מוזיאון סוביבור
.jpg) |
מוזיאון מחנה ההשמדה סוביבור, הוא מוזיאון ממלכתי פולני, המוקדש לזכר הקורבנות והזוועות שבוצעו במחנה ההשמדה סוביבור, שנמצא בפאתי הכפר סוביבור (אנ') ליד העיר לובלין. מחנה ההשמדה הוקם בפולין הכבושה על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק מתוכנית הפתרון הסופי, שסימנה את השלב הקטלני ביותר בשואת יהודי פולין. המחנה נוהל על ידי האס אס, ומפקדו הראשון היה פרנץ שטנגל.[1] מספר היהודים מפולין וממקומות אחרים שנרצחו בתאי הגזים בין אפריל 1942 ל-14 באוקטובר 1943 נאמד בכ-250,000;[2] ייתכן ויותר ומספרים אלה כוללים אסירים שהועברו ממדינות אחרות שנכבשו ברייך.[3]
מאז ה-1 במאי 2012 מנוהל מוזיאון סוביבור כסניף של המוזיאון הממלכתי במיידנק,[1] המוקדש להיסטוריה ולהנצחה של השואה ומחנות המשנה של מיידנק.[4] במקור, המוזיאון שימש כשלוחה של המוזיאון המחוזי בעיירה ולודבה הסמוכה, שנוסד בשנת 1981.[5]
המוזיאון נסגר לציבור באופן זמני מאפריל 2011 עד מאי 2013 בגלל מחסור בכספים.[6]
היסטוריה של המוזיאון
מכיוון שהנאצים סגרו והרסו את המחנה בסוף 1943, ושתלו מחדש צמחייה שכיסתה את האתר, כדי להסתיר את הראיות לזוועות שהתרחשו, מעט היה ידוע על המחנה במשך שנים. משפט סוביבור בהאגן, גרמניה, ומשפטי מתנדבי טרווניקי בקרסנודאר שבברית המועצות לשעבר, הביאו לפרסום על המעשים הנפשעים שנעשו על ידי הנאצים ועוזריהם במחנה.[1] משפטים אלה היו בהשראת עבודת תחקיר מקיפה של שמעון ויזנטל, וחטיפתו המתוקשרת של אדולף אייכמן בשנת 1960 מארגנטינה על ידי המוסד הישראלי, כדי שיעמוד לדין בירושלים.[7]
רוב ניצולי השואה עזבו את פולין הרבה לפני אירועים אלה, ומעטים מהמחנה ידועים ששרדו את המלחמה. המחנה נשכח במידה רבה.[8][9]
האנדרטה הראשונה לזכר קורבנות מחנה סוביבור הוקמה בשנת 1965 באתר ההיסטורי.[10] מוזיאון ולודבה, שהזמין את האנדרטה, הקים סניף בסוביבור ב-14 באוקטובר 1993, במלאת 50 שנה למרד המזוין של האסירים היהודים שם.[11] לאחר שכ-300 אסירים שנמלטו בשנת 1943, הנאצים סגרו והרסו את המחנה כדי לנסות להסתיר את הראיות לרצח ההמוני. ידוע שרק 58 מאותם מאסירי המחנה שרדו את השואה.[12]
המוזיאון הקטן אמור היה להיות מוחלף במרכז מבקרים מודרני, עם עיצוב שנבחר בתחרות עיצוב בינלאומית בשנת 2013, בחסות הקרן הפולנית-גרמנית "פוג'דני".[13] ב־24 ביוני 2014 הציג שר המדינה ממשרד התרבות הפולני והמורשת הלאומית את העיצוב הזוכה בטקס בוורשה. בטקס השתתפו מלך הולנד וילם-אלכסנדר, מלך הולנד ואשתו המלכה מקסימה, שהיו שותפים לפרויקט יחד עם ממשלות ישראל, פולין וסלובקיה.[14]
תוכניות מחקר ושימור
.jpg)
מתחם המוזיאון כולל בניין, ארכיונים ומונומנטים. בניין המוזיאון ממוקם ליד תחנת הרכבת לשעבר; אלה מחוברים באמצעות שביל זיכרון סלול. אנדרטאות הזיכרון כוללות פסל מברזל יצוק של אישה עם ילד, מפוסל על ידי מיצ'יסלב וולטר. הוא מותקן ב"דרך לגן עדן "לשעבר ("הימלפאהרשטראסה"). בנוסף, במתחם עגול גדול יש תלולית של אפר ועצמות כתושות של הקורבנות, שנאספו במקום ונוצרו לפירמידה רחבה לצד בורות המוות המקוריים באוויר הפתוח. ארכיון מקומי של פקסימיליות של עדויות ומסמכים רלוונטיים זמין במוזיאון.[15]
