מנחם עצמון
| לידה | 1944 (גיל: 80 בערך) |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקצוע | איש עסקים |
מנחם (מנטה) עצמון (נולד ב-1944) הוא איש עסקים ישראלי ופעיל פוליטי ששימש כגזבר הליכוד בשנות ה-80 של המאה ה-20[1]. הורשע במרמה בנסיבות מחמירות בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד[2]. עצמון נעצר לחקירה גם ב"פרשת רוגוזין", בה הורשע בשוחד השופט לשעבר דן כהן[3].
ביוגרפיה
עצמון נולד בתל אביב להורים שהיו בעלי חנות רהיטים מצליחה ברחוב הרצל. למד בבית הספר כרמל ולאחר מכן בתיכון עירוני א'. את שירותו הצבאי עשה ביחידה עורפית של חיל האוויר[4]. למד ראיית חשבון ומדע המדינה בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב[5], והיה יושב ראש אגודת הסטודנטים בשלוחה[6].
לאחר סיום לימודיו פתח משרד ראיית חשבון שאחד הלקוחות הראשונים שלו היה משרד התחבורה. כאשר קיבל חוזה לשמש כמבקר חיצוני של הקואופרטיבים לתחבורה בישראל. במסגרת החוזה יצר קשרים עם שר התחבורה עזר ויצמן[4]. כשנאלץ ויצמן לפרוש ממשרד התחבורה בשנת 1970 בגלל פרישת גח"ל מהממשלה, ומונה ליו"ר החברה הימית להובלת פרי[7], הצטרף אליו עצמון בתפקיד חשב. במרץ 1973 היה מעורב בהקמת חברת "אלול טכנולוגיות", יחד עם ויצמן וחברו מתקופת הלימודים בתיכון עירוני א' מיכאל אלבין. שותפים אחרים בחברה היו דוד קוליץ ויצחק אלמוג[8]. אלול עסקה בייצוגן של חברות ביטחוניות אמריקניות בישראל. ויצמן מכר את החזקותיו באלול בספטמבר 1974 לאחר שביקש לחזור לפעילות פוליטית ובעקבות תלונה שהשתמש בקשריו לקבלת עמלה על מכירת טילים נגד טנקים לצה"ל. גם אלבין ועצמון מכרו את חלקם בחברה[9].
במסגרת עבודתו בחברה הימית להובלת פרי עבר לגור בציריך ואחר כך בלונדון, שם נחשף לעולם הפיננסים הבינלאומי. הוא הסתכסך עם מילה ברנר ויעקב מרידור בעלי השליטה בחברה, לאחר שהחברה נקלע לקשיים[10], והם פיטרו אותו, אך לאחר שנה חזר בתפקיד סמנכ"ל כספים. בסוף 1977 נכנסה החברה להליכי פירוק אך עצמון נשאר בלונדון ועסק בניהול עסקאות מימון בענף הספנות[4][11].
ב-1978 חזר לישראל והיה שותף לעסקאות שיזם חברו מיכאל אלבין ב"קבוצת אייזנברג" של איש העסקים שאול אייזנברג, היה שותף ברכישת הבנק הממשלתי שהופרט בנק הספנות ורכישת השליטה בחברת "קיסריה מקרקעין ונופש". בשנת 1980 היה מעורב בהשלטות על תאגיד הטקסטיל האמריקני "יונייטד מרצ'נד", יחד עם עצמון, עוזי רסקין ויונתן זוכוביצקי, כולם חבריו לספסל הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב[12]. במקביל הצטרפו אלבין ועצמון למפלגה הליברלית, וחברו לפלג בראשותו של אברהם שריר[13]. בלחץ הקבוצה נבחרה שרה דורון לשרה. אלבין ועצמון שימשו בהתנדבות כגזברי קמפיין הליכוד בבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984[4].
בשנת 1984 מונה כמנכ"ל משותף של החברה לישראל ובשנת 1985 היה מעומד לתפקיד יושב ראש חברה הספנות צים[14]. לאחר מותו של חברו ושותפו מיכאל אלבין, תבעה את עצמון גליה אלבין אלמנתו, בטענה שנישל אותה מכספים שהיו שייכים לבעלה המנוח[15].
פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד
ערך מורחב – פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד
במהלך מערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 שימש כגזבר מטעם המפלגה הליברלית יחד עם אהוד אולמרט שהיה גזבר מטעם תנועת החרות. לצורך מימון מערכת הבחירות הוקמה, כשלושה חודשים לפני הבחירות, "העמותה לניצחון הליכוד בבחירות 1988". באוגוסט 1988 הקים מרדכי יהל, איש מפלגת הליכוד שהיה כפוף לגזברים אולמרט ועצמון, את החברה פרטית "ב.מ.י. שחר תקשורת בע"מ". יהל השתמש בכספים שהתקבלו בחברה זו (כמיליון ש"ח) להוצאות של הליכוד במערכת הבחירות[16]. הם גייסו תרומות מתאגידים למפלגת הליכוד, בניגוד להוראות חוק מימון מפלגות. התרומות הופקדו בחשבונות של בשם "ב.מ.י. שחר תקשורת בע"מ" וניתנו עבורן חשבוניות מס ששיקפו, באורח כוזב, תקבול עבור שירותי פרסום. לתרומות לא היה ביטוי בספרי החשבונות של הליכוד אף-על-פי שהן שימשו, בפועל, למימון הוצאות של הליכוד במערכת הבחירות. התרומות הללו ומערכת הנהלת החשבונות הכרוכה בהם לא נכללו בדו"ח שהוגש על ידי הליכוד למשרד מבקר המדינה. מכיוון שלחברות שתרמו הונפקו חשבוניות הם גם יכלו לקזז את התרומה כהוצאה מוכרת לצורכי מס. עצמון הורשע בפרשה ונידון למאסר על תנאי[17].
פרשת רוגוזין
בתחילת שנות ה-90 נכנס עצמון לשותפות עם איש העסקים עזרא הראל, והשתלטו ביחד על מספר חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, כולל חברת ההשקעות "לידן" וחברת "רוגוזין תעשיות". "רוגוזין תעשיות" החזיקה במפעל קטן, שהעסיק כ-150 עובדים באשדוד. המפעל החזיק גם ב-400 דונם סמוך לתחנת הכוח אשכול ונמל אשדוד. המפעל הוקם במקור ב-1958 על ידי התעשיין ישראל רוגוזין, ובעת שהוקם קיבל הקצאה של 800 דונם. לאחר הקמת שלב א' של המפעל רוגוזין הודיע שהוא לא ישקיע בהמשך פיתוח המפעל ורוב הקרקע לא נוצלה. בשנת 1971, נמכר המפעל לקבוצת משקיעים מארצות הברית, שרכשו ממדינת ישראל גם את קרקעות המפעל וסביבתו בשטח של 400 דונם[18]. לאחר שהמפעל היה על סף סגירה[19][20], בשנת 1993 נמכרה "תעשיות רוגוזין" להראל ועצמון. בשנת 1995, מכרו את קרקעות המפעל לחברת החשמל תמורת 62.5 מיליון דולר (בעסקה שקיבלה את השם "פרשת רוגוזין")[21]. הקרקע עברה לחזקת חברת החשמל בשנת 1998 והמפעל נסגר סופית[22]. בשנת 2009 הוגש כתב אישום באשמת שוחד נגד השופט לשעבר דן כהן שהיה דירקטור ויו"ר ועדת הנכסים של החברה. כהן הואשם שפעל לביצוע העסקה במחיר מופקע, לקרקע שלחברת החשמל לא היה צורך בה, תמורת שוחד. בשנת 2013 הורשע, במסגרת עסקת טיעון, במרמה והפרת אמונים (במקום בשוחד) בגין "פרשת רוגוזין", על כך שלא דיווח לדירקטוריון על הקשרים שיש לו עם בעלי "תעשיות רוגוזין"[23].
