מנחם ברינקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנחם ברינקר

מנחם ברינקר (20 בספטמבר 1935 – 11 באוגוסט 2016) היה חוקר ספרות ופילוסוף ישראלי, פרופסור בחוגים לספרות עברית ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור ללימודים עבריים מודרניים באוניברסיטת שיקגו, חתן פרס ישראל בחקר הספרות העברית והכללית לשנת תשס"ד וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2008.

ביוגרפיה

מנחם ברינקר נולד וגדל בירושלים. אביו, שלום גד ברינקר, היה מנהל מחלקת התברואה בעיריית ירושלים ואמו עקרת בית בתו של הרב מנחם נתן נטע אוירבך[1]. למד בתיכון ליד האוניברסיטה. עשה את שירותו הצבאי בנח"ל, התיישב עם גרעין נח"ל בקיבוץ משגב עם, והיה חבר הקיבוץ במשך שבע שנים. למד באוניברסיטה העברית, וקיבל תואר ראשון בפילוסופיה ובספרות עברית ותואר שני בפילוסופיה, אותו סיים בהצטיינות ב-1960. בשנים 1965–1966 השתלם באוניברסיטת אדינבורו ובאוניברסיטת אוקספורד. עשה דוקטורט באוניברסיטת תל אביב בהנחייתו של פרופסור בן-עמי שרפשטיין, אותו קיבל ב-1974. נושא עבודת הדוקטורט היה "דמיון ואמנות בהגותו של ז'אן פול סרטר". מ-1968 שימש כמרצה באוניברסיטת תל אביב,[2] ב-1983 עבר לאוניברסיטה העברית והתמנה לפרופסור חבר שם. ב-1988 מונה לפרופסור מן המניין. ב-2000 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס. לימד מספר שנים בסמינר הקיבוצים. עשה שבתונים כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, קולומביה ושיקגו. ב-1995 ייסד ברינקר את הקתדרה על שם הנרי קראון ללימודים עבריים מודרניים באוניברסיטת שיקגו, ב-2005 יצא לגמלאות מאוניברסיטת שיקגו.

ברינקר חי עם בת זוגו ג'נט אביעד ולו בת. בנו גדי ברינקר נפטר בשנת 2010.

ברינקר נפטר באוגוסט 2016 לאחר התמודדות עם מחלה קשה.

פעילות ציבורית וספרותית

ברינקר החל את פעילותו הספרותית ב-1950 במאמרים בירחונה של תנועת הנוער "המחנות העולים" שנקרא "במבחן". ב-1954 ובשנה שאחריה שימש כעורך כתב העת הזה. בשנים 1969–1970 ערך את השבועון הספרותי "משא" וכתב מאמרי ביקורת בשבועון זה ובכתב העת "מבפנים".

נמנה עם מקימי "התנועה לשלום וביטחון", שנוסדה כתנועת נגד לתנועת "ארץ ישראל השלמה" וכתב את הקול הקורא שלה. התנועה התריעה מפני סיפוח השטחים שכבשה מדינת ישראל במלחמת ששת הימים ואז התחילה פעילותו הפוליטית. ואחר כך היה פעיל במפלגת מוקד ובמפלגת מחנה של"י והיה חבר "שלום עכשיו" ופעיל מרכזי בה עד 1978. בשנים 1974–1978 ערך כתב עת בשם "עמדה" שריכז רבים מהאינטלקטואלים בישראל בעלי הדעה היונית במסגרת עיתונאית אחת.

נמנה עם מקימי האגודה הישראלית לפילוסופיה ונבחר כיושב ראש הראשון שלה, תפקיד בו כיהן בשנים 1976–1979. שימש עורך ספרותי בהוצאת כתר, ובה ערך שתי סדרות ספרים: "מעו"ף: מחקר עיון ופרשנות" ו"יצירה ויוצרה". הוא גם יזם את ייסודה של סדרת "טעמים" לספרי מופת בביקורת ובאסתטיקה, שהתפרסמה בהוצאה משותפת של "הוצאת הקיבוץ המאוחד" ו"ספרית פועלים".

