מערת לה פסייגה

מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד

אתר מורשת עולמית

אחת הכניסות למערת לה פסייגה
אחת הכניסות למערת לה פסייגה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 1, 3
מדינה
קואורדינטות	43°17′20″N 3°57′58″W
(למפת ספרד מוגדלת)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה מערת לה פסייגה (למפת ספרד רגילה)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה מערת לה פסייגה (למפת קנטבריה רגילה)   סנטנדר טורלבגה קסטרו אורדיאלס ריינוסה מפרץ ביסקאיה חבל הבסק. קסטיליה ולאון אסטוריאס מערת לה פסייגה (למפת קנטבריה מוגדלת)   סנטנדר טורלבגה קסטרו אורדיאלס ריינוסה מפרץ ביסקאיה חבל הבסק. קסטיליה ולאון אסטוריאס מערת לה פסייגה

מערת לה פסייגה (בספרדית: Cueva de La Pasiega) היא אתר ארכאולוגי במועצה העירונית פואנטה וייסגו בקהילה האוטונומית קנטבריה בצפון ספרד. ביולי 2008 היא נכללה באתר המורשת העולמית "מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד" של ארגון אונסק"ו.

המערה שוכנת על המדרון הדרומי של הר קסטיו, באמצע עמק הנהר פאס , והיא אחת מהמערות במכלול המכונה "המערות של מונטה קסטיו" (Las cuevas del monte Castillo) הכולל גם את מערת אל קסטיו, מערת לאס מונדאס ומערת לאס צ'ימנאס. מערות מונטה קסטיו מהוות סדרה שלמה להפליא, הן מבחינת התרבות החומרית של התקופה הפלאוליתית והן מבחינה אמנותית. לה פסייגה היא בפועל גלריה גדולה, באורך של יותר מ-120 מטר, ששיפועה פחות או יותר מקביל למדרון ההר, ונפתחת לפני השטח בשישה מקומות שונים: שישה פתחים קטנים שרובם, למעט שניים, חסומים. הגלריה הראשית היא באורך של כ-70 מטר ונפתחת לגלריות משניות עמוקות יותר, מפותלות ויוצרות מבוכים, שבמקומות מסוימים מתרחבות ליצירת תאים גדולים. כך מתייחסים ל"חדרים II-VIII", החדר המכונה "גלריה B", או "חדר 11" של "גלריה C", כולם עם עיטורים פלאוליתיים. שני החדרים האחרונים מכילים כמה מקומות מקודשים שמוזכרים בהמשך.

השרידים המתועדים שייכים בעיקר לשלהי תקופת התרבות הסולוטרנית ותחילת תקופת התרבות המגדלנית, אם כי נתגלו גם פריטים ישנים יותר. ברחבי המערה יש קירות רבים עם ציורים ועם דמויות חקוקות או חרותות. הם מייצגים סוסים, איילים (זכר ונקבה) ובקר. ישנם גם הרבה סמלים מופשטים (אידיומורפים).

גילוי המערה

מפות המערות במכלול המערות של מונטה קסטיו

אחת הכניסות החסומות למערה

עימות בקר מול סוס (A-B בטרמינולוגיה של לרואה-גוראן)

את הגילוי המדעי של מערת לה פסייגה ניתן לזקוף לזכות הארכאולוגים הגרמנים ורנר והוגו אוברמאייר . בזמן שחפרו את מערת אל קסטיו בשנת 1911, הם קיבלו ידיעות כי העובדים יודעים על מערה אחרת בסביבה, שהכפריים כינו אותה "לה פסייגה". החוקרים אישרו במהרה כי המערה מכילה ציורי סלע. מאוחר יותר, החלו הכומר והארכאולוג הצרפתי אנרי בריי (Henri Breuil‏; 1961-1877), הוגו אוברמאייר והארכאולוג הספרדי ארמיליו אלקלדה דל ריו (Hermilio Alcalde del Río, 1947–1866) במחקר שיטתי על המערה. עם זאת, המחקר לא הסתיים בשל העבודה המתמשכת של ברוי על המגנום אופוס שלו. נדרשה מונוגרפיה נפרדת, והיא התפרסמה ב-1913. המחקר היה קריטי לקידום המדע הפרהיסטורי בספרד.

בעשור שלאחר מכן, השתתף אלקלדה דל ריו באופן מלא בפרויקט הבינלאומי בחסות "המכון לפלאונטולוגיה של האדם" (Institut de paléontologie humaine) מפריז אותו הובילו האב ברוי וה. אוברמאייר. זו התקופה בה התגלתה מערת לה פסייגה. זהו הרגע החשוב ביותר במחקר אמנות הסלע של קנטבריה. פירות עמל זה היו אמורים להופיע בפרסומים המשותפים המונומנטליים על מערות האזור שהתפרסמו במונקו, בעבודה הכללית (אלקלדה דל ריו, ברוי וסיירה, 1911), ובאופן ספציפי על לה פסייגה (אלקלדה דל ריו, ברוי, אוברמאייר).

