מיכאל אלבין
| פעילות בולטת | ממייסדי הירחון "מוניטין" והשבועון אנשים |
|---|---|
| ידועה בשל | פעיל בבורסה, ומנהל הפעילות של "קבוצת אייזנברג" בישראל |
| השכלה | מדעי החברה ומתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית |
| עיסוק | איש עסקים ופעיל פוליטי בליכוד |
| בת זוג | גליה אלבין |
מיכאל יעקב (מיקי) אלבין (4 באפריל 1944 - 3 באוגוסט 1985) היה איש עסקים ופעיל פוליטי ישראלי.
ביוגרפיה
אלבין נולד בתל אביב כבן יחיד לאוגניה ושמואל אלבין, שהיו בעלי חנות בגדים מצליחה ברחוב אלנבי. למד בבית הספר כרמל ולאחר מכן בתיכון עירוני א'. אחר כך למד מדעי החברה ומתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית[1], נבחר לסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים ולעורך עיתון האגודה, "פי האתון"[2]. בצה"ל שירת כמפקד טנק בחיל השריון.
לאחר שחרורו מצה"ל פנה לעסקים בעזרת כספים שקיבל מהוריו[3]. במרץ 1973 הצטרף כמשקיע בחברת "אלול טכנולוגיות", שהקים דוד קוליץ יחד עם עזר ויצמן. שותפים אחרים בחברה היו יצחק אלמוג, ומנחם (מנטה) עצמון, חבר של אלבין מתקופת הלימודים בתיכון עירוני א'[4]. אלול עסקה בייצוגן של חברות ביטחוניות אמריקניות בישראל. ויצמן מכר את החזקותיו באלול בספטמבר 1974 לאחר שביקש לחזור לפעילות פוליטית ובעקבות תלונה שהשתמש בקשריו לקבלת עמלה על מכירת טילים נגד טנקים לצה"ל. גם אלבין ועצמון מכרו את חלקם בחברה[5].
בשנת 1975 רכש את החברה הבורסאית "פריון", ביחד עם יונתן זוכוביצקי (חבר ילדות של אלבין), חותנו של איל ההון שאול אייזנברג. בהמשך הצטרפו להשקעה יגאל דיאמנט ומאיר רוזנפלד, גם הם חותניו של אייזנברג[6]. "פריון" הייתה חברת החזקות קטנה שהחזיקה בבעלותה מאפייה וקרקעות באזור חיפה. בעזרת כספים שהשקיעה אייזנברג רכשו שורה ארוכה של חברות בתחומים שונים[7]. בחלק מחברות מימושו את השקעתם ברווח מהיר באמצעות הנפקה בבורסה[8]. בשנת 1977 רכשה "פריון" את מפעל הטקסטיל לודז'יה, שמיד הונפק בבורסה[9]. בסוף 1977 רכשה את חברת "אתא", שהייתה מפעל הטקסטיל ורשת חנויות ההלבשה הגדול בישראל, והעסיקה כ-3,000 עובדים[10]. בשנת 1979 הייתה "פריון" שותפה עם אייזנברג ברכישת הבנק הממשלתי שהופרט בנק הספנות ואת השליטה בבנק הבינלאומי הראשון[11][12]. חברות ציבוריות נוספות בהם רכשה את השליטה היו: "רפק אלקטרוניקה", חברת "קיסריה מקרקעין ונופש", החברה לספנות והספקה[13], נחושתן ואינטרגאמא שהייתה סוכנת חברת קודאק בישראל[14].