שימש סגן נשיא של מכון שפינוזה, בראשו עמד פרופסור ירמיהו יובל. המכון עורך כנס דו-שנתי בעניין הגותו של ברוך שפינוזה, ועד כה יצאו לאור ארבעה כרכים של ההרצאות שנישאו בכנסים אלה. המכון גם עורך דיונים פופולריים בנושאי סובלנות דתית ושוויון. הוא חבר בעמותה של מרכז רבין, בעמותה לתרגום ספרות עברית של משרד החינוך ובעמותת למדא לייצוג התרבות היהודית החילונית, שבראשה עומד יאיר צבן.

בשנים 2005–2007 שימש ביחד עם ירמיהו יובל במערכת הכללית של האנציקלופדיה "זמן יהודי חדש". הוא גם ערך בה את המדור "הגות יהודית מודרנית" וכתב שני מאמרים מרכזיים בכרך השלישי של האנציקלופדיה שמוקדש לספרות: "ניטשה והסופרים העבריים"ו"הרומנטיקה האירופאית והספרות העברית החדשה". במאמר זה דן ברינקר ב-36 סופרים, חוקרים, היסטוריונים, משוררים ומבקרים. סביב הספר התפתח פולמוס סוער בכלי התקשורת וברינקר לקח בו חלק פעיל. במדור "הגות" של האנציקלופדיה אותו ערך ישנם 11 מאמרים פרי עטו, הגדול ביניהם עוסק בזהות יהודית. הוא גם כתב לכל המדור הזה מבוא שנקרא "החילון והמודרניזציה של ההגות היהודית החדשה" .

ברינקר היה חבר מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצב ברשימתה במקום ה-97.

מחקריו

תיאור מחקריו

חלק ממחקריו קשורים בהגדרת הייחוד של הספרות היפה, או האמנותית לעומת טקסטים אחרים. חלק אחר מהמחקרים קשורים בשאלה מתי לספרות יש אימפקט חברתי-כללי, בנושא זה כתב מונוגרפיות על סרטר וברנר, שני סופרים שהייתה להם לדעתו אמביציה להשפיע דרך יצירתם על החברה ועל תהליכים היסטוריים. פרט לכך כתב מאמרים רבים על פילוסופים מודרניים החל מהמאה ה-18 ועד ימינו. הוא גם ערך כעשרים ספרים בנושאים שונים.

ספריו

מבעד למדומה: ייצוג ומשמעות ביצירה הבדיונית

זהו שם ספרו הראשון של מנחם ברינקר שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1980. בספר זה הוא בוחן את כל התאוריות העוסקות ביחס שבין ספרות לחברה ולמשמעות עד 1978. ברינקר מתווכח עם גישות הטוענות שספרות היא עולם אוטונומי בפני עצמו שלא יכול ללמד שום דבר על העולם. הוא טוען, לעומת זאת, שבמידה מסוימת כל הקריאה שלנו של ספרות היא קריאה רפרנציאלית, כי הבנת המודלים הפנימיים של היצירה הספרותית, העלילה, הדמויות, הקונפליקטים וכיוצא בזה נשענת על היכרותו של הקורא עם מודלים של העולם שמחוץ ליצירה. לפיכך קריאה של ספרות כמתייחסת לעולם אפשרית, אף על פי שאינה הכרחית. ברינקר מבחין בין יצירה שניתן לראותה כטוענת משהו על המציאות החוץ-ספרותית, לבין יצירה שקשה לראותה כך. הוא גם מציע כללי זהירות לפרשנות רפרנציאלית של יצירות-ספרות. ברינקר כתב כי אם אנו קוראים יצירה בדיונית כמכילה בתוכה טענות על המציאות החוץ-ספרותית אנו קוראים אותה במידת מה כאלגוריה. יש יצירות שהכרח לקרוא אותן כך, ויש יצירות שאפשרי לקרוא אותן כך אך לא הכרחי ויש יצירות שאי-אפשר לקרוא אותן כך, למשל פארסות, סרטים של השמן והרזה או האחים מרקס שאי-אפשר לראותם כאומרים משהו על העולם. חלק גדול מהספר מנתח מודוסים ספרותיים כדי להגדיר מתי אפשרי, מתי הכרחי ומתי בלתי-אפשרי לקרוא מבדים (fictions) כמתייחסים למציאות. למשל פארסה, אלגוריה, רומן, רומן פסיכולוגי.