המחנה אמור לעבור מחקרים גיאופיזיים מתקדמים וחפירות ארכאולוגיות נוספות כדי לחקור את האתר. כמעט ולא נמצאו עצמים קבועים מכל סוג שהוא באתר, מכיוון שהאס אס הסיר בקפדנות עדויות רבות ככל האפשר.[12] כל עבודת מחקר סביב הקברים וסביבם מתבצעת בפיקוח קפדני של הרב הראשי בפולין, מיכאל שודריך.[16]
פרויקט החפירה הראשון הסתיים באוקטובר 2007. יותר מאלף פריטים השייכים לקורבנות נחשפו. באוקטובר 2009 נערך שלב החפירה השני, שקבע את מיקומם המדויק של עמדות גידור תיל כפולות סביב המחנה. העבודה חשפה גם ממצאים חדשים רבים, כולל שיניים מלאכותיות, מזכרות ממריאנבד ומפתחות מזוודה רבים.[17] בסתיו 2012 נחפר החלק הצפוני-מערבי סביב קברי אחים 1 ו-2. נמצאו עדויות גיאופיזיות למתחם התיל שהפריד בין קברי אחים ובורות שרפה לאזור המגורים של מחנה III, וזה סימן את היקף אזור ההרג.[16] את פרויקט החפירה הוביל הארכאולוג יורם חימי מאוניברסיטת בן-גוריון.[18]
במאי 2013, ארכאולוגים ישראלים ופולנים שערכו חפירות ליד מחנה III, חשפו מנהרת מילוט 10 מטרים (33 רגל) אורך ו-1.6-מטר עומק במקומות מסוימים, מתחילים מתחת לצריף הזונדרקומנדו היהודי, ומובילים לעבר גדר תיל בשורה כפולה.[19] ייתכן שהמנהרה קרסה עם אנשים בתוכה; ידוע כי היקף המחנה נכרה. ברשומות המחנה אין אזכור לאירוע הקשור לבריחת מנהרה.[20]
ממצאים אחרים שנתגלו ב-2013 כללו תגי זיהוי של ילדים מהולנד, ושבעה שרידי שלד אנושיים. אלה עשויים להיות שרידי הזונדרקומנדו, שנורו לאחר השלמת הסרת הראיות לרצח העם.[11][21] בשנת 2020 דסקיות עם מספרים אישיים, שנמצאו בחפירות במחנה, גילו כי כמה מאות מנרצחיו היו יהודים יוצאי צפון אפריקה.[22]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון סוביבור
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 MBOZS (2013). "Sobibór extermination camp. Commemoration". The State Museum at Majdanek. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2015. נבדק ב-8 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ M.Z.C (2011). ""Z popiołów Sobiboru" (From the Ashes of Sobibor)". Oficjalna strona internetowa (official webpage) (בפולנית). Muzeum Ziemi Chełmskiej im. Wiktora Ambroziewicza w Chełmie. נבדק ב-2013-06-08.
- ^ MBOZS (2013). "Sobibór extermination camp. History". The State Museum at Majdanek. אורכב מ-המקור ב-7 במאי 2013. נבדק ב-8 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Aktualności". Muzeum we Włodawie informuje o zmianach (בפולנית). Muzeum Pojezierza Łęczyńsko-Włodawskiego. 2013. נבדק ב-2013-06-07.
