מיכאיל סאקשווילי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מיכאיל סאאקשווילי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאיל סאקשווילי
მიხეილ სააკაშვილი
מיכאיל סאקשווילי
מיכאיל סאקשווילי
לידה 21 בדצמבר 1967 (גיל: 57)
הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיההרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה טביליסי, גאורגיה הסובייטית
מדינה גאורגיה
אוקראינה
מפלגה התנועה הלאומית-דמוקרטית
בת זוג סנדרה רולופס (הולנדית במוצאה)
ראש הוועד המנהל של המועצה הלאומית לרפורמות של אוקראינה
7 במאי 2020 – מכהן
(4 שנים ו־32 שבועות)
מושל מחוז אודסה
30 במאי 20159 בנובמבר 2016
(שנה ו־23 שבועות)
נשיא גאורגיה ה־4
25 בינואר 200427 בינואר 2013
(9 שנים)
נינו בורג'נדזה (נשיאה זמנית)
לפניה אדוארד שוורדנדזה
ראש מועצת העיר טביליסי
5 ביוני 200215 בינואר 2004
(שנה ו־32 שבועות)
שר המשפטים של גאורגיה
12 באוקטובר 20005 בספטמבר 2001
(47 שבועות)

מיכֵאיל (מישה) סָאַקַשוויליגאורגית: მიხეილ სააკაშვილი, באוקראינית: Міхеїл Саакашвілі; נולד ב-21 בדצמבר 1967) הוא משפטן ופוליטיקאי גאורגי, כיהן כנשיא גאורגיה משנת 2004 עד לשנת 2013. מ-30 במאי 2015 עד 9 בנובמבר 2016 כיהן כמושל מחוז אודסה באוקראינה.

סאקשווילי עלה לשלטון לאחר "מהפכת הוורדים" בגאורגיה. במהפכה לא אלימה זו מחתה האופוזיציה, בתמיכתם של מפגינים רבים, על השחיתות בממשל, ובסופה התפטר הנשיא אדוארד שוורדנדזה. תחת הנהגתו של סקאשווילי צומצמה השחיתות ורוסנו מלחמות האזרחים. בתקופתו, חוזק הקשר בין ישראל לגאורגיה, ויועצים צבאיים ישראלים רבים סייעו לבניית הצבא הגאורגי.

סאקשווילי הדגיש את מחויבותו להחלת השלטון הגאורגי במחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה שהשיגו אוטונומיה עם השפעה רוסית. באוגוסט 2008, במהלך פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג פלשו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה ובתגובה פלש צבא רוסיה לדרום אוסטיה ותקף יעדים בגאורגיה. סאקשווילי ביקש מהמערב להתערב לטובת גאורגיה.

בדצמבר 2014 האשימו אותו השלטונות הגאורגיים בשחיתות והוא נמלט לאוקראינה, בה שימש יועץ לשלטון האוקראיני. במאי 2015 הוענקה לו אזרחות אוקראינית שחייבה אותו לוותר על זו הגאורגית והוא מונה לעמוד בראש מחוז אודסה שבדרום אוקראינה. הוא שב לגאורגיה באוקטובר 2021.

תחילת דרכו

סאקשווילי נולד בטביליסי בעת שעדיין שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה בברית המועצות. הוריו משתייכים לשכבה המשכילה בחברה: אביו ניקולוז הוא רופא העוסק עדיין במקצועו בעיר טביליסי ומנהל מרכז מרחצאות מרפא. אימו, ג'יולי אלאסניה, היא היסטוריונית ומרצה באוניברסיטה של טביליסי. הוא דובר גאורגית, אנגלית, צרפתית, רוסית, אוקראינית, מעט אוסטית וספרדית.