— חואקין גונסאלס אצ'גאראי

בשנת 1903 גילה אלקלדה דל ריו את מערת אל קסטייו, וכאמור, אוברמאייר ביצע בה חפירות בין 1910 ל-1914. החפירות בה נמשכו בתקופות שונות, לסירוגין, עד לתקופתנו על ידי ארכאולוגים מוסמכים. החפירה האחרונה נערכה על ידי הארכאולוגים רודריגו דה בלבין ברמן (Rodrigo de Balbín Behrmann) וססאר גונסאלס סאינס (César González Sainz). לאחר גילוי "לה פסייגה" והחפירות הראשוניות, כמעט שלא ביקרו באזור, בעיקר בגלל הנסיבות ההיסטוריות הקשות של ספרד בשנות השלושים. לאחר מכן, בשנת 1952, בזמן שהכינו את השטח לנטיעה של חורשת אקליפטוסים, נמצאה מערה נוספת עם אוצר מטבעות קטן מהמאה ה-17 ולכן המערה החדשה נקראה מערת לאס מונדאס (מערת המטבעות). עם זאת, נמצא בה מקום מקודש עם שרטוטים וציורים חשובים. לאור זאת, הסיק המהנדס אלפרדו גרסיה לורנסו (Alfredo García Lorenzo) כי בהר מונטה קסטיו יש סודות נוספים. לפיכך הוחל בסקר גאולוגי שהביא שנה שלאחר מכן לגילוי מערה אחרת עם ציורי סלע, מערת לאס צ'ימנאס ("הארובות"), וגם מערות קטנטנות אחרות בעלות חשיבות פחותה כמו "לה פלצ'ה", "קסטניירה", "לאגו" וכו'.

השרידים הארכאולוגיים של מערת לה פסייגה

במערה נתגלו שרידים מתקופות התרבות הסולוטרנית והתרבות המגדלנית הראשונות של קנטבריה, מה שהיווה את הבסיס לכרונולוגיה של ציורי הקיר. החפירות במערה ישנות, בפעם האחרונה הן נערכו על ידי ד"ר חסוס קרבאיו (Jesus Carballo) בשנת 1951. בשכבה התחתונה התגלו חפצים שתפקודם לא ברור, ושנראו, על פי מאפייניהם, קשורים לתקופה המוסטרית. מעל שכבה זו הייתה שכבה מהתרבות הסולוטרנית עשירה יחסית בכלים אופייניים כמו ראשי רומחים. ניתן לייחס שכבה זו בוודאות לשלהי התקופה הסולוטרנית. השכבה האחרונה הייתה גם היא עשירה יחסית, עם כלי אבן שונים, סיכות וחפצי עצם מחוררים שיכולים להיות שייכים לתחילת התרבות המגדלנית. אומנם בהשוואה לעדויות הסטרטיגרפיות של אל קסטיו יש בלה פסייגה רצף ארכאולוגי מאורגן פחות, בכל מה שקשור לחומרים שנתגלו, ועם זאת, אין ספק שאין להמעיט בערכה בשל כך.

ציורי המערות

על פי השיטה שהציע הארכאולוג הצרפתי אנדרה לרואה-גוראן , ניתן להתייחס ל"לה פסייגה" כדוגמה טובה ל"מערה כמקום מקודש", או ליתר דיוק כאוסף מקדשים של תקופות שונות, מסודרים על פי דגמים מסוימים. למעשה רעיון זה התפתח במוחו של הפרהיסטוריון הצרפתי הנודע בדיוק כאשר ביקר במערות של קנטבריה, בזמן שהשתתף בקבוצת חוקרים זרים שחפרו במערת אל פנדו בשנות החמישים של המאה ה-20. "אני בהחלט יכול לאשר שמחקר אמנות הסלע בצפון ספרד היה מכריע ברעיונותיו של המאסטר, שמאז התפרסמו בזכות פרסומיו הרבים". עבור לרואה-גוראן, כוללת מערה מסוג זה היררכיה מרחבית או טופוגרפית מורכבת למדי שבה ניתן להבחין בקבוצות עיקריות של בעלי חיים (bos מול equus, היוצרים דואליות), התופסים את האזורים הבולטים ביותר או המועדפים ביותר, המושלמים על ידי בעלי חיים משניים (איילים, עזים וכו') ועוד מינים מזדמנים אחרים שעם זאת הממלאים את תפקידם המשני: מצד שני מקובל שהסמלים האידיומורפיים מופיעים באזורים היקפיים או שוליים, או באלה שקשה להגיע אליהם.

על סמך חלוקה זו קבע לרואה-גוראן שיטה לסמל את הציורים בצורה הבאה:

A: סוס הבית B: בקר הבית B1: ביזון B2: שור הבר C: בעלי חיים משניים C1: אייל C2: ממותה C3: יעל C4: אייל הצפון

אחרים הם P: דג S: סמל S1: סמל המציין זכר S2: סמל המציין נקבה M: כף יד או סימן בצורת יד H: דמות אנושית זכרית F: דמות אנושית נקבית ?: צורה או סימן (בלתי מזוהים)

בעלי חיים וסמלים תואמים, אם כן, לאותן נוסחאות בסיסיות, בינאריות לוגית ואף מוגנות על ידי העובדה שבעלי חיים מאותו המין מופיעים לעיתים קרובות בזוגות, זכר ונקבה, אם כי זה מורכב עד שאסור לנו להניח הסבר גרידא המבוסס על סמליות הפוריות; היסוד הראשון הוא נוכחותם של שני מינים A-B (ביזון-סוס); מול שני סוגים של סמלים, זכריים ונקביים, יש ניסיון לייחס לסוס ולביזון את אותו ערך סמלי או, לפחות, דו-ערכיות מאותו סוג כמו זה של סמלי שתי הקטגוריות (S1 ו-S2)

נטען שיש חריגים לכלל זה, גרסאות שונות רבות התלויות באזורים ובתקופות, שמשמעותם אינה ברורה לחלוטין במתווה הכללי שלהן, אך ניתן להסביר בצורה מסוימת, גם בלה פסייגה.

