מעשה ניסים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מעשה נסים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה ניסים הוא תואר לפעולת נס, והוא גם שמו של תוצר הנס. בהלכה יש "איסור הנאה ממעשה ניסים" למעט בכמה אופנים, וישנה חקירה בשאלת מעמדם של תוצרי הניסים השונים.

סוגי הניסים

נס הוא תואר הניתן לכמה סוגים של מקרים. פעולת נס שגורמת לחפץ כלשהו להיות, יכולה לגרום לכך בכמה אופנים: הנס יכול ליצור "יש מאין",[1] "יש מיש" - כלומר להגדיל כמות קטנה של דבר, או "להביא" ממקום רחוק.[2]

המן הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במדבר לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל, ה"מן" הוא דוגמה לנס שיצר "יש מאין". דוגמה נוספת היא בריאה על ידי לימוד בספר יצירה כמובא בגמרא.[3] דוגמה לנס שיצר "יש מיש" הוא "נס אסוך השמן" שעשה אלישע הנביא לאשת עובדיה.

דבר שהתרבה בנס

בדרכי תשובה[4] חוקר האם דבר איסור שהתרבה על ידי נס, נחשב כולו לאיסור. למשל איסור מועט שהתרבה והתערב בהיתר, כמה צריך שיהא בהיתר כדי לבטלו.

נידון זה הוא קדום יותר, וכך מביא רבי דוד קמחי (רד"ק)[5] לגבי השמן שנתרבה בנס על ידי אלישע, ציטוט מהתוס': "וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת ליה לנביא דה' "אית עלי עישור מהאי מישחא או לא"?, אמר לה :בעלך זן נביאיא דה' במילתא דליכא עליה עישורא ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא".

באחרונים הסתפקו[6] אם דווקא במקרה ההוא לא היתה צריכה לעשר, או שתמיד בכל דבר שהתרבה על ידי נס אין צורך לעשרו.[7] כמה אחרונים הוכיחו שכל דבר שמתרבה ממשהו ולא יש מאין, דינו כמו הדבר ממנו התרבה. כך כתבו בכלי חמדה (ויקהל ה), ובהערות "נשמת אברהם" שעל ספר חסידים[8] גם בתפארת ישראל על המשניות כתב שדבר שהתרבה דין הריבוי כדין הכמות המקורית.[9]

אמנם מובא[10] בשם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, שגם למשל שמן שהתרבה משמן זית קיים, - עדיין אינו מוגדר "שמן זית" אלא "שמן נס", ופסול להדלקה במקדש.[11]

נס יש מאין

בתלמוד בבלי (מנחות סט:) הסתפק ר' זירא "חיטין שירדו בעבים מהו". כלומר, חיטים שירדו בעננים האם הם כשרים בבית המקדש. והגמ' אומרת שלמנחות ודאי כשרים, אלא הספק הוא האם כשרים לקרבן שתי הלחם, שכתוב עליו "ממושבותיכם תביאו". רש"י מסביר שהכוונה לחיטים שנשאבו על ידי העננים,[12] אך תוספות מסביר שהם נוצרו על ידי נס.

מהגפ"ת הנ"ל, האחרונים הוציאו כללים בגדרי מעשה ניסים. הראי"ה קוק[13] כתב שלשיטת רש"י חיטים שנוצרו על ידי נס אינם נחשבים "חיטים" כלל, ואף למנחות יהיו פסולים. בכלי חמדה (פר' ויקהל אות ה) כותב שאף לשיטת התוספות זה כשר למנחות רק בגלל שהאדם טחן את החיטים ועשה מהם את הקמח למנחות, אך קמח או שמן שנוצרו בנס "יש מאין", יהיו פסולים.

סוגי ניסים נוספים

גם על ניסים שלא יצרו דבר, הסתפקו האחרונים בהגדרה ההלכתית של תוצאות הנס. למשל נס של עמידת השמש, האם הזמן הנוסף נחשב כאותו יום שהוא התארך, או שבאמת התאריך מתחלף כעבור 24 שעות כמו בשאר ימות השנה, אף שהשמש לא שקעה.[14]

איסור הנאה ממעשה ניסים

מקור האיסור

בתנ"ך ובתלמוד בבלי מסופרים כמה סיפורים על ניסים, שאנשים נהנו בתוצאות הנס. אולם בסיפורים אחרים בתלמוד בבלי כתוב שאסור להנות ממעשה ניסים[15]:

  • במסכת תענית, דף כ"ד עמוד א' מסופר על אלעזר איש בירתא (יש גורסים רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא) שכשגבאי הצדקה היו רואים אותו, היו בורחים ממנו, כי הוא היה נותן להם תמיד את כל מה שיש לו. יום אחד הלך לקנות נדוניה לביתו, ופגש את גבאי הצדקה, וכששמע שהם אוספים נדבות לחתונת יתומה, נתן להם את כספו, והשאיר רק זוז אחד. הוא קנה בזה חיטים ושָׂם באוצר, ואשתו נכנסה לשם וראתה שהאוצר מלא והדלת לא נפתחת מרֹב תבואה, באה בתו לבית המדרש וספרה לו מה עשה לו אוהבו (הקב"ה), אמר לה "העבודה (לשון שבועה) הרי הם הקדש ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל". רש"י מסביר משום שזה "מעשה ניסים", ואסור לאדם להנות ממעשה ניסים כמו שכתוב בגמרא (שם כ:) "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו".
  • בהמשך הגמרא שם מסופר על רב יהודה שראה שזלזלו בלחם ואמר שנראה שיש שובע בעולם, "יהיב עיניה" ונהיה רעב. ביום אחר יצא לשוק וראה הרבה אנשים סביב קערת תמרים ואמר שנראה שיש רעב, וכשחלץ מנעל אחד (בשביל להתפלל לה' שיפסיק הרעב), מיד ירדו גשמים, ומלאכים לקחו חול ומלאו אוניה וזה נהפך לקמח סולת. הגמרא מספרת שרב יהודה אסר על העם להנות מזה, כי זה מעשה ניסים, ולמחרת באה אוניה אחרת עם קמח נוסף שאינו מנס. בסיפור זה כתב רש"י "ובמה שאפשר להתרחק ממעשה ניסים, יותר טוב ונכון". ולא כסיפור קודם שם כתב רש"י "אסור לאדם להנות ממעשה ניסים".

מקורות להיתר

אולם בסיפורים אחרים כתוב שנעשה נס ואנשים נהנו ממנו:

גישות שונות בגדר האיסור

ביישוב השאלות הללו, ובהגדרת הכלל מתי מותר ליהנות ממעשה ניסים ומתי אסור, נאמרו באחרונים כמה כללים:

  • על ידי ציווי: לגבי ניסי התנ"ך, ברור שנס שנעשה בשביל מטרה מסוימת על ידי נביא, מותר ליהנות ממנו כהוראת הנביא. בעל חידושי הרי"ם אף כתב שלכן נאמר בתורה במן "הנני ממטיר לכם".
  • למצוה: לגבי חנוכה ומנחות, יש לומר על פי הכלל שמצוות לאו להנות ניתנו. ואין בזה בעיה של ממשקה ישראל.[16] טעם נוסף להתיר למצוה כתב בשו"ת מנחת אלעזר[17] שהסיבה שלא ראוי להנות מנס הוא משום שאין זה מכובד שישתמש לצרכיו בניסים, אך לצורך מצוה זה מכובד.
  • נעשה לרבים: בספר נחל קדומים[18] ובמצפה איתן[19] כתבו שאין איסור להנות מנס שנעשה לרבים, כמו נס חנוכה והמן.
  • דוקא נס שביקש עליו: ובשו"ת בית שערים[20] כתב שדווקא נס שביקש עליו אז אין ראוי להנות ממנו והוא מנכה מזכויותיו, אך נס שהקב"ה עשה עמו בלא שביקש, אין שום בעיה בהנאתו.
  • רק הגיע בנס ולא נוצר ממש: ובספר בן יהוידע[21] חילק עוד שני חילוקים, א' יש לחלק בין אם הדבר נוצר בנס או רק הגיע למקום אחר על ידי נס,
  • רק אכילה ושתייה אסור: ועוד כתב שם שיש לחלק בין אכילה ושתייה של הנוצר בנס לבין שאר הנאות, שאכילה ושתייה יותר לא ראוי שיעשה כי מכניס לגופו ומכלה את הדבר.[22]
  • רק יש מאין אסור, ולא ריבוי: ובספר ישרש יעקב כתב לחלק שרק יצירה על ידי נס אין ראוי להנות מזה, אך ריבוי של דבר קיים מותר.[23]
  • בשעת הדחק מותר: ובתפארת ישראל[24] כתב "ואין להקשות נמי הרי אין ליהנות ממעשה נסים (כתענית כ"ד:) דנראה לי דשעת הדחק שאני, וכן מצינו הרבה בש"ס".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ ברמב"ן כתב ש'יש מאין' נוצר רק בזמן בריאת העולם, ומאז נוצר רק יש מיש.
  2. ^ בגמרא מבואר לגבי "כשפים" שבזה נבדל "מעשה שדים" מ"מעשה כשפים", שהשדים רק מביאים ממקום רחוק, ולא יוצרים כמו הכשפים.
  3. ^ סנהדרין סה ב: "רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה"
  4. ^ יו"ד סי' צ"ט ד' סקכ"ד
  5. ^ מלכים ב' פרק ד' פס' ז'.
  6. ^ ראו גם מחזיק ברכה לחיד"א (או"ח תרע"ז ג'), ושיורי ברכה שם.
  7. ^ יתכן שרק היא לא היתה צריכה לעשר כי הנס נעשה משום מה שזן והוא זן בצורה שהם לא היו צריכים לעשר, אך יתכן שכל נס אין צריך לעשר, ואלישע אמר לה שכיון שבעלה זן בצורה שהם לא היו צריכים לעשר, לכן גם הקב"ה גמל לה בנס שאין צריך אף פעם לעשרו.
  8. ^ סי' קנ"א, דפוס פארמא. ומביא את הרד"ק הנ"ל, ואומר שלכן אין חשש להתפלל את ברכת הכרי: "יהי רצון שיהא ברכה בכרי" (תענית ח ב) שכיון שהתרבה מתוך הקיים שהוא טבל, דינו כטבל ולא תהיה הפרשה מהפטור על החיוב. הוכחה זו הובאה גם בכלי חמדה (ויקהל ה).
    בנשמת אברהם שם מקשה מתוס' (תענית ח:) שהמתברך הוא הפקר ומותר לשדים לקחת זאת, וא"כ שוב קשה שזה פטור ממעשר ואיך אומר שתשלח ברכה בכרי הזה. ומתרץ שהתרבה בכל חיטה ולא במספר החיטים, וכגיטין מז:, ועוד מיישב שבהפקר זה אין יד כולם שוה בו (ראו ירושלמי מעשרות א א: 'יצא לקט שידך וידו שוין בו') ולכן אין בו פטור ממעשר. וראו עוד מה שכתב בסימן תתתת"מ (ד"פ) באות ב'.
  9. ^ בירושלמי (ירושלמי יומא ד ד) איתא "זהב פרווים ...ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות כי הא דתנן (משנה מדות ג) גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל". ובתפארת ישראל כתב שהעודף על צורך בדק הבית, התפרנסו ממנו עניי הכהנים (כיומא לט ב) ואף שגדולי הקדש אסורים (פסחים נו ב) וכשגדל מנס אינו גרוע יותר, יש לומר שגוף הנדבות היו על דעת כן.
  10. ^ בספר המועדים בהלכה להגרש"י זוין (הוצאת מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תשמג, עמ' קפט)
  11. ^ יש המביאים ראיה לשיטה זו, מדברי חז"ל (המובאים ברד"ק הנ"ל) שאין חיוב לעשר מהשמן שהתרבה אצל אלישע. והטעם הוא משום שאיננו "גדולי קרקע". אך בכלי חמדה שם הסביר את הדברים באופן אחר.
    לדיון והרחבה במחלוקת זו ראה: כלי חמדה שם; טל אורות מאת הרב שלמה אבינר (בראשית); פרקי השנה מאת הרב צבי יברוב (ח"א פרק לא עמ' קעה-קעט), ברכי נפשי (ח"ב - שמות - עמ' קכז-קעט) בשם הרב יוסף שלום אלישיב
  12. ^ לשון רש"י: "שירדו בעבים - עם המטר כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מליאה חטין". וכנראה הכוונה על ידי סופה.
  13. ^ אגרות הראי"ה, ח"ג, סי' תשצז, עמ' עה; - מובא במאורות הראי"ה חנוכה, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קיא
  14. ^ ראו הנידון בספר חבצלת השרון על התורה (שמות עמ' תתמ"ד-ה'), וראו גם שו"ת תשב"ץ חלק ג' סי' רמ"ה.
  15. ^ אזכור נוסף הוא בסיפור הגמרא (ב"מ פה:) ששמואל ריפא את רבי מכאבי העיניים שהיו לו, וכתב שם בהגהות יעב"ץ "אע"ג דהוה אליהו שכיח גביה (מצוי אצלו), לא ביקש ממנו רפואה, שאין ליהנות ממעשה ניסים".
  16. ^ בשו"ת בית יצחק (יו"ד קמ"ב) כתב שלא חייבים שיהיה 'מן המותר בפיך' בכל המצוות.
  17. ^ ח"ב סי' ע"ח אות י"ג
  18. ^ פרשת בשלח
  19. ^ תענית שם, ואומר שלפי"ז מובן שאין סתירה ברש"י כד. וכד: אם יש איסור ממש או שרק טוב ונכון להתרחק.
  20. ^ או"ח רל"ח
  21. ^ חולין צא:
  22. ^ וכך מסביר את יעקב אבינו ששכב על האבנים ששם מראשותיו ונהפכו לאחת. גם נס חנוכה מובן לפי זה.
  23. ^ הובא בספר אוצרות התורה (הרב אליהו חיים כהן) על חנוכה, ומובן לפי זה איך נהנו בחנוכה, ועפי"ז כתב בספר אוצרות התורה (שם) על הסיפור של רבי חנינא בן דוסא בתענית כה. שהחומץ דלק, שאין זה נקרא יצירה חדשה. וראו עוד בעניין זה ב'אוצרות התורה' בראשית עמ' ל"ג, ו'מקראי קדש' לגרצ"פ פרנק ענייני חנוכה.
  24. ^ מדות סופ"ג שהובא לעיל

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.