מניסה
 | |
| מראה כללי של העיר | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מחוז הים האגאי |
| נפה | מניסה |
| ראש העיר | קנגיז ארגון |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 309,050 (2012) |
| קואורדינטות | 38°37′50″N 27°25′20″E / 38.63056°N 27.42222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.manisa | |
מניסה (בטורקית: Manisa; נהגה [maˈnisa]) היא עיר גדולה במחוז הים האגאי של טורקיה, ובה המרכז המנהלי של נפת מניסה.
מניסה המודרנית מהווה מרכז משגשג של תעשייה ושירותים, ושואבת יתרון מובהק מעובדת קרבתה לעיר הנמל הבינלאומית איזמיר והמרכז המטרופוליני שלה.
לעיר עבר היסטורי ואף פרה-היסטורי עשיר, ואתרים היסטוריים בסביבתה מושכים תיירים רבים. בעברה נקראה Magnesia ובשמה המלא Magnesia ad Sipylum על שם הר סיפילוס שבצלו יושבת העיר. בעיר אף נמצאו קברים מן תחילת האלף ה-3 לפנה"ס. אחת מהישויות המדיניות המוקדמות שהתקיימו בסביבת העיר היא ארזווה. בתקופת האימפריה הרומית העיר הייתה בעלות חשיבות רבה. בשנת 1076 העיר נכבשה מהאימפריה הביזנטית לידי השושלת הסלג'וקית בקרב מנזיקרט. העיר המשיכה להיות מרכז אזורי, גם בימי האימפריה של ניקאה. במהלך המאה ה-13 העיר הייתה נתונה להתקפות רבות מצד שבטים טורקיים, דבר שגרם להרס רחב ולבריחת תושבים רבים. בשנת 1410 הפכה להיות חלק מהאימפריה העות'מאנית.
בשנת 1866 נחנך בעיר קו רכבת. בשנת 1919 העיר נכבשה על ידי צבא יוון כחלק ממלחמת יוון-טורקיה. המלחמה גרמה לנזק רב לעיר.
בעבר התקיימה בעיר קהילה יהודית חשובה ובראשית המאה ה-20 היה רוב ככל המסחר בעיר בידי יהודים. רבני הקהילה היו אישים נודעים כמו: רבי אהרן לפפא מחבר "בני אהרן", רבי בנימין מלמד, רבי זרחיה אזולאי מחבר "סוכת דוד", רבי רפאל אברהם מצליח מחבר "מאמר המלך" ואחרים. במגפה שהתפרצה בעיר בשנת ה'תקצ"ז (1837) נמנו 200 מבני הקהילה היהודית בכלל הנספים. בשנים 1883 ו-1893 היו בעיר עלילות דם.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- "מַאנִיסַא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 81, באתר HebrewBooks
- גוטהרד דויטש ואברהם גלנטי, "מניסה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
