מבצע אנקונדה
 | ||||||||||||||||||
לוחמים אמריקנים מהדיוויזיה המוטסת ה-101 במהלך המבצע | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת אפגניסטן | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 במרץ 2002 – 18 במרץ 2002 (18 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | עמק שאח-אי-קוט בדרום מזרח אפגניסטן | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הקואליציה, פגיעה קשה בארגוני הטליבאן ואל-קאעידה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע אנקונדה (באנגלית: Operation Anaconda) היה המבצע הצבאי הראשון במלחמת אפגניסטן שכלל כוחות יבשתיים גדולים שאינם אפגניים, והגדול בה עד להתחלת הלחימה במחוז הלמנד שבדרום המדינה ביולי 2009. המבצע היה בהובלת הכוחות המזוינים של ארצות הברית, וכלל את צבאה החדש של אפגניסטן שזה עתה שוחררה משלטון הטליבאן, יחד עם עוד מספר בעלות ברית מנאט"ו. המבצע התרחש בעמק שאח-אי-קוט בדרום מזרח המדינה בו הצטברו מאות לוחמי טליבאן ואל-קאעידה, ביניהם בכירים שהצליחו להתחמק עד אז מידה של ארצות הברית, לאחר הפלת שלטון הטליבאן וקרב טורה בורה בו ניסו כוחות הקואליציה ללא הצלחה לתפוס את בכירי ארגוני הטרור.
רקע
בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר שבוצעו על ידי ארגון הטרור אל-קאעידה בהנהגת הטרוריסט אוסמה בן לאדן, יצאה קואליציית מדינות בהובלת ארצות הברית למלחמת אפגניסטן במטרה לפגוע בתשתית הטרור במדינה ולתפוס את האחראים לפיגועים. מרבית הלחימה היבשתית של המלחמה ביצעו כוחות אפגניים של הברית הצפונית, ברית של מספר ארגוני אפגניים ששלטו באפגניסטן טרם עליית שלטון הטליבאן. בתוך קצת יותר מחודש נכבשה כל אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שבה. עם זאת, האנשים אותם ניסתה הקואליציה לתפוס, בהם ראשי ארגון אל-קאעידה ובכירי שלטון הטליבאן, נותרו חופשיים. הם תפסו מחסה בהרי טורה בורה שבדרום המדינה. הרי טורה בורה אמנם נכבשו, אך אוסמה בן לאדן ושאר המבוקשים הצליחו להימלט. לאחר זמן קצר של שקט, החלו כוחות טליבאן להתלכד בעמק שאח-אי-קוט שבדרום מזרח המדינה כך שהאזור הפך למרכז החדש של הארגון וממנו יצאו פעולות רבות כנגד הקואליציה. בעקבות כך הקואליציה יזמה את מבצע אנקונדה.
מהלך המבצע
תחילה היו צריכים לוחמים מיחידות מיוחדות של צבאות הקואליציה לתפוס עמדות מסביב לעמק על מנת להשיג מודיעין ולכוון סיוע אווירי, כשבמקביל כוחות קרקעיים גדולים היו אמורים לכבוש כפרים מסביב לכפר על מנת לצמצם את אזור הלחימה, לשלוט על נתיבי התנועה של הטליבאן אל ומהעמק, ובשביל ליצור נקודות התארגנות. לאחר מכן כל הכוחות היו אמורים לכבוש את העמק עצמו במקביל.
כבר בתחילה, כאשר לוחמי הכוחות המיוחדים היו בדרכם לעמדותיהם, בין אם בצורת הגעה רגלית ובין אם מוסקת, לוחמי טליבאן תקפו אותם מעמדות ממוגנות ובעלות יתרון גאוגרפי. לוחמי הקואליציה נתקלו בלחימה עיקשת, כשהם לא יכולים לקרוא לסיוע אווירי בשל הקירבה ביניהם לבין הטליבאן (מה שגרם לחשש לירי דו-צדדי) או בשל התנאים הגאוגרפיים שסיבכו את הענקת הסיוע וגרמו לו להיות לא מדויק. בנוסף לכך, העיבה העובדה שלוחמי הטליבאן הצליחו להפיל מספר מסוקי קואליציה בעזרת רקטות נ"ט. הדבר גרם לכך שלא מעט פעמים נאלצו לוחמי הקואליציה לסגת ולנסות דרך אחרת אל עמדותיהם. מקרה זכור היטב היה כשמסוק הנחית קבוצת לוחמים היישר אל תוך העמק במקום אל עמדה לידו, מה שגרם להם לנהל קרב נסיגה קשה אל מחוץ לעמק.