באמצעות הכספים שקיבלו עבור הקרקע, הפכו את "תעשיות רוגוזין" לחברת החזקות והשקעות, שרכשה או השקיעה בעסקים שונים. בין השאר רכשה את השליטה בחברת ICTS מידי עזרא הראל עצמו. ICTS, חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה לענף התעופה באירופה וארצות הברית, נרכשה על ידי הראל בשנת 1992[24]. ICTS הונפקה בנאסד"ק ביוני 1996, כאשר השליטה בה עדיין הוחזקה בידי "רוגוזין"[25]. בנובמבר 1996 רכשה ICTS כ-10% מחברת "ממן מסופי מטען" ומכרה אותם ברווח של 5 מיליון דולר תוך חודש[26]. באוקטובר 1997 רכשה את חברת ג'ון ברייס הדרכה תמורת 4 מיליון דולר[27], ובנובמבר 1999 היא נמכרה תמורת 20 מיליון דולר[28]. "רוגוזין" גם רכשה ב-1996 מחצית מהבעלות בחברת "ספאנטק" (במקור "אפאר טבריה")[29], לאחר שהועברה לטיפולו של כונס נכסים עקב אי סדרים שנחשפו בדוחותיה הכספיים[30] בתחילת שנת 2000 מכרה "רוגוזין" את חלקה תמורת תמורת 8.9 מיליון דולר[31]. חלק משוחד לשופט כהן, בסך 800 אלף דולר, שולם באמצעות תשלום של חברת בת "ספאנטק" לחברת "ולשדה" שבבעלותו של כהן. כהן ניפק אישור כוזב על כך שהכסף הועבר תמורת שירותי ייעוץ שסיפקה ולשדה לרוגוזין לגבי הקמת מפעל למוצרי מוצרי טקסטיל. זאת, אף על פי שלא ניתנו שירותי ייעוץ וחברת ולשדה כלל אינה עוסקת בתחום הטקסטיל[32]. ב-1997 רכשה 20% ממניות תשלובת הטקסטיל פולגת[33], וביוני 1999 מכרה אותם ברווח של 7 מיליון שקל[34]. החברה גם נכנסה לתחום הנדל"ן והמלונאות. באמצעות חברת "הרטן מלונאות ונופש" החזיק במלונות: רנסאנס בנצרת[35], המלונות "עדן אין" ו"חוות הברון" ופרויקט דירות הנופש "שירת הים" בזכרון יעקב[36].
פרשה נוספת בה היה עצמון מעורב, שגם קיבלה את השם "פרשת רוגוזין", הייתה פירוק חברת "רוגוזין תעשייות", לאחר שלא שילמה את איגרות החוב שלה כמתוכנן. ביוני 2002, זמן קצר לפני שהחברה הייתה אמורה לשלם את התשלום הראשון לבעלי האג"ח שלה, מכרו הראל ועצמון באופן מפתיע את מניות השליטה שלהם תמורת 100 אלף דולר בלבד. רוגוזין הייתה חייבת כ-80 מיליון שקל, בעיקר למשקיעים מוסדיים וקרנות נאמנות והם ביקשו למנות את עורך דין פנחס רובין למפרק החברה[37]. לאחר מספר חודשים של ניסיונות להכיע להסדר חוב מונה רובין כמפרק באוקטובר 2002[38]. בסוף 2002, פתחה רשות ניירות ערך בחקירה נגד חברת רוגוזין, עזרא הראל ועצמון. לפי החשד, הם ביצעו בחברה שורת עסקאות בעלי עניין שלא עברו את אישור האספה הכללית של החברה, גרמו לה נזקים כלכליים והיטיבו איתם[39]. בסך הכול בין השנים 1997–2002 ביצעו עסקאות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים שהיטיבו עמם, מבלי שעסקאות אלו אושרו כנדרש בחוק ומבלי שניתן להם דיווח כנדרש בחוק[40]. במאי 2003, הראל ועצמון נעצרו לחקירה. בית המשפט החליט לשחרר בערבות את עצמון תמורת הפקדה של 3 מיליון שקל במזומן ואיסור יציאה מישראל. בבקשת המעצר התייחסה הרשות לשלוש עסקות, שבהן ביצעו החשודים את העבירות המיוחסות להם: רכישת נמל רוסטוק בגרמניה, הסדר האשראי של חברת הרטן מלונאות ונופש עם בנק דיסקונט, וכן עסקה עם חברה פרטית של הראל ועצמון בשם קובלט[41].
