מעשה ניסים

מעשה ניסים הוא תואר לפעולת נס, והוא גם שמו של תוצר הנס. בהלכה יש "איסור הנאה ממעשה ניסים" למעט בכמה אופנים, וישנה חקירה בשאלת מעמדם של תוצרי הניסים השונים.

סוגי הניסים

נס הוא תואר הניתן לכמה סוגים של מקרים. פעולת נס שגורמת לחפץ כלשהו להיות, יכולה לגרום לכך בכמה אופנים: הנס יכול ליצור "יש מאין", "יש מיש" - כלומר להגדיל כמות קטנה של דבר, או "להביא" ממקום רחוק.

המן הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במדבר לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל, ה"מן" הוא דוגמה לנס שיצר "יש מאין". דוגמה נוספת היא בריאה על ידי לימוד בספר יצירה כמובא בגמרא. דוגמה לנס שיצר "יש מיש" הוא "נס אסוך השמן" שעשה אלישע הנביא לאשת עובדיה.

דבר שהתרבה בנס

בדרכי תשובה חוקר האם דבר איסור שהתרבה על ידי נס, נחשב כולו לאיסור. למשל איסור מועט שהתרבה והתערב בהיתר, כמה צריך שיהא בהיתר כדי לבטלו.

נידון זה הוא קדום יותר, וכך מביא רבי דוד קמחי (רד"ק) לגבי השמן שנתרבה בנס על ידי אלישע, ציטוט מהתוס': "וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת ליה לנביא דה' "אית עלי עישור מהאי מישחא או לא"?, אמר לה :בעלך זן נביאיא דה' במילתא דליכא עליה עישורא ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא".

באחרונים הסתפקו אם דווקא במקרה ההוא לא היתה צריכה לעשר, או שתמיד בכל דבר שהתרבה על ידי נס אין צורך לעשרו. כמה אחרונים הוכיחו שכל דבר שמתרבה ממשהו ולא יש מאין, דינו כמו הדבר ממנו התרבה. כך כתבו בכלי חמדה (ויקהל ה), ובהערות "נשמת אברהם" שעל ספר חסידים גם בתפארת ישראל על המשניות כתב שדבר שהתרבה דין הריבוי כדין הכמות המקורית.

אמנם מובא בשם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, שגם למשל שמן שהתרבה משמן זית קיים, - עדיין אינו מוגדר "שמן זית" אלא "שמן נס", ופסול להדלקה במקדש.

נס יש מאין

בתלמוד בבלי (מנחות סט:) הסתפק ר' זירא "חיטין שירדו בעבים מהו". כלומר, חיטים שירדו בעננים האם הם כשרים בבית המקדש. והגמ' אומרת שלמנחות ודאי כשרים, אלא הספק הוא האם כשרים לקרבן שתי הלחם, שכתוב עליו "ממושבותיכם תביאו". רש"י מסביר שהכוונה לחיטים שנשאבו על ידי העננים, אך תוספות מסביר שהם נוצרו על ידי נס.

מהגפ"ת הנ"ל, האחרונים הוציאו כללים בגדרי מעשה ניסים. הראי"ה קוק כתב שלשיטת רש"י חיטים שנוצרו על ידי נס אינם נחשבים "חיטים" כלל, ואף למנחות יהיו פסולים. בכלי חמדה (פר' ויקהל אות ה) כותב שאף לשיטת התוספות זה כשר למנחות רק בגלל שהאדם טחן את החיטים ועשה מהם את הקמח למנחות, אך קמח או שמן שנוצרו בנס "יש מאין", יהיו פסולים.

סוגי ניסים נוספים

גם על ניסים שלא יצרו דבר, הסתפקו האחרונים בהגדרה ההלכתית של תוצאות הנס. למשל נס של עמידת השמש, האם הזמן הנוסף נחשב כאותו יום שהוא התארך, או שבאמת התאריך מתחלף כעבור 24 שעות כמו בשאר ימות השנה, אף שהשמש לא שקעה.

איסור הנאה ממעשה ניסים

מקור האיסור

בתנ"ך ובתלמוד בבלי מסופרים כמה סיפורים על ניסים, שאנשים נהנו בתוצאות הנס. אולם בסיפורים אחרים בתלמוד בבלי כתוב שאסור להנות ממעשה ניסים:

• במסכת תענית, דף כ"ד עמוד א' מסופר על אלעזר איש בירתא (יש גורסים רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא) שכשגבאי הצדקה היו רואים אותו, היו בורחים ממנו, כי הוא היה נותן להם תמיד את כל מה שיש לו. יום אחד הלך לקנות נדוניה לביתו, ופגש את גבאי הצדקה, וכששמע שהם אוספים נדבות לחתונת יתומה, נתן להם את כספו, והשאיר רק זוז אחד. הוא קנה בזה חיטים ושָׂם באוצר, ואשתו נכנסה לשם וראתה שהאוצר מלא והדלת לא נפתחת מרֹב תבואה, באה בתו לבית המדרש וספרה לו מה עשה לו אוהבו (הקב"ה), אמר לה "העבודה (לשון שבועה) הרי הם הקדש ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל". רש"י מסביר משום שזה "מעשה ניסים", ואסור לאדם להנות ממעשה ניסים כמו שכתוב בגמרא (שם כ:) "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו".
• בהמשך הגמרא שם מסופר על רב יהודה שראה שזלזלו בלחם ואמר שנראה שיש שובע בעולם, "יהיב עיניה" ונהיה רעב. ביום אחר יצא לשוק וראה הרבה אנשים סביב קערת תמרים ואמר שנראה שיש רעב, וכשחלץ מנעל אחד (בשביל להתפלל לה' שיפסיק הרעב), מיד ירדו גשמים, ומלאכים לקחו חול ומלאו אוניה וזה נהפך לקמח סולת. הגמרא מספרת שרב יהודה אסר על העם להנות מזה, כי זה מעשה ניסים, ולמחרת באה אוניה אחרת עם קמח נוסף שאינו מנס. בסיפור זה כתב רש"י "ובמה שאפשר להתרחק ממעשה ניסים, יותר טוב ונכון". ולא כסיפור קודם שם כתב רש"י "אסור לאדם להנות ממעשה ניסים".

מקורות להיתר

אולם בסיפורים אחרים כתוב שנעשה נס ואנשים נהנו ממנו:

• בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ה עמוד א' מסופר על רבי חנינא בן דוסא שבני ביתו היו רגילים בניסים, והתנור נתמלא לחם מעצמו, והחומץ דלק בנר. ולא מוזכר שם כלל עניין שלא ליהנות ממעשה ניסים.
• נס פך השמן בחנוכה - מסופר בגמרא (שבת כא:) שנעשה נס והשמן דלק עוד שבעה ימים, ולא היתה בזה בעיה מצד דין "ממשקה ישראל".
• דומה לזה כתוב בגמרא מנחות סט ב לגבי חיטים שירדו מהעננים על ידי נס (לפירוש תוס'), שהם כשרים למנחות.
• בתנ"ך מסופרים כמה ניסים, שאנשים נהנו מהם ולא נאמר שם הכלל שאסור ליהנות ממעשה ניסים. כמו המן שאכלו בני ישראל במדבר, והמים שהם שתו מבארה של מרים, ואשת עובדיה שמכרה את השמן שנוצר בנס אסוך השמן וחיתה מזה היא ובניה.

גישות שונות בגדר האיסור

ביישוב השאלות הללו, ובהגדרת הכלל מתי מותר ליהנות ממעשה ניסים ומתי אסור, נאמרו באחרונים כמה כללים:

• על ידי ציווי: לגבי ניסי התנ"ך, ברור שנס שנעשה בשביל מטרה מסוימת על ידי נביא, מותר ליהנות ממנו כהוראת הנביא. בעל חידושי הרי"ם אף כתב שלכן נאמר בתורה במן "הנני ממטיר לכם".
• למצוה: לגבי חנוכה ומנחות, יש לומר על פי הכלל שמצוות לאו להנות ניתנו. ואין בזה בעיה של ממשקה ישראל. טעם נוסף להתיר למצוה כתב בשו"ת מנחת אלעזר שהסיבה שלא ראוי להנות מנס הוא משום שאין זה מכובד שישתמש לצרכיו בניסים, אך לצורך מצוה זה מכובד.
• נעשה לרבים: בספר נחל קדומים ובמצפה איתן כתבו שאין איסור להנות מנס שנעשה לרבים, כמו נס חנוכה והמן.
• דוקא נס שביקש עליו: ובשו"ת בית שערים כתב שדווקא נס שביקש עליו אז אין ראוי להנות ממנו והוא מנכה מזכויותיו, אך נס שהקב"ה עשה עמו בלא שביקש, אין שום בעיה בהנאתו.
• רק הגיע בנס ולא נוצר ממש: ובספר בן יהוידע חילק עוד שני חילוקים, א' יש לחלק בין אם הדבר נוצר בנס או רק הגיע למקום אחר על ידי נס,
• רק אכילה ושתייה אסור: ועוד כתב שם שיש לחלק בין אכילה ושתייה של הנוצר בנס לבין שאר הנאות, שאכילה ושתייה יותר לא ראוי שיעשה כי מכניס לגופו ומכלה את הדבר.
• רק יש מאין אסור, ולא ריבוי: ובספר ישרש יעקב כתב לחלק שרק יצירה על ידי נס אין ראוי להנות מזה, אך ריבוי של דבר קיים מותר.
• בשעת הדחק מותר: ובתפארת ישראל כתב "ואין להקשות נמי הרי אין ליהנות ממעשה נסים (כתענית כ"ד:) דנראה לי דשעת הדחק שאני, וכן מצינו הרבה בש"ס".

ראו גם

• קושיית הבית יוסף על חנוכה
• תפילת שווא

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.