- ^ MPŁW (2013). "Historia muzeum". History of Włodawa State Museum (בפולנית). Muzeum Pojezierza in Włodawa. נבדק ב-2013-06-07.(הקישור אינו פעיל)
- ^ רומן פריסטר, כתב הארץ בוורשה, המוזיאון במחנה ההשמדה סוביבור נסגר בגלל היעדר תקציב, באתר הארץ, 5 ביוני 2011
- ^ Victor Smart (2009). "Adolf Eichmann Capture in Argentina". Operation Eichmann. Holocaust Education & Archive Research Team. נבדק ב-2013-06-08.
- ^ Richard C. Lukas, Out of the Inferno: Poles Remember the Holocaust, University Press of Kentucky 1989, page 13; also in Richard C. Lukas, The Forgotten Holocaust: The Poles Under German Occupation, 1939-1944, University Press of Kentucky, 1986
- ^ Michael C. Steinlauf. "Poland". In: David S. Wyman, Charles H. Rosenzveig. The World Reacts to the Holocaust. The Johns Hopkins University Press, 1996.
- ^ E.S.R. (2013). "Museum of the Former Sobibór Death Camp". Information Portal to European Sites of Remembrance. Gedenkstattenportal zu Orten der Erinnerung in Europa. נבדק ב-2013-06-07.
- ^ 11.0 11.1 Virtual Shtetl (2013). "A discovery in the former Sobibór death camp". The extermination camp in Sobibór. Museum of the History of Polish Jews. נבדק ב-8 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ 12.0 12.1 Lest we forget (14 March 2004), "Extermination camp Sobibor", The Holocaust. Retrieved on May 17, 2013.
- ^ Press release (2013). "Press release concerning the redesign of Sobibor". Sobibor Foundation. נבדק ב-2013-06-08.(הקישור אינו פעיל)
- ^ "Prezentacja projektu Muzeum-Miejsca Pamięci na terenie byłego niemieckiego obozu zagłady w Sobiborze". Ministerstwo Kultury i Dziedzictwa Narodowego. 25 ביוני 2014. נבדק ב-25 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sobibor". Muzeum Byłego Hitlerowskiego Obozu Zagłady w Sobiborze (בפולנית). Museo.pl, Chełm. 2013. נבדק ב-2013-06-07.
- ^ 16.0 16.1 Mgr Wojciech Mazurek (2012-12-27). "Wstepne wyniki badan archeologicznych Muzeum Bylego Hitlerowskiego Obozu Zaglady" (PDF). Badania Archeologiczne (בפולנית). "Sub Terra". אורכב מ-המקור (PDF file, direct download 3.76 MB) ב-2016-03-03. נבדק ב-2013-06-07.
- ^ Yad Vashem (2013). "Archaeological Excavations at Sobibór Extermination Site". Research Projects. International Institute for Holocaust Research at Yad Vashem. נבדק ב-2013-06-08.
- ^ יובל אזולאי, הארכיאולוג יורם חימי החליט למצוא את תאי הגזים בסוביבור שהנאצים ניסו להסתיר, באתר הארץ, 28 בינואר 2010
- ^ Press release (5 ביוני 2013). "Próba ucieczki z obozu zagłady. Odkryli nieznany tunel w Sobiborze (Amazing discovery of a secret escape tunnel in Sobibor)". Wiadomości lokalne (בפולנית). Gazeta Wyborcza. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2013.
Article features photograph of geophysical studies area.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
עופר אדרת, מנהרת מילוט ושרידי קרמטוריום נחשפו בחפירות בסוביבור, באתר הארץ, 7 ביוני 2013
- ^ Nir Hasson (7 יוני 2013). "Archaeologists find escape tunnel at Sobibor death camp". Haaretz Daily Newspaper. נבדק ב-8 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ עופר אדרת, אמסלם, בן חמו וחג'ג': חפירות באדמת סוביבור חשפו פרק לא ידוע בתולדותיו, באתר הארץ, 11 בינואר 2021
35485152מוזיאון סוביבור