הספר מורכב משתי חטיבות: חטיבה אחת דנה בנושאים שונים הקשורים בבעיה המרכזית של יחסי ספרות ומציאות. למשל המושג של אשליה אסתטית, התאוריה של פעולות לשוניות, פנומולוגיה של הקריאה. חלקו השני של הספר קשור כולו במושג הריאליזם והוא דן לא רק בספרות, אלא גם בקולנוע, בציור, ובתיאטרון.

מחלקו השני של הספר תורגמו כמה פרקים לאנגלית ולצרפתית והם הביאו להתייחסות של פילוסופים וחוקרים חשובים לעבודתו (ביניהם נלסון גודמן, ארנסט גומבריך, א.ד. הירש, תומאס פאבל, קלוד ברמון) דיונים בספר התקיימו בין השאר באנגלית, צרפתית. ספרדית ופולנית.

אסתטיקה כתורת הביקורת: סוגיות ותחנות בתולדותיה

זהו ספרו השני של ברינקר שהתפרסם בהוצאת האוניברסיטה המשודרת בשנת 1982. הספר כולל 13 פרקים המבוססים על 13 הרצאות שניתנו בגלי צה"ל. הפרק הראשון דן בעצם המונח אסתטיקה, ביחס בינו לבין המונח ביקורת ולמה מותר לנו לקרוא מספר כתבים של אפלטון ואריסטו בשם אסתטיקה, אף על פי שלא נקראו בשם זה באותה עת (שהמונח נוצר במאה ה-18). פרק אחר עוסק בניתוח מושג הטעם, פרק המדבר על מושג הגאון, פרק שמדבר על קלציסיזם המתווה כללים כדי ליצור יצירה בכל סוגה ובכל מודוס. ישנם פרקים מפורטים יותר על משנותיהם האסתטיות בכתביהם של אריסטו ושל קאנט. שלושת הפרקים האחרונים דנים באסתטיקה של המאה העשרים. ההרצאה האחרונה קרויה : "היפה, המכוער וכל השאר".

עד הסמטה הטבריינית: סיפור ומחשבה ביצירת י"ח ברנר

זהו שם ספרו השלישי של מנחם ברינקר, שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1990. שם הספר לקוח מהפרק האחרון ברומן הבשל האחרון של ברנר "שכול וכישלון" המתאר התרחשות בסמטה בטבריה מול הכנרת. בספרו עקב ברינקר אחרי התפתחות ברנר כסופר, כמבקר וכהוגה עד סוף הרומן הזה ולכן קרא לו "עד הסמטה הטבריינית". זהו ספרו היחידי של ברינקר שאינו אוסף הרצאות או אוסף מאמרים, אלא ספר רחב יריעה.

בספר ישנו ניתוח של התופעה שבה סופר בתקופה מסוימת מוכר כדובר הדור, כמין מורה דרך לחיים ויש ניתוח של התופעה הזאת מבחינת התנאים ההיסטוריים שבהם ברנר התפתח כסופר, ברינקר עורך דיון ברטוריקה של ברנר וב"סגנון המרושל" שלו (את המונח טבע ביאליק שתיאר במאמרו "טעות נעימה" – שברנר הוא סופר מצוין הכותב בסגנון מרושל). ברינקר הציג את הסגנון המרושל לא ככישלון אלא כרטוריקה מיוחדת במינה שהוא מכנה אותה "רטוריקה של כנות", שיש בה כמה תופעות טקסטואליות ייחודיות לברנר. דוגמה לכך היא שברוב יצירותיו הארוכות ישנם רמזים כאילו מדובר על חיי הסופר, הוא קרא לזה "רמיזה אוטוביוגרפית". כך למשל בספרו של ברנר "שכול וכישלון" יש שני גיבורים שנקראים יוסף חיים ושמו של ברנר הוא יוסף חיים. דוגמה שנייה היא שהגיבור של הרומן "בחורף" נקרא פיירמן, רמז ברור לשם ברנר.