סאקשווילי סיים לימודי תואר ראשון בבית הספר למשפט בינלאומי באוניברסיטת קייב (אוקראינה) בשנת 1992. הוא עבד תקופה קצרה כממונה על זכויות אדם בממשלה הזמנית של גאורגיה מיד לאחר משטרו של זוויאד גמסחורדיה וזאת בטרם קיבל מלגת לימודים ממחלקת המדינה של ארצות הברית.

בשנת 1994 סיים סאקשווילי לימודי תואר ראשון במשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה. בשנת 1995 סיים לימודי תעודה במכון הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת.

לאחר סיום לימודי תואר שני, בעודו עובד במשרד עורכי הדין פטרסון בלקנאפ וטיילר, אחד ממשרדי עורכי הדין הבולטים בארצות הברית אשר משרדיו בניו יורק, פנה אליו ידידו זוראב ז'ווניה בשם הנשיא אדוארד שוורדנדזה אשר ביקש לגייס לטובת ארצו צעירים מבטיחים. בעידודו של שוורדנדזה נבחר סאקשווילי בחודש דצמבר 1995 לפרלמנט הגאורגי, כחבר במפלגת איחוד האזרחים של גאורגיה.

עד מהרה יצא שמו של סאקשווילי למרחוק כיושב ראש ועדת הפרלמנט אשר מונתה לחקיקה בתחום הבחירות, מערכת המשפט והמשטרה. מסקרי דעת קהל שנערכו בגאורגיה עלה כי מידת האהדה הציבורית שצבר סאקשווילי הייתה שנייה רק לשוורדנדזה. בשנת 1997 בחר בו חבר עיתונאים ואנשי זכויות אדם ל"איש השנה" בגאורגיה. בינואר 2000 מונה סאקשווילי למשרת סגן נשיא הפרלמנט של מועצת אירופה.

ב-12 באוקטובר 2000 מונה סאקשווילי לשר המשפטים בממשלת שוורדנדזה. הוא יזם רפורמה עמוקה במערכת המשפט הפלילי בגאורגיה ובמערכת בתי הסוהר במדינה. יוזמותיו אלה זכו לשבח בפי פעילי זכויות אדם בינלאומיים. אולם, במהלך שנת 2001 היה סאקשווילי מעורב במחלוקת חריפה בממשלתו, כאשר האשים את שר הכלכלה, השר לביטחון פנים ומפקד המשטרה בטיביליסי בעשיית רווחים ממעשי שחיתות. ב-5 בספטמבר 2001 התפטר סאקשווילי ממשרת השר והצהיר: ”לדידי אין זה מוסרי להישאר חבר בממשלת שוורדנדזה.” הוא הצהיר כי שחיתות שלטונית פשתה בכל מרכזי ממשלת גאורגיה וכי שוורדנדזה חסר כוח רצון להתמודד עם התופעה. סאקשווילי הזהיר כי ”ההתפתחויות הנוכחיות בגאורגיה יהפכו את המדינה למובלעת פשע בתוך שנה או שנתיים.”

התנועה הלאומית המאוחדת

משהתפטר מממשלת שוורדנדזה ועזב את מפלגת איחוד האזרחים של גאורגיה, יסד סאקשווילי בחודש אוקטובר 2001 את "התנועה הלאומית המאוחדת"; זוהי מפלגת ימין-מרכז, המשלבת ליברליזם כלכלי וחברתי, סובלנות כלפי מיעוטים ולאומיות. מפלגה זו הייתה לציר מרכזי למבקשי הרפורמות בגאורגיה. ביוני 2002 סאקשווילי נבחר ליושב ראש מועצת העיר טביליסי לאחר שהושג הסכם בין מפלגתו למפלגת העבודה הגאורגית. מינוי זה סיפק לו במה מרכזית להשמעת ביקורתו על השלטון.