מפת מערת לה פסייגה

חואקין גונסאלס אצ'גאראי, ומאוחר יותר עמיתיו, ערכו כמה פעמים ספירה של מיני בעלי החיים המיוצגים על ידי הציורים, אחד המניינים כלל יותר מ-700 ציורים במערה, ובהם בין היתר, 97 איילים (69 נקבות ו-28 זכרים), 80 סוסים, 32 יעלים, 31 מיני בקר (17 ביזונים ו-14 שור הבר), שני איילי הצפון, חיה טורפת, צפיר האלפים, מגלוצרוס, עוף ודג. כמו כן ייתכן שמצוירת ממותה, ו-40 יצורים בעלי 4 גפיים שלא זוהו בוודאות. יש גם סמלים, כדוגמת אלו דמויי גג וסמלים אחרים מגוונים באופן מפתיע (יותר מ-130), וכוללים לעיתים קרובות דמויי אנוש, ומאות סימנים ועקבות של סימנים מחוקים למחצה.

גלריה A, מקום מקודש ראשון

מפת ומתווה של ציורי הסלע בגלריה A, המקום המקודש הראשון

כדי להיכנס לגלריה A יש צורך לרדת דרך בור, אך במקור אפשר היה להיכנס דרך כניסה אחרת, שכעת חסומה לחלוטין על ידי נטיפים ועל ידי התמוטטויות מבחוץ. הגלריה מגיעה לעומק של 95 מטר (מהכניסה הנוכחית), אך היא הולכת ומתכווצת ולא ניתן לדעת אם היא ממשיכה מעבר. אחרי הכניסה למערה עוברים כניסה חסומה מצד ימין, ובין עומק 60 עד 70 מטרים מופיע החיבור לגלריה B, מעט לפני אוסף התמונות המעניין ביותר.

ואז מעט מעבר ל-75 מטר מתחיל האזור המקודש, עם יותר מ-50 איילים (הרוב נקבות), סוסים (כמחצית המספר), והבקר (שור הבר וביזון) עוד פחות, ממוקמים במקומות הגלויים ביותר. במקדש זה נמצאו גם אנתרופומורף (דמות דמוית אנוש), סמלים בצורות קווים ונקודות, ריבוע וכמות גדולה של טקטיפורמים (צורה מלבנית, עם או בלי תוספות, עם או בלי חלוקות פנימיות), בערך כמו כמות האיילים.

ניתן לחבר את הציורים לקבוצות שונות תוך שימת לב, בעיקר, לקריטריונים של תיארוכים, אך גם לרצף טכני ותמטי. נראה שקבוצות אלה תואמות למוסכמות הזואולוגיות שנחשפו על ידי לרואה-גוראן.

הקבוצה הגדולה הראשונה נמצאת על הקיר השמאלי של הגלריה, וכוללת דמויות מסודרות כאפריז כפול עם איילים רבים, בעיקר נקבות, וגם שפע סוסים וביזון שנמצא במרכז הקומפוזיציה. הקבוצה מציגה את הנושא של ביזון-סוס שניתן לפרש גם אותו כסוג של דואליות. את הקבוצה משלימה קבוצה קטנה נוספת של סוסים, כאשר שאר החיות נמצאות במרכז ובחלק העליון של האפריז, שם יש רק איילות ואידיומורפים.

סידור קבוצתי של הקבוצה הגדולה הראשונה בגלריה A

הניגוד בין סוס לביזון (עם אייל ענק) מ"הקבוצה הראשונה", גלריה A

טכניקות הביצוע כוללות קווי מתאר לאיילות וביזון, רישום ליניארי (בין מתאר למודל) ורק בשני מקומות משתמשים במילוי סלקטיבי (לראשים של איילות מסוימות). הצבע הדומיננטי, ללא ספק, הוא אדום, אך בכמויות קטנות יש גם אדום סגלגל וצהוב. לא נעשה שימוש בחריתה בקבוצה זו.

אחרי קבוצה זו יש סדרה קבוצות של מאורגנות פחות, פחות או יותר קשורות, על הקיר השמאלי של הגלריה. בהן מופיעים כל סוגי הדמויות, שבהחלט משלימים את הקבוצה הבאה. בעלי החיים הבולטים הם איילים בשיתוף עם כמה אידיומורפים וכמה ראשי בקר (אולי שור הבר), שנראים כאילו הם עומדים ביחס לסוסים בקבוצה המופיעה בהמשך מעבר לפינה.

הקבוצה הגדולה השנייה מתחילה סביב עיקול שמאלה, באזור הקצה של הגלריה, שם היא נעשית צרה: היא מאגדת דמויות משני הצדדים. הפעם הסוסים והאיילים כמעט שווים במספרם. כרגיל בלה פסייגה, פחות, אך לא פחות חשובים הם הבקר, שניים מהם ביזון. כמו כן, ישנו אנתרופומורף (ציור דמוי אדם) נשי, וכשלושים סמלי טקטיפורמים מלבניים, הממוקמים באופן הנראה כדפוס רגיל בסוג זה של מקדש מערות:

"הסמלים, באופן כללי, תופסים חלל נפרד מבעלי החיים, בין אם בגבולות הלוחות, או שהם מתמשכים לגומחה או נקיק קרובים פחות או יותר. עם זאת, יש סיבות לחשוב שהסימנים ממוקמים תוך יחס לאותן חיות."

הבקר מרוכז בצד ימין, יחד עם שלושה מהסוסים, והם יוצרים את גרעין הסידור הבינארי של קבוצה שנייה זו, ויתרה מכך, יש בהם גם אנתרופומורף, שכולו מוקף בבעלי חיים היקפיים אופייניים (איילים) ואידיומורפים. על הקיר השמאלי, יחד עם עוד איילים, חמישה סוסים שנמצאים ככל הנראה ביחס בינארי לבקר שצויר לפני העיקול, שהוזכר בתיאור הקודם. בסוף הגלריה, שמתחילה להפוך למעבר צר, ישנם סמלים מלבניים משני צדדיה.

