מנסור אולסון
| לידה | 22 בינואר 1932 |
|---|---|
| פטירה | 19 בפברואר 1998 (בגיל 66) |
| ענף מדעי | כלכלה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בכלכלה מוסדית | |
מנסור אולסון (באנגלית: Mancur Lloyd Olson Jr.; 22 בינואר 1932 - 19 בפברואר 1998) היה פרופסור לכלכלה ולמדעי החברה אמריקאי, אשר לימד כלכלה באוניברסיטת מרילנד. תרומותיו החשובות ביותר היו בתחום הכלכלה המוסדית, ובניתוחיו באשר לתפקיד שרכוש פרטי, מיסוי, מוצרים ציבוריים, פעולה קולקטיבית וזכויות חוזיות, משחקים בפיתוח הכלכלי.
חינוך וקריירה
אולסון סיים תואר ראשון באוניברסיטת המדינה של צפון דקוטה, וזכה במלגת רודז, ביוניברסיטי קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד, לפני שסיים את הדוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד, ב-1963.
משרתו הראשונה הייתה כעוזר לפרופסור באוניברסיטת פרינסטון. לאחר מכן שימש כסגן לעוזר מזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית במשך כשנתיים, בוושינגטון די. סי.. ב-1969 עזב את הממשל והצטרף למחלקה לכלכלה באוניברסיטת מרילנד, שם המשיך לעבוד עד מותו.
מורשתו
עבודה אקדמית
בספרו The Logic of Collective Action: Public Goods and the Theory of Groups (1965), מציע אולסון את התאוריה לפיה הדבר שמדרבן אנשים לפעול בקבוצות, הוא תמריץ; חברי קבוצות גדולות אינם פועלים בהתאם לאינטרס משותף אלא אם כן הם מוּנעים על ידי רווח אישי (כלכלי, חברתי וכו'). בעוד קבוצות קטנות יכולות לפעול להשגת מטרות משותפות, קבוצות גדולות לא תפעלנה למען מטרות משותפות, אלא אם כן חברי הקבוצה, כל אחד כשלעצמו, יהיו בעלי מוטיבציה מספקת.
ב-1982 הרחיב אולסון את היקף עבודתו הקודמת בניסיון להסביר את עלייתן ודעיכתן של אומות. לטענתו, קבוצות כמו חקלאים המגדלים כותנה, יצרני פלדה ואיגודים מקצועיים, הן בעלות תמריץ להפוך לקבוצות אינטרס העוסקות בשדלנות, ולהשפיע על המדיניות לטובתן. מדיניות זו נוטה להיות פרוטקציוניסטית, מה שצפוי לפגוע בצמיחה הכלכלית; אבל בשל העובדה שהיתרונות של מדיניות זו מרוכזים, ועלותם מתפזרת על כלל האוכלוסייה, תהיה ההתנגדות הציבורית מועטה. עם התעצמותן של קואליציות אלו, הממוקדות בעשייה המביאה למדיניות חלוקה אינטרסנטית, אשר אינה משרתת את כלל החברה, המדינות הנושאות את נטל קיומן של קואליציות אלו, יחוו דעיכה כלכלית. עבודתו זו של אולסון השפיעה על ניסוח השערת דריפיל-קאלמפורס (Calmfors–Driffill hypothesis) באשר למשא ומתן קיבוצי.
בספרו האחרון, Power and Prosperity, שיצא לאור בשנת 2000, הבחין אולסון בין ההשפעות הכלכליות של סוגים שונים של ממשל, ובעיקר עריצות, אנרכיה ודמוקרטיה. אולסון טען כי תחת אנרכיה, ל"שודד משוטט" יש רק את התמריץ לגנוב ולהרוס, בעוד ל"שודד נייח" - עריץ - יש תמריץ לעודד מידה מסוימת של הצלחה כלכלית, מכיוון שהוא מצפה להישאר בשלטון מספיק זמן כדי ליהנות מן ההצלחה. שודד נייח מתחיל, לכן, לקחת על עצמו את הפונקציה השלטונית של הגנה על אזרחים ורכושם נגד שודדים משוטטים. במעבר משודדים משוטטים אל שודדים נייחים, רואה אולסון את זרעי הציוויליזציה, זרעים אשר סללו את הדרך, בסופו של דבר, לדמוקרטיה, אשר על ידי מתן כוח לאלו שמתאימים לרצון האוכלוסייה כהחזר מס וכדומה, משפרת תמריצים לממשלה טובה. עבודתו של אולסון על שודדים משוטטים לעומת שודדים נייחים, משפיעה על הניתוח של הסדר הפוליטי והכלכלי, אשר מובנה במדינות וחברות אשר מונהגות על ידי מצביאים.