ב-2 בנובמבר 2003 התקיימו בגאורגיה בחירות לפרלמנט אשר זכו לביקורת רבה מצד משקיפים בינלאומיים עקב אי-סדרים. סאקשווילי טען לניצחון בבחירות (טענה שגובתה בסקרי מצביעים), ועודד את המוני האזרחים לצאת ולהפגין נגד ממשלת שוורדנדזה וכן לפעול בדרכי מרי אזרחי נגד הרשויות. מפלגתו של סאקשווילי יחד עם מפלגת הדמוקרטים דרשו את הפלתו של שוורדנדזה וקיום בחירות חוזרות.

במהלך חודש נובמבר 2003 ידעה טביליסי הפגנות המונים, בהשתתפות עשרות אלפי מפגינים. לאחר לחץ מצד ההמונים התפטר שוורדנדזה מכהונתו כנשיא, ב-23 בנובמבר ואת משרתו תפסה במינוי זמני נינו בורג'נדזה, שהייתה יושבת ראש הפרלמנט. אף שמנהיגי המפלגות שקראו להפלת שוורדנדזה ניסו לפעול במסגרת החוק, היו רבים שראו בהפלת הממשלה מעשה של הפיכה אזרחית ובפי רבים היא זכתה לכינוי מהפכת הוורדים.

ב-24 בפברואר 2004 התאחדו מפלגות "התנועה הלאומית המאוחדת" ו"הדמוקרטים המאוחדים". המפלגה המאוחדת נקראה "התנועה הלאומית - דמוקרטים". מטרותיה העיקריות של המפלגה החדשה היו העלאת שיעורי הפנסיה, מלחמה בשחיתות והגדלת הכנסות המדינה. המפלגה ניצחה גם בבחירות 2008 לפרלמנט, אך "הדמוקרטים המאוחדים" פרשו מאיחוד המפלגות ונהפכו ליריבי "התנועה הלאומית המאוחדת". בבחירות אוקטובר 2012 לפרלמנט, "התנועה הלאומית המאוחדת" נוצחה אחרי שזכתה ב-65 מושבים מתוך 150.

נשיאות - תקופת הכהונה הראשונה

ב-4 בינואר 2004 זכה מיכאיל סאקשווילי בבחירות לנשיאות גאורגיה עם יותר מ-96% מקולות הבוחרים ובכך היה לנשיא הצעיר ביותר באירופה. סאקשווילי רץ לנשיאות תחת מסר של מלחמה בשחיתות ושיפור תנאי השכר והפנסיה לעובדים. הוא הבטיח כי יפעל לשיפור יחסי החוץ של המדינה. אף שסאקשווילי ידוע בנטייתו הברורה למערב ודיבר ברורות על רצונה של ארצו להצטרף כחברה לנאט"ו ולאיחוד האירופי, הוא גם התבטא בנושא חשיבות שיפור יחסיה של גאורגיה עם רוסיה. התמודדותו הקשה ביותר בתקופת כהונה זו הייתה עם בעיותיה הכלכליות של ארצו וכן פתרון המצב במחוזות הבדלניים של אבחזיה ודרום אוסטיה. האבחזים לא נטלו חלק בבחירות והכריזו על עצמאותם ממדינת גאורגיה, בעוד שבדרום אוסטיה הכריזו הבדלנים על רצונם באיחוד עם צפון אוסטיה שהיא חלק מרוסיה.

ב-25 בינואר 2004 הושבע סאקשווילי כנשיא בבירה טביליסי. מיד לאחר הטקס הוא חתם על צו נשיאותי הקובע דגל חדש למדינה. ב-26 בינואר, במהלך טקס שנערך בכנסיית כשוותי, הוא הכריז על צו המתיר להשיב לטביליסי את גופתו של נשיאה הראשון זוויאד גמסחורדיה מן העיר גרוזני (שבצ'צ'ניה) ואף קרא לרחוב ראשי בבירה על שם גמסחורדיה. גאורגיה אף שחררה מכלאם 32 מתומכי גמסחורדיה אשר נכלאו לאחר עליית שוורדנדזה לשלטון.