במהלך המבצע נעשה שימוש ב"ספינת טילים מעופפת" מסוג AC-130, מטוס תובלה שהוסב למטרות הפצצה בשל יכולתו לשאת חימוש רב. השימוש במטוס לא זכור לטובה, בעיקר בשל שתי תקריות: האחת, כאשר המטוס נשלח לסייע ללוחמים בעת התקדמותם אל עמדות מסביב לעמק, אך המטוס עזב אותם לאחר שצוותו חשב שאין איום מיידי ללוחמים בגלל שלא נצפו לוחמי טליבאן, הנחה שהתבררה כשגויה. התקרית השנייה היא תקרית ירי דו-צדדי בה הופצצה שיירת כלי רכב של לוחמי כוחות מיוחדים וחיילים אפגנים בדרכם אל היעד בשל טעות במערכת הניווט של המטוס.
לאחר שמרבית העמדות נתפסו, כוח סיור מיחידת ה-Navy SEALS שנוסף לקרב עמד לתפוס עמדת תצפית והוסק בכ-3 מסוקים אל האזור. על המסוקים נורו מספר רקטות נ"ט מהן הועף מהמסוק רב-טוראי ניל רוברטס. בעקבות כך, הוחלט לשנות את מטרת הכוח לחילוצו של רוברטס, משימה שעלתה בחייהם של כ-7 לוחמים נוספים ופציעתם של רבים אחרים, ובסופה נתגלתה גופתו של רוברטס עם פציעת קליע באחורי ראשו (לא ידוע אם הוא נתפס ונורה, או שנפגע במהלך הקרב). הקרב נחשב לקרב הקשה בכל המבצע ולאחד הקשים במלחמה כולה.
משסיימו הלוחמים לתפוס את עמדותיהם לפי התוכנית, החל שימוש נרחב בצלפים אמריקנים וקנדיים. בין היתר נשבר שיא צליפה על ידי צלף קנדי שהשתמש במקלע כבד על-מנת לפגוע בלוחם טליבאן חמוש במקלע RPK ממרחק של כ-2,430 מטרים בעזרת כוונת טלסקופית שחוברה למקלע, ובכך שבר את השיא הקודם של צליפה ממרחק של 2,310 מטרים על ידי צלף אמריקני. לאחר מכן, החלו כוחות הקואליציה לפלוש במקביל אל תוך העמק, כשהם נתקלים בלחימה מועטה.
תוצאות
על אף הבעיות שצוינו לעיל, ידם של כוחות הקואליציה היו על העליונה, כשבמחיר של 15 הרוגים ו-82 פצועים היא הצליחה לכבוש ולמוטט את מרכז הטליבאן החדש באפגניסטן ולהסב לארגון מאות הרוגים. לאחר המבצע, כוחות הקואליציה התפנו בעיקר לעזור בבניין המדינה החדשה, כשעיקר פעילותה המלחמתית היא כנגד לוחמת הגרילה שניהל הטליבאן נגד בניית המדינה מחדש וכנגד נוכחות הקואליציה. הדבר נמשך כך מעט יותר מ-7 שנים, עד שכוחות גדולים של הקואליציה פלשו אל מחוז הלמנד שבדרום המדינה על-מנת לפגוע בריכוז החדש של הטליבאן.
לקריאה נוספת
- שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה - המכון - לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007
קישורים חיצוניים
- יובל בזק, אפגניסטן- סיפורו של כישלון, מערכות 416, דצמבר 2007, עמ' 58-60
- שון ניילור, לקחי אנקונדה, באתר הארץ, 3 במרץ 2003
25353567מבצע אנקונדה