וסטווינד
.jpg) | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס מנהלים | ||||||||||
| ארץ ייצור |
 ישראל | ||||||||||
| יצרן | התעשייה האווירית לישראל | ||||||||||
| טיסת בכורה | 1965 | ||||||||||
| תקופת שירות | 1978–2017[1] (כ־39 שנים) | ||||||||||
| נוסעים | 10 (מספר מקסימלי בתצורת מטוס־מנהלים) | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
מטוס הווסטווינד (באנגלית: IAI Westwind) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל הוא מטוס מנהלים דו-מנועי אשר יכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. המטוס המוצלח נתן לחברה דריסת הרגל בשוק התעופה האזרחית. קו הייצור של המטוס פעל במשך כעשרים שנה.
מטוסי השחף, המבוססים על ווסטווינד, פעלו בשירות חיל האוויר הישראלי בגף סיורי ים של טייסת 120 והוּצאו משירות בשנת 2017.
היסטוריה
פיתוח המטוס
תכנונו של הווסטווינד מתבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander שהתבסס בעצמו על מטוס קודם של אותה חברה שהיה בעל שני מנועי מדחף (ונקרא, כמו החברה, Aero Commander). ה-Jet Commander טס לראשונה ב-2 בינואר 1963 (תחת השם Aero Commander 1121 Jet Commander) ולאחר תקופת מבחן נכנס לייצור סדרתי ונמסר ללקוחות החל בשנת 1965. זמן קצר לאחר מכן נרכשה חברת Aero Commander על ידי חברת רוקוול אינטרנשיונל, שלה היה כבר מטוס מנהלים דומה - ה-Rockwell Sabreliner ונאסר עליה לייצר את שני המטוסים במקביל בשל חוקים נגד מונופול. ברוקוול הוחלט למכור את הזכויות על הג'ט קומנדר והתעשייה האווירית רכשה אותן בשנת 1967[2]. בינואר 1970 נערכה טיסת הבכורה של הג'ט קומנדר הראשון שייצרה התעשייה האווירית[3].
ייצור בתעשייה האווירית
בתעשייה האווירית יוצרו 150 מטוסים על פי התכנון המקורי כדי למלא את ההזמנות שעליהן התחייבה חברת Aero Commander, ואז פנו מהנדסי החברה לשיפור התכנון. הם האריכו את גוף המטוס והוסיפו לו מכלי דלק בקצות הכנף. זמן קצר לאחר תחילת הייצור של הדגם הוחלפו מנועי הטורבו סילון במנועי טורבו מניפה חסכוניים יותר. הדגם החדש קיבל את השם "ווסטווינד" (או דגם 1123). הוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית בדצמבר 1971. תחום ייצור המטוסים בתעשייה האווירית הגיעה לאיזון תקציבי ב-1975[4].
ב-1974 הוחל בפיתוח דגם חדש של ה"ווסטווינד" (דגם 1124)[5]. הוא הוצג לראשונה במאי 1975[6], טיסת הבכורה נערכה ב-22 ביוילי 1975[7]. והוא קיבל רישוי טיסה בארצות הברית במרץ 1976[8]. עד 1978 כבר נמכרו 95 מטוסים מדגם זה[9], ובסך הכל החזיקה התעשייה האווירית נתח של כ-10% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית באותן שנים[10].
ווסטווינד 2
באוקטובר 1979 הוצג הדגם החדש של המטוס שעבר שיפורים, תוכננה עבורו כנף חדשה והוספו לו כנפונים בקצות הכנף. פנים המטוס עבר שינויים רבים נוספים, והמטוס קיבל את השם "ווסטווינד 2" - "Westwind II"[11]. בשנת 1980 נמכרו 73 יחידות בשווי כולל של 200 מיליון דולר[12]. בשנת 1982 החזיקה התעשייה האווירית כבר נתח של כ-25% משוק מטוסי המנהלים בארצות הברית[13].
המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987, לאחר ש-244 מטוסים נבנו.