בחודשים הראשונים לשלטונו התמודד סאקשווילי עם משבר פוליטי קשה ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה אשר נשלטה על ידי אסלן אבשידזה ואשר התעלם מן השלטון המרכזי הגאורגי. המשבר איים להתפתח למאבק מזוין, אולם ב-6 במאי 2004 אולץ אבאשידזה להתפטר בלחץ השלטון המרכזי והמשבר נפתר בדרכי שלום. הצלחתו בפתרון המשבר באג'ריה עודד את סאקשווילי להגביר את מאמציו להביא את חבל דרום אוסטיה תחת שליטת ממשלת גאורגיה. שליטי המחוז הבדלני הגיבו בהגברת החימוש בחבל, דבר שהוביל להתנגשויות מזוינות באוגוסט 2004. לאחר התנגשויות אלה החלה הפסקת אש מתוחה ולמרות יוזמת שלום של ממשלת גאורגיה בשנת 2005, המשבר נותר ללא פתרון. ביולי 2006 הצליחה ממשלת סאקשווילי להתמודד עם משבר חריף נוסף, הפעם בעמק קודורי, בחבל אבחזיה שם כוחות משטרה גאורגים פרקו מנשקה מיליציה חמושה.

אף שלדעת פרשנים הרפורמות שהונהגו על ידי סאקשווילי בתקופת כהונתו הראשונה הניבו תוצאות מעורבות, רמת השחיתות במדינה ירדה באופן משמעותי. על פי דיווחי הבנק העולמי גאורגיה נמצאה כמדינה המובילה בעולם ברפורמות כלכליות ודורגה במקום ה-18 בעולם ב"קלות עשיית עסקים", בשעה שרוב שכנותיה נמצאות מעל מקום 100 באותו דירוג[1].

בתחום מדיניות החוץ סאקשווילי שמר על קשרים הדוקים עם ממשלת ארצות הברית וכן עם מדינות נאט"ו ונותר אחד ממנהיגי הארגון לפיתוח דמוקרטי וכלכלי (GUAM Organization for Democracy and Economic Development). "מהפכת הוורדים" אותה הנהיג תוארה על ידי הנשיא בוש כאחת מן התנועות החזקות בהיסטוריה המודרנית[2] אשר שימשה השראה לרבים בתקוותיהם לחירות[3].

מדיניות כלכלית

סאקשווילי הוא תומך נלהב במדיניות השוק החופשי ומאמין כי יש להפחית את מעורבות הממשל בתחום העסקי. בתקופת כהונתו ידעה כלכלת גאורגיה התקדמות חסרת תקדים בתחום גביית המיסים, זאת לאחר שהופחתו שיעורי המס. גאורגיה אף הפכה מעורבת יותר בשוק העולמי ובשנת 2007 מכר סכרתוולוס בנקי (הבנק של גאורגיה) איגרות חוב בדרישה גבוהה. כאשר הציע הבנק 200 מיליון דולר של איגרות חוב לחמש שנים (עם פרעון בחודש ינואר 2012) בריבית שנתית של 9.5% הגיעו הביקושים בשוק ל-600 מיליון דולר[4].

יחסי החוץ

נשיא גאורגיה מיכאיל סאקשווילי (משמאל) בחברת לך קצ'ינסקי נשיא פולין וולדאס אדמקוס נשיא ליטא

הנשיא סאקשווילי ראה בחברות ארצו בנאט"ו דרך להבטיח יציבות לגאורגיה. הוא אף הציע לקיים דו-שיח אינטנסיבי עם המחוזות הבדלניים של דרום אוסטיה ואבחזיה בשאיפה להגיע להסדר עם מחוזות אלה. בנוסף, הוא הצהיר על התנגדותו לשימוש בכוח לצורך פתרון המשברים ואמונתו כי ניתן להגיע לפתרון באמצעים דיפלומטיים. משטרו של סאקשווילי אף הכפיל את כוחותיה של ארצו בעיראק והפך את גאורגיה לתומך החזק ביותר בכוחות הקואליציה מחוץ לארצות הברית, זאת לצד כוחות צבא גאורגיים בקוסובו ובאפגניסטן[5].