מחקרי מדיניות
על מנת לסייע בהבאתם של רעיונות, כפי שהתגבשו בעקבות המחקרים שביצע, לידיעתם של קובעי המדיניות, ייסד אולסון את המרכז לרפורמה מוסדית במגזר הלא פורמלי ((the Center for Institutional Reform in the Informal Sector (IRIS Center), שמומן על ידי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי. המרכז, שמושבו באוניברסיטת מרילנד, שאף לספק יסודות אינטלקטואליים לפרויקטי רפורמה כלכליים וחוקתיים, בביצוע הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, במדינות קומוניסטיות לשעבר, המנסות לעבור לצורת קיום המבוססת על ממשל דמוקרטי מכוון שוק, הכפוף לשלטון החוק. הפרויקט היה פעיל במיוחד במזרח ומרכז אירופה, ובמדינות ברית המועצות לשעבר.
המרכז לרפורמה מוסדית הפגין מעורבות פעילה גם בפרויקטים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, שם הפך לתומך מושבע בעצמאות מערכת המשפט. המרכז נתן חסות לוועידה הראשונה שעסקה בנושא השחיתות, בקרב מדינות אפריקה דוברות הצרפתית בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעת שהיה זה נושא רגיש ביותר. מרכז IRIS המשיך לפעול לאחר מותו של אולסון, אך בסופו של דבר נטמע בתוכניות אחרות באוניברסיטת מרילנד, עקב מחסור בתמיכה כספית.
על מנת לכבד ולהוקיר את תרומותיו הרבות של אולסון, יזמה האגודה האמריקנית למדע המדינה את פרס אולסון לעבודת הדוקטורט הטובה ביותר בתחום הכלכלה הפוליטית.
ב-2013 הודיעה אוניברסיטת מרילנד על יצירתה של קתדרה חדשה - פרופסורת מנסור אולסון לכלכלה. פיטר מרל, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה, היה לפרופסור מנסור אולסון הראשון.
עבודות נבחרות
ספרים
- The Logic of Collective Action: Public Goods and the Theory of Groups (PDF). Cambridge, MA: Harvard University Press. 1965. ISBN 0-674-53751-3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-05-12. נבדק ב-2017-10-01.
- The Rise and Decline of Nations: Economic Growth, Stagflation, and Social Rigidities. New Haven: Yale University Press. 1982. ISBN 978-0300030792.
- Power and Prosperity: Outgrowing Communist and Capitalist Dictatorships. New York: Basic Books. 2000. ISBN 0-465-05195-2.
מאמרים
- "Towards a Mature Social Science". International Studies Quarterly. 27 (1): 29–37. במרץ 1983. doi:10.2307/2600617. JSTOR 2600617.
{{cite journal}}: (עזרה) - "Space, Agriculture, and Organization". American Journal of Agricultural Economics. Agricultural & Applied Economics Association. 67 (5): 928–937. בדצמבר 1985. doi:10.2307/1241349. JSTOR 1241349.
{{cite journal}}: (עזרה) - "The Economics of Autocracy and Majority Rule: The Invisible Hand and the Use of Force". Journal of Economic Literature. 34 (1): 72–96. במרץ 1996.
{{cite journal}}: (עזרה) (with Martin C. McGuire) - "Dictatorship, Democracy, and Development" (PDF). American Political Science Review. 87 (3): 567–576. בספטמבר 1993. doi:10.2307/2938736.
{{cite journal}}: (עזרה)