רכישת נמל רוסטוק בגרמניה
בין העסקאות שנחקרו ב"פרשת רוגוזין" הייתה עסקה שבמסגרתה רכשו ב-1997 הראל ועצמון את הבעלות על הנמל בעיר רוסטוק שבגרמניה, במסגרת תהליך ההפרטה שלו[42]. נמל רוסטוק, היה הנמל הגדול והחשוב של מזרח גרמניה לחוף הים הבלטי. הרכישה כללה את הזיכיון להפעלת הנמל ומאות דונמים לפיתוח עתידי סביבו, עם פוטנציאל לפיתוח פעילות נדל"ן ענפה[43]. לצורך הרכישה גייסה חברת "רוגוזין" מימון בהנפקת איגרות חוב ובמסגרת העסקה קיבלו הראל ועצמון הלוואה של 17 מיליון מארק מ"רוגוזין", ונקבע כי רוגוזין תקבל אופציה לרכישת 25% מהנמל תמורת הוויתור על החזר ההלוואה. בסופו של התהליך קיבלה רוגוזין 25% מהנמל ואילו הראל ועצמון קיבלו 75% ממנו. חברת הנמל עצמה גם הנפיקה ב-1999 איגרות חוב בבורסה של לוקסמבורג. כך שהראל ועצמון קיבלו את השליטה בנמל רוסטוק באמצעות המימון של רוגוזין, בעוד שהחברה נותרה בעלת מניות מיעוט על אף שהשקיעה בנמל מכספה, ואילו הראל ועצמון לא השקיעו מכספם[44]. עצמון שימש כיושב ראש חברת הנמל וניסה ללא הצלחה להנפיק אותה בבורסה של לונדון בשנת 2006[45]. לבסוף מכר את הנמל ברווח ניכר בשנת 2012.
בשנות ה-2000
בנובמבר 2003, נפטר עזרא הראל מהתקף לב בעת הפלגה בספרד[46]. ובאוגוסט 2004 רכש עצמון את מניות השליטה בחברת ICTS והיה לבעל המניות הגדול עם 64% מהמניות[47]. ב-2007 הוגשה נגד עצמון תביעה בטענה שהוא מעכב פעולות, וגורם למשקיעים לחשוב שמצב החברה לא טוב. זאת כדי שיוכל להוציא לפועל הצעת רכש במחיר נמוך[48]. עצמון נכנס גם להשקעה בחברת "חץ אקולוגיה והנדסה", שפיתחה שיטה לטיפול בפסולת מוצקה. החברה פוצלה ב-1999 מחברה שהוקמה בשנת 1975, על ידי בועז צדיק, ישראל פייג ויחזקאל עזר, ועסקה בטיפול בשפכים תעשייתיים, שמנים ובוצה[49]. החברה פיתחה מתקן למחזור אשפה המאפשר טיפול בפסולת ביתית שלא מוינה, כשהוא עצמו דואג להפרדתה לרכיבים השונים ולמחזורם; תוך כדי הליך המחזור מופקים מהאשפה מים וגם גז, המשמש לייצור חשמל[50]. ב-2003 חנכה מתקן שהקימה למיון, פירוק והפקת חשמל מפסולת נחנך בפארק המיחזור חירייה[51].
קישורים חיצוניים
- הדס מגן, מנחם עצמון זומן להעיד שוב במשפטו של אולמרט בפרשת התרומות לליכוד, באתר גלובס, 23 ביוני 1997
- שי שלו, מנהלי רוגוזין סירבו להתחייב על השבת כספם של בעלי האג"ח, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2001
הערות שוליים
- ^ יכרב גינוסר, יעקב שמאי זועם: גיזברות הליכוד לא נותנת לי כסף, מעריב, 24 באוקטובר 1989
- ^ שמואל דקלו, המדינה מערערת על קולת העונש של נאשמי הליכוד בפרשת "החשבוניות הפיקטיביות", באתר גלובס, 2 בדצמבר 1996
- ^ הארץ, עזרא הראל ומנחם עצמון נעצרו לחקירה בפרשת רוגוזין, באתר TheMarker, 26 במאי 2003
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 נעמי לויצקי, מבט ראשון מתוך האימפריה, כותרת ראשית, 8 בינואר 1986
- ^ מקבלי תעודות בשלוחת ת"א של האוניברסיטה העברית, למרחב, 3 במרץ 1968
- ^ ועדת הביקורת תחקור פרשת הנשף, מעריב, 30 במרץ 1967
- ^ וייצמן החליט להצטרף לחברה הימית להובלת פרי, מעריב, 11 באוגוסט 1970