ממשלת סאקשווילי שמרה על קשרים הדוקים עם מדינות אחרות בקווקז ובמזרח אירופה, כגון אזרבייג'ן, ארמניה, אוקראינה, לטביה, ליטא, אסטוניה, רומניה, פולין וטורקיה. בעקבות חניכת צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן ביקר סאקשווילי, באוקטובר 2006, בישראל, וחנך מרכז לחקר האנרגיה באוניברסיטת חיפה וקיבל מן המוסד תואר דוקטור לשם כבוד. את נאומו באוניברסיטה ניצל להתקפה חריפה על רוסיה והישווה את הרדיפה בה מתנסים אזרחי גאורגיה ברוסיה לרדיפת היהודים באירופה לאורך ההיסטוריה[6]. עקב חששה של ממשלת ישראל מתגובתה של רוסיה, הביקור היה ביקור לא רשמי.

ביקורת

היו שחששו כי סאקשווילי ירכז בידיו כוחות לשלטון בלעדי לאחר בחירתו לנשיאות אולם כיבוד זכויות אדם בגאורגיה השתפר מאז מינויה של ממשלת סאקשווילי[7][8].

סאקשווילי התבטא לעיתים בתוקפנות. כך, בעת מסיבת עיתונאים ב-12 בינואר 2004 סאקשווילי יעץ לשר המשפטים "לעשות שימוש בכוח כאשר מתמודדים עם כל ניסיון לחולל מהומות בבתי הסוהר, ולפתוח באש, לירות על מנת להרוג ולהרוס כל פושע אשר מנסה לחולל מהומות. לא נחסוך בכדורי רובה כנגד האנשים האלה." בעת נאום השבעתו הצהיר סאקשווילי כי "עתה העת שהממשלה תפחד מן העם."

בשנת 2004 חוק עיתונות חדש חולל מחלוקת, בעקבותיה פנו מנהיגים בולטים במדינה במכתב גלוי לנשיא, אשר פורסם בכמה מן העיתונים המובילים, וטענו כי "חוסר סובלנות כלפי בני אדם המחזיקים בדעות שונות מוטמעת בפוליטיקה הגאורגית ובתחומים אחרים בחיי החברה."

ב-27 במרץ 2007 הכריזה ממשלת סאקשווילי כי הצליחה למנוע התפרצות מהומות בבתי הסוהר במדינה אותן זממו ראשי הפשע. פעולות המשטרה למניעת המהומות הסתיימו בשבעה הרוגים ו-17 פצועים. בעוד שהאופוזיציה בפרלמנט הטילה ספק בגרסה הממשלתית הרשמית ודרשה הקמת ועדת חקירה עצמאית, הצליחה מפלגת השלטון למנוע את מימוש היוזמה[9].

ניסיון התנקשות

סאקשווילי בעת פגישה עם הנשיא בוש בשנת 2008

ב-10 במאי 2005, בעוד נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש נשא נאום בכיכר החירות של טביליסי, ידה ולדימיר ארוטיוניאן רימון אל עבר מקום מושבם של בוש וסאקשווילי. הרימון נחת בקהל כ-20 מטר מן הבמה, לאחר שפגע במהלך מעופו בנערה, אולם לא התפוצץ. ארטיוניאן נעצר בחודש יולי אותה שנה ולאחר שהספיק להרוג איש משטרה בטרם מעצרו. הוא הורשע בניסיון להתנקש בחיי סאקשווילי ובוש וברצח איש שרותי הביטחון ונידון למאסר עולם[10].