עימות ביזון-סוס (מושלם על ידי סמל טקטיפורם), מהקבוצה השנייה של גלריה A

נוסחת ההקבצה של הקבוצה השנייה בגלריה A

בסמוך, קבוצה שלישית, אם כי חשובה פחות, ממוקמת בחלל קטן. בתוכה ישנם כחמישה איילים, יעל ובקר, כולם מושלמים בשבעה סמלים מרובעים, אחד מהם בצורת פלח תפוז. בעיקרון הארגון שלהם ברור: נראה כי הציורים על שני הקירות יוצרות שני עימותים, מצד אחד הבקר עם כמה איילים וסימנים אידיומורפיים מתעמתים מול הסוסים שבאופן זה מיישרים קו עם הביזון, ושאר האיילים, הסמלים והיעל.

לאורך מכלול הציורים הגדול הזה שולטים הקווים הדקיקים של הצבע האדום.

הקבוצה הגדולה השלישית ממוקמת על תצורה של נטיפים התלויה מהקמרון, בין הקבוצה הראשונה שכבר תוארה, לבין האחרונה שתתואר בהמשך. שתי הקבוצות, על אף שהן קרובות זו לזו, מבוצעות בטכניקה שונה המעוררת חשד כי נוצרו בתקופות שונות. ישנם כעשר איילות, גם כמה סוסים (אם כי לא כל כך רבים), שני ראשי בקר וסמל מרובע. כאשר מגיעים מכיוון הכניסה, רואים קודם כל את רוב האיילות, ואחריהם קבוצה של סוסים שמתחתם הסמל ושאר האיילות.

איילות צבועות באופן מלא באדום, "קבוצה שלישית", גלריה A

נוסחת הקבצה, "קבוצה שלישית", גלריה A

נוסחת הקבצה, "קבוצה רביעית", גלריה A

הטכניקה השולטת ביותר, בגלל תדירות השימוש בה, היא הטינטה פלאנה (tinta plana), הצבע שבפנים הציורים, או בשילוב עם קווים שחורים היוצרים מתווה במעין שיטת שני צבעים (כפי שקורה באחד הסוסים), או בהדגשה עם קווים חרותים המגדירים פרטים (ניתן לראות זאת על גבי איילות שונות), או סגורים, עם סגרפיטו בסלע כדי להוסיף מרקמי קיארוסקורו, כפי שקורה עם איילה צבועה באדום. שלושה מהסוסים וראשו של אחר הם שחורים, הסימן הריבועי צהוב, ושאר הדמויות אדומות.

הקבוצה הרביעית (והאחרונה) הגדולה, הניצבת מול הקבוצה שתוארה בפסקה הקודמת, נמצאת במערכת יחסים קרובה מאוד אליה, מכילה מספר דומה של איילים וסוסים, יחד עם זוג ביזונים. בין הסמלים השונים בולט אידיומורף בצורת יד, המזכיר את אלה שנמצאים במערת סנטיאן (Santián), וסימן אדום שייתכן שנועד לייצג ראש ביזון גרוטסקי. במרכז מופיעים סוס וביזון ויוצרים את השילוב הבינארי האופייני, בקצה אחד ביזון אחר ובקצה הנגדי שאר הסוסים. אין טינטה פלאנה, אין חריתה ואין עבודות בעלות שני צבעים: נהפוך הוא, מדובר בעיקר בעבודות של קווי מתאר באדום.

גלריה B, מקום מקודש שני

מפת ומתווה של ציורי הסלע בגלריה B, המקום המקודש השני

נכנסים דרך גלריה A, אחרי 60 או 70 מטר, נכנסים דרך מנהרה מימין לחדר הגדול הראשון של גלריה B. רחוק מהכניסה המשמשת בימינו יש יציאות ישנות אל מחוץ למערה שנחסמו עם חלוף הזמן. אחת מהן הותאמה לשמש פתח, אך לא ידוע אם בתקופה בה קושט אזור זה, היו הפתחים בשימוש, דבר זה יכול לעזור להבנת נקודת המבט שהאמנים הפרהיסטוריים היו נוקטים בהמשגת סידור הציורים ורמות העיטור של החדר.

צפיפות הציורים בחדר זה פחותה מזו של גלריה A, שאליה הוא מקושר חלקית. בין הציורים יש מספר שווה בערך של איילים וסוסים, עם מספר פחות של בקר, על פי הדפוס המקובל של מערה זו. עם זאת, החדר יוצא דופן בגלל המקוריות של כמה מדמויותיו האחרות, כולל דג, יעל גדול ואידיומורפים כמו מוטות, צורות מפתח וקבוצת סמלים קטנה וחסרת תקדים הידועה בכינויה "הכתובת".

• 
  לוח 53
• 
  לוחות 54 ו-55
• 
  לוח 57

עד כמה שניתן לצפות, סידור כל הדמויות הללו מסתכם בתבנית מתוכננת של הקדמה ללוחות הראשיים של גלריה A, בהנחה שייתכן שזו הייתה הכניסה הראשית. בכניסה (מגלריה A), יש איילה קטנה חרותה, ובהמשך, סמלים מהסוג הקרוי אלפא על ידי לרואה-גוראן (כלומר זכריים), המופיעים משני צידי הגלריה. אחרי הכניסה הבנויה, מימין מופיע דג, ואחריו אייל זכר גדול יחד עם איילה קטנה (שניהם בשחור). מיד לפני שמגיעים למרכז החדר הגדול מופיעים סמלים משני הצדדים, אך הפעם הם מסוג בטא (נקביים), בצבע אדום. המאפיין הבולט של מקדש זה מורכב משלוש קבוצות או לוחות החוזרים על תבנית סוס-בקר המושלמת על ידי בעלי חיים משניים או בלעדיהם. ישנם שלושה לוחות נוספים שבהם מופיעים רק סוסים, כמה מהם על אותם עמודי נטיפים, אחרים על הקירות. בגרעין זה מודגשים כף יד עם שש אצבעות, סמל בצורת סורג, חיה לא מזוהה חרותה בקווים מפוספסים והיעל הזכר היחיד בחדר.