- ^ איתמר לוין, כל עסקי הנשיא, באתר גלובס, 23 בינואר 2000
- ^ שאול עברון, עזר ויצמן מכר ממניותיו לנציגי "נשיונל" בישראל, מעריב, 25 באוקטובר 1974
אלוף וייצמן (מיל) מבקש חקירת מבקר המדינה בעסקיו, מעריב, 11 בנובמבר 1974 - ^ הגרוע כבר חלף - מאמינים בחברה הימית להובלת פרי, מעריב, 2 בדצמבר 1977
לחץ ערבי באנגליה לחקור הסתבכות ה"חברה הימית", דבר, 3 בפברואר 1977 - ^ בקשה מחודשת לפירוק חברה ימית להובלת;פרי, דבר, 15 בדצמבר 1977
- ^ רזי גוטרמן, שופט סירב- לאסור על ישראלים לרכוש מניות של "יונייטד מרצ'נד", מעריב, 24 ביולי 1980
"ההשתלטות הישראלית", מעריב, 23 ביולי 1980 - ^ גבי קסלר, ח"כ שריר הזמין ברוקר בעל־ענין לדיון על הבורסה בוועדת הכספים, מעריב, 10 בדצמבר 1980
- ^ מנחם עצמון מוצע ליו"ר צים, מעריב, 10 בספטמבר 1985
- ^ גילה אלבין תובעת מיליוני דולרים מאיש העסקים מנחם עצמון, מעריב, 16 בפברואר 1988
שלומית לן, אז נשרטתי קצת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2002 - ^ הדס מגן, מרדכי יהל, לשעבר חשב הליכוד: איש לא היה מרגיש אם הייתי מוציא מיליון שקל ונותן לחבר, באתר גלובס, 10 באפריל 1997
- ^ ת"פ (מחוזי ת"א) 477/91 מדינת ישראל נגד מרדכי יהל ואחרים
- ^ מניות הממשלה ב"רוגוזין" נמכרו ב־28 מיליון ל"י, דבר, 12 בדצמבר 1971
- ^ אודי נחשון, רוגוזין מפסיקה הייצור ומפטרת מרבית העובדים, מעריב, 27 באוגוסט 1990
- ^ אסתר גולדברשט, רוגוזין על הג'אנטים, מעריב, 28 בספטמבר 1990
- ^ אמיר אייזנברג, הרץ למרחקים קצרים, באתר גלובס, 31 ביולי 1997
- ^ שי שלו, רוגוזין מפסיקה את פעילותה באשדוד; תפטר 117 עובדים, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1998
- ^
רויטל חובל, השופט לשעבר דן כהן חתם על הסדר טיעון: יישלח ל-6 שנות מאסר, באתר הארץ, 9 ביולי 2013
- ^ צביקה פז, ICTS: פרת המזומנים של הראל, באתר גלובס, 9 במאי 2002
- ^ שלמה פרידמן, רוגוזין ו-ICTS ייהנו מהזכייה של פיוניר במאות מיליונים של פיצויים, באתר גלובס, 31 ביולי 2000
- ^ מירב ארלוזורוב ועמנואל תימור, איי.סי.טי.אס מקבוצת עזרא הראל רכשה כ-%9 ממניות ממן מחוץ לבורסה, באתר גלובס, 5 בנובמבר 1996
מירב ארלוזורוב, כור מחזיקה כיום בשרשור בכ-12% ממניות ממן, באתר גלובס, 27 בנובמבר 1996 - ^ עמי גינזבורג, ICTS עשויה לרכוש את השליטה בחברת התוכנה ג'ון ברייס, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1997
- ^ אליאב אללוף, עזרא הראל עשה זאת שוב: מכר את ג'ון ברייס הדרכה לגילת תקשורת ב-20 מיליון דולר, באתר גלובס, 21 בנובמבר 1999
- ^ רוגוזין וניסן - במב"י על ספאנטק, באתר גלובס, 26 בפברואר 1998
- ^ אבי שמול, פועלים שוקי הון תשלם פיצויים בסך 6 מיליון שקל בהסכם פשרה שהוגש בתביעת אפאר, באתר הארץ, 25 ביוני 2002
המדינה: כך רימתה אפאר טבריה את אלמגור, באתר גלובס, 23 בינואר 1997 - ^ שי שלו, יחזקאל ניסן מחליף את עזרא הראל בקיבוץ שמיר, באתר גלובס, 23 בספטמבר 1999
- ^ גלעד גרוסמן, השופט שנמלט לפרו מואשם ב-3 פרשיות שוחד, באתר וואלה!