משבר שנת 2007

בשלהי שנת 2007 נקלעה גאורגיה למשבר הקשה ביותר שידעה עד אותה עת מאז מהפכת הוורדים. בחודש אוקטובר החלה סדרת הפגנות נגד הממשלה על רקע האשמות ברצח ובשחיתות שהושמעו על ידי איראקלי אוכרואשווילי, שר לשעבר בממשלת סאקשווילי. המחאה הציבורית הגיעה לשיאה בחודש נובמבר 2007. החלטת הממשלה לפזר את ההפגנות בכוח התדרדרה ב-7 בנובמבר להתנגשויות בין מפגינים וכוחות המשטרה ברחובות טביליסי, אחריהן הכריז סאקשווילי על מצב חירום במדינה, אשר נמשך עד ל-16 בנובמבר, כולל הגבלות שהוטלו על אמצעי תקשורת שונים. צעדים אלה הובילו לביקורת חריפה, מפנים ומחוץ, כנגד ממשלת סאקשווילי.

ב-8 בנובמבר 2007 הכריז סאקשווילי כי נמצא פתרון של פשרה למשבר ולפיו ב-5 בינואר 2008 ייערך משאל עם בשאלת הקדמת הבחירות הכלליות שהיו מתוכננות לחודש אוקטובר 2008 וכן בשאלה האם על גאורגיה להצטרף לנאט"ו, יחד עם בחירות מוקדמות לנשיאות. כמו כן שונה חוק הבחירות באופן שנעשו ויתורים מסוימים בנוסח החוק כדי להקל על מפלגות האופוזיציה.

ב-23 בנובמבר 2007 הכריזה מפלגת השלטון, התנועה הלאומית המאוחדת, על סאקשווילי כמועמדה לנשיאות. בהתאם לחוקת גאורגיה, סאקשווילי התפטר ב-25 בנובמבר ממשרתו כדי לפתוח במערכת הבחירות[11].

תקופת כהונה שנייה

חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל בבית הכנסת הגדול בטביליסי, בנוכחות סאקשווילי

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, ב-5 בינואר 2008, ניצח סאקשווילי כאשר גרף 53.4% מקולות המצביעים, כמעט כפליים מן הבא אחריו[12]. בזכות הרוב המוחלט שקיבל התייתר הצורך בעריכת סיבוב בחירות שני. בבחירות אלה השתתפו גם אזרחי ישראל יוצאי גאורגיה שקיבלו, לאחר ששונה החוק הגאורגי בעניין, תעודת זהות גאורגית. תעמולת הבחירות התנהלה גם בישראל[13].

שינויים בהרכב הממשלה

זמן רב בטרם הבחירות לנשיאות הכריז סאקשווילי באופן פומבי על תוכניתו למודרניזציה של הרכב ממשלת גאורגיה. זמן קצר לאחר בחירתו בשנת 2008 הוא מינה מחדש לתפקידו את ראש הממשלה לאדו גורגנידזה וביקשו כי יציג ממשלה חדשה לאישור הפרלמנט הגאורגי.

גורגנידזה החליף את מרבית השרים שכיהנו בממשלתו לפני הבחירות, בהותירו על כיסאם שלושה שרים בלבד: איוונה מראבישווילי, שר הפנים השנוי במחלוקת, שר ההגנה היהודי דוד קזרשווילי ואת שר האוצר ניקה גילאורי.

יחסים עם רוסיה ופלישת רוסיה לגאורגיה

ערך מורחב – המלחמה בדרום אוסטיה

עם תחילת תקופת כהונתו השנייה הדגיש סאקשווילי את רצונו לשפר את יחסי ארצו עם רוסיה. ב-22 בפברואר 2008 הוא קיים פגישה רשמית עם ולדימיר פוטין, אשר עדיין שימש אז כנשיא רוסיה. הפגישה התקיימה במעונו הרשמי של נשיא רוסיה. בפגישה זו נדונה בין השאר בקשתה של גאורגיה להפסיק את האמברגו שהטילה רוסיה על הסחר עם גאורגיה ואשר פגע במידה רבה בכלכלת המדינה.