תופעה טקסטואלית אחרת היא שרוב היצירות הללו מבוססות כביכול על רומנים או רשימות שלא נועדו לפרסום, נמצא איזה יומן, נמצאו מחברות. תופעה נוספת היא שבכל היצירות העלילה מופסקת לעיתים קרובות על ידי הגיגים על נושאים מופשטים כמו הזמן, החיים, החינוך של עם ישראל וכולי. לכל התופעות האלה ביחד קרא ברינקר "רטוריקה של כנות" וטען שלא צריך לשגות באשליה כי הסיפור נסוב חייו של ברנר. לדעתו גם ההגיגים ביצירה אינם פרקי מסות מחשבתיות, אלא ממלאים פונקציה בעלילה, שייכים לעלילה.

בחלקו השני של הספר דן ברינקר בפובליציסטיקה של ברנר ובמחשבתו ובעיקר במחשבה החברתית שלו כפי שהתפתחה במסגרת פעילותו כמבקר חברה ומבקר ספרות. הוא אינו משתמש בחלק הזה בקטעי הגות שנמצאים בתוך הרומנים, כי עליהם אי-אפשר להחליט אם הם אכן מבטאים את מחשבתו.

חלקו השלישי של הספר מנתח את פרקי הסיום של שני הרומנים הארצישראלים: "מכאן ומכאן" ו"שכול וכישלון". ברינקר עורך ניתוח מדוקדק במיוחד של פרקים אלה. בשני הרומנים האלה הסוף של ספור המעשה (העלילה) הוא טרגי אבל החלק האחרון ברומנים האלה לא מספר את סוף סיפור המעשה, אלא שולף איזה רגע מתוכו שמלפני הסוף שהוא יחסית רגע אופטימי. ברינקר מנתח את התופעה המוזרה הזאת לאור זה שברנר לא רצה שברומנים הארצישראלים שלו ישאר אצל הקוראים רושם מדכא מוחלט.

הספר על ברנר עורר פולמוס גדול, נכתבו עליו למעלה מארבעים רצנזיות ומאמרים. [3] בועז ערפלי הקדיש חלק גדול מספרו שלו על ברנר "העיקר השלילי" לוויכוח ולדברי הסכמה לספר זה. [4] חלק אחד מהספר על המחשבה החברתית של ברנר תורגם גם לאנגלית והופיע בשנת 1983-Studies in Contemporary Judaism השנתון שמוציאה האוניברסיטה העברית בשפה האנגלית.

האם תורת הספרות אפשרית?

ספר זה יצא בספרית פועלים בסדרה "פואטיקה וביקורת" וכלל חמישה מאמרים בתורת הספרות, שכולם נכתבו אחרי "מבעד למדומה" בשנות ה-80. מאמר אחד בשם "תיעוד ואמנותיות בספרות" מוקדש לתשובה על ביקורת על "מבעד למדומה" ועוסק בהבדל בין ספרות תעודית לספרות יפה.