ב-1977 הצטרפו אלבין ומנחם עצמון למפלגה הליברלית, וחברו לפלג בראשותו של אברהם שריר. אלבין סיפק לשריר משרדים בבית אסיה שהקים אייזנברג. שריר בתמורה עזר לאלבין במאבקו בהנהלת הבורסה שהיה חבר ועדת הכספים של הכנסת[15]. בלחץ הקבוצה מונו גדעון פת ושרה דורון לתפקידי שרים[16]. אלבין גם מינה את חבר הכנסת מיכה רייסר מתנועת החרות לתפקיד דירקטור בחברת "אתא", החברה ספיקה לו רכב וממינה עבורו נסיעות לחו"ל (רייסר נחקר אחר כך נחקר באזהרה על העניין)[17][18]. בבבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 אלבין ועצמון שימשו בהתנדבות כגזברי קמפיין הליכוד[19].
ב-1978 אלבין היה ממייסדי הירחון "מוניטין" והשבועון אנשים[20]. השקעה שבהמשך הפכה לקבוצת "מוניטין-עיתונות", קבוצת תקשורת שרכשה את השליטה בעיתון העסקים היומי גלובס, השיקה את שבועון הנוער "חמצן" שיצא בין השנים 1984–1986, והייתה שותפה עם עמוס שוקן בעיתון היומי חדשות[21].
בתחילת שנות ה-80 הפכה "קבוצת אייזנברג" לאחד הגופים החזקים במשק ואייזנברג גם רכש את השליטה בחברה לישראל[22]. הקבוצה המשיכה ורכשה חברות נוספות: את "הילרון - חברה ליצוא ויבוא גידולי ומוצרי חקלאות"[23], את חברת ההשקעות "אמישר"[24] ואת "לומיר חברה לבנין". מאחר ששאול אייזנברג ששהה רוב הזמן מחוץ לישראל, אלבין ויונתן זוכוביצקי ניהלו בפועל את עסקיו בישראל. הקבוצה נהנתה מהגאות בבורסה באותן השנים ושווי החברות בהם שלטה עלה במהירות תוך שנים ספורות (בפועל באותן שנים ויסתו הבנקים את שוק המניות והגאות בבורסה הייתה מלאכותית). בשנת 1982, אלבין אף היה שותף ליוזמה להקים בורסה שנייה בישראל, בירושלים[25], למרות שהיה חבר דירקטוריון הבורסה בתל אביב[26] ובמקביל היה מבעלי חברת הברוקרים נשואה[27]. אלבין גם החל להשקיע בחבורת שונות ישירות ולא דרך "קבוצת אייזנברג", בסוף שנת 1981 ארגן קבוצת משקיעים להתמודדות במכרז להקמת ערוץ 2[28]. בשנת 1983 היה שותף לרכישת השליטה במפעל "חוסן" לייצור דלתות[29].
הקרע עם אייזנברג
בעקבות המפולת של הבורסה באוקטובר 1983, והאינפלציה הגבוהה נפגעו שווי החברות ב"קבוצת אייזנברג" ובנוסף צברה חברת "אתא" הפסדים כבדים והייתה על סף פשיטת רגל[30]. שאול אייזנברג וממשלת ישראל הגיעו להסכם להזרמת הון למפעל בסך 10 מיליון דולר. אך הוא המשיך להפסיד, וניסיון מכירה שלו נכשל. ב-29 באוקטובר 1984 מונה למפעל כונס נכסים[31]. עובדי המפעל נאבקו למניעת סגירתו במאבק תקשורתי שהכביד על עסקי הקבוצה. במקביל עלה חשד לוויסות מניות המפעל, שלמרות הקשיים עלו משער של 100 שקל ל-1,600 בשנים שלפני סגירתו[32]. במאי 1984 הודיע אלבין שהוא פורש מ"קבוצת אייזנברג" וביולי גם זוכוביצקי. בעיתונות פורסם שאייזנברג חשד שאלבין ביצע מעילה בכספי הקבוצה או הפיק רווחים אישיים על חשבון הקבוצה. אך כל הצדדים הכחישו את הדבר[33]. במקביל הודיע אייזנברג כי הוא מתכוון למכור את כל קבוצת החברות, למעט החברה לישראל[34]. אייזנברג גם האשים את אלבין וזוכוביצקי, שללא ידיעתו, השתמשו בכספו למימון השקעה בחברת טקסטיל האמריקנית "יונייטד מרצ'נד", שעליה השתלטו זוכוביצקי, אלבין ושני חבריהם לספסל הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב, עוזי רסקין, ומנחם עצמון[6][35]. עורך דין רם כספי ומנחם עצמון (שהיה באותה עת מנכ"ל משותף של "החברה לישראל"[36]) מונו לברורים בין אלבין ואייזנברג, בכדי לקבוע את חלוקת הנכסים ביניהם. בבורות נקבע כי אייזנברג יקבל את מלוא הבעלות בחברת "פריון" בתמורה למניות של החברות "נחושתן" ו"אמישר" (חברת השקעות שהוקמה על ידי הציונים הכלליים ושאלבין השתלט עליה[37])[38]. זוכוביצקי עבר לגור בארצות הברית ואלבין עבר בתחילת 1985 לגור בלונדון[39].