• 
  אייל מצויר באדום על לוח 59
• 
  סוס חרות בלוח 50
• 
  סוס צבוע בשחור בלוח 51
• 
  יעל זכר צבוע בשחור בלוח 47

הטכניקות בהן משתמשים הציירים מזכירות, בחלקן, את אלה של גלריה A (וזו הסיבה שהם נחשבו לחדרים קשורים): ציור בצבע אדום, צבע פנימי אדום (טינטה פלאנה), סגרפיטו בסלע הבסיסי ותוספת קווים באותו צבע, אך בגוונים עזים יותר. ההבדל החשוב ביותר הוא שפע השימוש בחריתה, פשוטה ומפוספסת, המיושם במיוחד על הסוסים.

גלריה C, מקום מקודש שלישי

מפת ומתווה של ציורי הסלע בגלריה C, המקום המקודש השלישי

גישה לגלריה C נמצאת, לאחר הכניסה למערה, בדרך למעבר השמאלי לאזור D. לאורך זה נפתח "חדר XI" של גלריה C. גם לגלריה זו, באותה דרך כמו גלריה B, הייתה יציאה ישירה החוצה למרות העובדה שהיא חסומה על ידי הריסות וסלעים. כמו בגלריה B, הכניסות החסומות משנות את תפיסת סידור התמונות עבור הצופה.

לרואה-גוראן מבדיל בין שני חלקים ברורים במקדש זה, הממוקמים במקומות נפרדים באותו החדר, ועם נושאים, טכניקה וכרונולוגיה שונים. בנוסף ישנם שני יעלים במונוגרפיה המקורית המצוינים במספר 67, המיוצרים בצבע מלא חלקי בצבע שחור, שיטה שאינה מצויה באף אחת מהדמויות שנותרו בחדר.

הקבוצה הגדולה הראשונה של חדר XI היא זו שנמצאת בעיקר סביב הכניסה המקורית המשוערת, החסומה כעת. היא מכילה בעיקר איילות, כמה איילים, ראשי בקר שונים וזוג סוסים, ויש גם עז. ישנם סמלים אחרים שקשה לזהותם, חלקם נראים כבעלי חיים, אחרים אנתרופומורפים, ויש רישום יד בצבע שחור, סמלים בצורת נקודות, סמלים בצורות מוטות ואידיומורפים אחרים, שביניהם בולט מה שמכונה "טרמפה" (Trampa, סוג של עמוד שתוחם, מאחורי סמל, ביזון ואיילה. בהמשך הערך יש הרחבה בנושא). נראה שהסידור של קבוצה זו מתאים למבנה משולש עם וריאציות: פר-סוס-אייל עם סימנים שונים או פר-סוס-אנתרופומורף עם סמלים. האמת היא שהמורכבות של הלוח הזה גדולה, בהתחשב בריכוז הדמויות המגוונות מאוד.

• 
  יעל זכר צבוע בשחור בגלריה C
• 
  סכמה של ציורי קיר בלוחות 74–75 בגלריה C
• 
  סכמה של ציורי קיר בלוחות 79 בגלריה C

ברור שהטכניקה הדומיננטית היא רישום מתאר אדום, אך באחד הלוחות נמצא גם, עבור חלק מהאיילים, חריתה מפוספסת מבוצעת בדייקנות. כמו כן, ישנן דמויות שונות בשחור. בנוסף, יש עבודות בשני צבעים על אחד מראשי הבקר, בהן משלבים בין צביעת פנים הדמות באדום וקווי מתאר שחורים. נראה כי האנתרופומורף המשוער מכיל עד שלושה צבעים (אדום, שחור וצהוב), דבר יוצא דופן באמנות הפלאוליתית. יש כמה דמויות צהובות.

הקבוצה הגדולה השנייה נמצאת סביב אזור הגישה לאזור D, כלומר בצד הנגדי של החדר. המינים המיוצגים מראים בעיקר סוסים, ואחריהם ראשי בקר, ובכמות פחותה אך בהחלט קיימים, נמצאים איילים ויעלים (שעבורם הסמלים משלימים את הקבוצה האמורה). הסמלים הם בעלי מספר בלתי מוגדר, והם מסוגים שונים, כולל סמלים בצורת מפתח ונוצות, וגם מסורגים ומנוקדים. ההפחתה במספר האיילים אינה מתרחשת בשום חלק אחר במערה, שם הם הרוב, ואילו חלקם של הסוסים מוגדל.

• 
  סכמה של ציורי הקיר בלוח 86 של גלריה C
• 
  ציורים על גבי חריתות בגלריה C
• 
  סכמה של ציורי הקיר בלוחות 81 עד 83 של גלריה C
• 
  ביזון בצבע כהה מלוח 83 בגלריה C

גם כאן הסידור מורכב. כל האידיומורפים נמצאים באזור הקרוב ביותר לכניסה למערה, ובמצבים שכשציורים מכסים ציורים אחרים הם ציורים חוזרים, אולי בתקופות שונות. ישנן שלוש קבוצות משנה אפשריות של סוסים ללא בקר (רק שניים מהקומפוזיציות הן הצירוף הטיפוסי A-B שנצפה עד לנקודה זו). עם זאת, ישנן הרבה דמויות מבודדות, בייחוד סביב הכניסה לחדר מאזור D.

הטכניקות הדומיננטיות הן חריתה של מספר רב של קווים, כאילו מפוספסים, וציור שחור, יש פחות שימוש בצבעים הצהובים, האדומים והאוכרה. עם זאת, יש דוגמה ליצירה בשני הצבעים, בציור אחד, אם כי הוא לא בולט במיוחד. הטכניקה נבדלת גם מזו של הקבוצה הקודמת ומחזקת את ההפרדה בין שני האזורים בחדר.

