זכריה באומל
.jpg) | |
| באומל, 1982 בערך | |
| לידה |
17 בנובמבר 1960 כ"ז בחשוון ה'תשכ"א  ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| נהרג |
11 ביוני 1982 (בגיל 21) כ' בסיוון ה'תשמ"ב  סולטאן יעקוב, לבנון |
| מקום קבורה |
 בית הקברות הצבאי בהר הרצל, ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | 1970 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1980–1982 (כשנתיים) |
| דרגה |
 רב-סמל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע שלום הגליל | |
זכריה שלמה באומל (אנגלית: Zachary Baumel; 17 בנובמבר 1960, כ"ז בחשוון ה'תשכ"א – 11 ביוני 1982, כ' בסיוון ה'תשמ"ב) היה חייל צה"ל שהוגדר כאחד משלושת הנעדרים שמקום קבורתם לא-נודע בעקבות קרב סולטאן יעקוב בלבנון, יחד עם יהודה כץ וצבי פלדמן. גופתו של באומל אותרה והובאה לישראל במרץ 2019.
ילדות ונעורים
באומל נולד בברוקלין, בנם הצעיר של יונה ומרים ואח לשמעון ואסנה.
באומל למד עד גיל עשר בבית-ספר יהודי בבורו-פארק, המוכר בשם ישיבת עץ חיים. בשנת 1970 עלתה משפחת באומל לישראל, לקריית חיים. באומל למד בבית ספר ממלכתי-דתי בקריית מוצקין ואחר כך עבר לישיבה התיכונית-מדרשית נעם בפרדס חנה. לאחר סיום הלימודים המשיך באומל בלימודיו במסגרת ישיבת הר עציון ובמסגרת ההסדר שירת בצה"ל בחיל השריון בו מילא תפקיד של מפקד טנק. במהלך לימודיו בישיבה שימש באומל כיועץ לתלמידים יוצאי יהדות ארצות הברית שנזקקו לסיוע בהסתגלות לתוכנית הלימודים.
קרב סולטאן יעקוב
ערך מורחב – קרב סולטאן יעקוב
באומל התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, ותכנן ללמוד תואר בפסיכולוגיה. כמו כן, בקיץ 1982 התקבל לעבודה כמדריך קבוצות נוער מחו"ל המגיעות באמצעות הסוכנות היהודית. בעת פרוץ מבצע שלום הגליל היה באומל בישיבה, וגויס יחד עם חבריו לשירות. בדבריו האחרונים של זכריה באומל להוריו, שנכתבו על-גבי גלויה זמן קצר לפני הקרב, הוא בקש מספר פריטים אישיים וסיים במילות הרגעה להוריו המודאגים: "אל תדאגו, הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב".
באומל לחם בקרב סולטאן יעקוב כנהג טנק יחד עם מפקד הטנק חזי שי והטען-קשר צבי פלדמן, ב-11 ביוני 1982. בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש, נהרגו 20 חיילים ישראלים ורבים נפצעו, לאחר שכח צה"ל נקלע לתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילרי כבד תוך שהוא משאיר מאחוריו מספר כלי רק"מ פגועים. בסיום הקרב, שישה חיילים הוכרזו נעדרים. לאחר שהתברר כי שניים שבויים וגופת חלל אחד הושבה, נחשבו באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן במשך שנים רבות כנעדרי קרב סולטאן יעקוב.