מאמר אחר בשם "'טבעי' ו'קונבנציונלי' בתאוריה ובביקורת" עוסק בשמות התואר "טבעי" ו"קונבנציונלי" כשמות תואר לספרות ואמנות ומתווכח עם הגישה הקונבנציונליסטית בכתיבת תולדות האמנות ותולדות הספרות, הדוגלת בכך שהכול הוא עניין של חילופי קונבנציות. ההבחנה החשובה במאמר זה שהתקבלה על ידי חוקרים רבים בעולם היא ההבחנה בין תחבולה לקונבנציה. תחבולה היא מה שאמן בוחר על מנת להשיג אפקט מסוים, זהו מבנה תכליתי שבא לשרת מטרה מסוימת. קונבנציה לעומת זאת היא מוסכמה על משהו שגם אם הוא קשור בעקיפין למטרה מסוימת היה ניתן לאמץ לשם השגת אותה מטרה באמצעי אחר. למשל הנוהג שכל כלי הרכב בכל מדינה צריכים לנסוע בצד אחד של הכביש, הוא אמצעי הכרחי למטרה של שמירת החיים, זה לא סתם מנהג קונבנציונלי. לעומת זאת שכולם יסעו בצד ימין כמקובל ברוב הארצות או בצד שמאל כמקובל באנגליה או בסקנדינביה – זוהי קונבנציה. בכל יצירות האמנות ישנן קונבנציות שקשורות להיסטוריה של הז'אנר. למשל אפוס פותח תמיד בתהילה לאלים או למוזה, למשל בסונט יש 14 שורות. דוגמה נוספת – בציורי הדיוקן מצויר המצויר מן המותניים ומעלה. כל אלו הן קונבנציות שמגדירות סוגים שונים של אמנות, אבל חוקי הפרספקטיבה בציור הם לא קונבנציה, מפני שהם האמצעי ההכרחי ליצור אפקט של אשליה, ליצור אפקט שהציור דומה למודל. בגלל ההבדל הזה סובר ברינקר כי לא ניתן לתאר את תולדות הספרות או תולדות התיאטרון או תולדות האמנות הוויזואלית אך ורק כחילופי קונבנציות. מוכרחים לתארם כהשתנות של המטרות האמנותיות וכתוצאה מזה גם השתנות התחבולות בהן נוקטים סופרים ואמנים כדי להגשים את מטרותיהם האמנותיות.

המאמר השלישי בספר "הוויכוח בין פרגמטיסטים לריאליסטים בפילוסופיה ותורת הספרות המדעית" דן בשאלה האם יש קשר בין ויכוחים בפילוסופיה של זמננו לבין גישות שונות לפרשנות ספרותית ואם יש זיקה כזאת היכן היא נמצאת. הוא דן בשאלה האם אפשר לפתח תורת ספרות מדעית בדומה לבלשנות שתכתוב איך אפשר לתאר יצירת ספרות באופן אובייקטיבי לחלוטין, החופשי מהסתכלות הקורא.

המאמר הרביעי "הגישה האסתטית ההולמת ליצירת הספרות האמנותית" בוחן את תורת הספרות של רומן אינגרדן, הפילוסוף הפולני והוא כולל תיאור של משנתו וביקורת.

המאמר ה-5 "תימה ופרשנות בספרות" – מבוסס על הרצאה שהרצה ברינקר בפריז בכנס של אנתרופולוגים, בלשנים וחוקרי ספרות, היה זה כנס של תאורטיקנים פוסט-סטרוקטורליסטים, אשר מחו על כך שהמתודה הסטרוקטורליסטית גם בספרות וגם בבלשנות אינה מוכנה לדון בתימות. ההרצאה עוררה הדים רבים ונכללה תחילה במבחר צרפתי של ההרצאות שהושמעו בכנס ואחר כך גם בשתי אנתולוגיות אנגליות של תורת הספרות הפוסט-סטרוקטורליסטית.[5]

הדגש בהרצאה הוא על התמה כנקודת המפגש בין טקסטים ספרותיים-אומנותיים לטקסטים אחרים (אידאולוגיים, היסטוריים, מדעיים ופילוסופיים). ברינקר סובר כי בלי ההבנה שהספרות מעלה תמות שיכולות להיות נידונות גם בטקסטים מסוגים אחרים, אין אפשרות להבין מהי ספרות.