אזור D

זהו חלק ביניים של המערה, כנראה הרחבה של המקום המקודש של גלריה C, סוג של "שטח אפור", עם פחות ציורים שהם מפוזרים יותר, שביניהם יש מעט עקביות, מלבד זוג קבוצות קטנות אשר ממשיכות לחזור על נושא הדואליזם של הבקר והסוס.

ההבדלים בין המקומות המקודשים

ביחד, ניתן לראות הבדלים ברורים בין 'המקדשים' השונים. זה של גלריה A, שהוא המהותי ביותר, אין עבודות חקוקות מלבד כמה ציורים בהם החריתה משולבת עם ציור צבע מלא. היעל נדיר מאוד, אך האיילים כמעט כפולים במספרם מהסוסים ופעמים רבות בתדירות גבוהה יותר מאשר הבקר. יש המון אידיומורפים מלבניים של טקטיפורמים.

בגלריה B, שיש בה פחות ציורים, ואילו תחריטים (פשוטים או מפוספסים) מקבלים חשיבות. האיילים כאן פחותים, למעט בחדר שנמצא בשנות השישים, והאידיומורפים שונים לחלוטין, כאשר מה שנקרא ה"כתובת" בולטת בייחודיות שלה.

בגלריה C יש שני מקדשים עצמאיים, שניהם עם חריתה מפוספסת, אך בעוד שהציורים במקדש הראשון הם בעיקר אדומים, בשני הם בעיקר שחורים; כאן העזים מקבלות חשיבות שלא נראתה בשאר המערה, והאידיומורפים הם די יוצאי דופן, במיוחד אלה שצוירו באדום.

אף על פי שגם בגלריה A וגם בגלריה C יש עבודות בשני צבעים, השיטות שונות.

האידיומורפים של מערת לה פסייגה

האידיומורפים והאנתרופומורפים האפשריים של לה פסייגה מתועדים ומסווגים כ:

• נקודות – אלה הסמלים הפשוטים ביותר במערה. בדרך כלל הם מופיעים בשתי צורות, שבאחת מהן נקודות רבות, בדרך כלל לא קשורות לבעלי חיים, אלא עם אידיומורפים אחרים שהם משלימים אותם. הם נפוצים ביותר בגלריות B ו-C, באחרונה נראה כי הקבוצות של הנקודות הרבות קשורות לאיילים, אך הסמלים צבועים ובעלי החיים חרותים, ולכן ניתן להסיק כי הם מתקופות שונות.

• 
  קבוצה גדולה של נקודות
• 
  קבוצה קטנה של נקודות
• 
  ראש סוס יחד עם שתי קבוצות גדולות של נקודות
• 
  ראש סוס יחד עם קבוצה קטנה של נקודות

בצורה השנייה הנקודות יכולות להופיע כשהן מפוזרות יותר. אז בהחלט ניתן לקשר אותם לבעלי החיים בלי יותר מדי חשש. הקבוצות הקטנות של הנקודות מופיעות תמיד פעם או פעמיים בכל חדר בשילוב עם בקר. אבל יש שני מקרים מאוד מובהקים בגלריה A שבהם יש לסוסים הילה של נקודות, ואלו מתעמתים זה עם זה כמו בכניסה לחדר שהוזכר. הצורות המנוקדות נפוצות ביותר בתקופת התרבות הסולוטרנית.

• קווים – אלה מגוונים ומורכבים יותר הן במורפולוגיה שלהם והן בקשרים שלהם (יש דוגמאות המעוצבות כמו חצים, ענפים, נוצות, קווים פשוטים הנקראים מוטות (bastoncillos) וכו'). לעיתים הם קשורים לאיילות. לדוגמה, לאחד הלוחות הראשונים של גלריה A יש אידיומורפים מסוגים אלה הקשורים לפות ולאיילה. בקבוצה השנייה של גלריה C יש ביזון (לוח 83) שעשוי להיות קשור בסימן ליניארי (הוא נראה כמו כידון, אבל הרעיון הזה מאוד שנוי במחלוקת), כמו גם כמה סמלים אחרים. בצד יש סמל בצורת נוצות מקובץ עם דמויות אחרות בצורת מפתח (קלוויפורם, התייחסות בהמשך) שלא זוהו במונוגרפיה המקורית (אך התפרסמו באמצעות מאמר מאת לרואה-גוראן).

• 
  מוטות
• 
  קו ונקודות
• 
  סמל בצורת חץ
• 
  סמל בצורת נוצה

לבסוף יש סדרה של סמלים הכוללים מוטות המופיעים בכניסות לגלריות B ו-C. ברוי פירש סימן זה ביחס לשינויים הטופוגרפיים בתוך המקדש, וזה אפשרי: הם יכולים להיות סימנים עבור כוהנים מתלמדים, או סימני אזהרה מפני סכנות אפשריות כמו בורות. עם זאת, קל יותר לזהות בורות מאשר את הסמלים שאמורים להזהיר מפניהם. עבור לרואה-גוראן הם סמלים זכריים ביחס בינארי למערה עצמה, המייצגת את היסוד הנקבי.

• צורת מפתח (קלוויפורם) – אלה נפוצים למדי, במיוחד בגלריה B ובחדר XI, אך ספק אם אינם אכן קיימים בגלריה A. אלה של חדר XI הם המאפיינים ביותר ועשויים להיות קשורים לסוסים. אפשר לראות באחד מאלה את מה שלרואה-גוראן מכנה "סימן מוצמד", שנעשה על ידי איחוד באותו אידיומורף קו או מוט (זכרי) עם צורת מפתח (נקבית). הטיפולוגיה והכרונולוגיה של סימנים אלה מרובים.