מותו
ביום שישי 2 באוגוסט 1985 הוזמן לתשאול ביחידה הארצית לחקירות הונאה שהייתה ממוקמת אז במשרדי שלוחת המטה הארצי ביפו, בחשד להונאה בפעילותו בבורסה בשנות הגאות שלה (לפני משבר 1983), במעילה בכספי אייזנברג וביצוע פעולות חשודות במניות "אתא" לפני שקרסה[40]. בתום התשאול הוחלט לעצור אותו והוא ביקש להיוועץ בפרקליטו. החקירה נמשכה, באופן חריג, במהלך השבת כדי לסיימה ובכך ולהימנע מלהביא את אלבין בפני שופט ביום ראשון ולמנוע אי נעימות ממנו[41]. במהלך החקירה ביום שבת לא שיתף פעולה, והחוקרים הודיעו לו שהם מתכוונים לבקש את הארכת מעצרו ל-15 ימים נוספים. אלבין ביקש שישאירו אותו לבד בחדר למספר דקות לחשוב. אלבין מצא את מותו כתוצאה מנפילה מחלון החדר שהיה בקומה השלישית[42]. נסיבות הנפילה אינן ברורות היות ששהה לבדו בחדר בעת ההתרחשות, ועלו סברות שונות שזו הייתה התאבדות או ניסיון בריחה שנכשל[43]. זו הייתה גם מסקנתו של השופט חיים אילת, סגן נשיא בית המשפט השלום בתל אביב, שהתבקש לחקור את האירוע[44]. וכך גם קבעה חקירת המשטרה[45].
נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[46].
לאחר מותו
לאחר מותו נמשכה החקירה, כ-40 אנשי עסקים ומשקיעים נחקרו בקשר לפעולות שביצעו בבורסה[47]. השר אברהם שריר גם נחקר במשטרה לגבי כספים שקיבל לחשבונו מאלבין, להגנתו אמר שאלו היו כספי מתנה לחתונת בתו[48][49]. יונתן זוכוביצקי שהה בעת מותו של אלבין בניו יורק, ולא חזר לישראל במשך 12 שנים[50][51].
על שמו של מיקי אלבין קרויה "קרן מיקי אלבין", המעניקה מדי שנה את הפרס לתסריט הקולנוע המצטיין בישראל מאז 1994[52].
חיים אישיים
מיקי אלבין היה בעלה של גליה אלבין, שהמשיכה את הקריירה שלה כאשת עסקים לאחר מותו של בעלה. הם הכירו ב-1977 לאחר שהצטרף למפלגה הליברלית. גליה אלבין הייתה פעילה במפלגה. למיקי וגליה אלבין נולדו שני ילדים: שמואל ודניאלה.