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה פלשה רוסיה לגאורגיה, הדפה את הכוחות הגאורגיים בדרום אוסטיה וכבשה עמק קודורי שבאבחזיה, השטח היחיד בצפון-מזרח אבחזיה שהיה בשליטת גאורגיה. משם המשיכה וכבשה את העיר גורי וחלקים נוספים בתוככי גאורגיה. קודם לפלישה הפציצו מטוסים רוסיים מטרות בכל רחבי גאורגיה.

רוסיה הציבה את יציאת הכוחות הגאורגיים מדרום אוסטיה והדחת ממשלת סאקשוילי כתנאי להסגת כוחותיה מגאורגיה[14]. הניסיון להפיל את ממשלת גאורגיה הביא להפגנת תמיכה בנשיא בכיכר החירות מול בנין הפרלמנט של גאורגיה[15] ולהגעתם של נשיאי פולין, אוקראינה, ליטא ואסטוניה לצד סאקשווילי[16].

לאחר המלחמה

הלחץ נגד סאקשווילי התגבר ב-2009, כאשר האופוזיציה פתחה בהפגנות המוניות נגד שלטונו של סאקשווילי. ב-5 במאי 2009, משטרת גאורגיה אמרה כי במדינה מתוכננות הפרות סדר רחבות היקף, שהמרד הכושל של הצבא היה חלק מהן. לטענת המשטרה, הייתה מזימה לחיסולו של סאקשווילי. גורמי אופוזיציה חלקו על הטענה של ניסיון מרד ובמקום זאת אמרו כי החיילים סירבו לפקודה בלתי חוקית להשתמש בכוח נגד מפגיני האופוזיציה[17][18].

ב-2 באוקטובר 2012, הודה סאקשווילי בתבוסה של מפלגתו בבחירות לפרלמנט בגאורגיה נגד קואליציית החלום הגיאורגי בראשות איל ההון בידזינה איוונישווילי[19]. על פי חוקת גאורגיה נאסר עליו להתמודד לכהונה שלישית בבחירות לנשיאות ב-2013. זמן קצר לאחר הבחירות עזב סאקשווילי את גאורגיה.

בדצמבר 2013 קיבל סאקשווילי את תפקיד המרצה והמדינאי הבכיר באוניברסיטת טאפטוס בארצות הברית.

פוליטיקאי אוקראיני

סאקשוילי תמך במהפכה הכתומה באוקראינה ב-2005 ושמר מאז על יחסים מאוד קרובים עם ויקטור יושצ'נקו ופוליטיקאים אוקראיניים פרו-מערביים. בפלישה הרוסית לגאורגיה באוגוסט 2008 הביע יושצ'נקו תמיכה גלויה בסאקשוילי. מאז התפטרותו מהנשיאות ב-2013 סאקשוילי ביקר באוקראינה לעיתים תכופות והיה בין הנואמים בכיכר העצמאות ב-2013 וב-2014. בינואר 2015 מונה ליועץ לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו וב-30 במאי אותה שנה למושל מחוז אודסה - מחוז מולדתו של הנשיא פורושנקו.

ב-2018, פתחו רשויות התביעה בגיאורגיה בחקירה, בעקבות הקלטה שחשפה חברת CGI GROUP הישראלית, ובה נשמעו סאקשווילי ובן דודו טאמור אלסניה משמיצים את העם הגיאורגי ה"טיפש והדפוק" ומדברים על שכירת צלף מקצועי שיוכל לפגוע בבידזינה איוונשווילי, האדם העשיר ביותר בגיאורגיה, ראש הממשלה בעבר, וכיום כיו"ר מפלגת השלטון בגאורגיה[20].

ב-26 ביולי 2017, סאקשווילי (באותו זמן שהה בארצות הברית) נשלל מהאזרחות האוקראינית שלו על ידי פטרו פורושנקו, והפך לאדם חסר אזרחות. ב-29 במאי 2019, הוא חזר לאוקראינה לאחר שהנשיא החדש שנבחר וולודימיר זלנסקי החזיר לו את אזרחותו.