• 
  צורות מפתח
• 
  צורות מפתח מוצמדים
• 
  סימן משולש
• 
  סימן מצולע

• מצולעים – אלה מסווגים בקבוצה מגוונת, קטגוריה כללית הכוללת סימנים מלבניים, מחומשים ומשושים. יש אחד בכל חדר ואף על פי שהם מעטים, ניתן לערוך השוואה עם דוגמאות במערות אחרות. למשל, יש בגלריה B סמל בצורת סורג שניתן להשוות עם סמלים אחרים במערת אגואס דה נובלס (Cueva de las Aguas de Novales) בקנטבריה, ושל מערת מרסולה (Grotte de Marsoulas) במחוז גארון עילית בדרום-מערב צרפת. בגלריה A יש סמל מלבני הדומה לזה שנמצא באחת הגומחות במערת לאסקו. ולבסוף יש סמל שנוצר על ידי מחומש ומשושה זה לצד זה, שלדעת המומחית פילאר קסדו לופס (Pilar Casado López), יש לסווג כסוג של סימנים סגלגלים.
• טקטיפורמים – אלה ללא עוררין הסימנים המרובים ביותר במערה זו. יש להם צורה מלבנית פחות או יותר, עם ובלי תוספות, עם ובלי חלוקות פנימיות. למרות תדירותם, סימנים אלה נעדרים מגלריה B. אנרי ברוי ביסס כרונולוגיה והתפתחות באמצעות כולם; לדברי לרואה-גוראן הם שייכים לסגנון III ויש להם מקבילים במערות רבות של ספרד וצרפת, כשהקרובה ביותר היא מערת אל קסטיו. בלה פסייגה הם נמצאים באזור הקצה ובמעבר ההולך וצר בגלריה A, ובקבוצה הגדולה הראשונה של חדר XI.

סימנים טקטיפורמיים בגלריה A

"לה טרמפה"

• סמלים מיוחדים
  • לה טרמפה – אנרי ברוי הזכיר את קבוצת התמונות המוזרה הזו בתיאורו לגלריה C, והיה הראשון שהעריך שבפועל זו תוצאה של ציור סמל כמו סימן טקטיפורם שחור מלבני, מסוג מאוד מתקדם, המונח על שתי דמויות אדומות ישנות יותר. לרואה-גוראן הסכים שזו תוצאה של שילוב ציורים מתאריכים שונים, אך לא חשב שצריך לחשוב עליו כאל סימן טקטיפורם מפותח והעריך שהצביעה מחדש הייתה מכוונת ונוגעת לאפקט של כליאה של בעלי החיים (הרבע האחורי של ביזון והחלקי הקדמי, ראש ורגליים קדמיות של אייל) בתוך האידיומורף; הוא כלל את הכל בסגנון III ופירש זאת כשילוב של שלושה סמלים נקביים. פרנסיסקו ז'ורדה סרדה (ספ') וקסדו לופס אינם מסכימים שיש סמליות נקבית ב"לה טרמפה", שאותה הם קושרים לציורים אחרים של מתחמים סגורים המופיעים במערת לאס צ'ימאנס ובמערת לה פילטה בדרום ספרד.
  • הכתובת – של גלריה B מורכבת וייחודית אפילו יותר מהסימנים הקודמים, כך שאנרי ברוי פירש אותה ככתובת אותנטית שהכילה הודעה מקודדת לכוהנים מתלמדים. לרואה-גוראן נכנס להסברים ארוכים כדי לטעון שהציור מורכב מסמלים נקביים. ז'ורדה סרדה רואה בה סימן טיפוסי בצורת 'שק' הקשור למתחמי הכליאה שהוזכרו קודם. פילאר קסדו לופס מצאה כתובות מקבילות במערת מרסולה ובמערת פון-דה-גום שבמחוז דורדון בדרום-מערב צרפת. אמלקין מציע דרך לקרוא את הכתובת באמצעות סמלי האבוריג'ינים באוסטרליה כמו גם את הפיקטוגרמות הפרוטו-אפרו-אסיאתיות.

הציור המכונה "הכתובת של לה פסייגה"

• דמויי אנוש – אלה כוללים דמויות אנושיות, מציאותיות פחות או יותר, בין אם הם חלקים של האנטומיה האנושית או כולה. בקבוצה זו כפות הידיים המצוירות בדרכים שונות בלה פסייגה: אחת מהן היא סכמטית, המכונה מניפור, הקשורה, כאמור לעיל, למערת סנטיאן. יש גם כף יד אדומה (עם שש אצבעות וביחס לסמל סורג מלבני). כמו כן יש כף יד נוספת, אך בשחור, עם קווים ממשיכים שאולי נועדו לייצג זרוע. ולבסוף הייצוגים האנושיים השלמים לכאורה או האנתרופומורפים.

• • אנתרופומורפים – כאלו יש שלושה (ארבעה אם נספור את השורות שנראות כאילו משלימות את היד השחורה שכבר הוזכרה), וכולם שנויים במחלוקת עזה. הדמות השנויה ביותר בספק מכולם נמצאת בגלריה A, שיכולה להיות ייצוג נקבי הקשור לבעלי חיים מקוטעים שקשה לזהותם. דמות נוספת שנויה במחלוקת, שמצוירת בצבע אדום "טינטה פלאנה", עם צורה כדורית, ממוקמת בחדר XI. קרוב אליה הוא האנתרופומורף המקובל ככזה על ידי כל החוקרים, כלומר דמות בצבעים מגוונים: מתווה הגוף מסומן באדום, עם פה גדול; לעומת זאת, השיער שחור, ויש זוג קרניים, שחורים גם הם (לדעת המומחים מדובר בציורים מחודשים בתאריכים שונים): בחלקה התחתון יש לדמות אידיומורף ליניארי בצבע אוכרה, שאותו פירש ברוי כפאלוס. קשורים לצורה אנושית זו יש שני סמלים אדומים חיצוניים.