קישורים חיצוניים
- מיקי אלבין קפץ אל מותו בעת חקירתו במשטרה, באתר הארץ, 3 באוגוסט 1985
- דוד ליפקין ועמירם פליישר, הפטנט שהזניק את אלבין: תרגילים בבורסה וידידות (שחוסלה) עם המיליארדר אייזנברג, מעריב, 4 באוגוסט 1985
- אבי בטלהיים, מיכאל אלבין - איש העסקים שחלם להיות שר-האוצר, מעריב, 5 באוגוסט 1985
- נחום ברנע, המצליחן הישראלי 1944-1985, כותרת ראשית, 7 באוגוסט 1985
הערות שוליים
- ^ בוקי נאה, מיקי, 'תולעת ספרים' שנחלץ לעזרת חבריו, מעריב, 5 באוגוסט 1985
- ^ נציגי סיעת "הליכוד" נבחרו בראש הסתדרות הסטודנטים, מעריב, 30 ביוני 1965
הצעה להקים אוניברסיטת שלום על הר הצופים, למרחב, 8 ביולי 1966 - ^ שלומית לן, אז נשרטתי קצת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2002
- ^ איתמר לוין, כל עסקי הנשיא, באתר גלובס, 23 בינואר 2000
- ^ שאול עברון, עזר ויצמן מכר ממניותיו לנציגי "נשיונל" בישראל, מעריב, 25 באוקטובר 1974
אלוף וייצמן (מיל) מבקש חקירת מבקר המדינה בעסקיו, מעריב, 11 בנובמבר 1974 - ^ 6.0 6.1 יונתן זוכוביצקי בישראל אחרי שנעדר 12 שנה, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1997
- ^ שאול אברון, שאול אייזנברג: "אספן של מפעלים, בנקים, חברות, מעריב, 22 ביולי 1979
- ^ דוד ליפקין, המהמרים, מעריב, 9 באוגוסט 1985
- ^ אייזנברג ירחיב פעילותו בתעשייה - שילם 40 מיליון ל"י תמורת "לודז'יה", דבר, 12 באוקטובר 1977
- ^ יובל גולן, 'פריון' תרכוש את השליטה ב"אתא" ב-37 מיליון ל"י, מעריב, 27 בדצמבר 1977
- ^ שאול אברון, הרכישה, מעריב, 30 במרץ 1979
- ^ ועדת הכספים אישרה מכירת הבנק הבינלאומי, דבר, 17 ביולי 1979
- ^ קבוצת אייזנברג רוכשת מניות של החב' לספנות והספקה, דבר, 7 בנובמבר 1980
- ^ עמירם פליישר, ה'פריון' של אלבין הוליד את השותפות עם שאול איזנברג, מעריב, 5 באוגוסט 1985
- ^ גבי קסלר, ח"כ שריר הזמין ברוקר בעל־ענין לדיון על הבורסה בוועדת הכספים, מעריב, 10 בדצמבר 1980
- ^ השר ציפורי על אנשי אייזנברג "חבורה מאפיונרית", "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2387 מ-1 ביוני 1983, עמוד 15
- ^ אלי דנון, "מיכה רייסר נשאל: על חשבון , מי טסת לחו"ל, האם קיבלת אופציות מאלבין?, מעריב, 17 בינואר 1986
- ^ נעמי לויצקי, הדלק של רייסר, כותרת ראשית, 26 באוגוסט 1987
- ^ נעמי לויצקי, מבט ראשון מתוך האימפריה, כותרת ראשית, 8 בינואר 1986
- ^ השקעה של 2 מליון ל"י, דבר, 28 באוגוסט 1978
- ^ אייל ארליך, בנק־הפועלים מימן לאלבין את רכישת 'חדשות', כותרת ראשית, 7 באוגוסט 1985
- ^ קבוצת אייזנברג הציעה לרכוש השליטה בחברה לישראל, מעריב, 12 בדצמבר 1982
- ^ אהרן פריאל, חב' אייזנבדג תשקיע עד 10 מיליון ד' בפיתוח מערכת יצוא חקלאי, מעריב, 16 בדצמבר 1982