במאי 2020 נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הציע לו להתמנות לתפקיד ראש הוועד המנהל של המועצה הלאומית לרפורמות של אוקראינה וסגן ראש ממשלת אוקראינה, האחראי לניהול רפורמות ולניהול משא ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית[21][22].

ב-1 באוקטובר 2021, חזר לגאורגיה שם נעצר כמה ימים לאחר הכניסה. סאקשווילי קרא לחסידיו לצעוד על הבירה טביליסי. המשטרה הגיאורגית, לעומת זאת, טענה שסאקשווילי לא חצה את גבול המדינה[23]. הוא נעצר מאוחר יותר באותו יום בגאורגיה, לאחר שחצה את הגבול באופן בלתי חוקי. נשיא גאורגיה, סלומה זוראבישווילי, הצהירה כי היא "לעולם לא תעניק חנינה לסאקשווילי". ב-3 בנובמבר 2021 אישרה זוראבישווילי שוב את הצהרתה הראשונה.

ב-10 באוקטובר 2021, רופאו האישי ביקש מהרשויות להעבירו לבית החולים מאחר שהוא המשיך בשביתת הרעב שלו מאז מעצרו ומצבו הבריאותי החמיר לכאורה[24].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Economy Rankings
  2. ^ President Bush to Welcome President Mikheil Saakashvili of Georgia to the White House
  3. ^ Bush: Georgia 'beacon of liberty'
  4. ^ Sweet Georgia
  5. ^ Georgia to double troops in Iraq
  6. ^ נשיא גאורגיה מיכאיל סאקאשווילי בהתקפה חריפה על רוסיה
  7. ^ Human Rights Overview - Georgia
  8. ^ U.S. Department of State:Georgia:Country Reports on Human Rights Practices
  9. ^ PROTESTS, ACCUSATIONS, AND RIOTS SHAKE GEORGIA
  10. ^ Bush grenade attacker gets life
  11. ^ Saakashvili Steps Down, as Parliament Calls for Early Polls
  12. ^ Georgia leader hails election win but protests loom
  13. ^ עידן רינג, הקשר הגיאורגי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2007
  14. ^ יצחק בן חורין, בוש: רוסיה מנסה לסלק את ממשלת גאורגיה, באתר ynet, 12 באוגוסט 2008
  15. ^ צור שיזף, הפגנת ענק בגאורגיה: רוסיה, עזבי אותנו בשקט, באתר ynet, 12 באוגוסט 2008
  16. ^ עדי שורץ, האימפריה מכה שנית, הארץ, 14 באוגוסט 2008
  17. ^ opposition calls on diplomats to monitor situation in army, www.democrats.ge
  18. ^ "Georgian troop rebellion 'over'" (באנגלית בריטית). 2009-05-05. נבדק ב-2022-03-01.
  19. ^ "Georgia President Mikheil Saakashvili admits election loss". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-10-02. נבדק ב-2022-03-01.
  20. ^ אלי סניור, הבחירות בגיאורגיה, מזימת ההתנקשות והקשר הישראלי, באתר ידיעות אחרונות, 24 בנובמבר 2018
  21. ^ Президент назначил Михеила Саакашвили председателем Исполнительного комитета реформ, נשיא אוקראינה
  22. ^ Саакашвили назначен Зеленским главой исполнительного комитета реформ, Vesti.ru
  23. ^ גאורגיה: הנשיא לשעבר סאקשווילי נעצר עם חזרתו מגלות באוקראינה, באתר רשת 13
  24. ^ Reuters (2021-10-11). "Hunger-striking former Georgian leader needs hospital treatment - doctor". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-03-01.


הקודם:
נינו בורג'נדזה
גאורגיהגאורגיה נשיא גאורגיה

2004 ואילך

הבא:
גאורגי מרגוולשווילי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34191343מיכאיל סאקשווילי