דרכי היצירה: על ספרות, פילוסופיה ופוליטיקה ביצירת סרטר

זהו ספרו החמישי של מנחם ברינקר שראה אור בהוצאת האוניברסיטה המשודרת בשנת 1992. 4 פרקים דנים בסרטר כסופר, 4 בפילוסופיה של סרטר עד שנת 1964 שאז חדל סארטר מלפרסם חיבורים פילוסופיים. ו-4 מוקדשים לפעילותו הפוליטית. פרק אחד מסביר את הזיקות בין שלוש הפעילויות השונות האלה.

סובב ספרות: מאמרים על גבול הפילוסופיה ותורת הספרות והאמנות

זהו ספרו השישי של מנחם ברינקר, שראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2000. שני שלישים מהספר בן 360 העמודים כוללים את כל המאמרים שהיו בספרו הראשון והרביעי ואילו השליש האחר – הם מאמרים שהתחדשו מאז. המאמרים שנוספו הם "נוכחות הספרות בחברה", "אובייקטיביות ודיוק במדעי הרוח", "האחר בפרשנות" ו"כתיבה ספרותית וכתיבה היסטורית" שהוא מאמר על הזהה והשונה בין כתיבת רומן לכתיבת היסטוריה, המתווכח עם תפישות פוסט-מודרניסטיות שטוענות שהכול פיקציה ושאין הבדל בין היסטוריה לספרות אמנותית.

ספר זה יצא בשתי מהדורות ויש בו מאמרים על גבול הפילוסופיה ותורת הספרות ובנוסף לכך יש בו גם מאמרים העוסקים בקולנוע, תיאטרון, מוזיקה, אך רוב המאמרים דנים בספרות.

מחשבות ישראליות

זהו שם ספרו השביעי של מנחם ברינקר שראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2007. זוהי אסופה של 14 מאמרים העוסקים בשאלות אידאולוגיות כמו זהות יהודית, והעידן ש"אחרי הציונות". המאמר בשם זה עורר את ההדים הרבים ביותר ומבוסס על הרצאה שנשא במכון ון ליר בשנת 1981 שנקראת "אחרי הציונות". הרצאה זו תורגמה לאנגלית, צרפתית וספרדית. המאמר הזה פיתח את הדעה שבעצם אנחנו חיים בתקופה פוסט-ציונית, כי מטרת הציונות הוגשמה, חצי מהיהודים גרים במדינת ישראל וחלק הולך וגדל מהעם היהודי יגור בה ולכן אנחנו נכנסים לתקופה בתר-ציונית. ברינקר מעלה את השאלה האם המונח ציוני מקדם את ההבנה בדבר השינוי העצום שחל בעם היהודי עם הקמת המדינה. הוא יצר הבדלה בין התקופה הציונית לבין התקופה הישראלית. המאמר פורסם ב-1981 בכרך 19 של כתב העת "סימן קריאה". כן כלול בספר מאמרו על ה"הרהורים בשאלה היהודית" מאת ז'אן-פול סארטר שהופיע במקורו כאחרית דבר לספרו של סארטר שתורגם בידי ברינקר וראה אור בשנת 1978 ב"ספרית פועלים". מאמר זה פורסם גם באנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית.

מאמרים

ברינקר פרסם למעלה מ-200 מאמרים שרק כמחציתם נאספו לתוך ספריו. החצי השני כולל מבואות ואחרית דבר שכתב לספרים שונים ובהם הוצאות עבריות של כתביו של סרטר, כמו קובץ הסיפורים "אינטימיות" (הדר, ת"א, 1980) או "הספרות מה היא ?", "אמנות ואשליה" מאת גומבריך, אחרית-דבר להוצאה מחודשת של "שכול וכישלון" מאת י.ח. ברנר (הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2006) ומבוא לכל שירי נתן זך (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008). סוג שני של מאמרים הוא מאמרים אידאולוגיים ופובליציסטיים שמבחר מהם התפרסם בספרו האחרון.