- ^ קבוצת אייזנברג רכשה "אבישר", דבר, 24 באפריל 1980
- ^ בורסה חדשה בירושלים , כותרת ראשית, 29 בדצמבר 1982
- ^ הבורסה בלי אלבין, מעריב, 6 באוגוסט 1985
- ^ השקיעו באלבין מודלפים במשטרה, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
- ^ נחום ברנע, קבוצה מקורבת לליכוד מתארגנת לערוץ שני, דבר, 24 בספטמבר 1981
- ^ עמירם פליישר, קבוצה בראשות אלבין ועצמון רכשה מחצית הבעלות בחברת "חוסן", מעריב, 5 בינואר 1983
- ^ דוד ליפקין, ב"אייזנברג" מגלגלים את הכדור, מעריב, 5 באוקטובר 1984
- ^ שלמה אברמוביץ, יומן הבלוף הגדול, כותרת ראשית, 26 בדצמבר 1984
- ^ יובל אליצור, מי מפחד מאייזנברג?, מעריב, 29 באוקטובר 1984
- ^ עמירם פליישר, פרישה ממשפחה שכזאת, מעריב, 17 ביולי 1984
- ^ קבוצת אייזנברג רוצה למכור את רוב החברות שלה בישראל, מעריב, 9 באפריל 1984
- ^ רזי גוטרמן, שופט סירב- לאסור על ישראלים לרכוש מניות של "יונייטד מרצ'נד", מעריב, 24 ביולי 1980
"ההשתלטות הישראלית", מעריב, 23 ביולי 1980 - ^ אריאב לראשות החברה לישראל', מעריב, 11 ביוני 1985
- ^ הציונים הכלליים החליטו על הקמת חברה כלכלית, הארץ, 9 באוקטובר 1957
אמישר תובעת מיורשי אלבין כתבי אופציה, מעריב, 5 ביולי 1988 - ^ "הבורסה היא מומחיתי ואם היא מתה אני מיותר", מעריב, 4 באוגוסט 1985
- ^ מיקי אלבין התכוון לעביר את בסיס פעילותו ללונדון, מעריב, 6 באוגוסט 1985ז'נט מצפה בלונדון לשובה של גליה, מעריב, 7 באוגוסט 1985
- ^ פרשת אלבין מסתעפת צפויים עוד מעצרים, מעריב, 8 באוגוסט 1985
- ^ אלי דנון, נצ"מ הזהיר ביום שישי: ' אלבין עלול להתאבד, יש לשמור במיוחד', מעריב, 5 באוגוסט 1985
- ^ בחקירתו במשטרה, מעריב, 4 באוגוסט 1985
- ^ אשר שכטר, הפרנויה של העושר - מי הרג אותם?, באתר TheMarker, 25 בספטמבר 2012
דב גיל-הר, למות מבושה, באתר וואלה!, 21 במאי 2015 - ^ איה אורנשטיין, אלבין התאבד - או שנהרג בניסיון ברחיה לא מוצלח, מעריב, 3 בספטמבר 1985
- ^ נגד חוקריו של מיכאל אלבין לא צפויים "צעדי משמעת חמורים", מעריב, 7 באוגוסט 1985
- ^ בוקי נאה, "כאן המקום היחיד שיתנו לך מנוחה מיקי", מעריב, 6 באוגוסט 1985
- ^ המשטרה חקרה 40 "אשפים פיננסיים" בפרשת מיקי אלבין, מעריב, 25 בנובמבר 1985
- ^ השר שריר נחקר, מעריב, 20 בדצמבר 1985
- ^ "שותים את דמי ואוכלים מבשרי", מעריב, 6 בספטמבר 1985
- ^ נעמי לויצקי, יונתן אל תחזור, כותרת ראשית, 26 בפברואר 1986
- ^ הדס מגן, המשטרה: התיקים בחשד מירמה נגד יונתן זוכוביצקי נסגרו בשל התיישנות, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1997
- ^ המנגליסטים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002
מרב יודילוביץ', פרסי קרן מיקי אלבין, באתר ynet, 8 במאי 2001
29592956מיכאל אלבין