בשנת 2000 השיקה התעשייה האווירית תוכנית השבחה ללקוחות המטוס. אפשרויות השבחה כללו: שדרוג המנועים, שיפור מערכות האוויוניקה, השבחה לעיצוב הפנים וכלל מערכות המטוס[14].
סי-סקאן/שחף
שחף הוא הכינוי בצה"ל למטוס סיור ימי סילוני מדגם "סי-סקאן" המבוסס על הווסטווינד מתוצרת התעשייה האווירית. תכנון המטוס החל בשנת 1976[15], בעקבות הפיגוע במלון סבוי בתל אביב במרץ 1975, שבו שמונה מחבלים חדרו בסירת גומי לחוף הים של ת"א[16].
המטוס הופעל עבור חיל הים הישראלי על ידי חיל האוויר בשנים 1977-2016[17]. בשנת 2000 החליט צה"ל לרכוש מטוסים חדשים, שיחליפו את השחף, מדגם "קינג-אייר 200" מתוצרת חברת ריית'יאון האמריקנית, כדי שיוכל להשתמש בכספי הסיוע אמריקאי לישראל[18]. אך בשנת 2001 הוחלט להשביח את המטוסים הקיימים במקום רכישת מטוסי סיור ימיים חדשים[19]. בתחילת ינואר 2017 הוצא משירות מבצעי[16]. השחף הוחלף בכלי טיס בלתי מאויש מדגם הרון 1[20].
המטוס מסוגל לגלות ולזהות מטרות ממרחק רב, כמו כן למטוס יכולת גילוי צוללות[21].במטוס שני חלונות דמויי בועה, משני צידי הגוף, המאפשרים זווית ראייה גדולה יותר מאשר בחלונות מקובלים, למטרת זיהוי עין של מטרות על ידי צופים. מטוסי השחף אוישו על ידי "גף סיורי ים" הכפוף לשייטת ספינות הטילים והוטסו על ידי חיל האוויר, לפי המשימות שנקבעו על ידי חיל הים.
את המטוס הפעילו שבעה אנשי צוות: קברניט, טייס משנה ונווט מחיל האוויר ומפקד משימה ושלושה חיילים מחיל הים. מפקד המשימה הוא קצין בוגר קורס חובלים או קורס קציני שליטה בחיל הים.
דגמים
| דגם | יצרן | תאריך אישור שירות | מהירות מרבית | משקל המראה מרבי | מספר נוסעים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1121 | Aero Commander | 4 נובמבר 1964 | 0.765 מאך | 7,620–7,938 ק"ג | 8 | |
| 1121A | Aero Commander | 19 בספטמבר 1967 | 0.765 מאך | 7,938 ק"ג | 8 | הוכנסו שיפורים במערכת הדלק ותא הטייס |
| 1121B | Aero Commander | 23 באפריל 1968 | 0.765 מאך | 7,938 ק"ג | 8 | |
| 1123 | התעשייה האווירית | 8 בדצמבר 1971 | 0.785 מאך | 9,389 ק"ג | 10 | המטוס הוארך בשלושה אינץ'. שולבו מכלי דלק בקצות הכנפיים |
| 1124 | התעשייה האווירית | 17 במרץ 1976 | 0.785 מאך | 10,659 ק"ג | 10 | פרופיל החרטום שופר, שולב סנפיר בגג המטוס |
| 1124A | התעשייה האווירית | 17 באפריל 1980 | 0.785 מאך | 10,659 ק"ג | 10 | נקרא גם "וסטווינד 2" (באנגלית Westwind II), שולב כנפון קצה-כנף |
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וסטווינד |
- מטוס "ג'ט קומאנדר" מפגין את כישוריו בדרום אמריקה, מעריב, 29 בנובמבר 1971
- דן ארקין, מטוס ה"ווסטווינד" - חוצפן ישראלי, מעריב, 6 בפברואר 1980
- 4 מטוסי "וסטווינד" נמכרו לקונצרן מקסיקאי, דבר, 24 במרץ 1981
- תמונת המטוס באתר Airliners.net.
- מטוס הסיור הימי − סרט בערוץ 2 ינואר 2010.