• 
  פות
• 
  סמל בצורת כף יד
• 
  טביעת כף יד ואידיומורף
• 
  אנתרופומורף

הצעות לכרונולוגיה

ציור של ביזון במערה

במערת לה פסייגה יש דוגמאות רבות לציורים על גבי ציורים קודמים יתר וציורים מחודשים על גבי ציורים קודמים המאפשרים לנסות לייצר כרונולוגיה יחסית: מצד שני, המגוון הגדול של הטכניקות והצבעים הנהוגים גורם לחשוב על רצף כרונולוגי נרחב למדי. מחברי המונוגרפיה משנת 1913 הגיעו למסקנה שהיו שלושה שלבים כרונולוגיים המשתרעים כמעט על כל התפתחותה של האמנות הפלאוליתית: שני שלבים אוריניאקיים, שלב של התרבות הסולוטרנית, והשיא, עבודה בשני צבעים (נדיר מאוד בציורים כאלה), שיכולה להיות מהתרבות המגדלנית. מאוחר יותר אנרי ברוי, אחד ממחברי המונוגרפיה, הגדיל את מספר שלבי הקישוטים לאחד-עשר, באותה מסגרת זמן כרונולוגית.

בשנת 1968 התפרסם הניתוח של לרואה-גוראן שהציע כרונולוגיה כללית למדי, שהייתה בסך הכול מוסכמת גם על גונסלס אצ'גאראי. בפרסומים של שניהם הקישוטים של כל גלריה A ומקום המקודש הראשון של חדר XI ממוקמים ממש בתחילת סגנון III; בעוד שהמקום המקודש השני באותו החדר הוא בסגנון IV המוקדם ביותר. לרואה-גוראן הישווה בין היצירות בגלריה A לציורים במערת לאסקו, ושיער שהם בני אותה תקופה. מאוחר יותר כתוצאה מהיכולת להחיל שיטות תיארוך מוחלטות על הציורים, הוכח כי סיווג הסגנון שהציע לרואה-גוראן, וכמה תיארוכים יחסיים של חוקרים אחרים, רופפים למדי.

ז'ורדה סרדה לקח על עצמו את המשימה לשנות את הכרונולוגיה של לה פסייגה. פרסומיו האחרונים מציבים את עיטורי המערה הזו ב"מחזור התיכון: סולוטרני-מגדלניאני", תוך שהוא מקבל באופן שלם את אחד-עשר השלבים של ברוי, אך מבלי לאפשר (או לכל הפחות לפקפק ברצינות) כי חלק כלשהו בקישוט יכול באמת להיות אוריניאקי. בשלב הסולטרני של מחזור התיכון הוא כולל את הדמויות המצוירות באדום ואת אלה עם קווים או קווי מתאר דקים; גם כמה מהדמויות בשיטת הטמפונדו. התחריטים של תקופה זו היו, לדברי ז'ורדה סרדה, נדירים וגסים. מעט אחר כך מגיעים הסוסים האדומים הלא שלמים, אבל בסגנון מלא חיים ומציאותי, חלק מהאידיומורפים ומה שמכונה "הכתובת". במהלך החלק השני של מחזור התיכון שלו, הוא אומר, של תחילת התרבות המגדלנית בקנטבריה, נמשך השימוש בקווי המתאר החקוקים המעוטרים, אך אז מופיע גם רישום הקווים המרובים והמפוספסים בסוסים של הגלריות B ו-C, ובאיילות של גלריה C. הדמויות המצוירות יכולות להיות אדומות, עם טמפונדו, או קווי מתאר. אך חשובים יותר הם הציורים האדומים של טינטה פלאנה המטופלים בקיארוסקורו מעוצב, הקשורים לעיתים בקווים קצוצים או שחורים המשלימים אותם: אלה הם המבטאים דינמיות יותר מכל (פיתול צוואר, תנועת הרגליים וכו'). עבור כמה חוקרים, ציורים אלו הם המתקדמים ביותר. שימוש בשני צבעים נדיר, וברוב המקרים מדובר בתיקונים מאוחרים יותר בצבע שונה מהציור המקורי. רק סוס מגלריה A, בקבוצה האחרונה, יכול להיחשב אותנטית למצויר בשני צבעים, הדומה לאלה של מערת אל קסטיו. האידיומורפים הנפוצים ביותר הם אלה המרובעים עם חלוקות פנימיות. ז'ורדה סרדה גורס כי במהלך מחזור התיכון האנתרופומורפים נעלמים, אף על פי שלה פסייגה מכילה כמה: לטענת החוקרים הקדומים ביותר ארבעה, ולפי הגרסה העכשווית רק אחד.

נראה כי גונסלס אצ'גאראי וגונסלס סאינס חולקים את הרעיון הכללי שהציע לרואה-גוראן, על פיו היצירות של לה פסייגה שייכות לסגנונות III ו-IV. למעשה, כמעט כל גלריה A והמכלול הראשון של גלריה C (חדר XI) שייכים לסגנון III, בו דומיננטי הציור האדום בקווים פשוטים, כולל גם צבעי הבלוק ותוספת חריתה או עבודה דו-צבעית. סגנון IV מצידו נוכח מעל כולם בגלריה B ובקבוצה השנייה של גלריה C: שלב זה כולל בעיקר את הצבע השחור או מצויר עם קו מתאר ליניארי עדין, עם מילוי חריתות פנימי. הצורות החרותות הן המרובות ביותר (סימנים ליניאריים פשוטים, או קווים חוזרים או מפוספסים, כולל סגרפיטו).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערת לה פסייגה בוויקישיתוף

• Cave of La Pasiega (16,000 BCE) – אתר Encyclopedia of stone age art
• Pasiega Cave אתר Don's Maps

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31815160מערת לה פסייגה