ספרים שכתב

  • מבעד למדומה : משמעות וייצוג ביצירה הבדיונית, (תל אביב) : הקיבוץ המאוחד, המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, (1980).
  • אסתטיקה כתורת הביקורת : סוגיות ותחנות בתולדותיה, תל אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982.
  • האם תורת הספרות אפשרית? : מאמרים על גבול הפילוסופיה ותורת הספרות, תל אביב : ספרית פועלים, תשמ"ט 1989.
  • עד הסימטה הטבריינית : מאמר על סיפור ומחשבה ביצירת ברנר, תל אביב : עם עובד, תש"ן 1990.
  • ז’ן פול סרטר: דרכי החירות : ספרות, פילוסופיה ופוליטיקה ביצירת סרטר, תל אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב 1992.
  • סובב ספרות : מאמרים על גבול הפילוסופיה ותורת הספרות והאמנות, ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ס.
  • מחשבות ישראליות, ירושלים : כרמל, תשס"ח 2007.
  • הספרות העברית כספרות אירופית, ירושלים: כרמל, תשע"ו 2016

ספרים שערך וההדיר

  • כתבים, משולם גרול (שני כרכים) : ערך מנחם ברינקר, תל אביב, רשות-המחקר של אוניברסיטת תל אביב וספרית הפועלים, תשכ"ו.
  • אלבום יורם, עריכה: מנחם ברינקר, תל אביב, חמו"ל, 1973.
  • מבחר כתבים, ז'אן-פול סארטר: בעריכת מנחם ברינקר, ; עריכת הנוסח העברי בשיתוף עם ד. הנגבי, מרחביה: ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשל"ב 1972 ; זכה למהדורות רבות, שני כרכים, הכרך הראשון מוקדש לפילוסופיה והשני לאסתטיקה, לפסיכולוגיה ולענייני תרבות וחברה.
  • עיונים בפילוסופיה היוונית, שמריהו ריבייר ; ערכו: מנחם ברינקר, שלמה פינס, שמואל שקולניקוב, ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ה 1974.
  • הרהורים בשאלה היהודית, ז’אן-פול סארטר ; תרגום הארות ואחרית-דבר: מנחם ברינקר, תל אביב, ספרית פועלים, 1978.
  • מאה שירים לחיל, בחרו ואספו: מנחם ברינקר, חיים גורי, עזרא פליישר, תל אביב, פרסומי קצין חינוך ראשי ענף השכלה/ענף הסברה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ט 1978.
  • עמדות : מבחר מתוך הירחון עמדה 1975–1977, עורך: מנחם ברינקר ; מביאה לדפוס: ניבה לניר-פלבסקי, גבעתיים : מסדה, 1978.
  • ברוך שפינוזה : קובץ מאמרים על משנתו, בעריכת מנחם ברינקר, מרסלו דסקל, דן נשר, תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ט 1979.
  • הספרות מה היא? ז’אן-פול סארטר ; מצרפתית אליה גילדין ; מהד’ 2, עריכה מדעית והערות מנחם ברינקר, תל אביב : הדר, 1979.
  • המלט ושקספיר : מבחר מאמרים, בעריכת מנחם ברינקר ורנה ליטוין ; עברית: תמר עמית, ירושלים : כתר, 1983.
  • החטא ועונשו ודוסטויבסקי : מבחר מאמרים, בעריכת מנחם ברינקר ורנה ליטוין : תרגמו מרוסית עמינדב דיקמן ומ. שני : תרגמו מאנגלית רלה מזלי ויצחק קומם, ירושלים : כתר, 1983.
  • אנה קארנינה וטולסטוי : מבחר מאמרים, בעריכת מנחם ברינקר ומשה גלעד, תרגמו מרוסית: חמוטל בר-יוסף וא. פרסמן ; תרגמו מאנגלית: הדר בן-אהרן ומשה גלעד, ירושלים, כתר, 1984.
  • אדיפוס המלך וסופוקלס : מבחר מאמרים, בעריכת דבורה גילולה, תרגמה מאנגלית ומיוונית: זיוה כספי, תרגם מצרפתית: מנחם ברינקר, ירושלים : כתר, 1985.
  • עיונים בתרבות הפוליטית בישראל, מנחם ברינקר, מאיר פעיל, עדי צמח, ירושלים, הבמה לביקורת החברה והתרבות בישראל לזכרו של צביקה דויטש, 1985.
  • אסופת מאמרים לזכר דן פגיס, העורכים - מנחם ברינקר, יוסף יהלום, יונה פרנקל. ירושלים : חמו"ל, תשמ"ח.
  • אמנות ואשליה : הפסיכולוגיה של הייצוג התמונתי, א. ה. גומבריך ; מאנגלית - דפנה לוי ; עריכה מדעית - מנחם ברינקר. ירושלים : כתר, 1988, כתר, 1990.
  • סארטר : ביוגרפיה, אני כהן-סולל ; מצרפתית: מיכה פרנקל ; עריכה מדעית: מנחם ברינקר, תל אביב : דביר, תשנ"ו 1996.
  • שכול וכישלון, או, ספר-ההתלבטות / י.ח. ברנר ; אחרית דבר - מנחם ברינקר. בני ברק, הקבוץ המאוחד, 2006.