מאמצי החיפוש
מאז הכרזתו של באומל כנעדר עסק צה"ל בניסיונות שונים להשגת מידע על גורלו של באומל. גם בני משפחתו של באומל נסעו ברחבי העולם, עוקבים אחר כל פיסת מידע שיכולה להוביל לסיום הפרשה עבורם ועבור משפחות הנעדרים הנוספים מהקרב. מנגד, על פי אגף המודיעין של צה"ל, מי שהחזיקו בנעדרים ובמידע על גורלם היו גורמים פלסטינים בסוריה, בהכוונת אש"ף ומנהיגו באותו עת, יאסר ערפאת, יחד עם סגנו לעניינים צבאים אבו ג'יהאד, שהוביל מאמץ הסתרה והונאה על מנת להקשות על צה"ל להשיג מידע על גורלו של באומל.[1]
לאחר הסכמי אוסלו הועברה על ידי יאסר ערפאת חצי דיסקית זיהוי של החייל זכריה באומל.[2]
בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך.[3]
בשבועות תשס"ט (2009) נפטר יונה באומל, אביו של זכריה.[4]
ב-18 בדצמבר 2010 דיווח העיתון "ג'ואיש כרוניקל" כי ברשות ממשלת בריטניה דיווח משגריר בריטניה בסוריה, איוור לוקאס, שכלל עדות על שביית החיילים בידי הכוחות הסוריים.[5]
ב־3 באפריל 2019 פורסם שזמן קצר קודם לכן הובאה גופתו לישראל.[6][7] באיתור הגופה עסק צבא רוסיה בסיוע סוריה, שהוציא את הגופה מבית קברות במחנה הפליטים הפלסטיני אל ירמוכ.[8][9] ב־4 באפריל 2019 טס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לרוסיה והשתתף בטקס צבאי רוסי בהשתתפות ראש המטה הכללי הרוסי ולרי גרסימוב. בטקס הושבו גם הסרבל והנעליים של באומל.[10] יחד עם באומל הובאו גופות נוספות, אך לא נמצא זיהוי בינם לבין שני הנעדרים האחרים מהקרב.
ב־4 באפריל 2019 נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. ספדו לו נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש ישיבת הר עציון הרב יעקב מדן, ואחותו אסנה. בהלוויה השתתפו אלפי אנשים בהם מאות מתלמידי ישיבת הר עציון בה למד, יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, ראש המוסד, יוסי כהן, ראש אמ"ן, תמיר היימן, חברי כנסת, שרי ביטחון לשעבר ושגרירים זרים.[11]
קישורים חיצוניים
- רס"ל זכריה באומל (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר צה"ל - ענף איתור נעדרים
- אריאל שנבל, אחות הנעדר מסולטן יעקוב: "אנחנו 34 שנה באותו מקום", באתר nrg, 26 ביוני 2016
- רון בן ישי, מפינוי דאעש, הסיוע הרוסי שעוכב ועד לאיתור גופת באומל, באתר ynet, 4 באפריל 2019
- ענבר טויזר, זיהוי זכריה באומל: "שנים הביאו דגימות, כשהגיעו העצמות הייתה לנו תחושה טובה", באתר ynet, 12 ביולי 2019
וושינגטון פוסט, מדינת ישראל עשתה הכול, בעיתון מקור ראשון, 18 ביולי 2019
הערות שוליים
- ^
מערכת אתר צה"ל, הסיפור המלא מאחורי המבצע להשבת גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל, באתר צה"ל, 4 באפריל 2019
- ^ רוני מלול, תומר ולמר ואמיר בוחבוט, סמל המאבק להשבת חיילי סולטן יעקוב נפטר, באתר nrg, 31 במאי 2009
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, אימו של הנעדר יהודה כ"ץ הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2011
- ^ עמרי מניב, יום השנה לקרב סולטן יעקב: פרידה מיונה באומל, באתר nrg, 10 ביוני 2009
- ^ חדשות nana10, דיווח: בריטניה מסתירה מידע על נעדרי סולטן יעקב, באתר של "רשת 13", 18 בדצמבר 2010 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ לילך שובל, 37 שנים לאחר הקרב בסולטאן יעקוב: גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל הושבה במבצע צבאי, באתר ישראל היום, 3 באפריל 2019 17:04
- ^ יואב זיתון, אחרי 37 שנים: גופתו של נעדר סולטן יעקוב זכריה באומל הוחזרה לישראל, באתר ynet, 3 באפריל 2019
- ^ רון בן ישי, פוטין: "אנחנו והסורים מצאנו את גופתו של זכריה באומל", באתר ynet, 4 באפריל 2019
- ^ דניאל סיריוטי, דיווח: כך אותרה גופתו של זכריה באומל, באתר ישראל היום, 3 באפריל 2019 18:53
- ^ ירון אברהם, פוטין: הצבא הרוסי איתר את גופתו של באומל ז"ל, באתר מאקו, 4 באפריל 2019
- ^ קובי נחשוני, באומל נטמן: "שבת לאדמתך כלוחם בן 22", באתר ynet, 4 באפריל 2019
36872056זכריה באומל