- ^ שי שלו, רוגוזין הגיעה לאחזקה של ממניות פולגת: "אין לנו כוונה עוינת", באתר גלובס, 30 ביולי 1997
- ^ שלמה פרידמן, רוגוזין מוכרת לכלל תעשיות אחזקותיה בפולגת ברווח הון של 7 מיליון שקל, באתר גלובס, 8 ביוני 1999
- ^ אושר למפרק רוגוזין לבקש למנות מפרק זמני למלון צליינות, באתר גלובס, 28 בספטמבר 2004
יוסף אלגזי, כלא "רנסנס", לשעבר מלון 5 כוכבים, היום פחות מ-5 מטר רבוע לנפש, באתר הארץ, 25 ביוני 2003 - ^ עזרא הראל מחק 5 מיליון דולר נוספים בזכרון יעקב, באתר גלובס, 18 באפריל 2002
דליה טל, זיכרון: קינת הרוכשים בשירת הים, באתר גלובס, 24 ביוני 2001 - ^ רותם שטרקמן, פרשת רוגוזין - מינוי המפרק נדחה זמנית; חשש מהברחת נכסים, באתר הארץ, 10 ביולי 2002
- ^ עו"ד פנחס רובין מונה למפרק זמני של רוגוזין; יפעילה כעסק חי, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2002
- ^ ידיעות אחרונות, ידיעות אחרונות: רשות ני"ע מנהלת חקירה נגד רוגוזין ועזרא הראל, באתר גלובס, 6 בינואר 2003
- ^ יצחק דנון, רשות ני"ע: עזרא הראל ביצע עיסקאות בעלי עניין ברוגוזין בלי אישור כחוק, באתר גלובס, 29 במאי 2003
- ^ יצחק דנון, הסכמה על תנאי השחרור של אריה מועלם, מנחם עצמון, מיכאל ברנע וארצי ויין העצורים בפרשת רוגוזין, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2003
- ^ שי שלו, רוגוזין ולורד יאנג מנהלים מו"מ לרכישת נמל באירופה, באתר גלובס, 3 ביוני 1997
- ^ הניסיון המוצלח בנמל אשדוד הביא את עזרא הראל לרוסטוק שבגרמניה, באתר גלובס, 20 ביולי 1997
- ^ שי שלו, רוגוזין מימשה האופציה לרכישת רבע ממניות נמל רוסטוק בגרמניה, באתר גלובס, 12 ביולי 1999
רותם שטרקמן,מאת אסף ברגרפרוינד, מעצרם של עזרא הראל ואביו הוארך; השופט: קיים חשד סביר הקושר אותם לעבירות המיוחסות להם, באתר הארץ, 27 במאי 2003 - ^ אפרת נוימן, הנמל האבוד של חברת רוגוזין בגרמניה מגיע לבורסה של לונדון, באתר הארץ, 14 במאי 2006
- ^ שי שלו, איש העסקים עזרא הראל נפטר מהתקף לב בעת הפלגה בספרד, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2003
- ^ סוכנויות הידיעות, ICTS הודיעה על מינוי מנחם עצמון ליו"ר; בועז הראל הגיש התפטרותו, באתר TheMarker, 5 באוגוסט 2004
- ^ אפרת נוימן, מאבק על חברת ICTS - מנחם עצמון נגד קרן אוורסט, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2007
- ^ פתרונות סילוק ביוב נקודתיים למפעלים, באתר גלובס, 26 במרץ 1997
מירב אנקורי, חץ אקולוגיה זכתה במכרז למיון אשפה והסבתה לדלק בקליפורניה ב-17 מ' ד', באתר גלובס, 14 באפריל 2009 - ^ אבי בר-אלי, יאיר צדיק: "אמרו לי שאני משוגע, אבל בתחום האשפה הצגנו טכנולוגיה שיוצרת מציאות חדשה", באתר TheMarker, 19 במאי 2008
- ^ שרון קדמי, מתקן חדש להפקת חשמל מפירוק פסולת נחנך בחירייה, באתר גלובס, 8 ביוני 2003