בלועזית (אנגלית, צרפתית וגרמנית) ערך ברינקר, בשנת 1987, לפי הזמנת כתב העת, חוברת כפולה (163-162) של כתב העת REVUE INTERNATIONALE DE PHILOSOPHIE היוצא לאור בפאריס. החוברת יוחדה לנושא PHILOSOPHICAL ASPECTS OF LITERARy CRITICISM

ספר יובל לכבודו

  • איריס פרוש, חמוטל צמיר וחנה סוקר-שווגר (עורכות), למנחם ברינקר ביובלו: "הספרות והחיים" - פואטיקה ואידאולוגיה בספרות העברית החדשה, הוצאת כרמל, תשע"א-2011.

לקריאה נוספת

  • נסים קלדרון, "לזכרו של מנחם ברינקר - איש חכם, איש ספרות", מאזנים, גיליון מס' 4, כרך צ', תשרי תשע"ז, אוקטובר 2016, עמודים 4–7.
  • חיים באר, ענף אבות - על מנחם ברינקר, מתוך הספר "קשר לאחד - מסעות, בתים ואנשים בירושלים", הוצאת עם עובד, 2018, עמודים 48 - 52.
  • אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 160 - 174
  • "אי אפשר למנוע כתיבת דברי איוולת אבל אפשר למנוע את הבאתם לדפוס, וזהו אחד התפקידים הראשיים של העורך" – בנימין תמוז ומנחם ברינקר בשיחה על עריכת מוסף ספרותי (תמלול הקלטה מ-1969), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יא', 2019.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ חיים באר [http://onegshabbat.blogspot.com/2016/08/blog-post_14.html הספרות והחיים (ספר היובל לכבודו של ברינקר), הוצאת כרמל, תשע"א, עמ' 15–18. בבלוג עונג שבת
  2. ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
  3. ^ שלושת הבולטים בהם הם:
    • אריאל הירשפלד, הרטוריקה של הכנות וכנות הרטוריקה, "תרבות וספרות".
    • עדה צמח, בגדי ברנר החדשים, עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 132–133 (תשנא) 34-36.
    • שלום רצבי, שתי אינטרפרטציות ל"מכאן ומכאן", עיונים בתקומת ישראל 3 (תשנג) 535-543.
  4. ^ בועז ערפלי, העיקר השלילי : אידאולוגיה ופואטיקה ב"מכאן ומכאן" וב"עצבים" לי.ח. ברנר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ב 1992.
  5. ^ DU THEME EN LITTERATURE,VERS UNE THEMATIQUE, POETIQUE 64,MICHEL CHARLES, ED. PARIS, 1986
    • The Return of Thematic Criticism, Werner Sollors (ed.), Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1993. מסת"ב 978-0674766877
    • THEMATICS, CLAUDE BREMOND, JOSHUA LANDY AND THOMAS PAVEL, EDITORS, STATE UNIVERSITY OF NEW YORK, 1995
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29694456מנחם ברינקר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מנחם_ברינקר&oldid=2126372"