהלשין על ישראל שנהנו מסעודת אחשוורוש. (מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג )
- כדמות שמפתה בני אדם לחטוא ולעבור על ציויו של הקל, כמו בסיפור נח, שם הוא מפתה אותו לטעת כרם ולהשתכר. (מדרש תנחומא בראשית פרק יג) וכמו בסיפור אברהם, בו הוא מנסה להניא אותו מעקדת יצחק. (מדרש תנחומא וירא פרק כ"ב).
- כדמות שמפתה את האדם לחטוא ואחר כך מקטרגת עליו אצל ה' ואחר כך ממיתה אותו בעבור חטאיו: "אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות" (מסכת בבא בתרא טז/א).
- תפקידים אחרים. במדרש תנחומא (תולדות פרק י"א) השטן נשלח למנוע מעשיו לחזור מוקדם כדי שיעקב יקבל את הברכות.
- כדמות שמתעמרת ומזיקה לבני אדם. כך הוא מתואר לאחר העקידה שכמי שמתחפש ליצחק ומבהיל את שרה בסיפור העקידה וגורם למותה. (מדרש תנחומא וירא פרק כג)
חז"ל תיקנו מספר תפילות כנגד השטן, באחת, כסיום לאחר התפילה הוא מופיע כ"שטן המשחית"[12] ובשנייה בברכת האורח מופיעה הבקשה: "ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו".[13] בקריאת שמע שעל המיטה שאומרים לפני השינה, חז"ל תקנו לומר את הפסוק מספר זכריה (ג' פסוק ב'), כהגנה מפני היזקו בלילה: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ”. הפסוק הבא בתפילה איננו מזכיר את השטן, אך רומז אליו: ”הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת” (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוקים ז'-ח') - הפחד בלילות הוא מהשטן.
בקבלה מכונה השטן גם סמא"ל, ובהקשרים מסויימים גם 'סטרא אחרא' (הצד האחר) בהתייחס לכוחות הטומאה.
שמותיו הנוספים של השטן ודמויות דומות אליו
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אליהו נגר, מאבק הרמב"ם בעבודה זרה ובאמונות התפלות, בתוך: מסורה ליוסף. עמ' 204
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שטן |
 ציטוטים בוויקיציטוט: שטן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שטן |
- שטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ב
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק י"ד
- ^ ספר זכריה, פרק ג', פסוקים א'-ב'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק א'
- ^ ספר תהלים, פרק ק"ט, פסוק ו'
- ^ "וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה" (שמואל ב פרק כד פסוק א)
- ^ "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲוַרְנָה הַיְבֻסִי." ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק ט"ז
- ^ הרמב"ם סובר ש'השטן' הוא כוח הדמיון, והוא המטה את האדם מדרך האמת (נגזר מ 'שטה מעליו ויעבור'). מורה נבוכים ג,כב
- ^ "וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי: מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא, בֶּאֱדוֹם" (מלכים א, יא יד).
- ^ "וַיָּקֶם אֱלֹקִים לוֹ שָׂטָן, אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע: אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ-צוֹבָה אֲדֹנָיו: וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם; וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק: וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד; וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם" (מלכים א, יא כג-כה)
- ^ בראשית י"ג 13 : "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל. "
- ^ בבלי, ברכות דף טז/ב
- ^ בבלי, ברכות דף מו/א
- ^ בבלי בבא בתרא, טז, א
37579953שטן