- ה"שחף" יוצא משירות מבצעי, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
- ^ בחיל האוויר הישראלי
- ^ התעשייה האווירית תייצר מטוסי סילון נוסעים קטנים ־ סיכוי לייצוא, הצופה, 19 בספטמבר 1967
- ^ מטוס המנהלים "ג'ט קומאנדר" ביצע את טיסת הבכורה, מעריב, 21 בינואר 1970
- ^ חלק ניכר מהשקעות ב"וסטווינד" ו"ערבה" כוסה ממכירת המטוסים, מעריב, 29 באוגוסט 1975
- ^ 1.5 מיליון דולר ־ מחיר "ווסטווינד" מהדגם החדש, דבר, 3 בדצמבר 1974
- ^ מטוס המנהלים וומטווינד -1124 " תוצרת " התעשיה האווירית- הוצג אתמול לראשונה, דבר, 5 במאי 1975
- ^ "ווסטווינד "1124 סיים בהצלחה טיסת ניסוי ראשונה, דבר, 23 ביולי 1975
- ^ תע"א בודקת אפשרות הגברת ייצור "ווסטווינד", דבר, 13 ביולי 1976
- ^ 95 מטוסי "ווסטווינד" נמכרו מאז תחילית הייצור, דבר, 24 באוקטובר 1978
- ^ התעשייה האווירית 'מוכרת 10% מימטוסי־המנהלים בשוק האמריקאי, דבר, 26 במאי 1978
- ^ דן ארקין, מצפים שווסטווניד 2 יקבל השנה רישוי בארה"ב, מעריב, 4 באוקטובר 1979
- ^ הצלחה במכירות "ווסטווינד", דבר, 6 בפברואר 1981
- ^ דן ארקין, השפל הכלכלי גורם לשיתוק בשוק מטוסי המנהלים, מעריב, 27 באוקטובר 1982
- ^ דרור מרום, התעשייה האווירית וקבוצת פריצקר מציעות השבחות למטוסי ווסטווינד של תע"א, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2000
- ^ מתכננים "ווסטווינד-"מדגם חדש לסיוע טקטי לחילות ים, דבר, 20 בספטמבר 1976
- ^ 16.0 16.1 ה"שחף" יוצא משירות מבצעי, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בינואר 2017.
- ^ שעיה סגל, בת הים בשחקים, מעריב, 10 באוקטובר 1980
- ^ דרור מרום, צה"ל החליט: מטוסי סיור אמריקניים - ולא מטוסי "אסטרה" מתוצרת תע"א, באתר גלובס, 11 ביוני 2000
- ^ דרור מרום, צה"ל חזר בו מכוונה לרכוש מטוסי סיור ימיים חדישים; ישביח את הווסטווינד הישן, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2001
- ^ רן דגוני, מל"טים יחליפו את טייסי חיל האוויר מעל הים התיכון להגנה על חופי ישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2008
- ^ לפי אתר חיל הים [1]
- ^ יעקב בן-אמיר ומאיר כהן, 10 מטוסים נמכרו עוד לפני טיסת הניסוי, חדשות, 18 במרץ 1984
| כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל | ||
|---|---|---|
| מטוסי קרב | נשר • כפיר • נמר • אריה • לביא • F/A-259 סטרייקר | |
| מטוסים צבאיים | ערבה • סי-סקאן • צוקית | |
| מטוסים אזרחיים | וסטווינד • גאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי) | |
| כטב"מים | בירד-איי • I-View | |
| כטב"מים טקטיים | מוסקיטו • סקאוט • RQ-2 פיוניר • האנטר • סרצ'ר • פנתר • תעתוע • הרון-T | |
| כטב"מים ארוכי טווח | הרון 1 • איתן • סופר הרון • הרון 2 • יסעורון ירוק | |
| חימוש משוטט | הארפי • הארופ • ברקן ירוק | |
| טילים | שביט (משגר לוויינים) • יריחו • להט • נמרוד • ברק 8 • ברק MX • גבריאל • לורה • חץ 2 • חץ 3 • חץ 4 • ג'אמפר • SkySniper • (אנ') Wind Demon | |
וסטווינד38282014Q1653016